קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת פיצויי פיטורים בגלל גניבה: .1 התובעת הועסקה כעובדת ניקיון ושירותים מ- 8.1.1965ועד שפוטרה ביום .20.12.1977הנתבעת טוענת שפיטרה את התובעת כיוון שזו גנבה 1ק"ג סוכר ולפיכך איננה זכאית לפיצויי פיטורים. .2 התובעת מודה שנתנה 1ק"ג סוכר לפועל במפעל, אלא שהיא טוענת שנתנה לו את הסוכר כדי לעשות קפה במפעל. בידי התובעת היו המפתחות של הארונות בהם הוחזקו הקפה, התה והסוכר והיתה נוהגת לתת לעובדים מצרכים להכנת קפה במפעל. היא מודה שמעולם לא נתנה לפועל לפני כן סוכר בכמות של 1ק"ג. .3 בכתב התביעה מבקשת התובעת, כי נחייב את הנתבעת בתשלום תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה. .4 אין חולקין שהתובעת היהת עובדת בשכר יומי, וכי שכרה האחרון היה 105.77ל"י ליום בתוספת פרמיה בשעור של % .37.1/2אשר לתוספת חלוקים הצדדים בשאלה, אם יש לקחתה בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים. הצדדים גם מסכימים, כי ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הטכסטיל - חל. .5 העידו לפנינו ארבעה עדים, שניים מכל צד. מטעם הנתבעת העיד אחד המנהלים אלדד ויטלה (להלן - ויטלה) ויו"ר הוועד וקצין הביטחון במפעל, יחיאל מגורי (להלן - מגורי). מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ומזכיר האיגוד המקצועי במועצת פועלי תל-אביב, פנחס מאלי (להלן - מאלי). .6 לאחר שראינו את העדים ושמענו את דבריהם הגענו למסקנה, שאין בידינו לסמוך על עדי הנתבעת. ויטלה הוא מגמתי, ואיננו מבחין בין עובדות, שמועות ומסקנות. גם זכרונו, כך מתברר, הוא סלקטיבי במידה מסוימת (ראה גם החקירה הנגדית בע' 5- 7לפרוטוקול). ואשר למגורי, עד זה פשוט איננו דובר אמת. התרשמנו שהוא מתאמץ לגונן על עמדת הנתבעת בכל מחיר (ואולי לא בכדי הוא מזכיר הוועד זה שמונה-עשרה שנים). גם הצורה בה החליט הוועד להסכים לפיטוריה של תובעת, אם אמנם היתה החלטה כזאת, מעוררת תמיהה. התובעת לא הופיעה לפני הוועד ואיש לא שמע את גרסתה, וכך אומר מגורי - "אני אמרתי שהיא גנבה וכולם הסכימו לפיטוריה" (ע' 10, שורות 18-20). מגורי שם עצמו מאשים וגם שופט, וכל זאת שלא בנוכחות התובעת, ומבלי לתת לה כלל פתחון פה לפני גוף אשר עומד להחליט בגורלה, מבלי שהובאה לפניו כל ראיה, כי התובעת אמנם ביצעה מעשה גניבה, פשוט מגורי אמר - ואלה החליטו. .7לעומתם נראים לנו דברי התובעת כמהימנים, ואנו מקבלים את גרסתה, לפיה לא גנבה את הסוכר, ולא התכוונה אלא לתיתו לפועל לשימוש העובדים בתוך תחומי המפעל. יש אולי לתמוה, מה טעם ראתה לתת לו כמות גדולה בבת-אחת, אך מכאן ועד למסקנה כי הסוכר נגנב וניתן לפועל כ"תשלום" - רחוקה הדרך. כל הסיפור על גניבת הסוכר בנוי על שמועות ומסקנות, שכאמור, לא מצאנו להן כל בסיס; כך גם הסיפור בדבר "תשלום" לאותו פועל תמורת עבודה שביצע במקומה. ויטלה בעדותו אמר, שבמפעל קיימת הוראה שיש לבדוק כל יום בכליו של כל עובד בבואו ובצאתו, ומעולם (תקופה של קרוב ל- 13שנים) לא נתפסה התובעת במשהו השייך למפעל (ע' 6, שורות 30-33); אף על פי כן לא היסס להגיע למסקנות חפוזות. מגורי, האיש שתפס את התובעת ב"קלקלתה", אמר שהפועל אמר לו שזה "תשלום בעד עבודה שביצע