קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם שכר טרחה עם עורך דין: רקע התובע הינו עו"ד במקצועו. הנתבעת פנתה לתובע לקבלת שירותים משפטיים. תמצית טענות התובע: התובע טוען כי הנתבעת פנתה אליו על מנת שייצגה בהליכים משפטיים שונים בענייני המעמד האישי וכי נחתם בינו לבין הנתבעת "הסכם שכר טרחה" ביום 11.2.96. לטענת התובע, על פי ההסכם התחייבה הנתבעת לשלם לו את הסכומים המפורטים בהסכם. התובע טוען כי במסגרת שירותו כעו"ד עבור הנתבעת, הוא ביצע את הפעולות המשפטיות הבאות: 1. הכנת כתב תביעה שעניינו תביעה רכושית (פסק דין הצהרתי ופרוק שיתוף). 2. הכנת הודעה על בקשה בדרך המרצה שעניינה צווי מניעה לביצוע דיספוזיציות שונות בזכויות ו/או בנכסים, וכן תצהיר התומך בעובדות המפורטות בבקשה. 3. התובע סיים הכנת כתבי הטענות, והתקשר לנתבעת על מנת שתחתום על התצהירים, לשם הגשת כתבי בי דין לביהמ"ש. עד ליום הגשת התביעה כנגד הנתבעת, לא שילמה לו הנתבעת סכום כלשהוא על חשבון שכר טרחתו, למרות פניותיו הרבות. התובע טוען גם כי, בהתאם לאמור בס' 2 להסכם שכר הטרחה, התחייבה הנתבעת לשלם את שכר הטרחה הקבוע בהסכם, גם אם תבטל את התביעות ו/או אם לא הוגשו התביעות לבית המשפט. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בהחלטת כבוד הרשמת חיימוביץ, מיום 21/10/96 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן כנגד התובענה, , ולפיה התצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה. תמצית טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי התייעצה עם התובע במשך דקות ספורות, והודיעה לו כי רק במקרה ובעלה ימכור את המגרש יש לו אישור להתחיל ולפעול בתיק. לטענת הנתבעת התובע "פיברק" את תביעת הגירושין. כמו כן טוענת הנתבעת כי לאחר שהתובע הבהיר לה כי בשל הכנסתה הגבוהה לא תוכל לקבל מזונות, הודיעה לו כי היא אינה מעונינת להמשיך ולטפל בנושא. הנתבעת טוענת גם כי התובע החתים אותה בעורמה על הסכם שכר הטרחה. הראיות: עדת תביעה 1 - דניאל דחבש העדה הינה אשת התובע. העדה מעידה כי ביום 10.2.96, מוצ"ש, קבעה עם אחותו של התובע במשרדו של התובע בפ"ת, על מנת לסייע לה ללמוד למבחנים של משרד העבודה. העדה מעידה כי הם הגיעו למשרד בסביבות השעה שמונה, וכי דקות ספורות לאחר מכן, נכנסה הנתבעת למשרד. העדה מעידה כי היא ואחותו של התובע, ישבו בחדר הסמוך לחדרו של התובע, במשך כשעתיים וחצי שלוש, וכי הנתבעת נכנסה לחדרו של התובע, ובשלב מאוחר יותר יצאה ללובי, דיברה בפלאפון והלכה. העדה מעידה כי נתבקשה ע"י התובע, ביום ראשון בבוקר לפנות לטאבו על מנת להוציא נסחי טאבו. התובע הגיש שלושה נסחי טאבו, עם האגרות אשר שולמו עבורם, אשר סומנו ת/ 1, ת/ 2, ת/ 3. העדה בחקירתה הנגדית מעידה כי היא לא נכחה בפגישה בין התובע לבין הנתבעת, וכי היא זוכרת את הארוע מאחר ולא כל יום לומדת גיסתה לקורס מטפלות של לשכת העבודה. עדת תביעה 2 - שושנה טלבי העדה הינה אחותו של התובע. העדה מעידה כי ביום 10.2.96 ביקשה מאשת התובע, לעזור לה בלימודים, והיא בתגובה ביקשה מהעדה שתבוא אל משרדו של בעלה, מאחר והם אמורים להיות בו. העדה מעידה כי הגיעה לאחר צאת השבת, היא ואשת התובע ישבו בחדר הסמוך לחדרו של התובע, והתובע נכנס לחדרו. העדה מעידה כי לאחר זמן מה הגיעה הנתבעת. העדה עוד מעידה כי הנתבעת קיבלה במהלך הפגישה שיחת טלפון, היא יצאה ללובי על מנת לדבר בפלפון, ואחרי מספר דקות עזבה. העדה בחקירתה הנגדית מעידה כי זו אינה הפעם הראשונה בה היא נעזרת בגיסתה, אך זו כן הפעם הראשונה בה הן נפגשות במשרדו של התובע לצורך העניין. עד תביעה 3 - עו"ד בכר אלי העד העיד כי הנתבעת היא לקוחה שלו. העד העיד כי מאחר והוא מייצג את הנתבעת וגם את בעלה בנושאים שונים, ומאחר ואין ביכולתו לייצג צד אחד כנגד השני, כאשר פנתה