קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סגירת מעבר בין בית ספר לבין קיוסק: תמצית המחלוקת התובע מס' 1 הינו תושב הכפר מג'אר, נכה, ובנו של התובע מס' 2. לתובע מס' 2 , לטענתו, זכויות במקרקעין הגובלים בבית ספר בכפר מג'אר ובמקרקעין ממוקם מבנה המשמש לממכר מוצרי מזון (להלן: "קיוסק"). לטענת התובעים נכרת בינם ובין המועצה המרומית מג'אר חוזה לפיו הסכימו התובעים לאפשר הקמת מדרגות כניסה חדשות לבית הספר דרך המקרקעין שבבעלותם ובתמורה הובטח להם כי הקיוסק ישרת את תלמידי ומורי בית הספר. התובעים אף התחייבו לשפץ ושיפצו את הקיוסק באופן בו ישתלב מבחינה ארכיטקטונית בחזות הכללית של מדרגות בית הספר, וזאת כפי שהוסכם בינם ובין המועצה המקומית מג'אר. הקיוסק ממוקם במורד המדרגות שנבנו והמוליכות אל בית הספר. בעבר, כך טוענים התובעים, היו התלמידים שמגוריהם באזור שמדרום לבית הספר נכנסים אל בית הספר דרך השער שליד הקיוסק. לאחר תחילת יום הלימודים היה נסגר השער שבחלקו התחתון של גרם המדרגות, ליד הקיוסק, באופן האמור למנוע מתלמידים לצאת אל הרחוב. בדרך זו היו תלמידים ומורים מגיעים אל הקיוסק במהלך יום לימודים וקונים בו מוצרי מזון שונים. הסדר זה פעל במשך כשנתיים. בשנת 1995 החליט מנהל בית הספר להתקין שער בקצה העליון של גרם המדרגות ולנעול אותו בכל שעות היום. בדרך זו נחסמה הגישה מבית הספר אל הקיוסק ולמעשה המדרגות שנבנו חדלו מלשמש כמעבר לבית הספר. כתוצאה מכך חדלו התלמידים לפקוד את הקיוסק. התובע הגיש תביעתו כנגד המועצה המקומית מג'אר ומנהל בית הספר וביקש כי בית המשפט יורה על אכיפת ההסכם שנחתם בינו ובין המועצה המקומית (לטענתו) במובן זה שיורה על פתיחת השער העליון, באופן שיאפשר לתלמידים לחזור ולפקוד את הקיוסק. בהמשך, ולאחר שנתבע מס' 2, שהוא מנהל בית הספר, הצהיר כי סגר את השער העליון בהתאם להוראות משרד החינוך והתרבות, צורף משרד החינוך והתרבות כנתבע נוסף. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בטיעוניהם שהוגשו בכתב החלטתי לדחות את התביעה. להלן טעמי: 2. מעמדם של הצדדים לתביעה, ככל שהדבר נוגע לסעד המבוקש למעשה, ואפילו אם יוכחו כל טענות התובעים לא ניתן לפסוק להם את שביקשו ולכל היותר תרופתם הנכונה הינה בדרך של הגשת תביעה לפיצויים כנגד המועצה המקומית מג'אר. בסיכומיו הודיע ב"כ התובעים כי הוא מוכן למחוק את התביעה כנגד נתבע מס' 3, משרד החינוך והתרבות, מאחר ועל פי הוראות החוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) התשי"ח1958- לא ניתן לתבוע סעד של אכיפה כנגד המדינה בבית משפט זה. ואולם בד בבד טוען ב"כ התובעים כי בכוונתו להמשיך בתביעה כנגד נתבע מס' 2, מנהל בית הספר, שלטענתו פעולתו בסגירת השער העליון אינה במסגרת שליחות מטעם נתבע מס' 3. ככל שהדבר נוגע לנתבע מס' 2 אין התובעים יכולים לאחוז בחבל בשתי קצותיו. נתבע מס' 2 הנו מנהל בית הספר ועובד משרד החינוך והתרבות. פעולותיו כמנהל (בין אם תקינות ובין אם לאו) הן מכוח מינויו כמנהל על ידי משרד