קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת ילד תאונת עבודה: 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט ירושלמי; תב"ע לט/52-8) אשר זיכה את המשיב מעבירות לפי הסעיפים 37(4), 219 ו- 225 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל- 1970 (להלן - פקודת הבטיחות בעבודה). 2. בכתב האישום שהוגש נגד המשיב פורטו ארבע עובדות. בשתיים מהן הודה, היינו: א) שהוא תופש מאפיית פיתות באור יהודה; ב) כי ביום 5.5.1978 בשעה 12.30 נפצע ליד מכונה (מכונת מסוע להעברת בצק לתנור) ילד בן 10.5 ועד ה- 18.10.1978 לא נשלחה הודעה על כך למשרד העבודה. 3. המשיב כפר בשתי עובדות נוספות, שזו לשונן: " 1. בתאריך 5.5.1978 נמצאה במפעל הנ"ל מכונת מסוע להעברת בצק לתנור שחלק מסוכן בה, תשלובת גלגלי שיניים, לא היה מגודר לבטח. 2. בתאריך 5.5.1978, עבדו במכונה הנ"ל שני ילדים בן 12 ובן 10.5 אשר נפצע". 4. בית-הדין האזורי זיכה את המשיב מכל וכל: א) מאישום של אי-מסירת הודעה על תאונת עבודה - מפני שלא הוכח שפציעתו של הילד עשתה אותו "נטול יכולת - במשך יותר משלושה ימים - מלהשתכר שכר מלא..." (סעיף 3(1)(ב) לפקודת תאונות ומחלות משלח יד (הודעה), 1945); ב) מאישום של העבדת הילד בניגוד להוראות חוק עבודת הנוער, תשי"ג- 1953- מחמת ספק אם אכן הועבר הילד במאפיה; ג) מאישום של אי-גידור חלק מסוכן ממכונה. בית-הדין אמנם שוכנע, כי במכונה האמורה (מכונת מסוע) ישנו חלק מסוכן - תשלובת גלגלי שיניים - אלא שהעדות היחידה על כך שהחלק המסוכן לא היה מגודר, עובר לתאונה, היא עדותו של הנפגע; דא עקא שעדות זו לא היתה מהימנת ולא היה לה סיוע. השופט המלומד סיים חלק זה, החלק האחרון, שבהכרעת הדין, בזו הלשון: "ער אני לכך כי הוכח שהמגן על התשלובת היה מחובר על-ידי ברגים ואין בגידור כזה כדי להוות גידור לבטח. אך מאחר והנסיבות של אירוע התאונה לא הוכחו די הצורך, אין אני מוכן להסיק מעצם אירוע התאונה שהגידור לא היה במקומו. והרי ברור, כי אם אכן היה במקומו בעת התאונה - הרי גודר המסוע לבטח". 5. עיקר נימוקי הערעור היו, כי בית-הדין האזורי שגה בהתעלמו מכך, שהמשיב לא מסר גרסה "לסתירת החזקה לכאורה כי אם אדם נפגע על אף הגידור, יש להניח שהגידור לא היה לבטח" ולא ייחס את המשקל הנכון לעובדה "כי המגן שהורכב ניתן להורדה בעזרת מברג וכי המשיב לא טען כלל כי ביום התאונה היה המצב שונה". 6. בטיעונה בעל פה הטעימה באת-כוח המדינה, כי משהוכח "שהמגן על התשלובת היה מחובר על-ידי ברגים ואין בגידור כזה כדי להוות גידור לבטח", הרי ששומה היה על בית-הדין להרשיע את המשיב בעבירה על סעיף 37(4) לפקודת הבטיחחות בעבודה. הפרקליטה המלומדת הפנתה את תשומת הלב לדב"ע לג/1-8, בו נאמר, בין השאר, כי "התקן בטיחות שניתן להרחיקו, ועם הרחקתו ממשיך החלק המסוכן של המכונה להיות בתנועה - אינו מהווה 'גידור לבטח' או קיום, בדרך אחרת, של החובה אשר בסעיף 18(1) (כיום 37(4)) לפקודה" (שם, בע' 319-320). לחלופין