אליו הנתבעת בבקשה לסיוע בנושא שבינה לבין בעלה, הפנה העד את הנתבעת לתובע. לדברי העד, הנתבעת ביקשה בהקדם סיוע בנושא של דיני אישות ולכן הפנה אותה לתובע. העד ניסה לסייע על מנת לסיים את העניין בין הצדדים. בחקירתו הנגדית העיד העד, כי העניין שבגללו ביקשה הנתבעת סיוע הוא שבעלה מבקש למכור או כבר מכר מגרש. העד פנה אל התובע ומסר לו את מספר הטלפון של הנתבעת, כמו כן, פנה העד לעו"ד חדי על מנת שיטפל בנושא של מכירת המגרש. העד לא זכר כמה פעמים דיבר עם עו"ד חדי, וכי נושא השיחה היה אך ורק המגרש. עד תביעה 4 - עו"ד שאול דחבש התובע הגיש את המסמכים הבאים: הסכם שכר הטרחה עליו חתמה הנתבעת, אשר סומן ת/ 4. כתב התביעה אשר הכין עבור הנתבעת, אשר סומן ת/ 5. הנספחים לכתב התביעה מהווים חלק מהמוצג אשר סומן ת/ 5. ההמרצה על נספחיה, שהוכנה עבור הנתבעת וסומנה ת/ 6. המכתב אשר נשלח לנתבעת ביום 16.5.96, אשר סומן ת/ 7. טופס ראיון אישי, אשר נערך ע"י התובע ונחתם ע"י הנתבעת, הוגש וסומן ת/ 8. עותק מספר ההדפסות של המשרד, אשר סומן ת/ 9. התובע מעיד כי ביום שישי ה - 9.2.96, צלצל אליו עו"ד בכר, ושאלו אם יוכל לטפל בנושאים שבינו לבינה , בעבור הנתבעת שהיא לקוחה ותיקה שלו. התובע מעיד כי הוא אינו נוהג לעבוד ביום שישי, אך מאחר והיה באקראי במשרד, הסכים לקבל את הנתבעת לזמן קצר. בפעם הראשונה נפגש עם הנתבעת למשך מספר דקות. קבע עם הנתבעת פגישה נוספת למוצ"ש, בה היתה אמורה הנתבעת להמציא מסמכים שונים. במוצ"ש הגיע למשרד עם אשתו. בשעה 20: 00 לערך, הגיעה הנתבעת למשרדו לפגישה המתוכננת, ובמהלך הפגישה חתמה על הסכם שכר טרחה, וכן נלקחו ממנה פרטים בטופס ראיון אישי. בהיותו חובש כיפה, ומאחר שלא רצה שיווצר רושם שהוא כאילו עובד בשבת, נרשם על המסמכים האמורים התאריך של יום ראשון. התובע מעיד כי הפגישה בינו לבין הנתבעת ערכה כשעתיים - שלוש שעות. במהלך הפגישה הודיעה לו הנתבעת כי היא מנהלת מתפרה וכי הודיעו לה בפלאפון כי שמשת המבנה שבורה, והיא חייבת ללכת. התובע מוסיף כי הנתבעת ספרה לו במהלך הפגישה כי בעלה מנסה לנשל אותה ממגרש הרשום על שמו בנווה עוז, כאשר לטענתה המבנה הוא שלה, והיא דאגה לרשום אותו על שמה, מסיבות השמורות עימה. התובע מעיד כי במהלך הפגישה, המציאה לו הנתבעת את כל המסמכים המוצגים לביהמ"ש, ולא יתכן שהביאה את המסמכים בלי הכנה מוקדמת. התובע מפרט כי מדובר במסמכים על נכסים שלה ושל בעלה, על חסכונות וקופות גמל, על הלוואות שונות, צילומי הדרכון של בעלה, וכן הערכות שמאי למיניהן. המסמכים הוגשו וסומנו ת/ 10 א' - ל"ב. על פי המסמכים הללו, הוכנו התביעה והבקשה לעיקולים. התובע מעיד כי ביום שלאחר הפגישה הגיע למשרד בשעה 5: 00 בבוקר, על מנת להכין את הטיוטות ואת כתבי התביעות. במקביל ביקש מאשתו, שהיא עורכת-דין במקצועה, כי תפנה אל לשכת רישום המקרקעין בפ"ת, ועל סמך הנתונים אשר ניתנו לו יום קודם לכן, תוציא שלושה נסחי טאבו. אותו יום דאג כי המסמכים אשר הוכנו בעבור הנתבעת, יודפסו ראשונים. לאחר ההדפסה וההגהות, התקשר העד לנתבעת כדי שתבוא ותחתום על המסמכים, על מנת שניתן יהיה להגישם לביהמ"ש עוד באותו היום. התובע מעיד כי הנתבעת לא השיבה לפניותיו, ודחתה אותו מסיבות לא ברורות, וכי נתברר לו לאחר מכן כי הנתבעת התפשרה עם בעלה, והחליטה לא להמשיך בטיפולו של העד. התובע בחקירתו הנגדית מעיד כי בפעם הראשונה בו נפגש עם הנתבעת, נכחה גם בתה, וכי באותה פגישה היתה הנתבעת מתוחה ומטרתה היתה לפתור את הבעיה. התובע מעיד כי הנתבעת ביקשה ממנו שיטפל בעניינים הרכושיים שבינה לבין בעלה, לאחר שהתברר לה כי בעלה עושה עסקה במגרש שרשום על שמו בנווה עוז, כאשר הכספים הם למעשה שלה. התובע עוד מעיד כי בד"כ הוא מחתים את לקוחותיו על טופס שכ"ט אחרי הסבר ממצה באשר לאופי עבודתו, ולאחר מכן ממלאים את שאר