החינוך והתרבות ומכוח סמכויות שהוקנו לו ע"י משרד החינוך והתרבות. המנהל הינו אורגן של משרד החינוך והתרבות וחלק בלתי נפרד ממנו. בהתאם, ואם למשל התרשל המנהל ונגרם לנזק לתלמיד, ניתן לתבוע בפיצויים את משרד החינוך והתרבות כמי שאחראי למעשיו ומחדליו של המנהל. הדין החל על המנהל ועל משרד החינוך והתרבות אחד הוא. אם סבור ב"כ התובעים, ובדין הוא סבור, כי לא ניתן לקבל בבית משפט זה סעד של אכיפה כנגד משרד החינוך והתרבות הרי שבאותה מידה גם לא ניתן לקבל סעד של צו אכיפה כנגד המנהל של בית הספר, מאחר והמנהל ומשרד החינוך והתרבות אחד הם. אשר על כן, וכבר מטעם זה, דין התביעה כנגד נתבעים 2-3 להדחות. המצב המשפטי, ככל שהדבר נוגע לחלוקת הסמכויות בין המועצה המקומית מג'אר ומשרד החינוך והתרבות, באמצעות הנהלת בית הספר - שלוחתו, ככל שהדבר נוגע למדיניות סגירת שערי בית הספר, מחייב את דחיית התביעה, וזאת כאמור גם אם מוכיחים התובעים את טיעוניהם. אין חולק כי מעולם לא נכרת כל הסכם בין משרד החינוך והתרבות (בין אם במישרין ובין אם באמצעות הנהלת בית הספר) לבין התובעים בעניין הקיוסק והגישה אליו או בכל עניין אחר. אם נכרת הסכם, כפי שטוענים התובעים, הרי שהצדדים להסכם הם התובע מס' 2 והמועצה המקומית מג'אר בלבד. הסמכויות בעניין סגירת ופתיחת שערי בית הספר נתונות להנהלת בית הספר שעליה להפעיל סמכויותיה כדי להבטיח ניהול לימודים תקין ואת שלום התלמידים. בעניין זה אין למועצה המקומית כל מעמד והנהלת בית הספר, באמצעות המנהל, אוטונומית להפעיל את סמכויותיה בהתאם לשיקול דעתה. במילים אחרות - ההסכם שנכרת, אם נכרת, אינו מחייב את הנתבעים 2-3, שהם המוסמכים לקבוע את מדיניות נעילת ופתיחת שערי בית הספר, ושהם אינם צד להסכם. המועצה המקומית מג'אר, שעל פי הנטען התקשרה בהסכם עם התובעים, אינה מוסמכת להורות להנהלת בית הספר אם ומתי לפתוח את שערי בית הספר. על כן, וגם אם יוכחו כל טענות התובעים, דין תביעתם להדחות. אשר על כן דין התביעה להדחות ולמעשה אין צורך להכריע במחלוקת העובדתית שבין הצדדים, ככל שהדבר נוגע לכריתת ההסכם ולמניעי מנהל בית הספר כשהחליט לסגור את השער המוביל אל הקיוסק. יחד עם זאת, ומאחר וצפויה, ככל הנראה, התדיינות עתידית בין הצדדים, בתביעה שתוגש לתשלום פיצויים, אני מוצא לנכון להבהיר את עמדת בית המשפט בנוגע למחלוקות העובדתיות והמשפטיות הנוספות שבין הצדדים, זאת כדי לצמצם את גדר המחלוקת לדיון בתביעה עתידית, אם תוגש. 3. טיב ההתקשרות שבין המועצה המקומית מג'אר לתובעים בעניין ההתקשרות שבין התובע מס' 2 למועצה המקומית מג'אר העידו הנתבע מס' 2 וכן מי שהיה ראש המועצה המקומית מג'אר מר קאסם גאנם. עדות שניהם הייתה אמינה והציגה מסכת עובדות אחידה ולפיה הייתה בכוונת המועצה ליצור זיקה בין הקיוסק ובין בית הספר. ואולם אף יותר מעדותם, שהייתה אמינה ולא נסתרה בכל עדות אחרת ו/או בחקירה נגדית, מעידים על כוונת המועצה העובדות בשטח. גרם המדרגות שנבנה במדרון בין הקיוסק (והרחוב שמדרום לבית הספר) בנוי בטון