ניצול הכוח המכני של טרקטור

התובע טוען כי הוא ביצע פעולה של חסימת צינור השמן שהינו חלק אינטגרלי של הטרקטור ואילולא הופעל כף הטרקטור והוזרם השמן דרך הצינור הדרוש להפעלה האמורה, לא היה נגרם לו כל נזק. מכאן שהנזק קשור להפעלת הכח המיכני של הטרקטור. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניצול הכוח המכני של טרקטור: 1. התובע, רצף במקצועו, יליד 1971, הגיש תחילה תביעה זו נגד הנתבעים עפ"י חוק הפלת"ד-תשל"ה1975-, (להלן: "חוק הפלת"ד") עקב תאונה בעבודה שארעה לו בתאריך 21.4.94, בעת שהתובע חסם חור שנוצר בצינור הידראולי בטרקטור, עם אצבעו הפעיל הנתבע מס' 1 את הכף וכתוצאה מלחץ השמן, חדר שמן לאצבעו של התובע, ונגרמו לו לטענתו נזקי גוף (להלן: "התאונה"). התובע טען תחילה בכתב התביעה המקורי כי מדובר בתאונת דרכים. בתאריך 12.11.95 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שבו הוא מייחס לנתבעים מעשים ומחדלים וטוען לאחריותם לארוע התאונה עפ"י פקודת הנזיקין. בישיבה מיום 7.5.97, בהסכמת הצדדים, החליט ביהמ"ש כי תחילה תידון שאלת החבות עפ"י חוק הפלת"ד. 2. הנתבע מס' 1 נהג במחפרון מס' רישוי 467012 (להלן: הטרקטור). הטרקטור בוטח אצל הנתבעת מס' 3. הנתבע מס' 2 שימש כמעסיק הן של התובע והן של הנתבע מס' 1. 3. כאמור ביום 21.4.94 תוך כדי עבודת הטרקטור נקרע צינור הידראולי בטרקטור שתפקידו להרים את כף המחפרון. הרמת הכף תלויה בפעולתו של המנוע של הטרקטור, שכן זרועותיו של הטרקטור לרבות הכף מופעלים באמצעות מערכות שמן המופעלות רק בעת שהמנוע פועל. הטרקטור עצמו הינו רכב דו תכליתי אשר משמש לנסיעה ולעבודה. כאמור, התאונה ארעה כאשר הנתבע מס' 1 ביקש מהתובע כי יסתום את החור שנוצר בצינור בעזרת אצבעו על מנת שיוכל להפעיל את הכף הקטנה של המחפרון כשמנועו פועל ע"מ לבצע עבודה ולשלוף אבן גדולה. בעת שהתובע חסם את החור עם אצבעו הפעיל הנתבע מס' 1 את הכף וכתוצאה מלחץ השמן, חדר שמן לאצבעו של התובע ונגרמו לו נזקי גוף. 4. יצויין כי נטען ע"י התובע כי אין בידיו רישיון והתובע לא שימש כמפעיל או כנהג הטרקטור מאחר ובענין זה לא כפרו הנתבעים יש להניח כי מדובר בעובדה שאינה שנויה במחלוקת. 5. עיקרי העובדות הנ"ל אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. השאלה הנשאלת היא האם התאונה הינה תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד, או במילים אחרות האם ניתן לראות בפעולות שביצע התובע ביחד עם הנתבע מס' 1 כנכללים במסגרת ההגדרה שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד על חלופותיו. 6.  כידוע הגדרת "תאונת דרכים" כאמור בסעיף 1 לחוק הפלת"ד כוללת את ההגדרה הבסיסית על פיה תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". כן כוללת ההגדרה מס' חזקות חלוטות מרבות. חזקות אלה כוללות 3 סוגים של מאורעות אשר בהתקיימן ייחשב המקרה לתאונת דרכים על אף שאין הם ממלאים אחרי תנאי ההגדרה הבסיסית. הסיפא של סעיף 1 כוללת חזקה חלוטה ממעטת על פיה כאשר מתקיימים הנסיבות האמורים בה יוצא המאורע ואיננו מהווה תאונת דרכים על אף שהוא עונה על הגדרת תאונת דרכים (ראה רע"א עוזר נ' אררט חב' לביטוח, דינים עליון, כרך מ"ד 563). 