הטפסים. התובע מעיד כי הוא דורש מלקוחותיו שיביאו לו כל מסמך אשר יכול לסייע בתביעה, וכי לאחר שהוא מקבל את כל החומר הוא ממיינו. התובע מעיד כי מאחר והנושא הרכושי היה הדחוף ביותר, החל את הטיפול בו. לדברי התובע, לא אמר לנתבעת כי אין טעם להגיש תביעה למזונות, שהרי לבני הזוג ילדים קטינים, אשר מגיעים להם מזונות. התובע מעיד כי ביקש תשלום מהנתבעת עוד בפגישותיו הראשונות עימה, אך מאחר ונאמר לו ע"י עו"ד בכר כי היא לקוחה שלו, ומאחר ומהמסמכים עולה כי היא בעלת נכסים רבים, לא דאג התובע באשר לתשלום. התובע מעיד כי הסכם שכר הטרחה אשר נחתם עם הנתבעת, הוא ההסכם המקובל במשרדו, וכך גם הסכום בו בתיקים דומים לתיקה של הנתבעת. כמו כן, מעיד התובע כי מאחר ומדובר באשת עסקים ממולחת, הרי שידעה על מה היא חותמת ואף קראה את ההסכם. ראיות הגנה: נ1/: תצהיר עו"ד חדי ב"כ הנתבעת הגיש תצהיר עדותו של עו"ד חדי בהסכמת עו"ד דחבש. התובע ויתר על חקירתו הנגדית של העד עו"ד חדי והאמור להלן מהווה תמצית עדותו של העד עו"ד חדי בתצהירו שהוגש וסומן נ1/. העד מצהיר כי הנתבעת פנתה אליו ביום 08.02.96 (יום חמישי), בסביבות השעה 23: 00. העד מצהיר כי הנתבעת היתה נסערת, וסיפרה כי נודע לה שבעלה, מכר או עומד למכור באמצעות העד מגרש הנמצא בנווה עוז, שהזכויות בו רשומות על שם בעלה, אך הוא שייך לה והובטח לבתם הבכורה. העד מצהיר כי הנתבעת הביעה התנגדות לעסקה. העד מצהיר, כי הבהיר לנתבעת שמאחר והמגרש רשום על שם בעלה, ומאחר ובעלה הוא הלקוח שלו, הוא מנוע מלמסור לה פרטים. העד הרגיע את הנתבעת באומרו כי אין בכוונתו לעשות בנושא דבר, עד יום ראשון בו הוא יבדוק הנושא ויטפל בו. העד מעיד כי ביום ראשון בבוקר, פנה אליו טלפונית עו"ד בכר, וביקש שהעסקה לא תתבצע, עקב התנגדותה של הנתבעת. כמו כן, מעיד העד כי קיבל הודעה מבעלה של הנתבעת, בה הוא מודיע כי הוא חוזר בו מכוונתו למכור את המגרש. לאור האמור לעיל פנה אל הקונה, אשר ויתר על העסקה. העד מוסיף, כי לכל המאוחר ביום 12.02.96 (יום שני), היה ברור שהקונה מוותר על העסקה ונותרה רק שאלת ההוצאות. עוד מבהיר העד כי לכל המאוחר ביום רביעי או חמישי באותו שבוע, היה הנושא סגור מבחינתו מאחר ונפתרה שאלת ההוצאות. עדת הגנה 1 - חווה מתתיהו העדה הגישה עדותה הראשית בתצהיר. העדה הינה בתה של הנתבעת. ביום 08.02.96, התקשרה אליה אימה, נשמעה לחוצה, ותוך כדי בכי סיפרה לה כי באותו יום הגיעה לידיה בדואר חשבונית של עו"ד חדי, עבור שכ"ט ששולם ע"י אביה, ולפיה מכר כנראה האב לא ידיעתה וללא הסכמתה, את המגרש בנווה עוז, אשר הובטח לאחות הבכורה. העדה מעידה, כי הגיעה לבית הוריה, ושהתה במחיצת אימה מספר שעות, במהלך אותו זמן שוחחה האם עם עו"ד חדי, אך היא לא שמעה את פרטי השיחה כולה. העדה מעידה, כי אימה פנתה אליה למחרת, וביקשה שתצטרף אליה לעו"ד דחבש. העדה מוסיפה כי הן הגיעו למשרד בשעות הצהריים, וכי הפגישה ארכה כמחצית השעה. העדה מעידה כי אימה מסרה לתובע את החשבונית של עו"ד חדי, ואמרה כי היא מבקשת למנוע את המכירה או לבטלה, וגם סיפרה לו על תוכן שיחתם. העדה מעידה כי התובע החתים את אימה על טפסים, על מנת שיוכל לגשת ביום ראשון לטאבו. העדה מעידה, כי התובע אסף טפסים שונים מהמדפים, ואימה חתמה על הטפסים בו במקום. העדה עוד מעידה, כי לפי אופן ביצוע הדברים ע"י אימה, היא לא קראה את המסמכים עליהם חתמה, ואף לא דובר מפורשות על תוכנם. העדה מעידה, כי במהלך הפגישה עם התובע, מסרה לו אימה טפסים שונים שהיו מצויים בתיקה. בסופו של דבר נקבע שהתובע יבדוק את נושא המגרש ביום ראשון בבוקר, ולאחר מכן הם ישוחחו. כמו כן, מעידה העדה, כי התובע הנחה את אימה לאסוף בבית מסמכים לגבי רכוש וחשבונית בנק, למקרה שיהיה צורך בפעולות נוספות. העדה מדגישה, כי באותה פגישה לא דובר כלל על שכר טרחה, או על טיפול