החזר הוצאות רכב מהמדינה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר הוצאות רכב מהמדינה: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט הראשי גרוס; נציגי הציבור - ה"ה ליטני ורוזנטל; תב"ע לה/499-3) אשר דחה את עתירותיו השונות של המערער שהעיקרית היתה להצהיר, שהוא זכאי לקבל מהמשיבה "החזרת הוצאות לרכב שירות, במכסה הנהוגה (אצלה) ביחס לעובדים במעמדו ובתפקידו של התובע...". .2עובדות בלתי-שנויות במחלוקת היו, כי המשיבה אישרה למערער להשתמש ברכבו הפרטי, החל מ-1.4.1969, כ"רכב שירות", דבר שהתבטא בהשתתפות, כדי %75, בהוצאות עבור רישיון וביטוח ובהחזר הוצאות נסיעה בתפקיד, על-פי מכסה שנתית של ק"מ. ב- 1.4.1972חדלה המשיבה להחזיר הוצאות נסיעה וב- 1.9.1972- הוצאות עבור רישיון וביטוח. למערער אין רשיון נהיגה, מפאת מצב בריאותו. .3בפסק-הדין שבערעור קבע בית-הדין האזורי, שלעובד מדינה אין זכות קנויה לקבל "הוצאות רכב" כחלק מתנאי עבודתו; כי עובד מדינה אינו יכול לקבל רשות להשתמש ברכבו הפרטי כ"רכב שירות" אם אין בידו רישיון נהיגה, המבטיח שינהג בעצמו; גם אם עובד מחקר השוהה בארץ בשנת שבתון, מקבל כמענק את "מכסת הרכב" האישי שלו, הרי שאין בכך הוכחה שהמכסה מהווה חלק מתנאי העבודה, שכן היא ניתנת כמענק, ולא כשכר עבודה. .4עיקר טענותיו של בא-כוח המערער בערעור היו, שהתשלומים הקרויים הוצאות נסיעה או הוצאות רכב, אינם אלא צורה אחת, מני רבות, לשלם לעובדים הטבות שכר. כי המדובר בתנאים פיקטיביים המשמשים מסווה לתוספות שכר קבועות, כי השם שנותנים הצדדים לעסקה זו או אחרתאינו קובע, הקובע הוא כוונת הצדדים, ואין חולקין כי המשיבה והעובדים (והמערער בכלל זה), לא התכוונו אלא להגדלת השכר. הפרקליט המלומד קבל על כך שחלפו 17חודש בין הגשת הסיכומים האחרונים בכתב בין מתן פסק-הדין וטען, כי טעם זה לכשעצמו מהווה נימוק לביטול פסק-הדין. .5את טיעונו בעל פה פתח בא-כוח המערער בטענה, כי עובד רשאי לדרוש אכיפת תנאי החוזה הקיים ומניעת שינויו. המחלוקת בין הצדדים היא על שאלת פירוש, ובמיוחד פירוש ה"כללים" שהמשיבה, כמעביד, רואה עצמה קשורה להם: הוראות החשב הכללי, מס' 1/64(נ/4) ובפרט הגדרת "רכב שירות" שבסעיף 9.201("רכב פרטי, המופעל על-ידי עובד מדינה והמשמש, לפי דרישת המשרד בו הוא מועסק ובאישור אגף התקציבים, לצורך מילוי תפקידו במכסה העולה על 6000קילומטר לשנה"). משמעות המלה "מופעל" אינה חייבת להיות "מופעל" על-ידי עובד מדינה עצמו, מה גם שלעניין הפירוש, יש להביא בחשבון כיצד נהגו הצדדים למעשה. ידוע, כמו כן, שכאשר שני בני זוג, עובדי מדינה, נוהגים שניהם ברכבם הפרטי, משלמים לכל אחד מהם הוצאות נסיעה (אם כי לא משלמים פעמיים ביטוח ורישיון). למעשה היה ידוע ומוסכם על הכל, שהכללים והנהלים היו פיקטיביים ושלא פעלו על-פיהם. ואשר להחלטות ועדת הרכב הממשלתי - אין הן מחייבות את היחידה בה עובד המערער. .6על טענות אלה השיבה באת-כוח המשיבה, כי לא היא, וכי הוראות התקשי"ר והחשב הכללי כובדו וקוימו. לעניין "נסיעות בתפקיד במכונית אחת על-ידי שני בני הזוג", קיימת הוראה מפורשת המסדירה את הסוגיה על פרטיה. אשר לסעיף 9.201הנ"ל, כיצד לפרש הדיבור "רכב פרטי המופעל על-ידי עובד מדינה", אם לא כ"מופעל" על-ידי העובד עצמו, ומשמע שלאותו עובד - רשיון נהיגה. והא ראיה: ההחלטה מיום 28.11.1965בעניינו של רופא פסיכיאטר "בעל רכב שירות שאין לו רשיון נהיגה והוא מוסע על-ידי אשתו" והוחלט ש"אישורו לא יהיה בתוקף" (מתוך "לקט החלטות עקרוניות של ועדת הרכב הממשלתי"; מוצג נ/6). מה שארע במקרה דנן הוא, שביום מסוים גילו שלמערער אין רשיון נהיגה, וזאת אחרי שנתיים בהן אושרה לו "מכונית שירות". איש לא פילל ולא שיער שעובד יהין לתבוע החזר הוצאות מעין אלה כשאין הוא נוהג במכונית. מייד עם היוודע הדבר, בוטל האישור. אשר לטענה, שכאילו הוראות המחייבות משרדי הממשלה אינן מחייבות את היחידה האמורה, כל שיש לומר, טענה הטוענת, הוא, שהוראות החשב הכללי והתקשי"ר הוטלו על עובדי היחידה: ראה למשל, הוראות סגן המנהל לאמרכלות מיום 3.7.1970(ת/17) והוראות החשב של היחידה מיום 21.5.1970(נ/22). .7בית-הדין רואה לציין, בטרם מתן פסק-הדין שלהלן - כי בעקבות טענתו-קובלנתו של בא-כוח המערער, אודות משך הזמן ( 17חודש) שחלף עד למתן פסק-הדין, העניין נבדק, והתברר שמפאת טעות מצערת, התיק השתרבב, שלא במקומו, לא בארכיב של בית-הדין האזורי ולא בחדרו של השופט. אמנם טעות לעולם חוזרת, אך בית-הדין רואה להביע את צערו על התקלה שארעה ועל עינוי הדין שנגרם עקב כך. הערה נוספת: פסק-הדין שלהלן לא הצריך שבית-הדין יידרש לשאלה של השתתפות מעביד בהוצאות החזקת רכבו כחלק מתנאי העבודה (ראה סעיף 3דלעיל). שאלה שנדונה בהרחבה בדב"ע לח/102-3; לח/103- 3[1]. .Iiפסק-הדין .1אלמלא העובדה, שלמערער אין רשיון נהיגה - עובדה שנתגלתה באיחור - מסתמא שהיה ממשיך לקבל, עד היום, החזר הוצאות והשתתפות ברישיון ובביטוח. ניתן לדייק ולומר, שהפסול שנמצא במערער לא היה העדר רשיון לכשעצמו, שכן לא תמצא באף מקום דרישה שבעל "רכב שירות" צריך שיהיה גם בעל רשיון נהיגה. הדבר מובן מאליו כמתחייב מהחוק, שאינו מתיר למי שאין לו רשיון נהיגה "להפעיל" רכב פרטי. לו החוק היה מאפשר, בנסיבות מיוחדות, לפטור אדם מחובת הרישיון, והמערער היה נהנה מהפטור והיה נוהג ללא רשיון נהיגה, ברכבו הפרטי, סביר להניח שלא היו שוללים ממנו את האישור ל"רכב שירות". .2הטעם לכך שעובד המדינה יהיה נוהג ("מפעיל"), בעצמו, ברכבו "לצורך מילוי תפקידו" הוא בבחינת מושכל ראשון. ההגדרה שבסעיף 9.201אינה סובלת פירוש, לפיו הרכב יהיה