מצופה גרנוליט בצורה הדומה חזותית לשאר המבנים שבחצר בית הספר. מדובר בגרם מדרגות רחב וגדול שבבנייתו הושקעו, מן הסתם, משאבי ציבור ניכרים. אין להניח כי כוונת המועצה הייתה לבנות את גרם המדרגות הנ"ל, ולאחר מכן לנעול את השער המוביל אליו, באופן שבו לא ישמש יותר גרם המדרגות למעבר ולכל היותר יהווה פסל סביבתי, כפי שהוא כיום. בביקור במקום ניתן לראות כי הקיוסק שופץ, כפי שטוען התובע 2, באופן שיצור חזות ארכיטקטונית אחידה ומצג כאילו הקיוסק, המדרגות ובית הספר הם יחידה אחת. בהתאם אמינה עלי עדות עדי התביעה כי כוונת ראש המועצה דאז, מר קאסם גאנם, הייתה ליצור מצב בו משמש גרם המדרגות נתיב כניסה מרכזי לבית הספר ולאפשר לקיוסק של התובעים לשרת את תלמידי בית הספר וליהנות ממיקומו כנתיב הכניסה אל בית הספר. יחד עם זאת אני סבור כי לא הוכחו מרכיבים הכרחיים ליצירת חוזה בין המועצה לבין התובעים, חוזה האמור להעניק להם בפועל מעין זיכיון להפעלת קיוסק שיהיה מקושר באופן בלעדי אל החצר הפנימית של בית הספר. הרכיב הראשון שלא הוכח הוא הרכיב של העברת זכויות במקרקעין. התובע 2 טען כי בסיס ההתקשרות הייתה הסכמתו לבניית המדרגות בתחום מקרקעין שבבעלותו, כאשר בתמורה הובטח לו ההסדר של הפעלת הקיוסק לטובת תלמידי בית הספר. אין בפני בית המשפט כל ראיה כגון נסח רישום זכויות המקרקעין ולפיו יש לתובעים זכויות במקרקעין הנ"ל. לא הוכחו גבולות המקרקעין שעל פי הנטען היו ו/או הנם בבעלות התובעים ובהתאם לא הוכח כי המדרגות נבנו בתחום מקרקעי התובעים. יתרה מזאת, אם כללה ההתקשרות שבין הצדדים העברת זכויות במקרקעין היה אמור הדבר להיעשות בחוזה בכתב ולבוא לידי ביטוי במרשם המקרקעין, בהתאם להוראות סעיפים 7-8 לחוק המקרקעין תשכ"ט1969-. אין בפני בית המשפט חוזה להעברת זכויות במקרקעין או נסח רישום המעיד על העברת זכויות במקרקעין. היתר הבניה שצורף כנספח א' לתצהיר ת2/ אינו מהווה תחליף לראיה בעניין זכויות בעלות במקרקעין (ואין חולק כי המדרגות והקיוסק נבנו על פי היתר וכדין). הרכיב השני שלא אושר הוא החלטת המועצה המקומית מג'אר. ראש המועצה דאז הבהיר כי כל ההחלטות היו שלו בלבד. מאחר והצדדים לא הרחיבו טיעוניהם בעניין זה אינני מוצא מקום להרחיב בדיון. יחד עם זאת יובהר כי לכאורה התקשרות הכוללת העברת זכות לשימוש במקרקעין מאדם פרטי אל המועצה וכנגד מתן מעין זיכיון הינו הסכם מורכב, אשר מטבע הדברים מחייב מסמכים בכתב (לפחות בעניין זכויות השימוש במקרקעין) ואישור גורמי מועצה מוסמכים. העובדה שהסכם מורכב מעין זה נעשה בע"פ וללא ידיעת או אישור מליאת המועצה אינה שוללת בהכרח מתוקפו ואולם בהיבט של דיני הראיות יש בכך משום יצירת ספק רב בנוגע לכוונת הצדדים להתקשר בחוזה מחייב ארוך טווח. במקרה שבפני אני סבור כי ניתן ליחס למועצה המקומית כוונה ליצור כניסה לבית הספר דרך המדרגות תוך מתן אפשרות לתובעים ליהנות כלכלית מהעובדה שתלמידי בית הספר יעברו בגבול חלקת מקרקעין שבבעלותם או בחזקתם. ואולם מכאן ועד התחיבות חוזית ארוכת טווח