נוסף, אלא רק על הצורך לבדוק אם נעשתה פעולה כלשהי לגבי הזכויות במגרש בנווה עוז. בחקירתה הנגדית העידה, כי אמנם הסכם שכה"ט מלא כעת, אך היא לא תתפלא באם הדף היה ריק מלכתחילה ואימה חתמה על המסמך שהיה חלק מערימת המסמכים עליה היה לחתום. התובע מציג לעדה את טופס הראיון אשר בו מצויים הפרטים של אימה, והעדה מעידה לענין זה כי אינה זוכרת את הטופס הנ"ל, אלא היא זוכרת שהתובע רשם את הפרטים על דף חלק. העדה מעידה כי אינה יודעת מה תוכנם של המסמכים אותה מסרה אימה לתובע. עדת הגנה 2 - ברטה רוזנבלט: הגישה עדותה הראשית בתצהיר. הנתבעת מעידה כי ביום 08.02.96 בערב, מצאה בתיבת הדואר במתפרה אותה היא מנהלת, חשבונית מס אשר נשלחה ע"י עו"ד חדי. הנתבעת מעידה כי צויין בחשבונית, שמדובר בשכ"ט עו"ד בגין טיפול במכירת מגרש. משהבינה הנתבעת שמדובר במגרש בנווה עוז אשר נרשם על שם בעלה, ואשר הובטח לבתה, היא נדהמה מאחר ולא ידעה ואף לא הסכימה למכירתו. הנתבעת מעידה כי דיברה בנושא עם בעלה, אשר מסר תשובות חלקיות, מהן ניתן היה להבין כי הוא פעל בענין המכירה, אך לא יותר מכך. הנתבעת מעידה, כי ניסתה לדבר טלפונית עם עו"ד חדי, אך לא היתה תשובה במשרדו. הנתבעת מעידה כי התקשרה לעו"ד בכר, אותו היא מכירה מזה שנים רבות, והוא הבהיר כי מאחר והוא מייצג את שני בני הזוג אין לו אפשרות לטפל בנושא, ועל כן הפנה אותה לחברו, על מנת שייצג אותה. הנתבעת מעידה, כי היתה נסערת מהתגלית, ועל כן שהתה איתה בתה בשעות הערב. הנתבעת מעידה כי בשעה מאוחרת יחסית הצליחה לדבר עם עו"ד חדי, הבהירה לו כי המגרש נרכש על ידה, וביקשה לקבל פרטים על העסקה. הנתבעת מעידה כי עו"ד חדי הבהיר לה כי אין באפשרותו למסור פרטים, מאחר ובעלה הוא הלקוח שלו. הנתבעת מוסיפה לענין זה, כי עו"ד חדי הבהיר לה כי הוא מבין את חשיבות הענין, וכי לא יעשה דבר עד ליום ראשון. הנתבעת מעידה כי ביום שישי בבוקר, דיברה עם התובע, וקבעה להיפגש עימו במשרדו בשעה 13: 00. הנתבעת מעידה כי הגיעה למשרדו עם בתה - חוה, ומסרה לתובע את החשבונית של עו"ד חדי, ואף דווחה לו על שיחתה עימו. הנתבעת מעידה כי הבהירה לתובע כי היא מעונינת למנוע את מכירת המגרש. הנתבעת מוסיפה, כי היתה מעונינת שהתובע ייצג אותה בטאבו, ויבדוק מה נעשה באשר למגרש. הנתבעת מעידה כי התובע התחייב לבדוק הנושא ביום ראשון. הנתבעת מעידה כי התובע ערם טפסים שונים, ביקש ממנה לחתום במספר מקומות, וכך עשתה. היא חתמה על המסמכים, מבלי לקרוא את תוכנם, מתוך אמון מלא בתובע. הנתבעת מעידה כי מצאה בתיקה, מספר מסמכים לגבי נכסים ומכתבים מהבנק וגם אותם מסרה לתובע. בסיום הפגישה, הורה לה התובע לאסוף בבית מסמכים, וכן סוכם כי ביום ראשון יבדוק התובע מה נעשה באשר לנכס. ביום ראשון שוחחה עם התובע, אשר הודיע לה כי בטאבו אין עקבות לפעולה של העברת זכויות. באותו בוקר שוחחה גם עם עו"ד חדי, שהבהיר כי הוא פועל לביטול העסקה. הנתבעת מעידה כי הפגישה השניה עם התובע התקיימה ביום ראשון ולא במוצ"ש, שהרי באם היתה מתקיימת הפגישה במוצ"ש היתה זוכרת פרט יוצא דופן זה. הנתבעת מדגישה כי בפגישה השניה עם התובע, הוא עצמו פתח לה את הדלת ולא היה אדם נוסף במהלך הפגישה. הנתבעת מציינת כי עד לפני מחצית השנה לא היה ברשותה טלפון נייד ולא השתמשה בטלפון נייד. לדבריה, הפגישה השניה עם התובע, לא ארכה יותר משעתיים, וכי היתה מתוחה נוכח התנהגותו של בעלה. במענה לשאלתה מה יקרה באם אכן מכר בעלה את המגרש, הבהיר לה התובע כי היא "צריכה לשים יד על הרכוש". התובע הבהיר לה כי מאחר והכנסתה גבוהה יחסית, ובעלה נכה, אזי סיכוייה לקבל מזונות נמוכים. הנתבעת מדגישה כי במהלך הפגישה השניה לא חתמה על אף מסמך, ואף לא שוחחה עם התובע באשר לשכ"ט. בנוסף, מעידה הנתבעת, כי בסיום הפגישה טרם סוכם על דרך הפעולה והיקף הטיפול הנדרש. הנתבעת מעידה