קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלוואה מביטוח לאומי לקניית רכב: .1זו עתירה להצהרה, כי התובע זכאי להלוואה עומדת לרכישת רכב מנועי. .2נתאר את עובדות המקרה הצריכות לענייננו כפי שקבענו אותן מחומר הראיות: א) התובע, יליד 1911, הינו בעל רשיון נהיגה בר-תוקף; ב) התובע קיבל במשרדי הנתבע, בתאריך שלא הוכח, טופס בקשה לבדיקה רפואית בפני הוועדה הרפואית שבלשכת הבריאות המחוזית; ג) התובע הגיש את הבקשה ללשכת הבריאות המחוזית והוא הוזמן להופיע בפני הוועדה הרפואית בחודש אפריל 1976; ד) התובע הופיע בפני הוועדה וזו קבעה, בסוף חודש מאי 1976, כי סוג הליקוי ממנו סובל התובע נמנה ברשימת הליקויים המזכים בהלוואה עומדת וכי אחוזי מוגבלותו בניידות הם %60; ה) התובע ערער על החלטה זו בפני ועדת העררים הרפואית (אישור קבלת הערר הוא מ-2.7.1976); ו) התובע הוזמן להופיע בפני ועדת העררים בתאריך 19.9.1976, אך מפאת מצב בריאותו ומפאת אשפוזו נדחתה הופעתו עד ל-7.7.1977; ז) ועדת העררים הרפואית הודיעה לתובע ביום 11.7.1977, כי עררו נדחה וכי ביטלה את החלטת הוועדה הרפואית בערכאה הראשונה בדבר סעיף הליקוי שאיפשר את הכללתו של התובע בין הזכאים להלוואה עומדת. כמובן שכתוצאה מקביעה זו גם אחוזי מוגבלתו בניידות בוטלו; ח) התובע ערער לבית-הדין הארצי לעבודה וביום 27.11.1977הסכימו באי-כוח הצדדים, כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים תבוטל והחלטת הוועדה הרפואית, שקבעה לתובע % 60מוגבלות בניידות, תישאר בתוקפה. להסכם זה ניתן תוקף של פסק-דין; ט) בתאריך 12.4.1978הגיש התובע לנתבע בקשה למתן הלוואה עומדת. בקשה זו נדחתה. .3טעמי דחיית בקשתו של התובע להלוואה עומדת היו, כי התובע הוא למעלה מבן 65שנה ועל כן על-פי תנאי ההסכם בדבר גמלת ניידות מ-1.6.1977,שהיה בתוקף עת הגיש התובע את בקשתו, הוא אינו זכאי להלוואה עומדת. .4כבר בשלב זה נדגיש ונאמר, כי לא קיבלנו עובדתית את גרסת התובע, שנתמכה בדבריו של עדו מר בשה, לפיה הוגשה הבקשה להלוואה עומדת לנתבע לראשונה בחודש ינואר או פברואר .1976 לענייננו אנו רואים את מועד הגשת הבקשה ב- 12.4.1978ונפרט דברינו. עדותם של התובע ומר בשה לא שכנעה אותנו. לא מצאנו סיבה הגיונית מדוע פקידת הנתבע סטתה במקרה זה של התובע מההוראות המקובלות וקיבלה את בקשתו להלוואה עומדת בטרם עמד התובע בפני ועדה רפואית שקבעה אם הוא נכלל במסגרת הזכאים להלוואה עומדת ובטרם נקבעו אחוזי מוגבלותו. (ראה בעניין זה את עדותו של מר כבדיאל, מנהל סניף הנתבע ברמת-גן). העובדה, כי באותה עת נקבעו לתובע אחוזי נכות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), לצורך קבלת קצבת נכות כללית, אינה מעלה או מורידה מאומה לצורך בדיקת המוגבלות בניידות מבחינה רפואית. גדולה מזו, קבלת בקשתו של התובע על-ידי הנתבע ללא קביעת הוועדה הרפואית היתה מביאה מיידית את דחייתה, באשר באותה עת טרם היה התובע מבחינת "מוגבל בניידות" כמשמעותו בהסכם שהיה בתוקף באותה שעה. .5בפנינו עומדים לדיון שני הסכמים שנחתמו בין הנתבע לבין ממשלת ישראל במסגרת סעיף 200לחוק. הראשון הוא מ- 15.1.1976(פורסם בי"פ 2185מיום 15.1.1976); (להלן - ההסכם הקודם) והשני מיום 1.6.1977(פורסם בי"פ 2340מיום 3.7.1977) ותוקפו רטרואקטיבית מ- 15.1.1977(להלן - ההסכם החדש). בהסכם הקודם לא היתה תקרת זכאות לקבלת הלוואה עומדת לרכישת רכב מבחינת גילו של הנכה ואילו בהסכם החדש נקבעה תקרת הזכאות לגיל 65בגבר. מאחר ובתאריך 12.4.1978, שעה שהתובע הגיש לראשונה את בקשתו להלוואה עומדת, היה הוא למעלה מבן 65שנה, הרי לדעת הנתבע אין הוא