טענה הטוענת, שלא נעשה כל ניסיון, על-ידי המשיב, לסתור את החזקה העולה מעצם פציעתו של אדם למרות הגידור, כנאמר בדב"ע לז/10-8: "העובדה שאדם נפגע על אף הגידור אין בה להוכיח שהגידור לא היה גידור 'לבטח', אך חזקה לכאורה יש בכך. הגידור אינו חייב להיות מוחלט, אך נקודת המוצא היא, שגידור לבטח מונע תאונה. הטוען, כי על אף העובדה שהגידור הוא כמתחייב מהפקודה ארעה תאונה עליו הראיה, כי נסיבות מיוחדות הן שמנעו השגת מטרת הבטיחות, על אף הגידור" (שם, בע' 71). באת-כוח המדינה הוסיפה, שהוכח על-ידי עדות מפקחת העבודה כי על תשלובת גלגלי השיניים לא היה מגן משולב ולו היה מגן כזה - התאונה היתה נמנעת. דברים אלה לא נסתרו. באת-כוח המשיב סמכה על הכרעת-הדין של בית-הדין האזורי שבאה, כפי שבאה, בשל חוסר אמון בעדותו של הילד הנפגע, קטין שעדותו לא זכתה לסיוע אף לא מאחיו - עד ראיה לפי הטענה - שלא הובא כלל להעיד למרות ששמו צוין ברשימת העדים שבכתב האישום; יתירה מזו: בית-הדין קבע שנסיבות התאונה לא הוכחו כלל. 7. צודקת באת-כוח המדינה בטענתה העיקרית, כי משהוכח שחלק מסוכן של מכונה לא היה מגודר לבטח - וכך נקבע מפורשות על-ידי בית-הדין האזורי - הוכח מלוא האישום ולא ניתן היה לזכות את המשיב. משנאמר, כי המגן "היה מחובר על-ידי ברגים ואין בגידור כזה כדי להוות גידור לבטח (ראה סעיף 4(ג) דלעיל) הרי שנחרץ דינו של המשיב לשבט, מן הטעם הפשוט שלא מילא אחרי חובה אבסולוטית, המוטלת עליו על-פי חוק (redgraves factories acts מהדורה 21, בע' 44-46). 8. לא די בכך שנוקטים אמצעים לגידור חלק מסוכן של מכונה, צריך שאמצעים אלה ימנעו, באורח מוחלט, אפשרות של פגיעה. מצויו בחוק הנחיות ברורות כיצד יש לנהוג - על-ידי התקני בטיחות אוטומטיים (סעיף 39לפקודה) או על-ידי עצם מבנהו של הגידור, קיומו והחזקתו במקום, כל עוד החלק המסוכן נמצא בתנועה או בשימוש (סעיף 44 לפקודה). 9. באין גידור "לבטח" - במובן סעיף 37(4) לפקודה - דין הערעור להתקבל ואנו מרשיעים את המשיב בעבירה על הסעיפים 37(4), 219 ו- 225 לפקודת הבטיחות בעבודה. גזר-דין 1. הפרקליטה המלומדת שייצגה את המדינה העמידה את בית-הדין על כך שהקנס המירבי בגין העבירה שבה הורשע המשיב הוא 000, 10 ל"י. או מאסר 6 חודשים, וביקשה לגזור על המשיב את הקנס המירבי. 2. העבירה כשלעצמה היא חמורה, והיא חמורה שבעתיים עת ליד המכונה, שלא היתה גדורה כדין הועבד ילד בן 10.5שנים. מאידך, אין למשיב הרשעות קודמות. 3. בית-הדין מתפלא מאד שהקנס המירבי נשאר ללא שינוי מאז שנת תשל"ד; עם זאת, את בית-הדין מחייב החוק המצוי, ולא החוק הרצוי. 4. נתבקשנו להטיל את הקנס המירבי. אין אנו סבורים שקנס בסך 000, 10 ל"י או 000, 1 שקל - הוא קנס מוגזם. עם זאת, אין המקרה מצדיק, לדעתנו, הטלת הקנס המירבי. על כן רואה בית-הדין לגזור קנס בסך 500, 7 בלבד; הקנס ישולם לכל המאוחר ביום 15.6.1981. הודע לצדדים על אפשרותם לבקש רשות לערער.קטיניםהעסקת בני נוערתאונת עבודה