כי נושאים כגון מזונות וגירושין עלו במהלך השיחה, אך רק לשם התייעצות. לדבריה, הבהירה לתובע, כי רק באם יתברר לה שהמגרש נמכר, תבחן הצורך בנקיטת פעולות נוספות. כן הבהירה לתובע שיש אפשרות סבירה להגיע עם בעלה להסדר מתוך הסכמה. הנתבעת מוסיפה, כי מכירת המגרש נמנעה בסופו של דבר, וכי לא ביקשה מהתובע להכין תביעה כנגד בעלה. הנתבעת לא ידעה כלל על כך שהתובע הכין מסמכים, ועל כך נודע לה לראשונה בכתב התביעה. הנתבעת מוסיפה כי ביום ראשון ה - 11.02.96, הובהר לה ע"י בעלה כי שלח מכתב לעו"ד חדי, בו הוא מבקש לבטל את עסקת המכירה של המגרש. הנתבעת מעידה, כי מאחר ומכירת המגרש נמנעה, הודיעה על כך לתובע, ובכך ראתה את סופו של הענין. הנתבעת מעידה בנושא של שכ"ט כי את הסכם שכ"ט ראתה לראשונה בכתב התביעה. כמו כן, בפגישות עם התובע לא דובר כלל על שכ"ט. הנתבעת מעידה, כי החתימה על הסכם שכ"ט היא חתימתה, אך סביר כי חתמה על ההסכם, עת שחתמה על הטפסים הריקים. לדבריה, אם היה התובע מדבר איתה באשר לשכ"ט, אזי לא היתה מסכימה לסכומים שצוינו בהסכם, וכי בכל מקרה מדובר על סכום גבוה גם אם העבודה תתבצע במלואה. לאחר שקיבלה את כתב התביעה, פנתה לעו"ד בכר על מנת שיבהיר לתובע כי היא סבורה שמגיע לו תשלום רק עבור הזמן שהקדיש לה, ולא עבור עבודה שלא בוצעה כלל. הנתבעת מעידה, כי טענתו של התובע, כאילו הזמין אותה לחתום על כתב תביעה ותצהירים, אינה נכונה. במהלך חקירתה הנגדית העידה, כי באשר לטופס הראיון אשר סומן ת8/, היא בספק שזוהי חתימתה. החתימה המצויה על יפוי הכוח זוהי חתימתה. הנתבעת מעידה כי בעלה הגיש, על פי הדרכתה, תלונה ללשכת עורכי הדין נגד התובע (התלונה הוגשה וסומנה ת14/). התלונה נכתבה על ידי בעלה, על פי הנחייתה ובשמה. הנתבעת אינה יודעת, באם הוגשה בשמה תלונה מתוקנת (התלונה המתוקנת הוגשה וסומנה ת16/). הנתבעת מעידה כי חתמה על מסמך עליו ביקש בעלה שתחתום מבלי לקרוא את תוכנו, המסמך הוגש וסומן ת15/. מאחר ובעלה אינו עורך -דין, לא היתה התייחסות לטענה כי התובע מילא על החלק את הסכם שכ"ט, אלא הטענה היתה באשר לגובה הסכום בלבד. הנתבעת מעידה, כי לא ידעה שהתלונה נדחתה (תשובת הלשכה הוגשה וסומנה ת18/). באשר להגעתה למשרדו של התובע ביום שישי, מעידה התובעת כי הגיעה מאחר והוא לחץ עליה להגיע אליו. לדבריה, אין ממש בטענה כאילו עו"ד בכר הפנה אותה אל התובע, מאחר שהוא מתמחה בדיני אישות. הנתבעת מעידה כי אינה זוכרת אילו מסמכים מסרה לידי התובע, ובנוסף מעידה כי החשבונית של עו"ד חדי נותרה בידיו. הנתבעת מעידה כי יתכן והמסמכים אשר סומנו ת10/ א' - ל"ב, הם המסמכים שמסרה לתובע. הנתבעת מעידה, כי בהתאם להנחיית התובע הביאה את כל המסמכים אשר נראו לה רלבנטיים לענין. את המסמכים מסרה לידיו של התובע, ביום ראשון, בערב. הנתבעת מבהירה כי ביום שישי, בפגישתה הראשונה עם התובע, מסרה לו מסמכים רבים שהיו מצויים בתיקה, וכך יכול היה התובע להכין את כתב התביעה כבר ביום ראשון בבוקר. בתשובה לשאלה לשם מה נדרשות כשעתיים פגישה ביום ראשון, באם לטענתה באה להודיע כי העניין סודר, השיבה העדה כי היתה עדיין נסערת וביקשה להתייעץ "על מנת שיתן לה כוון בחיים". הנתבעת מעידה כי מגיע לתובע תשלום בעבור השעות עליהן ישב עימה. באשר לאגרות, אין היא חייבת בתשלום, זאת מאחר ולא ביקשה מהתובע להגיש דבר. הנתבעת מעידה כי אינה זוכרת באיזה הקשר הגישה תלונה נגד עו"ד חדי. הנתבעת מעידה כי ניהלה עסקים די גדולים. בתקופה בה פנתה לתובע, היתה בעלת רכב חדש מסוג מיצובישי או סובארו. כמו כן, מעידה הנתבעת כי יש לה בית קרקע ברח' גורדון, בו היא מתגוררת. בתום חקירתה הנגדית, העידה כי היא מוכנה לשלם לתובע בעבור הישיבות שניהלו, על פי שעות ישיבה בהתאם לשכר של עורך הדין המכובד ביותר. כמו כן, היא מוכנה לשלם בעבור אגרת הטאבו, ותו