קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיקת המילה לפקודת על צ'ק: 1. תיק זה תחילתו בשני שיקים שהוגשו לביצוע בהוצל"פ. השיקים נמשכו על ידי הנתבע לפקודת התובע מחשבון בנק המזרחי המאוחד כדלקמן: שיק מס' 0126 ע"ס 2,000 ש"ח שז"פ 18.6.89. שיק מס' 0127 ע"ס 2,000 ש"ח שז"פ 28.6.89. המילה "לפקודת" נמחקה על גבי השיק. השיקים הוצגו לפרעון ולא נפרעו כשסומן עליהם "נ.ה.ב" דהיינו - נתנה הודעת ביטול. 2. טענת הנתבע: הנתבע טוען כי השיקים נמסרו לתובע כשיקים טובה (שניים מתוך שיקים רבים נוספים) על מנת שהתובע ינכה אותם בבנק, וכנגדם הפקיד התובע בידי הנתבע שיקים בסכומים זהים. (שיקים שנמשכו לטובת התובע על ידי מר אפלבאום). הנתבע טוען כי בפועל הבנק סירב לנכות את השיקים שמסר לתובע ולפיכך סוכם בין הצדדים על החזרת השיקים מהאחד לשני. התובע לא החזיר את השיקים לנתבע ומסיבה זו גם הנתבע לא החזיר לתובע את השיקים המקבילים שקיבל ממנו. הנתבע צירף לתצהירו צילום 4 שיקים ע"ס 1,000 ש"ח שנמשכו לטובת התובע על ידי מר אפלבאום בחודש יוני 89. 3. טענת התובע: 3.1 התובע טוען כי בשנים 87/89-8/1 ניהל יחד עם שותפו, מר מישה אפלבאום, עסק בשם "בית המאפה של משה". בחודש ינואר 89 חתמו השותפים הסכם לפירוק השותפות. התובע יצא מהעסק ובתמורה קיבל ממר אפלבאום 235 תשלומים שווים ורצופים של 1,000 ש"ח כל אחד, כהחזר השקעתו (וסך כולל של 130,245$). 3.2 בהסכם נקבע כי אם יכנס שותף אחר - ישלם אפלבאום לתובע מתוך כספי השותף החדש את היתרה הבלתי מסולקת של החזר השקעתו. 3.3 בחודש מאי 89, עוד טרם פרעון השיק הראשון הצטרף הנתבע כשותף חדש לעסק ולפיכך מסר לתובע שיקים על מלוא סכום החוב (החזר השקעה בסך 130,245$) בתשלומים של 2,000 ש"ח כל אחד. בתמורה, מסר התובע לידי הנתבע את כל השיקים שקיבל ממר אפלבאום. הנתבע לא עמד בחובו ולא פרע את השיקים. התובע טוען כי אין זה נכון שביקש את השיקים לצורך קבלת אשראי שכן, הוגבלה סחרותם של השיקים על ידי מחיקת המילה "לפקודת" והבנק איננו מקבל שיקים כאלו לבטחון. 4. העובדות שהוכחו: 4.1 התובע היה שותף ביחד עם משה אפלבאום בעסק ששמו "בית העסק של משה", במהלך השנים 87/89-8/1. 4.2 ביום 5.1.89 נחתם בין התובע ומר אפלבאום הסכם לפירוק השותפות שביניהם באופן שהתובע עוזב את השותפות ובתמורה יקבל ממר אפלבאום סך של 130,425$ ב235- תשלומים שבועיים שווים ורצופים של 1,000 ש"ח. (הסכם שצורף לתצהיר ת/2). 4.3 התובע קיבל ממר אפלבאום 235 שיקים על סך כולל של הסכום האמור לעיל כשכל אחד מהם על סך של 1,000 ש"ח. 4.4 לא הובא בפני רצף השיקים שקיבל התובע או נתונים לגבי מועד הפרעון הראשון (לבד מזה הקבוע בהסכם שצורף לתצהיר ת/2 והוא 29.1.89). 