בעבורה" (ע' 8, שורה 8), עם זאת לא טרחה הנתבעת להזמין אותו פועל שיבוא ויעיד לפנינו. .8לאור האמור לעיל אנו קובעים, שהתובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים במלואם, בעד כל תקופת עבודתה, דהיינו 12שנים ו- 11חודשים וחצי. .9כאמור, הסכימו הצדדים שהתובעת היתה עובדת בשכר יומי, וכי שכרה היומי האחרון היה 105.77ל"י, בתוספת %37.1/2, ונחלקו בדבר התוספת. הנתבעת טוענת שזו פרמיה שלא היתה תשלום קבוע, אלא רק במקרים שהתובעת ניקתה שירותים נוספים; התובעת טוענת שזה תשלום קבוע, אותו קיבלה כל חודש במשך למעלה משלוש שנים, מזמן שהעבודה רבתה. הנתבעת לא הציגה פנקס שכר, אותו חייבת היא לנהל על-פי החוק, וממנו יכולנו ללמוד, האם כדבריה כן הוא. הנתבעת קוראת לתוספת זו "פרמיה"; ואמנם "פרמיה" איננה רכיב שכר הנלקח בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים, אלא שכבר נפסק לא אחת, שלא השם שניתן לתוספת הוא הקובע, ובית-דין זה ייכנס ויבדוק את מהותה של התוספת. בעשותנו זאת אנו מקבלים את גרסת התובעת, כי חוספת זו ניתנה לה כתוספת קבועה בעד עבודה נוספת, וכי תוספת זו משולמת לה תקופה ארוכה. מסקנתנו היא שהתוספת של % 37.1/2יש לקחתה בחשבון כרכיב לעניין חישוב פיצויי הפיטורים. מכאן ששכרה היומי הוא 145.43ל"י ( 105.77ל"י + %37.5). .10התובעת היתה עובדת בשכר יומי ולפי ההסכם הקיבוצי בענף הטכסטיל (כפי שפורסם בוינטרוב-פסטרנק [1], הסכמים קיבוציים, פרק 15.03) היא זכאית לפיצויי פיטורים בשיעור של 12ימי עבודה לשנה, בעד שמונה השנים הראשונות, ובשיעור של 18ימי עבודה לשנה החל בשנה התשיעית. חשבון פיצויי הפיטורים יהיה, איפוא, כדלקמן: מ- 8.1.1965עד 7.1.1973( 8שנים x 12ימי עבודה x 145.43ל"י) 961.28, 13ל"י מ- 8.1.1973עד 20.12.1977( 4שנים 5, 11חודשים x 18ימי עבודה X 145.43ל"י) 979.62, 12 סה"כ 940.90,26 .11התובעת זכאית לתשלום תמורת הודעה מודמת בשיעור של 12ימי עבודה, כאמור בהסכם הקיבוצי הנ"ל, ולסכום של 745.16, 1ל"י. .12ועתה לעניין פיצויי ההלנה. באת-כוח הנתבעת טוענת בסיכומיה, שאין לפסוק פיצויי הלנה, או שיש לפחות להפחית את שיעורם, וכל זאת כי התובעת התרשלה בהבאת התביעה וגרמה לסחבת. מכאן מגיעה באת-כוח הנתבעת למסקנה, שהיתה טעות כנה או חילוקי דעות של ממש. לא מיניה ולא מקצתיה. התובעת דרשה את פיצויי הפיטורים מייד כשפיטרו אותה, והיה טיפול (גם באמצעות נציגה, מאלי), ולאחר שכל זאת לא הצליח - הגישה את התביעה לבית-הדין מחצית השנה בערך לאחר פיטוריה. אין לומר שהיתה סחבת מצידה של התובעת, ובוודאי שאין כאן לא טעות כנה ולא מחלוקת שיש בה ממש. .13אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 686.06, 28ל"י. על הסכום של 940.90, 26ל"י יתווספו פיצויי הלנה בשיעור של % 5לחודש החל מ- 19.2.1978ועד התשלום בפועל. על הסכום של 745.16, 1ל"י יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, דהיינו 28.6.1978, ועד יום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 500, 4ל"י בתוספת מע"מ. .14הנתבעת תשלם לקופת בית-הדין את האגרה הדחויה.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםשלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)