לא. דיון: שקלתי את הראיות שבפני. אומר מיד, כי אני מקבלת את גרסתו העקבית והאמינה של התובע, אשר נתמכה בעדויותיהם של מס' עדי תביעה, ומעדיפה אותה על עדותה של הנתבעת אשר מצאתיה כלא אמינה. ראשית, יש לשים לב לחוסר האחידות בפרטי המקרה כפי שהם מופיעים בבקשת הרשות להתגונן, בתצהיריה של התובעת ובמכתבי התלונה ללשכת עוה"ד. שוכנעתי, מעיון בטפסים שהוגשו לביהמ"ש, כי התובעת לא חתמה על המסמכים על החלק, וכי הם מולאו בידיעתה ובהסכמתה. להלן אעמוד על עדויות עיקריות בהן חלוקים הצדדים: החתמת הנתבעת על ייפויי הכוח: הנתבעת, בניסיונה להתנער מהתחייבויותיה כלפי התובע, מכחישה חלק מחתימותיה על ייפויי הכוח. אינני מקבלת גרסתה לעניין זה, ואני מעדיפה גרסת התובע, לפיה נחתמו ייפוי הכוח על ידי הנתבעת. עדותו של התובע בעניין זה נשמעה אמינה ונתמכת במסמכים החתומים בעליל. הנתבעת לא הצליחה למוטט את גרסת התובע לעניין זה ו/או להפריכה. מול עדותו האמינה והנתמכת במסמכים החתומים של התובע, עומדת גרסה תמוהה שאין בה כדי להצביע ולו גם על שמץ של הסבר באשר לחתימות המתנוססות על יפויי הכוח. ניסיונה של הנתבעת להתכחש לחתימות, בטענה שברגיל היא נוהגת לשים נקודה על האות בשמה, איננו יכול להתקבל על הדעת. טענה זו נסתרת בעליל מעיון במסמכים אחרים, החתומים על ידה בלא שתכחיש חתימתה האותנטית עליהם, אבל הם נטולי אותה נקודה מול האות ו'. דוגמא לכך ניתן למצוא במסמך שסומן נ3/, שהינו תצהיר עדותה בחקירה ראשית של הנתבעת בפני! בנ3/ מתנוססות חתימותיה של הנתבעת, בתחתית חמשת עמודי התצהיר, דהיינו 5 חתימות במספר! בעמודים 1,2,5 לתצהיר מופיעה חתימה אשר ניקוד "החולם המלא" נעדר ממנה, כאשר בעמוד החמישי מדובר בחתימה שבאה לאשר את האמור בתצהיר, ולאחריה בא אימות החתימה תחת אזהרה של עורך הדין. בעמודים 3,4, החתימה מכילה ניקוד של חולם מלא. עינינו הרואות, כי לא זו בלבד שיש והנתבעת חותמת באשר ניקוד ה"ו'" נעדר מהחתימה, אלא שהיא עושה כן תוך כדי אותו מסמך הנחתם על ידה ואפילו בחתימה הבאה לאשר נכונות תצהיר. גרסתה זו, של הנתבעת, המכחישה חתימתה על חלק מיפויי הכוח, בטענה להעדר הניקוד, נסתרת מיניה וביה ממסמך אותו היא הגישה, ואין לי אלא להסיק שלא באה לעולם, אלא לאחר שנוכחה שעל חלק מיפויי הכוח שהוגשו על ידי התובע (לדוגמא: ת12 א', ת12/ ב', ת12/ ג'), כשהיא מנוקדת, ואילו בת13/ האות ו' אינה מנוקדת. ניסיונה זה של הנתבעת, להרחיק עצמה מהתחייבויותיה בכל מחיר, מפחית מאמינותה ומציב בקיעים בגרסתה. חתימה על טפסים - האם חתימה "על החלק"? בנוסף, הנתבעת בניסיונה להרחיק עדותה מהמסמכים החתומים על ידה, ומהחיובים העולים בעליל מהם, העלתה טענות שאינן מתקבלות על הדעת, ואינן מתיישבות זו עם זו. לא אוכל לקבל טענתה, לפיה הוחתמה על טופס הראיון - ת8/ על החלק. ת8/ הינו מסמך המשתרע על מספר עמודים המכילים פרטים אישיים, אשר לא יכולים היו כלל להיות בידיעת התובע, לולא נמסרו לו על ידי הנתבעת בנסיבות הנטענות על ידו. הפרטים שבטופס, בצירוף חתימתה של הנתבעת, תומכים יותר בגרסת התובע, לפיה המדובר בפרטים שנמסרו לה מפיה, לצורך השירותים המשפטיים, שאכן הוזמנו על ידה ממנו, מאשר בגרסתה המכחישה הזמנת שרותים אלה. שוכנעתי מעדותו של התובע אשר נתמכת במסמכים, כי הנתבעת אכן מסרה לו שפע של פריטים לצורך הייצוג והטיפול שהוזמנו על ידה. הנתבעת מנסה לייחס קלישות לעצם הפנייה לתובע, ולעצם מערכת היחסים המקצועית שהתקיימה בין הצדדים. לגרסתה, המדובר היה בקשר קלוש שהתבטא בייעוץ שלכל היותר היה על בסיס של "שעות" עבודה ותו לא. אומר מיד כי גרסתה עמומה ביותר ואין לייחוס הקלישות הנטען על ידה, כל ביסוס. ריבוי הפרטים והמסמכים, שנמסרו על ידה לתובע (עובדה הנתמכת אפילו בגרסת עדת ההגנה - בתה של הנתבעת), תומך יותר בגרסת התובע לגבי שירותים משפטיים