7. בשלב ראשון יבחן בית המשפט האם המקרה שבפני נופל במסגרת ההגדרה הבסיסית דהיינו האם נעשה "שימוש ברכב מנועי" והאם השימוש היה "למטרות תחבורה". למעשה בהגדרת סעיף 1 הנ"ל ישנם 7 מרכיבים המהווים את ההגדרה הבסיסית והם: (1) מאורע. (2) נגרם. (3) לאדם נזק גוף. (4) עקב. (5) שימוש. (6) רכב מנועי. (7) למטרות תחבורה. כידוע די בכך שמרכיב אחד לא יתמלא כדי שהמקרה לא יכלל במסגרת ההגדרה הבסיסית. השלב השני, ובו יעשה שימוש באם בית המשפט יגיע למסקנה כי המקרה אינו נופל במסגרת ההגדרה הבסיסית הנ"ל, הוא האם המקרה נופל במסגרת החזקות החלוטות הנ"ל ובמקרה זה החזקה החלוטה לפיה "יראו כתאונת דרכים גם מאורע...... שנגרם עקב הניצול הכח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי..." (סע' 1 לחוק הפלת"ד). בהגדרה של "שימוש ברכב מנועי"-נקבע (בתיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד) כי הוא כולל: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו,....." אדון בדברים על פי סידרם. 8. הנתבעים 1 ו2- מסכימים עם התובע הן לגירסה העובדתית שבה ארעה התאונה והן למסקנה המשפטית כי אכן מדובר בתאונה החוסה תחת כנפי חוק הפלת"ד. 9. הנתבעת מס' 3 כופרת בטענות הצדדים האחרים וטוענת כי לא מתמלאים לפחות 2 ממרכיבי ההגדרה הבסיסית והם מרכיב "למטרות תחבורה" ומרכיב "השימוש". לטענת הנתבעת עצם קריעת צינור שמן, המשמש להרמת הכף בטרקטור, אינה מפריעה לטרקטור בשימושו ככלי תעבורה. הנסיון שעשו התובע עם הנתבע מס' 1, לתקן את המחפרון (ע"י חסימת הצינור עם האצבע), היה כדי לאפשר המשך השימוש בו ביעודו האחר, כלי חפירה בקרקע ולא לצרכי תעבורה. לכן לטענת הנתבעת יש להסיק כי אין מדובר בפעולה למטרות תחבורה. עפ"י דברי השופט ברק בפס"ד עוזר די שלא מתקיים המרכיב "תחבורה" כדי "להוציא את המקרה מגדר תחולת ההגדרה הבסיסית". 10. לטענת הנתבעת מס' 3 גם מרכיב ה"שימוש" אינו מתקיים כאן. לטענתה, מדובר בפעולה הדורשת מכשור מיוחד ולכן אין זה נופל בגדר טיפול דרך. באופן דומה גם אם מקרה בו אדם יעצור רכבו בדרך ויחליף מנוע לא יחשב הדבר כטיפול דרך. לפיכך מסקנת הנתבעת מס' 3 הינה כי התובע והנתבע מס' 1 היה להביא את המחפרון לטיפול במוסך. . הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גם אם מדובר ב"תיקון דרך" הרי הדבר בוצע במסגרת עבודתו של התובע לכן אין כאן שימוש שכן ההגדרה בחוק דנה בטיפול שנעשה בידי המשתמש שלא במסגרת עבודתו. . הנתבעת מפנה לענין פרשנות "במסגרת עבודתו" לפסה"ד בענין "אלי יונאי" (פס"מ נ"ד (3), 211) שם נקבע כי פגיעת חקלאי כתוצאה מפירוק חלקים בטרקטור אינה תאונת דרכים שכן פעולת פירוק החלקים בטרקטור היתה במסגרת עבודתו. . הנתבעת מאזכרת את ת.א. 91/93 שינפלד נ' אררט (טרם פורסם) בו נקבע כי לעניין פעולה במסגרת עבודתו קובע האדם האחר על אף העובדה שהתובע שנפגע עזר לפועל. 11. גם ב"כ התובע מפנה לפסה"ד בענין אלי יונאי נ' אררט (טרם פורסם) שם נקבע מפי כב' השופט ת. אור כי אין לפרש חריג זה כמתיחס לכל מקרה בו ארעה תאונה במהלך עבודתו של אדם. בית המשפט קיבל במקרה זה כי הסייג הממעט את ההגדרה מבחינת תחולתה יחול רק על "למי שמקצועו הוא בתיקונם של כלי רכב, במיוחד מכונאים ועובדי מוסכים." 12. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי במחלוקת שבין הצדדים לענין מרכיב "השימוש" צודק ב"כ התובע אולם לענין מרכיב "למטרות תחבורה" יש לקבל את עמדת הנתבעת מס' 3. בענין זה ראה פסה"ד בענין עוזר בעמ' 37 שבו הביא כב' הנשיא א. ברק דוגמאות אימתי השימוש איננו "למטרות תחבורה" הוא אומר: "נזק גוף הנגרם תוך טיפוס על רכב, המשמש כסולם להתקנת שלטי פרסומת, אינו "למטרות תחבורה"(ראה ת.א.(ת"א) 2949792 דרעי נ. אריה חב' לביטוח בע"מ, צלטנר 1728) בדומה , כארש הרכב הוא "דו תכליתי", נזק גוף הנגרם בשל הגשמת התכלית הלא תעבורתית, אינו "למטרות תחבורה". על כן נזק הגוף אשר נגרם בפרשת סואעד (ע"א 80/326 הנ"ל)-פגיעה בראשה של הנוזוקה עקב הפעלת משאבה חקלאית באמצעות הכח המוטורי של הטרקטור-אינו "למטרות תחבורה" (פסקה 29 סיפא לפסה"ד). משנופל מרכיב אחד ממרכיבי ההגדרה הבסיסית- במקרה זה יסוד "למטרות תחבורה" - לא יכלל המקרה במסגרתה. "מכיוון שכך על השופט הפרשן לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני. עליו לבחון אם המקרה שלפניו נופל לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות. לשלב שני זה נעבור עתה" (ראה פסה"ד בענין עוזר (סע' 33 סיפא). 12. "ניצול הכוח המכני של הרכב" התובע טוען כי הוא ביצע פעולה של חסימת צינור השמן שהינו חלק אינטגרלי של הטרקטור ואילולא הופעל כף הטרקטור והוזרם השמן דרך הצינור הדרוש להפעלה האמורה, לא היה נגרם לו כל נזק. מכאן שהנזק קשור להפעלת הכח המיכני של הטרקטור. לעומת זאת הנתבעת טוענת כי חריג זה לא יחול מאחר ובהגדרה ישנו סייג והוא כי בעת ניצול הכח המיכני, הרכב לא שינה את יעודו המקורי ובמקרה דנן שינה הטרקטור את יעודו מאחר והתובע לא נפגע מהכף אלא משמן הדראולי שפרץ מהצינור הפגוע. בענין זה הדין עם התובע. 13. ההלכה בענין זה נקבע ע"י כב' הנשיא א. ברק בע"א 39/6000, עז' המנוח פואז קוואסמה ואח' נ. האשם רג'בי והמאגר הישראלי לביטוח רכב (לא פורסם) שבו נדון מקרה שהיו לו קווי דימיון למקרה שבפני. במקרה זה המנוח החזיק בצינור בטון באורך של 30 מ'. המנוח אחז בצינור הנייד על מנת לפרק את הבטון לתבנית גדר שהוכנה במקום. מעל לגדר הבטון ובסמוך למשאבת הבטון (שהיתה ע"ג המערבל) היו מצויים חוטי חשמל. תוך כדי כיוון הצינור הנייד הוסט הצינור ונגע בחוטי החשמל וכתוצאה מכך התחשמל המנוח ונפל מהגדר ומת. כב' הנשיא לאחר ניתוח והליכה בדרך הפרשנות של פסק הדין בענין עוזר מגיע למסקנה כי "מבחן הסיכון" ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי-המשפטי, גם לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד ועל כן הפסיקה אשר עמדה ערב תיקון החוק בענין זה תמשיך ותעמוד גם לאחריו. "על פי מבחן זה מתקיים הקשר הסיבתי- משפטי אם נזק הגוף שנגרם לניזוק הוא בתחום הסיכון שיצרה התנהגות של המזיק. השאלה היא מו הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע. ומשנקבע "מתחם הסיכון" כל תוצאה מזיקה, הנופלת לאותו מתחם, מקיימת את הקשר הסיבתי הדרוש" (פסקה 12 לפסה"ד). למטה מזה אומר כב' הנשיא: "מבחן הסיכון כמבחן לקר סיבתי משפטי, קובע כי ניתן לראות בפעילות ברכב מנועי-בין אם זה "שימוש" ברכב מנועי למטרות תחבורה עפ"י ההגדרה הבסיסית, ובין אם זה אחד הארועים שהחזקות החלוטות עוסקות בהם-כדבר אשר "גרם"לנזק גוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהפעילות ברכב ייצרה." (פסקה 16 לפסה"ד). 