זכאי להלוואה עומדת לאור הוראות ההסכם החדש. .6לתובע נקבעו על-ידי הוועדה הרפואית, עוד בסוף חודש מאי 1976, %60 מוגבלות בניידות וכן נקבע כי הליקוי ממנו הוא סובל מופיע ברשימת הליקויים המזכים. ועדת העררים הרפואית טעתה שעה שביטלה את קביעת הוועדה הרפואית מבלי שיהיה בפניה ערר בעניין זה מצד הנתבע. הנתבע הודה בהליך בבית-הדין הארצי לעבודה בטעותה זו של הוועדה (ראה סיכומי בא-כוח התובע בעניין זה). הוועדות הרפואיות הוקמו על-פי ההסכם הקודם וההסכם החדש כדי ליישם את הוראות ההסכמים ולא כדי לסכלם ועל כן אין העובדה שוועדת העררים הרפואית טעתה יכולה לשמש רועץ לתובע. אנו קובעים, אפוא, כי התובע היה מוגבל בניידות בשיעור של % 60כתוצאה מליקוי המופיע ברשימת הליקויים המזכים עוד מסוף חודש מאי .1976 .7בהסכם הקודם, בסעיף 2(1), מוגדר "זכאי" כתושב ישראל שמלאו לו חמש שנים והוא: "לעניין זכאות להלוואה עומדת לגבי רכב שנרכש או הוחלף החל מ- 1בינואר 1976, מי שאחוזי מגובלותו בניידות נקבעו לפי הרשימה שבתוספת א' להסכם זה (להלן - הרשימה)...". בסעיף 3להסכם הקודם נאמר: "הזכאי להטבות לפי הסכם זה הוא מי שאחוז מוגבלותו בניידות לפי הרשימה הוא % 40ומעלה אם יש לו רשיון נהיגה בר-תוקף...". בסעיף 17(ב) להסכם הקודם נקבע: "הוועדה הרפואית תקבע לפי הרשימה את ליקוייו של הזכאי וכן אחוזי המוגבלות בניידות בהתאם להסדרים שייערכו בין המוסד לבין משרד הבריאות". משמע, שלפי הוראות ההכם הקודם היה התובע בסופו של חודש מאי 1976זכאי להלוואה עומדת, בהיותו תושב ישראל למעלה מבן 5שנים, בעל רשיון נהיגה, שאחוזי מוגבלותו הם % 60לפי הרשימה המזכה בהתאם לקביעת הוועדה הרפואית. .8נשאלת השאלה, האם זכאות זו נפגעת משום שהתובע לא הגיש באותה עת בקשה לנתבע למתן הלוואה עומדת (אין אנו מקבלים את הטענה, כי הגשת בקשה לבדיקת רפואית דינה כדין הגשת בקשה לנתבע). סעיף 17(א) להסכם הקודם קובע: "המוסד, בהסתמך על החלטת הוועדה הרפואית והמכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לפי העניין, יקבע אם קיימת זכאות לפי ההסכם והיקפה וכן יבצע את התשלומים בהתאם". היינו, על הנתבע היה לקבוע מיזמתו אם התובע זכאי להלוואה עומדת בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית ללא כל צורך בפעולה מצד התובע עצמו. אין בסעיף זה או בכל שאר סעיפי ההסכם הקודם דרישה כי התובע יעשה פעולה כלשהי כדי לזכות בהלוואה העומדת לאחר קבלת החלטת הוועדה הרפואית. הנתבע הוא זה שחייב על-פי הוראות ההסכם הקודם להעניק לתובע את ההלוואה העומדת שעה שהוא עמד בקריטריונים שבהסכם ללא כל פניה נוספת מצידו של התובע. .9בסעיף 23(א) להסכם החדש מצאנו הוראה אשר אין לה אח ורע בהסכם הקודם ועצם הצורך בהוספתה מלמדנו, כי קודם היה המצב שונה, וזו ההוראה: "נוהלים .23(א) התובע הטבה לפי הסכם זה יגיש בקשה לוועדה הרפואית לשם קביעת אחוזי מוגבלותו בניידות. תביעה להטבה לפי הסכם זה תוגש למוסד לאחר שהוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים קבעה את אחוזי המוגבלות בניידות המזכים בהטבה על-פי הסכם זה על גבי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד". לפי ההסכם החדש חייב נכה לפנות לנתבע מיזמתו ולהגיש בקשה למתן הלוואה עומדת, בו בזמן שלפי ההסכם הקודם, כפי שכבר אמרנו, היה הנתבע מיזמתו חייב להעניק את ההלוואה העומדת לאחר שנתמלאו בנכה תנאי הזכאות. .10לסיכומו של דבר אנו קובעים, כי התובע זכאי להלוואה עומדת על-פי הוראות ההסכם הקודם. .11אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 000, 3ל"י בצירוף מע"מ.רכבביטוח לאומיהלוואהקניית רכב