קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגיל 65: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט גרוס; נציגי ציבור - ה"ה הרמן ואייזנברג; תב"ע לט/178-3) התבררה תובענה של המערער (להלן - העובד) נגד המשיב (להלן - אבשלום אנצלביץ) בעתירה שבית-הדין יחייב את הנתבע לשלם סכום נקוב של פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו של העובד בחנות לחומרי בנין שברחוב הרצל 57, חדרה (להלן - החנות). בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורו של העובד לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, כעולה מפסק-הדין שבערעור וכפי שקבען בית- הדין האזורי, הן: א) העובד החל לעבוד בחנות בחודש יוני 1941, וחדל עבוד בה ביום 31.3.1978, עקב התפטרות עם הגיעו לגיל 65; ב) בבעלות על החנות חלו השינויים שלהלן: עד לשנת 1960היתה החנות בבעלותו של המנוח הרצל אנצילביץ (להלן - הבעלים הראשון); מ- 1960עד 31.3.1976היו הבעלים ה. אנצילביץ חומרי בנין בע"מ (להלן - הבעלים השני); מיום 1.4.1970עד 31.3.1976היו הבעלים א. אנצילביץ בע"מ (להלן - הבעלים השלישי); מ- 1.4.1976היה הבעלים אבשלום אנצלביץ; ג) עם השינוי בבעלות על החנות, התחלפו המעבידים. (1) עם העברת הבעלות על החנות מהבעלים הראשון לבעלים השני - לא פוטר העובד מעבודתו ולא שולמו לו פיצויי פיטורים; (2) עם שינוי הבעלות מהמעביד השני למעביד השלישי נשלחה לתובע הודעת פיטורים בכתב, ובעקבות אותה הודעת פיטורים שילם המעביד השני לתובע "את מלוא פיצויי הפיטורים שהגיעו לו בגין תקופת עבודתו אצל מעביד זה (המעביד השני) ומעבידו הקודם (המעביד הראשון); המעביד השלישי "קיבל לבעלותו את מקום עבודתו של התובע (החנות) מידי מעבידו השני ביום 1.4.1970, וקיבל את התובע (העובד) לעבודה אצלו החל מאותו יום, כך שבפועל לא היתה הפסקה ממשית בעבודתו של התובע בעת חילופי מעבידיו השני לשלישי... לאחר שפוטר מעבודתו על-ידי מעבידו השני"; (3) בשנת 1976העביר המעביד השלישי את החנות לאבשלום אנצלביץ; עם העברת הבעלות על החנות על-ידי המעביד השלישי לאבשלום אנצלביץ, פיטר המעביד השלישי את העובד "ושילם לו את פיצויי הפיטורים שהגיעו לו בעד תקופת עבודתו אצלו באמצעות הקופה המרכזית לפיצויים של בנק לאומי בישראל בע"מ"; (4) עם העברת החנות לאבשלום אנצלביץ, "הזמין הנתבע (אבשלום אנצלביץ) את התובע להמשיך את עבודתו במקום העבודה (בחנות) כעובד שלו". אחרי שהעובד התפטר מעבודתו אצל אבשלום אנצלביץ, שילם אבשלום אנצלביץ לעובד פיצויי פיטורים, באמצעות קופת הגמל "תעוז", "בעד תקופת עבודתו אצלו". .3ביסוד תביעתו של העובד היתה הטענה שהעובד "עבד באותו מקום עבודה", בחנות, ברציפות משנת 1941עד שהתפטר - התפטרות שדינה כדין פיטורים (סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, להלן - חוק פיצויי פיטורים), ומאחר ואבשלום אנצלביץ היה המעביד האחרון, יש לראותו כמי שפיטרו וחייב בפיצויי פיטורים בעד כל התקופה. פרקליטו של העובד סמך על סעיף 1לחוק פיצויי פיטורים. ואשר לסכומים