14. בעוד שלצורך ההגדרה הבסיסית לאחר תיקון מס' 8 -בניגוד לפרשת שולמן המבוססת על הסיכון הייעודי- מחוייבים אנו לשקול הסיכון "סיכון תחבורתי" ולכן לצורך ההגדרה הבסיסית צריכים אנו לשאול האם נזק הגוף שנגרם נופל למסגרת השימוש (העקרי או המשני) של הרכב למטרות תחבורה (ראה ת.א. כ"ס 93/5901 צלטנר 2113 וכן ע"א י-ם 92/84 צלטנר 1253), הרי כאשר מדובר בחזקה המרבה בענין "ניצול הכח המיכני של הרכב" המבוסס אף הוא על מבחן הסיכון כאמת מידה לקשר הסיבתי-משפטי, אין מדובר "בסיכון תעבורתי" ואין הוא קשור ל"שימוש" ברכב לפי ההגדרה הבסיסית. ובענין זה אומר כב' הנשיא בפסה"ד הנ"ל: "סיכון זה (בחזקה החלוטה המרבה לענין ניצול הכח המיכני י.ו.) קשור למבחן היעודי, ובוחן את יעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב". הנשיא ממשיך ואומר דברים מפורשים: "נמצא, כי עניינו של מבחן הסיכון במסגרת החזקה החלוטה בענין "ניצול הכוח המיכני של הרכב" הוא במתן תשובה לשאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכח המיכני ליעודו המקורי הלא תעבורת יצר" (סע' 17 סיפא לפסה"ד). 15. בישום הכללים שנקבעו ע"י כב' הנשיא הוא מגיע למסקנה בענינו של המנוח הנ"ל כי כאשר הרים המנוח את הצינור הוא נפגע עקב המגע בחוטי החשמל. לכן במקרה האמור לא הוכרה התאונה כתאונת דרכים. אולם באופן שבו הציג כב' הנשיא בפסק הדין את השאלה בסוף פסק הדין ניתן ללמוד תשובה למקרה שבפני. השאלה היתה: "האם פגיעתו של המנוח באה לו מסיכון שנוצר כתוצאה מניצול הכח המיכני של המערבל? תשובה חיובית לשאלה זו היתה ניתנת למשל, אילו נפגע המנוח מהבטון שהוזרם בצינור הנייד או מזרם חשמלי שמקורו במנוע המערבל". (פסקה 18 לפסה"ד). השווה גם למסקנה דומה אליה הגיע כב' השופט ד. ביין (בת.א. 92/937 עופר דהן נ. כהן ואח' (לא פורסם) לפיה: "אינני סבור כי "המאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב כפוף לעקרון שברישא בדבר השימוש התחבורתי" (עמ' 9 לפסה"ד). 16. בישום הכללים הנ"ל על המקרה שבפני הרי שמדובר בשמן אשר הוזרם בצינור המפעיל את כף הטרקטור. השמן הוזרם ע"י מנוע הטרקטור. התובע נתבקש לעמוד ולחסום בידו נקב בצינור, ע"מ לאפשר השלמת העבודה עם כף הטרקטור. בנסיבות אלה נראה לי כי פגיעת התובע היתה "בתחום הסיכון" אשר יצר הכח המיכני המקורי, הלא תעבורתי, והוא נכלל בתחום הסיכון שיצר ניצול הכח המיכני של הטרקטור. לפיכך ומכח החזקה החלוטה המרבה האמורה, אני קובע כי הארוע נשוא התביעה הינו תאונת דרכים עפ"י חוק הפלת"ד. 17. נותר לדון בגובה הנזק בתיק זה ועל כן נקבע ק.מ. ליום 8.6.98 שעה 08.30. הצדדים (התובע והנתבעים מס' 1 (המשתמש בטרקטור) ומס' 3 יגישו תחשיבי נזק 10 ימים לפני מועד הדיון.ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)ניצול הכוח המכני של הרכבטרקטור