אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'ייחשב' בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התראה לפני התפטרות: .1 זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. .2 התובע הועסק במלון של הנתבעת, תחילה כשוטף כלים ולאחר זמן - בקפטריה. אין מחלוקת כי לאחר 31.7.1978 לא עבד עוד, וכי בעת שביקר במלון ביום 23.8.1978 קיבל את המכתב ת/1, בו מודיעה לו הנתבעת, שעל-פי ההסכם הקיבוצי היא רואה אותו כאילו התפטר מהעבודה. .3 התובע טוען, שביקר וקיבל חופשה מיוחדת, לרגל פטירת אביו, החל ב- 1.8.1978ולמשך חודש וחצי. לדבריו ביקש חופשה מהממונה עליו, יצחק שוורץ (ענ/2) וכשזה סירב - פנה למנהל, מר טלמון (ענ/4), שאישר את בקשתו. עוד הוא אומר, כי ביום 12.8.1978, כשביקר במלון - איש לא אמר לו דבר בקשר לפיטורים. .4 הממונה על התובע (ענ/2) מאשר בעדותו שהתובע פנה אליו בחדש יולי 78 וביקש חופשה, אך הוא סירב לאשרה לו בגלל שחודשים אלה הם העונה ה"בוערת" ואי- אפשר לתת חופשות (ע' 7, שורות 24-26). .5 המנהל, יחזקאל טלמון (ענ/4) אומר שלא אישר לתובע כל חופשה (ע' 9, שורות 16-19). ענ/ 3אומר, שלפני שהתובע עזב דיבר אתו ואמר לו שבשום אופן לא יוכל לקבל את החופשה בגלל עומס העבודה, אך התובע לא שעה לדבריו. ועוד אומר עד זה, כי בעת שהתובע בא אליו למלון בסביבות ה- 12באוגוסט כדי לקבל משכורת, אמר לו שעליו לחזור לעבודה (ע' 8, שורות 14-20). .6 אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, לפיה לא אושרה לתובע חופשה, ומ-1.8.1978 חדל להופיע לעבודה על דעת עצמו, וכאשר ביום 12.8.1978נדרש לחזור לעבודה, הוא סירב. .7 בסעיף 40(8) להסכם הקיבוצי הכללי (וינטרוב - פסטרנק [3], הסכמים קיבוציים, פרק 12.4.2.1; להלן - ההסכם) נאמר: "עובד שאינו מופיע לעבודהבמשך שבוע ללא הודעה למלון וללא סיבה מספקת לאי-מתן ההודעה - יראו אותו כמתפטר מעבודה מרצונו". .8 במספר פסקי-דין כבר נדונה השאלה בדבר אופן ראיית צד אחד את תוצאות מעשהו של הצד השני בקשר לסיום יחסי עובד ומעביד, ובאחד מהם אנו מוצאים, כי - "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'ייחשב' בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות" (דב"ע לב/58- 3[1], בע' 302). .9 אולם אין באמור לעיל שום דבר שיכול למנוע מעובד, שמעשה ההתפטרות נתון כולו בידיו, לומר למעבידו שאם ינהג בצורה מסוימת, הרי זה כאילו אמר לו - העובד למעביד - שהוא מתפטר. כך קרה במקרה שלפנינו. סעיף 40(8) להסכם הוא הוראה בדבר סיום עבודה, ולכן בגדר הוראות אישיות שדינן "כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם" (סעיף 19, לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957). מכאן, שאין כאן מקרה בו מודיע המעביד שיראה את העובד כמתפטר אם ינהג - העובד - בדרך מסוימת, אלא הסכמה הדדית, שאם יעשה העובד מעשה מסוים ייראה הדבר כאילו הודיע העובד על התפטרות (מעין "התפטרות על תנאי"). .10הוראה דומה לזו שבסעיף 40(א) להסכם נדונה בדב"ע לה/45- 3[2] ושם נקבע, כי להוראה אין נפקות (שם, [2], ע' 77, מול האות ג), לדעתנו יש להבחין, בין אותו מקרה לענייננו: שם הופיע הסעיף בפרק הדן ב"משמעת בעבודה", ובית-הדין אומר שם, ש"ברור שהסנקציה על הפרת משמעת לא יכול שתהא התפטרות" (שם, [2], ע' 77, מול האות ה). בענייננו מופיעה הוראה זו בפרק השישי להסכם שנושאו הוא: "פיטורים ופיצויים". כאן אין מדובר בסנקציה, אלא בקביעת נורמה חוזית, לפיה - בהתקיים תנאי מסוים, יראו בכך כאילו הודיע העובד על התפטרותו. כאמור, במקרה שלנו התנאי התקיים. .11מן הראוי להוסיף, כי עצם הרעיון שהעדרות מהעבודה יכולה להראות כביטוי מצד העובד על רצונו לסיים את יחסי עובד-מעביד כבר הועלה על-ידי בית-הדין הארצי (דב"ע לה/45- 3[2], בע' 77, מול האות ו). מה גם שבענייננו אין מדובר בתנאי מכללא, אלא בדברים מפורשים שהוסכם עליהם. .12לאור האמור לעיל, אנו קובעים שהתובע התפטר ואין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. .13התביעה נדחית. .14התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 500, 2ל"י, ולקופת בית-הדין - את האגרה הדחויה.התפטרות