מופעל על-ידי מישהו אחר (נהג פרטי? קרוב משפחה?) מאשר העובד עצמו. מעביד המקיים עם עובדיו, בעלי רכב משלהם, הסדרים שונים למען ישתמשו ברכבם, עניינו אמנם בחסכון, אבל גם ובעיקר - ביעילות העבודה. שורת ההיגיון מחייבת, שהעובד אשר לו "רכב שירות", יהיה מוכן ומזומן להשתמש בו כשיידרש לכך, לצורכי העבודה. מה התועלת שתצמח לעבודה מרכבו של עובד - דוגמת המערער דנן - הגר בקרית ביאליק, כשהרכב "מופעל" על-ידי אשתו הנוסעת בו לעבודתה היא, בקרית חיים מערבית, ואילו העובד נוסע בתפקיד, מספר פעמים בחודש, מחיפה לתל-אביב או לנתניה? (נ/20). .3בא-כוח המערער טען בהטעמה, שעיניו נשואות לכך שיוכר ויוצהר, כי כל ההסדרים הנהוגים בענייני רכב, נסיעות, מכסת ק"מ, דיווחים וכדו', אינם אלא אחיזת עינים ופיקציה. מחומר הראיות שהיה בפני בית-הדין האזורי עולה, כי לא כך פני הדברים. בסוגיה סבוכה זו הונהגו כללים ונהלים, שנועדו לקיים נורמות מסוימות ולפקח על קיומן. דווקא המקרה דנן מהווה ראיה לכך, שלא בפיקציה המדובר: כשנתגלה שהמערער מנוע מלנהוג ברכב פרטי - בוטל האישור שניתן לו. אילו בפיקציה אחת גדולה היה מדובר, מדוע לא ראו להרחיבה הרחבה נוספת? .4ברי שאין להיתמם ולגרוס שהנהלים נשמרו וקוימו בקפידה. בוודאי שהיו גם היו מקרים, בהם עובדים תבעו וקיבלו החזרי הוצאות נסיעה כאשר בפועל לא נסעו. אך לא פחות ברי, שנסיבות אלה לעולם לא תהוונה עילה לתבוע בערכאות הנצחת מצב פיקטיבי, ובצדק הצביעה באת-כח המשיבה על ההוראה שבסעיף 43.134לתקשי"ר: "נסיעה על חשבון הממשלה בניגוד להוראות דלעיל דינה כדין השגת תשלומים מהממשלה על סמך הצהרה כוזבת (ראה סעיף 45.34)". וסעיף 45.34הנ"ל (סעיף משנה 45.341) מלמד, שעובד אשר מסר הודעה כוזבת ועל-פיה תבע או קיבל "בקשר לעבודתו תשלום שאינו מגיע לו" כגון "הוצאות נסיעה", יובא העניין לנציבות שירות המדינה אשר תעבירנו לפרקליטות המדינה. .5מן הראוי שהוראות אלו תעמודנה לנגד עיניהם של כל הנוגעים לדבר, משני עברי "המתרס", ולא מן המותר לשוב ולהזכיר את אשר אמר בית-דין זה, כאשר נטען, כי "בית-דין בתוך עמו הוא יושב ובית-הדין יודע כי הכנת טפסי אש"ל לא תמיד משקפים את המציאות, ולא תמיד הם תואמים את התאריכים אליהם הם מתייחסים". וכה אמר בית-הדין: "אמנם בתוך עמו יושב בית-משפט בישראל, וברור שבתוך עמו יושב בית-דין לעבודה, אך לא בתוך עם, שמושגיו על סדר ויושר הם כעולה מהטענה, יושב הוא. לא הועלה בפני בית-הדין כל שיקול או מניע מיוחד במינו שיש מכוחו למחות את הקלון שבעבירה של ניסיון לקבל במרמה כסף מהמעביד - המדינה..." (דב"ע לב/50- 3[2], בע' 229, סעיף 2). .6סוף דבר: ערעור זה אשר מוטב היה שלא הוגש משהוגש - דינו להידחות, ואנו דוחים אותו. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 250שקל.הוצאות רכברכב