התקף לב תוך כדי עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב תוך כדי עבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה גרשון וכפרי; תב"ע לט/367-0) התבררה תובענה של המערער נגד המוסד לביטוח לאומי בעתירה, שהתקף לב אשר פקד את המערער ביום 7.11.1979יוכר כ"תאונת עבודה" לעניין חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). בית-הדין האזורי חילק את הדיון לשניים, כך שבשלב ראשון נדרש לשאלה, אם יש לראות את התאונה כתאונה "תוך כדי ועקב העבודה", אף אם אין מתייחסים לכל המיוחד הקשור בפגיעה - חבלה שהיא התקף לב; על שאלה זאת השיב בית-הדין האזורי בשלילה; ועל כך הערעור שבפנינו. .2העובדות הצריכות לערעור, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן: א) המערער הינו עובד משרד התקשורת; ב) המערער אינו חבר ועד העובדים במקום עבודתו, אך הינו חבר מרכז הסתדרות עובדי המדינה; ג) ביום 7.11.1977נפתחה ועידת ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל (להלן - "הוועידה"); ד) המערער היה ציר לוועידה מטעם סיעת המערך ולטענת המערער הורכבה רשימת המועמדים להיות צירים לוועידה מתוך מגמה "ליתן ייצוג למקומות העבודה השונים, כך שבין צירי הוועידה היו עוד צירים העובדים במשרד התקשורת"; ה) עובר ליום פתיחת הוועידה, המערער "הגיש למקום עבודתו בקשה לצאת לחופשה... ויום 7.11.1977והימים שלאחריו היו אמורים להיות ימי חופשה", על מנת להשתתף בוועידה; ו) ביום 7.11.1977יצא המערער מחיפה לירושלים על מנת להשתתף בפתיחת הוועידה ואכן השתתף המערער במושב הפתיחה. אותה ישיבה היתה "סוערת" ביותר, ו"בסיום יום הוועידה הראשון התובע (המערער) נתקף (לדבריו) בהתקף לב". .3בדחותו את התביעה אומר בית הדין האזורי: "לא נראה לנו כי מתקיימים בתובע הוראות סעיף 36(5) לחוק הביטוח הלאומי ותקנה 43א(2) מתקנות בדבר ביטוח מפני פגיעה בעבודה, שכן הוראות חוק אלו דנות בעובד המשמש בצורכי ציבור של העובדים במקום עבודתו. גם לא מתקיימים בתובע, לדעתנו, המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי-הדין הדורשים את קיומו של קשר לעבודה לעניין העומד לדיון כאן. לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה יש להבחין, הבחן היטב, בין פעילות הקשורה למפעל ובין פעילות כללית החורגת ממסגרת המפעל. גם במקרה שלפנינו, כמו במקרה שנדון בדב"ע לח/142- 0(לא פורסם) (העתקו צורף לסיכומי בא-כוח הנתבע), הבחירות שבהן מדובר לא היו בחירות לוועד המפעל או לארגון אחר שבתחום המפעל. הבחירות היו כלליות והתובע השתתף בהן לא בתור היותו עובד במפעל, אלא בהיותו נמנה על ציבור העובדים חברי ההסתדרות. הסתמכות בא-כוח התובע בין היתר על ד"נ 40/75, [1], אינה לענייננו, שכן גם בפסקי-הדין שצוטטו הושם הדגש על כך שהעבודה הביאה את העותר בתחום הסכנה, מכיוון שדרשה את נוכחותו באותו מקום ונוכחותו שם היתה מחויבת המציאות משירותו. השתתפות התובע בוועידת ההסתדרות לא היתה מחויבת משירותו ומעבודתו, אלא התחייבה מהתארגנות פוליטית במסגרת מפלגה פוליטית, שאין בינה ובין העבודה קשר מספיק לביצוע עבודה המתיישבת עם האינטרס של המעביד ואף לא עם האינטרס של העובדים באותו מפעל. נכון אמת הדבר, התארגנות זו היתה בין היתר קשורה באינטרסים של כלל העובדים במדינה ובהם האינטרסים של עובדי משרד התקשורת, אבל המדובר באינטרס כללי שאין לו כל זיקה של קשר סיבתי אל מקום עבודתו של התובע או אל עבודתו של התובע במסגרת אותו מפעל". .4בדב"ע לח/142-0, שאליו התייחס בית-הדין האזורי, עמדה לדיון השאלה, אם תאונה שארעה לעובד בדרכו לקלפי על מנת להצביע בבחירות לוועידת ההסתדרות, עת קוצר יום העבודה על מנת להקל השתתפות בבחירות, הינה בגדר "תאונת עבודה" לעניין חוק הביטוח הלאומי. באותו ענין ניתנה תשובה שלילית, ובפסק-הדין נאמר: "הבחירות שבהן מדובר לא היו בחירות לוועד המפעל או לארגון אחר, שבתחום המפעל. הבחירות היוכלליות והמערער השתתף בהן לא מהיותו עובד המפעל, אלא מהיותו נמנה על ציבור העובדים חברי 'ההסתדרות'... יש להבחין הבחן היטב בין פעילות הקשורה למפעל לבין פעילות כללית החורגת ממסגרת המפעל". .5עיקר הטענות אשר העלה בערעור הפרקליט אשר ייצג את המערער, הן: א) יש ליתן לדיבור "תוך כדי ועקב העבודה", פירוש רחב שיכלול גם פעילות ציבורית מכגון זאת שבה עשה המערער בעת האירוע; ב) "'מפעלו' של המערער אינו משרד התקשורת, ו'מעבידו' אינו משרד התקשורת - אלא המדינה, והוא עובד המדינה ושכרו משתלם לו על-ידי המדינה"; ג) "ועידת ההסתדרות עסקה בפועל, כפי שהוכח, בענייני עובדי המדינה ונקבעה מדיניות וכללי פעולה הקשורים ישירות לכל משרד ממשרדי המדינה ובכללם משרד התקשורת"; ד) יש לאבחן את העומד לדיון מפסק-הדין בדב"ע לח/142-0, מאחר והשתתפות בבחירות אינה דומה לפעולת ציר לוועידה; ה) לא היה מקום לחייב את המערער בהוצאות משפט בסך 500שקל, כפי שעשה בית-הדין האזורי. .6כנגד טענותיו של פרקליטו של המערער, טען הפרקליט אשר ייצג את המוסד לביטוח לאומי, כי יש לאשר את פסק-הדין, מטעמיו, אין מקום לאבחן את העומד לדיון מפסק-הדין בדב"ע לח/142- 0ואין להרחיב את הדיבור "מפעל" כפי שביקש המערער. אשר להוצאות, לא התנגד הפרקליט לקבלת הערעור. .Iiפסק-דין .1תחילה לטענה הכללית, שיש ליתן פירוש רחב לדיבור "תוך כדי עבודה ועקב העבודה", כך שיכלול גם פעילות ציבורית (סעיף 5(א) שבחלק iדלעיל). אכן מזמן כבר נטשו בארצות אחרות ומזמן כבר נטש בית-דין זה - אם בכלל אימן אי-פעם - את הפירוש שהדיבור תוך כדי העבודה ועקב העבודה מכוון למסגרת הזמן והפעולות שבהן עושה העובד למילוי חובותיו כלפי מעבידו (דב"ע לב/22-0, [2]). יחד עם זאת ברור שחייב להיות קשר כל שהוא בין זמן ונסיבות האירוע לבין העבודה. .2הרקע הרעיוני שמאחורי הרחבה זו הוא, בין היתר, הגישה הרואה "את היחס שבין העובד לבין העבודה, לא כיחס שבין מכונה ומוצר, אלא כיחס שבין אדם חי לבין פעילות הקשורה בעבודה" (דב"ע לב/27-0, [3]). נוסיף לאמור באותו פסק-דין ונדגיש קשר למפעל, כשלהדגשת הקשר למפעל חשיבות מיוחדת בענייננו. לקשר למפעל ייחסנו חשיבות גם בפסק-הדין שבדב"ע לד/281-0, [4]. הטעם לכך, שדווקא במסגרת ההרחבה - ובהרחבה ולא בפירוש על דרך הפשט מדובר - יש להתייחסות לפעילות במסגרת המפעל חשיבות מיוחדת, הוא פשוט: אשר עומד לפירוש ולדיון הוא פירוש וזכאות לגמלה מכוח "ביטוח נפגעי עבודה" ,industrial injuryולא לגמלה בעד פעילות כלל-ציבורית. דמי הביטוח, במלואם, משתלמים על-ידי המעביד ועצם הזכאות קשורה בסיכוני עבודה, אם כי לסיכונים אלה נתן כבר בית-הדין פירוש רחב ביותר. .3התשובה לטענתו הראשונה של פרקליטו של המערער (סעיף 5(א) שבחלק iדלעיל) היא איפוא זאת: אכן יש ליתן פירוש מרחיב למושג תוך כדי עבודה ועקב עבודה "כך שיכלול גם פעילות ציבורית", אך גם לפירוש מרחיב יש הסייג המונע יציאה מגדר מהות ענף הביטוח - "נפגעי עבודה", וסייג זה הוא "המפעל". .4ענייננו אינו מחייב להשיב על השאלה הכללית, "מפעל" מהו? ענייננו מחייב להשיב על השאל הספציפית, מהו "מפעל" לעניין ביטוח מכוח פרק ג' - ביטוח נפגעי עבודה, עת באים להרחיב את הביטוח וליתן פירוש ולדיבור תוך כדי עבודה ועקב עבודה, מעבר לפשט ולהרחיב עד כדי הכללת פעילות ציבורית הקשורה למפעל. .5עת זאת באים לעשות יש לאבחן בין "מעביד" לבין "מפעל", ואין זהות בין השניים. הזיקה הנדרשת היא ל"מפעל" ולא ל"מעביד". יכול ולאדם פלוני, או לתאגיד פלוני, היו עשרות "מפעלים" והזיקה לענייננו לא תהיה למעביד על כל מפעליו, אלא ל"מפעל" שהוא "מקום עבודתו של המבוטח". אף בסעיף המרחיב במפורש את המושג "תאונת עבודה" בקשר לפעילות ציבורית - ועד עובדים, מדובר במפורש "במקום עבודתו" של המבוטח ולא במכלול מפעליו של המעביד (סעיף 36(5)). לענייננו "המדינה" היא אמנם מעבידתו של המערער, אך "מקום עבודתו", "המפעל" שבו הוא עובד, הוא לכל היותר "משרד התקשורת" כולו, אם לא היחידה הקטנה יותר שבמסגרתה קיימת ופועלת נציגות העובדים הספציפית לאותה יחידה. על כל פנים, לא "המדינה" כמעביד כולל ולא נציגות של כלל עובדי המדינה הן המסגרות שיביאו תאונה לגדר "תאונת עבודה" במשמעות סעיף 35לחוק, אלא במקרים מיוחדים ביותר שפעילות במסגרות הרחבות קשורה ישירות ובמיוחד ב"מקום העבודה" הספציפי. אין להתעלם מכך, שכאשר בא המחוקק להרחיב - הגביל את ההרחבה ל"ועד עובדים שבמקום עבודתו ועקב מילוי תפקידו" כחבר ועד עובדים. .6על כל פנים, תרחיב את המושג כפי שתרחיב - לא תגיע לכך שהשתתפות בוועידה כללית של ההסתדרות, כציר מטעם מפלגה, ולא כנציג "מקום העבודה"-"המפעל", הוא בגדר אותה פעילות הקשורה במפעל שבה דובר בפסק-הדין דב"ע 142- 0(סעיף 4שבחלק iדלעיל). העובדה שבמסגרת אותה ועידה כללית עמדו לדיון גם שאלות הנוגעות לכלל עובדי המדינה, ובתוכם עובדי משרד התקשורת, אינה מוסיפה ואינה משנה. הפעילות של המערער ו"הלגיטימציה" לא באו מהיותו עובד משרד התקשורת ומעניינים ספציפיים של מקום עבודתו. היתה זאת פעילות ציבורית כללית מכוח היותו חבר ההסתדרות ונציג מפלגתו לוועידה. .7לא רק שאין מקום לאבחן את העומד לדיון מפסק-הדין הנ"ל, אלא שיש בעומד לדיון גם לחזק את התוצאה. שם שוחרר העובד במיוחד מעבודתו, כאן יצא לחופשה על חשבונו (סעיף 2, פסקה ה', שבחלק iדלעיל). .8בית-הדין האזורי חייב את המערער בהוצאות משפט בסך 500שקלים. אין זה דרכו של בית-דין לעבודה לחייב תובע גמלה מכוח חוק הביטוח הלאומי בהוצאות משפט, אף אם התביעה נדחית. הטעם לכך הוא, שעצם הגשת התביעה לבית-הדין לעבודה היא חלק ממימוש זכויות על-פי חוק. כל זה, בכפוף ליוצאים מהכלל אפשריים, עת מדובר בתביעה קנטרנית שלא היה לה כל שחר. בענייננו לא כך היה. על כן מתקבל הערעור רק לעניין ההוצאות, כך שהחיוב בטל.התקף לב / אוטם שריר הלב