ליצור קשר עסקי מתמשך בין הקיוסק ובית הספר המרחק רב. אני סבור כי בנסיבות כפי שתוארו ע"י שני הצדדים לא ניתן לראות בהבנות שביניהם משום הסכם מחייב בר אכיפה. ואם נאמר כי המועצה המקומית אכן התקשרה בהסכם שתכליתו יצירת קשר מסחרי ארוך טווח בין בית הספר לקיוסק סמוך - הרי שמדובר בחריגה מסמכות. אין לאכוף על בית הספר, שהוא המוסמך והאוטונומי להחליט על שירותים הניתנים לתלמידי בית הספר במסגרת תחום בית הספר, את החובה לאפשר את הקשר הטרטוריאלי והעסקי בין חצר בית הספר לקיוסק שמחוץ למתחם בית הספר. בסיכומו של דבר ומהטעמים שפורטו לעיל אני קובע כי לא נכרת הסכם מחייב בין המועצה לתובעים. 4. התנהגותו של מנהל בית הספר - שלוח משרד החינוך והתרבות התובעים מבקשים מבית המשפט לקבוע כי מנהל בית הספר החליט על התקנת וסגירת השער בחלקו העליון של גרם המדרגות מטעמים פסולים. טענה זו לא הוכחה. חובתו של מנהל בית הספר לדאוג לביטחון תלמידי בית הספר. על כך אין ולא יכולה להיות מחלוקת. במסגרת שמירת תנאי בטחון עליו ליצור מצב בו ניתן יהיה לפקח על התלמידים גם בשעת ההפסקה במובן זה שחצר בית הספר צריכה להיות ברת אפשרות פיזית להשגחה ובפיקוח מתמיד, גם אם לא ניתן בפועל להציב אדם מבוגר בכל קטע של חצר בית הספר בכל עת. ראה לעניין זה את פירוט הפסיקה וההלכות כפי שפורטו ויושמו בדנ"א 2571/94, עיזבון המנוח אייל ארגמן נ. גולן חפצדי ואח', פורסם בתקדין עליון כרך 96 (2) 207. יתכן כי ניתן היה להבטיח את שלומם של התלמידים גם אם היה נשאר השער העליון פתוח באופן המאפשר את הגישה לקיוסק, וכאשר השער שליד הקיוסק נשאר נעול, כפי שהיה המצב בעבר. ואולם אין להתעלם מכך שבמבנה הטופוגראפי של בית הספר היה מצב דברים זה מאפשר לתלמידים לשהות באזור אשר לא ניתן לראותו בעין מחצר בית הספר המרכזית. בנסיבות אלו ובישום ההלכות כפי שפורטו בפסק הדין בעניין עיזבון המנוח ארגמן הנ"ל, וכפי שבאו לידי ביטוי בחוזר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות שעל פיו פעל המנהל, לא ניתן לאומר כי החלטת מנהל בית הספר הייתה בלתי סבירה באופן המצדיקה את התערבותו של בית משפט מוסמך. על כן, ובסיכומו של דבר, ועל סמך התרשמות בלתי אמצעית מביקור שערכתי במקום, אני קובע כי לא הוכחו הטענות המופנות כלפי מנהל בית הספר ולפיהן החליט לנעול את השער שבראש גרם המדרגות מטעמים פסולים. 5. הבקשה לפיצול סעדים התובעים הגישו בקשה לפיצול סעדים מאחר והם מבקשים לשמור על זכותם לתבוע פיצויים על הנזקים שנגרמו להם, לטענתם. לאחר עיון בבקשה ובתגובה שבסיכומי הנתבעים אני מתיר לתובעים לפצל סעדיהם. 6. סיכום בסיכומו של דבר אני מורה על דחיית התביעה מהטעמים שפורטו לעיל. אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים מס' 2-3 ביחד ולחוד את הוצאותיהם בסך 4,000 ש"ח + מע"מ כחוק שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בכל הנוגע למועצה המקומית מג'אר, בשים לב לכל האמור לעיל תישא המועצה המקומית בהוצאותיה. חוזהדיני חינוךאכיפת חוזהבית ספר