4.5 עוד סוכם באותו הסכם, בסעיף 5 - "כי אם משה יערך כל עסקה בגין העסק הנ"ל, בין עם משקיע, בין עם שותף ובין עם בעל מניות, אזי יהא עליו לשלם למקסים את כל סכום ההשקעה אשר אותו צד שלישי ישקיע בעסק ו/או ישלם למשה, והכל עד למסקימום של יתרת החוב כפי שתהיה במועד בצוע ההשקעה כאמור". 4.6 הנתבע, מר חיגאזי היה מוכר לתובע ולמר אפלבאום כאיש בעל חוסן כלכלי, אשר עסק בין היתר במתן הלוואות ב"שוק האפור", ונתן הלוואות לעסק של התובע ומר אפלבאום. 4.7 בחודש מרץ 1989 נחתם הסכם בין מר אפלבאום והנתבע (ת/1) לפיו יהיה מר חיגאזי שותף ב50%- בעסקיו של אפלבאום. 4.8. הצדדים הסכימו כי השקעתו של מר אפלבאום בעסק היתה בסך של 1 מיליון ש"ח ולכן קבעו את התמורה שתשולם על ידי הנתבע, כדלקמן: 200,000 ש"ח (תמורה לפי פירוט) 600,000 ש"ח (מחצית מחובות העסק שחושבו כחלק מהתמורה). 4.9 עוד מצויין בהסכם כי מובהר שבתשלומים לתובע (230 תשלומים שבועיים של 1,000 ש"ח) המשולמים מתוך הכנסות העסק "יחשב תשלום זה למקסים כאילו שולם על ידי אפלבאום וחיגאזי יחדיו, כשותפים". 4.10. עוד נקבע בהסכם ת/1 כי הצדדים יפתחו חשבון בנק חדש, בבנק שיקבע על ידי חיגאזי תוך התייעצות עם אפלבאום. זכות החתימה בחשבון - בנפרד ו/או ביחד. לחשבון זה תופקדנה מדי יום ביומו כל הכנסות העסק ומתוכו תמשכנה הוצאותיו. החשבון ינוהל על ידי חיגאזי. 4.11. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע מסר את כל השיקים שנתנו לו על ידי מר אפלבאום לנתבע והנתבע מסר לידיו שיקים אחרים בגובה אותו סכום (230,000 ש"ח) משוכים על ידו, מתוך חשבון בבנק המזרחי המאוחד. במקום 4 שיקים לחודש ע"ס 1,000 ש"ח כל אחד, קיבל התובע 2 שיקים לחודש ע"ס 2,000 ש"ח כל אחד. 4.12 הנתבע מציין בחקירתו הנגדית כי הפקיד לפרעון מתוך השיקים של אפלבאום שהיו ברשותו "רק שיק אחד" שנפרע, וכי השיקים היו מאותו חשבון שהיה מוגבל. הנתבע לא הפקיד שיקים אחרים של אפלבאום בבנק ולא הציג בפני בית המשפט ולו שיק אחד הנושא חותמת שהוצג לפרעון ולא כובד. כאמור, ציין הנתבע כי נפרע שיק אחד ולאחר מכן החשבון היה מוגבל. 4.13 התובע הגיש מסמך מיום 14.5.89 המשקף פגישה שהתקיימה לטענתו בנוכחות התובע, הנתבע ומר אפלבאום שם חתם לבקשת האחרים על מסמך בו הוא מציין שאין לו התנגדות לצירוף מר חיגאזי לשותפות עם אפלבאום. הנתבע הכחיש קיומה של הפגישה ושל מסמך זה. לא ראיתי במסמך זה חלק חשוב בראיות הדרוש לצורך הכרעה. 4.14 השיקים שנתנו על ידי הנתבע לתובע הם מחשבון בנק המזרחי ובכותרתם נושאים את השם "מ.מ.א. ח.ח.מ. בית המאפה רח' יפו 138 חיפה טל. 04-530219". השיקים של אפלבאום שנתנו מחשבון השותפות נשאו את הכותרת "בית המאפה של משה רחוב יפו 138 חיפה טל. 04-530219". אמנם הנתבע ציין בחקירתו הנגדית כי לא היה זה חשבון השותפות אלא חשבונו הפרטי, והכותרת הושמה על ידו "ליותר כבוד בשוק" אך לא קיבלתי דבריו אלו של הנתבע. מתוך הכותרת שעל גבי השיק ניתן ללמוד על כך כי מדובר בשותפות. העובדה שהשיק נחתם בחתימת יחיד של הנתבע, עולה בקנה אחד עם הוראות החוזה. 