ששולמו לעובד עם שינויי הבעלות על החנות טען הפרקליט, שאלה לא היו פיצויי פיטורים, ולחלופין - לאבשלום אנצלביץ לא עמדה כל זכות קיזוז כנגד פיצויי הפיטורים המגיעים לו (פרקליטו של העובד סמך על פסק-הדין בדב"ע לד/8-3, [1]; בדב"ע ל/22-3, [2], ובדב"ע שם/ 67-3, [3]). .4עיקר טענתו של הפרקליט אשר ייצג את אבשלום אנצלביץ היתה, כי בעד פרק הזמן שקדם להעברת הבעלות על החנות לידי אבשלום אנצלביץ שולמו לעובד מלוא פיצויי הפיטורים, ולחלופין טען, "שגם אם נכונה גרסת התובע כי מגיעים לו פיצויי פיטורים מאז שנת 1941", הרי הסכומים ששולמו בעבר, כולל הסכום ששולם על-ידי אבשלום אנצלביץ, מכסים את סכום פיצויי הפיטורים בעד כל התקופה. .5בפסק-הדין שבערעור לא פסק בית-הדין האזורי חד-משמעית בשאלה, אם מכוח סעיף 1לחוק פיצויי פיטורים חייב אבשלם אנצלביץ בפיצויי פיטורים בגין כל השנים שבהן עבד העובד בחנות. בית-הדין האזורי פסק, שאף אם חייב אבשלום אנצלביץ בפיצויי פיטורים בעד כל התקופה, רשאי הוא "לקזז" מהסכום המגיע את הסכומים ששולמו על-ידי המעבידים הקודמים, כשאלה צמודים למדד. .6בערעורו העלה פרקליטו של העובד שתי מערכות של טענות: האחת - עניינה פירוש סעיף 1לחוק פיצויי פיטורים, והשניה - עניינה "קיזוז הסכומים ששולמו על-ידי המעבידים הקודמים". לעניין הטענה הראשונה סמך הפרקליט המלומד על פסק-דין בדב"ע לד/8-3, [1], ועל פסק-הדין בדב"ע ל/22-3, [2]. אשר ל"קיזוז" טען הפרקליט המלומד אשר ייצג את העובד, כי "אין זכות לקיזוז אלא אם הזכות מוקנית בחוק או בהסכם", ואין קיזוז אלא בין הצדדים הישירים, ובענייננו הסכומים אשר "קוזזו" - לא שולמו על-ידי אבשלום אנצלביץ. .Iiפסק-דין .1שתי מערכות של שאלות עמדו לדיון בבית-הדין האזורי: האחת - קשורה לסוגיה של זיקת עובד-מעביד או זיקת עובד-מקום עבודה (מפעל). השניה - קשורה במערכת "התחשבנות" בעקבות זיקת עובד-מפעל, בחילופי מעבידים. בית-הדין האזורי נדרש לשתי הסוגיות, וטוב עשה: מצפים מבית-משפט של ערכאה ראשונה שיתייחס לכל השאלות המהותיות העומדות לדיון, כך שקבלת ערעור באחת הסוגיות לא תחייב החזרה לבירור הסוגיה האחרת. .2בפסק-הדין שבערעור ניתן משקל מכריע לסוגיה השניה, אך במרכזו של הערעור עמדו טענות הקשורות לסוגיה הראשונה. .3הסוגיה הראשונה קשורה בנושא הידוע של שינוי המבנה, הפיקוח והבעלות על המפעל, והשפעתו על זכויות וחובות העובד. לנושא זה היבטים רבים: אחד במישור היחסים האינדיבידואליים, והשני במישור היחסים הקיבוציים; אחד קשור בשינוי המבנה מבחינת הבעלות, והשני קשור בשינוי הבעלות על המפעל; אחד קשור במערכת זכויות וחובות חוזיים, והשני קשור במערכת זכויות וחובות מתחום משפט העבודה המגן או המסדיר. .4בענייננו יש לעמוד על אותו חלק של הבעיות הקשור בשינוי הבעלות, בקשר למשפט העבודה המגן או המסדיר. לנושא זה התייחס בית-הדין בדב"ע שם/67-3, [3], באמרו: "החל מחוק העבודה הראשון שחקקה הכנסת - חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט- 1949(סעיף 3(ב)) דרך חוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951(סעיף 3), חוק פיצויי פיטורים (סעיף 1) וחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(סעיף 18) גישתו של המחוקק היתה, שלעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי - יש לראות את 'המפעל', את 'מקום העבודה', לא רק כנשוא של 'בעלות', אלא גם כנשוא של 'זכויות', כך שקיימת רציפות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל" (שם, [3], בע' 198). מקץ שנים התברר שבדרכו זאת לא היה המחוקק הישראלי בודד ומחדש. בפרוטוקולים של הוועידה השמינית של האגודה הבינלאומית למשפט עבודה ולביטחון סוציאלי [4], מסכם המדווח הכללי, הפרופסור נוג'י, את המצב במרבית המדינות לשאלה זו במלים אלה" "במספר רב של מדינות הכלל הוא כי 'שינוי בבעלות אינו פוגע ביחסי העבודה האינדיבידואליים'." האמור מתייחס ליחסים החוזיים ומקל וחומר תופסים הדברים בזכויות וחובות מתחום המשפט המסדיר או המגן. ממשיך פרופסור נוג'י ואומר: "הבעלים החדש נכנס ליחסי עבודה והם נמשכים ללא שינוי. כתוצאה מכך, שינוי הבעלים, כשלעצמו, אינו מביא לידי סיים יחסי העבודה ואינו משנה את תוכנם. שאלה אחרת היא, אם שינוי הבעלים יכול לשמש עילה לסיים יחסי העבודה, ין ביזמת העובד ובין ביזמת המעביד" (שם, [4], בע' 785). .5אשר להשלכת החלפת הבעלים על זכות מיחסי העבודה האינדיבידואליים-חוזיים - לא נתן עד עתה המחוקק הישראלי את דעתו, כשם שטרם נתן את דעתו למכלול הבעיות המיוחדות הקשורות בחוזה עבודה אינדיבידואלי, ובכך שייך הוא למדינות המועטות שהתעלמו מהנושא. מאידך נתן, כאמור, תשובה ברורה וחד-משמעית למישור הזכויות ממשפט העבודה המסדיר והמגן. יימצא מי שיאמר, כי המחוקק התייחס חלקית לשאלה בסעיף 4לחוק פיצויי פיטורים, אולם אין לאמר זאת בוודאות. סעיף 4לחוק פיצויי פיטורים מתייחס למצב שבו "נפטר המעביד, פשט את הרגל, או בתאגיד - פורק או נמחק". עיון מדוקדק באותו סעיף מאפשר פירוש, שלפיו מתייחס המחוקק רק לתוצאה מבחינת הזכאות לפיצויי פיטורים, ומשאיר לפיתרון ממקור אחר את השאלה, כיצד אירוע או מצב כאמור משפיע על עצם המשך קיום יחסי עובד-מעביד. הדבר עולה מהרישא שבאותו סעיף, הפותח במלים "עובד שעבודתו נפסקה", מכאן - פירוש אפשרי שאם אמנם נפסקה עבודתו רואים את ה"הפסקה" כפיטורים. .6מאחר ואין בחוק החרות הישראלי תשובה לשאלה, כיצד משפיע שינוי בעלות על זכויות מיחסים אינדיבידואליים-חוזיים, נותרות שתי אפשריות: אחת, המקובלת במרבית מדינות מערב-אירופה - המאפשרת פיטורים או התפטרות, והשניה - זו שבאנגליה - סיים אוטומטי של היחסים (שם, [4], ע' 787). ראוי לציין שבישראל, במקרים רבים מוסדר הנושא באותה דרך בה הוא מוסדר ברבות ממדינות המערב, היינו במשא-ומתן קיבוצי, ובהסכמים קיבוציים. אשר לדרך המיוחדת לאנגליה - טוב שייאמר, כי עם ביטול סעיף 46לדבר המלך במועצתו בחוק יסודות המשפט, תש"ם-1980, אין כל סיבה שנעדיף את הפיתרון האנגלי על פיתרון אחר התואם את המציאות בישראל, ואת גישת משפט העבודה בישראל לנושא, כפי שמצאה את ביטויה בכלל ההמשכיות והרציפות כאמור בסעיף 7להלן. להליכה בדרך זו, דרך ההיקש, ניתנה עכשיו לגיטימציה מפורשת בסעיף 1לחוק יסודות המשפט. .7נאמן לדרכו, הלך המחוקק גם בחוק הסכמים קיבוציים בדרך הרציפות וההמשכיות. על כך אמר בסעיף 18לחוק: "עבר מפעל מיד ליד, או מוזג - יראו את המעביד החדש כמעביד שעליו חל ההסכם הקיבוצי". .8ענייננו אינו מצריך כלל לדון בשאלת הזכויות והחובות במישור האינדיבידואלי-חוזי, כאשר תביעתו של העובד היתה למימוש זכות מכוח החוק - חוק פיצויי פיטורים. .9בקובעו את אשר קבע לעניין זיקת עובד-מקום עבודה ורציפות זכויות מתחום משפט העבודה המסדיר או המגן, לא קבע המחוקק, כאמור, דבר לעניין המשכיות יחסים חוזיים. מכאן, שאין כל מניעה לכך שעם חילופי הבעלים או עובר לחילופי בעלים, יביאו הצדדים ליחסי העבודה האינדיבידואליים את היחסים החוזיים לידי סיים, בין בדרך בפיטורים ובין בדרך התפטרות, הכל בכפוף, כמובן, להסכמים קיבוציים או לחוק מיוחד (חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, סעיף 9, או תקנות העסקת נכי מלחמה, תשי"א-1951, תקנה 5), עת לפיטורים זקוקים להיתר השר או לאישור על-פי אותם חוקים. .10ממערכת העובדות (סעיף 2, פסקה ג, שבחלק iדלעיל) עולה ברורות, שכל אימת שבאו חילופי בעלים - הסתיימו, עובר לסיום, היחסים החוזיים בין הצדדים. סיום יחסים אלה מצא את ביטויו גם בתשלום פיצויי פיטורים. ואם לא הסתיימו יחסים אלה עם חילופי בעלים, או שלא ברור אם הסתיימו - הכוונה למעבר מהמעביד הראשון למעביד השני - הרי בדין שולמו פיצויי פיטורים בעד שתי התקופות, בעת המעבר הבעלים השני לשלישי (ראה סעיף 2, פסקה ג(2), דלעיל). .11מכאן לאבחנה בין האמור בפסק-הדין בדב"ע לד/8-3,[1], שעליו סמך פרקליטו של העובד, לבין ענייננו. אכן נפסק באותו פסק-דין שעילה לפיצויי פיטורים אינה קמה אלא עם סיים היחסים וסכום ששולם, אף אם כינוהו פיצויי פיטורים אינו מהווה פיצויי פיטורים. במה דברים אמורים? בנסיבות כפי שהיו באותו פסק-דין: תשלום מסוים במהלך עבודתו של העובד אצל המעביד, בענייננו ברור שהסכומים שולמו כל פעם עם סיים יחסים חוזיים בין הצדדים. גם שאר פסקי-הדין שעליהם סמך בא-כוח העובד (ראה סעיף 3בחלק iדלעיל) אינם מועילים לו, כיוון שבכולם מדובר במצב שבו לא הסתיימו יחסי עובד-מעביד עם שינוי הבעלים. .12אמור מעתה, כי הכלל של זיקת עובד-מפעל וכלל הרציפות לא חייבו את אבשלום אנצלביץ לשלם פיצויי פיטורים בעד תקופות בחנות בשירות המעבידים הקודמים. באמור בקטע הקודם נחרץ למעשה גורלו של הערעור. על כן אין צורך להידרש לסוגיה השניה, היינו "התחשבנות" בעקבות חילופי מעבידים. כל הקשור בקיזוז ובתביעה שכנגד, בין על-פי עילה מעשיית עושר ולא במשפט ובין מעילה אחרת, כולל שאלת "התיישנות" וזהות הצדדים בתביעת פיצויים נגד המעביד האחרון, עת חלו חילופי מעבידים - ייתכן ושאלות נכבדות הן, אך ערעור זה אינו מחייב להידרש להן. .13מהאמור בסעיף 12לעיל עולה, כי דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב 500, 1שקלים בתוספת מע"מ והוצאות משפט בשתי הערכאות.התפטרות