שאכן הוזמנו ממנו באופן חד משמעי על ידי הנתבעת, מאשר בגרסתה העמומה של הנתבעת, שאיננה מגדירה באופן חד משמעי מהו טיב השרות שאכן הוזמן על ידה מהתובע. תמיכה נוספת, וחיזוק לגרסת התובע, מצאתי במכלול העבודות שבוצעו על ידי התובע, בעצמו ובאמצעות אחרים מטעמו. דוגמא לכך - פעילות שבוצעה בלשכת רשם המקרקעין, וכן הכנת כתבי בי דין, ראה המוצגים ת1/, ת2/, ת5/, ת6/. מול שפע הראיות המבססות ביצוע עבודה משפטית, במשרדו של התובע, עבור הנתבעת, עומדת הכחשה גורפת מצידה של הנתבעת שאין בה כדי לשכנע את ביהמ"ש כי השירותים המשפטיים שבוצעו לא היו על פי הזמנתה. על מנת לסתור את ראיות התביעה, באשר לביצוע עבודה משפטית בהיקף הניכר כפי שהוכח בפני, היה על הנתבעת ליתן שמץ של הסבר מתקבל על הדעת מדוע יטרח עורך דין ויבצע עבודה כה מרובה, בפרק זמן קצר יחסית, ואפילו בשעות לא שגרתיות. התובע מצדו, נתן הסבר לביצוע עבודה בהיקף כה נרחב, ובפרק זמן כה קצר, כאשר הסברו מתייחס לנסיבות הדחיפות ובהילות, בהן הופנתה אליו הנתבעת, כמפורט בעדותו לעיל. עדויות עדות התביעה (אשתו ואחותו) מאששות גרסתו של התובע, ולכך מצטרפות גם הנסיבות כפי שהן עולו מעדותו של עו"ד בכר. יצויין גם כי רצף ההדפסות, נתמך בצילום העמוד מספר ההדפסות ממשרד התובע (ת9/), והוא מביאני למסקנה האחת והיחידה כי הכנת החומר המשפטי המרובה כולל הדפסתו היתה במהלך מתן שירותים משפטיים לנתבעת ולא חלילה הכנת "סרק" לצרכי תביעת שכ"ט. התרשמתי כי גרסתה של הנתבעת, הינה גרסה שנועדה להתחמק מתשלום שכ"ט, והראיה שמעולם לא שילמה לתובע כל סכום שהוא. הנתבעת הגישה תלונות ללשכת עורכי הדין כנגד התובע, כאשר אחת התלונות נכתבה ונחתמה על ידי בעלה (ת14/). ת14/ מביא אותי למסקנה כי בעצם לאחר שיושרו ההדורים בין הנתבעת לבעלה, הם החליטו לשתף פעולה לשם התחמקות מתשלום שכ"ט לתובע. לא למותר לציין, כי לשכת עורכי הדין גנזה את התלונות, מהנימוקים המופיעים בת18/. באשר למועדי הפגישות: שוכנעתי, כי הפגישות נערכו בימים שישי ומוצ"ש, וכי הנתבעת היתה נסערת זאת גם על פי עדותה, וכי לאור דחיפות הענין אכן נערכה הפגישה השניה במוצ"ש. לענין זה, אוסיף כי הנתבעת בעדותה טוענת כי הפגישה השניה נערכה ביום ראשון, אולם, לאור החומר הרב המצורף לכתב התביעה אשר הכין התובע בבוקרו של יום ראשון, התרשמתי כי לא יתכן שהחומר הובא בפניו רק ביום ראשון . כמו כן, לא נראה סביר בעיני, כי הנתבעת מתהלכת כאשר בתיקה חומר רב ביותר, כך שכל החומר נמסר על פי טענתה ביום שישי. התרשמתי כי הנתבעת הינה אשת עסקים, אשר חתימה על מסמכים שונים אינה חדשה לה, ועל כן אינני מקבלת את טענתה כאילו חתמה על המסמכים שהוגשו ע"י עוה"ד אותו הכירה רק באותו יום, על החלק, שהרי מטבע הדברים עליה להבין מה המשמעות של חתימה על חוזה. הנתבעת אישרה בביהמ"ש רק חלק מחתימותיה על מסמכים שונים במשרדו של התובע, בעוד שבמסגרת הרשות להגן הודתה כי חתמה על המסמכים, בלא סייגה נושא זה. עוד התרשמתי כי טיפולו של התובע בנושא, לא הותנה על ידה בתוצאות בדיקת מכירת המגרש בטאבו, וכי גם אם נתכוונה לכך הרי שהתרשמתי כי הדבר לא הובהר כנדרש לתובע אשר עשה עבודתו נאמנה על פי החומר המצוי בפני, ועל פי מה שהתבקש על ידי הנתבעת. מכל הראיות שבפני, שוכנעתי כי גרסת התובע הינה ברורה וחד משמעית, לא נסתרה, והיא עולה בקנה אחד עם יתר ראיות התביעה. מולה גרסת הנתבעת הינה גרסה עמומה, ואיננה מעלה עמדה חד משמעית לגבי טיב הקשר בינה לבין התובע. הנתבעת לא הצליחה לשכנע, מה היה באמת מישור הקשר המקצועי בינה לבין התובע, ובעצם לא מסרה גרסה אחידה לגבי טיב השירותים אשר לטענתה היא ביקשה וקיבלה מהתובע. התובע הרים את הנטל, להוכיח כי ביצע מתן שירותים משפטיים, לבקשת הנתבעת ועבורה, וכי שירותים אלה ניתנו תוך התחייבותה לשלם שכ"ט, וכי אכן היא חבה על