5. האם השיקים נשוא הדיון ניתנו כשטרות טובה, לשם נכיון או בטחון לבנק? 5.1 הנתבע טוען כי השיקים נתנו כשטר טובה. על פי הגדרת פק' השטרות (ס' 27 (א)) המיטיב בשטר הוא אדם שחתם עליו כמושך בלא שקיבל בעדו ערך, וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר. אלא שהנתבע לא טען שלא קיבל ערך בעד השטר. הנתבע מציין בתצהירו (ס' 5) - "הוא (התובע) ביקש ממני שאעשה לו טובה: אקבל מאיתו את השיקים אשר אפלבאום מסר לו, וכנגד שיקים אלה, אתן לו שיקים שלי, משוכים יומיים לאחר פרעון כל שיק מהשיקים שהוא נותן לי, זאת כדי שלא אצא בחסרון כיס". מדברי הנתבע עצמו עולה כי אין המדובר בשטר טובה. ועד מציין הנתבע בתצהירו (ס' 6) כי אמר לתובע "כי אם שיק כלשהו משהשיקים הנגדיים שהוא נותן לי לא יפרע במועדו - אני אבטל את השיקים המקבילים שלי". אם כך - אין המדובר בשטר טובה. 5.2 הנתבע בקש להראות כי כנגד השטר נשוא הדיון אשר זמן פרעונו 18.6.89 (שיק א') נתנו לידיו 2 שיקים של מר אפלבאום שזמן פרעונם 15.6.89 ו16.6.89-. הנתבע נתן הוראת ביטול לשיק א', שכן לא כובד כבר ביום 18.6.89 ולא הראה כי השיקים של מר אפלבאום לא נפרעו. 5.3 כנגד השטר נשוא הדיון שזמן פרעונו 28.6.89 (שיק ב') נתנו לידיו של הנתבע 2 שיקים של מר אפלבאום שזמן פרעונם 25.6.89 ו26.6.89-. הנתבע נתן הוראת ביטול לשיק ב' ולא הראה כי השיקים של מר אפלבאום לא נפרעו. 5.4 על גבי השיקים נשוא הדיון, נמחקה המילה "לפקודת". הנתבע סבר שע"י מחיקת המילים "לפקודת" פגע בסחרות השיק ולא אפשר לתובע הסבתו (ראה ס' 6 בתצהירו). כאן המקום לציין כי גישה זו אין לה בסיס בחוק. ביהמ"ש קבע כבר בפסיקה ישנה (ע.א. 59/467 פד"י י"ד 502) כי: "המילים או "לפקודתו" המודפסות בדר"כ על טופס של שיק היו מיותרות נוכח ס' 7(ד) לפק' השטרות. כאשר מחק המערער את המיותר, לא עשה דבר. מאחר שחתם על מסמך שהיה מטבעו סחיר, היה עליו לעשות דבר נוסף כדי ליטול מהמסמך את הסחרות". 5.5 לפי קו מחשבתו של הנתבע, סבר כי הגביל את סחרות השיקים. מאידך טוען הנתבע כי נתן את השיקים לתובע לצורך נכיונם בבנק או כשטר בטחון (ראה תצהיר בקשת רשות להתגונן), הנתבע, שהוא איש כספים והלואות אמור היה לדעת שלא ניתן לבצע עסקת נכיון בשיקים שלא ניתן להסב אותם. כמו כן לא ניתן היה להסב אותם לטובת הבנק כשיק בטחון. 5.6 טענתו של הנתבע לגבי נסיבות החלפת השיקים תמוהה נוכח סיבה נוספת. ידוע לנו שהשיקים שנתן מר אפלבאום לתובע היו אמורים לצאת מחשבון הכנסות השותפות (הסכם ת/1) ומר אפלבאום והנתבע למעשה נשאו בתשלומים אלו בחלקים שווים. אם טוען הנתבע שהשיקים נשוא הדין שנתנו בתמורה יצאו מחשבונו הפרטי בלבד - מה ראה טעם להתנדב ולהחליף את השיקים של מר אפלבאום בשיקים מחשבונו הפרטי לפיהם עליו לשלם מלוא הסכום מחשבונו הפרטי, כאשר עפ"י ההסכם, בשיקים של מר אפלבאום היה נושא למעשה רק במחצית החיוב? 5.7 אין זאת כי השיקים נשוא הדיון נתנו על מנת שישולמו מחשבון השותפות מהטעם שהשיקים שנתן מר אפלבאום היו מחשבון שותפות שהוגבל מיד בסמוך. לכן פתח הנתבע חשבון בנק חדש, עפ"י ההסכם ת/1. הסבר זה גם מתיישב עם עדות התובע שהסביר, לשאלת ב"כ הנתבע מדוע החליף את השיקים של מר אפלבאום בשיקים המשוכים ע"י הנתבע: "אני שמחתי לקבל איש חזק כלכלית לעומת אפלבאום. לפי ההסכם הם התחייבו שהם ישלמו את השיקים האלה". 5.8 הנתבע טוען כי התובע היה זכאי לקבל במזומן מאפלבאום את אותו כסף שהכניס הנתבע לעסק השותפות, ולכן אין לקבל גרסת התובע שהסכים לקבל שיקים חליפיים דחויים מאת הנתבע, במקום מזומן. ראשית יאמר כי הנתבע לא הוכיח כי בפועל הקדים ושלם במזומן לעסק תשלום כלשהו. ידוע מהסכם ת/1 כי לנתבע היו עסקי הלוואה עם השותפות במסגרתם השותפות היתה חייבת לו כספים. משלא הוכח מהם התשלומים שבצע בפועל גם לא ניתן לטעון כי כסף זה היה התובע יכול לקבל מאפבלאום בגין יתרת החוב. שנית, הנתבע לא המציא ראיות מה היו הנסיבות הכלליות באותו זמן ולא הראה שהתובע יכול היה לקבל כסף תשלום מזומן מאפלבאום בעבור יתרת החוב. 5.9 הנתבע אם רצה, יכול היה להגיש תצהיר מטעם מר אפבלאום ולזמנו להחקר על תצהירו על מנת שיתמוך בגרסתו. כאמור בהחלטתי בענין זה מיום 2.7.98, הנתבע בחר שלא להגיש תצהירו של מר אפלבאום במועד, וגם לא זמנו לחקירה, על אף החלטתי מיום 29.1.98. 5.10 עוד טענה לנתבע, כי התובע לא תבע בתביעה שטרית זו את שאר השטרות שברשותו. טענה זו - לאו טענה היא. זכותו של התובע לכלכל דרכו כפי שימצא לנכון בענין זה. לתובע היה הסבר בפרטיכל מדוע בחר לפעול דווקא כך. 6. ו ל ס י כ ו ם 6.1 התובע הינו אוחז בשטרות שנמשכו ע"י הנתבע. 6.2 כנגד השטרות הנ"ל נתנה תמורה בת ערך. 6.3 לא קבלתי הטענה כי השטר ניתן כשטר בטחון, דהיינו - על תנאי. כמו כן לא קבלתי הטענה כי השטרות הינם שטרות טובה. 6.4 הנתבע לא הראה מדוע אוחז השטר, שנתן בעדו ערך איננו זכאי לפרעונו. 6.5 טענת הנתבע כי התובע שינה עילתו מעילה שטרית לעילת תביעה רגילה - אין לה על מה שתסמוך, וטוב יעשה הנתבע אם ילמד להפריד בין שלב כתבי טענות לשלב הבאת ראיות. התביעה כאן הוגשה כשטרות לביצוע בהוצל"פ. 6.6 אשר על כן - על הנתבע לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: א. סך של 2,000 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.6.89 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סך של 2,000 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.6.89 ועד ליום התשלום המלא בפועל. לסכומים הנ"ל יתווספו החזר תשלומי האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הסכומים לתשלום בתוך 30 יום מהיום. כתיבת שיקיםשיקים