פי התחייבותה לשלם לו שכ"ט עבור שירותים אלה. גובה שכר - הטרחה: נותר, אם כן, לדון בשאלת גובה השכר המגיע לתובע מאת הנתבעת. ראשית, אומר כי אף הנתבעת מסכימה כי לתובע מגיע שכר בעבור השעות אותן הקדיש לה. שנית, מצוי בפני הסכם שכ"ט בין הצדדים, אשר הנתבעת אינה מכחישה חתימתה עליו, אך טוענת כי חתמה על החלק, טענה שאינה מתקבלת על דעתי. ברצוני לצטט מספר קטעים מהסכם שכ"ט, בטרם אמשיך ואדון בנושא גובה שכ"ט. בהסכם הוגדרה מהות הענין: "תביעה רכושית, פירוק שיתוף, גירושין, מזונות, וכל הכרוך עם הגירושין." כמו כן צויין בהסכם: "שכר הטרחה המוסכם בתיק: 15,000$ בש"ח, בצירוף מע"מ." "שכר הטרחה אינו כולל: אגרות והוצאות, והוא צמוד למדד המחירים לצרכן שפורסם לאחרונה, ויתווסף עליו שכ"ט והוצאות שיפסק ע"י ביהמ"ש. שכר הטרחה אינו כולל ערעורים כלשהם ו/או בקשות לרשות ערעור." בסיפא לסעיף א' 2 להסכם נאמר: "ההתחייבות: אני הח"מ מתחייב לשלם את שכ"ט הנ"ל אפילו במקרה של פשרה... וכל זאת גם אם לא הוגשו התביעות לבית המשפט ו/או לביה"ד הרבני, ו/או לכל ערכאה אחרת." הכלל הוא, שמי שביצע עבודה או נתן שירות לאחר מבלי שנתבקש לכך, אינו זכאי לשכר. ראה לענין זה ספרו של ד. פרידמן, "דיני עשיית עושר ולא במשפט". כבר אמרתי, ואציין שוב, כי התרשמתי שהעבודה אכן הוזמנה ע"י הנתבעת ועל כן, אין ספק כי בעבור עבודתו זכאי התובע לשכר. בע"א 474/80 גרובר נ' תל יוסף, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, ל"ה (4) 45 נאמר: "בנוהג שבעולם שאין דרכו של אדם להשכיר את שירותיו הטובים ולהעניק מעבודתו המקצועית שלא על מנת לקבל פרס עבור פועלו. הלכה היא שבגין עבודתו הוא זכאי לשכר. היה השכר מוסכם, ייקבע שיעורו על פי ההסכם (ההדגשה שלי - נ.ד.) לא הוסכם על שיעורו של השכר, יוענק לו שכר ראוי." גם בע"א 136/92 ביניש - עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, מ"ז (5), 114 נקבע כי: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת (ההדגשה שלי - נ.ד.), יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו." במקרה שלפני, ציינתי כבר כי שוכנעתי כי הנתבעת חתמה על הסכם שכה"ט, תוך שהיא מבינה את משמעותו, וכי הוסכם בין הצדדים במפורש מהו שכרו של עוה"ד. מאחר שהוסכם בין הצדדים הנושא מפורשות, הרי שיש מקום לאבחן את האמור בע"א עדיאל נ' דניה סיבוס ממקרנו, ולהסתמך על האמור בע"א גרובר נ' תל יוסף. מעבר לכך, שוכנעתי מחומר הראיות אשר הוצג בפני כי התובע השקיע עמל רב בלימוד החומר ובעריכתו. מעבר לכך, נאמר בהסכם שכה"ט כי: "עבור כל ישיבה נוספת החל מהישיבה ה - 6: 250$ בש"ח לכל ישיבה בצירוף מע"מ..." משמעות הדבר היא, כי הצדדים הביעו דעתם, כי אין הישיבות בביהמ"ש כלולות בשכר עליו הוסכם בין הצדדים, אלא השכר הינו בעבור לימוד והכנת החומר, דבר אשר הוכח כי נעשה ע"י התובע. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 52,650 ש"ח כולל מע"מ, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות אגרה בתוספת הפרשי הצמדה מיום תשלומה ועד התשלום המלא בפועל. באשר לשכר הטרחה בו תחוייב הנתבעת בגין התיק שבפני, אדגיש כי הסכום שיקצב נמוך ממה שלכתחילה היה ראוי לקצוב תוך שהבאתי בחשבון שהתובע הינו עורך - דין ולא נזקק לצורך הדיון שבפני לשירותי עורך - דין אחר. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עורך דין בגין התביעה שבפני על הצד הנמוך, בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. ניתנה היום, י"ג בטבת תש"ס, (22 בדצמבר 1999), בפומבי, במעמד עו"ד וייס ב"כ התובע ומר יוסף רוזנבלט, בעלה של הנתבע אשר התייצב והודיע כי הוא מתייצב במקום התובעת ובא - כוחה ועל דעתם. נ.דסקין, שופטת עורך דיןהפרת חוזהחוזהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחה