קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות לעובדי רשות שדות התעופה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט נגבי; נציגי ציבור - ה"ה פסטרנק וקדר; תב"ע שם/115-3) התבררה תובענה של המערערים נגד המשיבה בעתירה "לצוות על התובעת (צ"ל הנתבעת) להמשיך ולשלם עבור השעות הנוספות כפי שנהגה בעבר וכן "לשלם לתובעים (למערערים) עבור השעות הנוספות אשר הועסקו בהן. .. מחודש אוקטובר ועד למתן פסק-דין...". בית-הדין האזורי דחה את התביעה ומכאן ערעורם של העובדים לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי ולמעשה לא היו שנויות במחלוקת הן: א) המערערים עבדו, ומקצתם ממשיכים לעבוד, בתפקידי אבטחה ושמירה בשדה התעופה עטרות; ב) תחילה, מאז 1975, עבדו המערערים בשירות המדינה, ולאחר מכן, מאז חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז- 1977(להלן - חוק רשות שדות התעופה) בשירות הנתבעת (להלן - רשות שדות התעופה); ג) כל אחד מהמערערים עבד על-פי "חוזה מיוחד להעבדת עובד" לתקופה קצובה, במשרה חלקית - חצי משרה (להלן - חוזה העבודה); ד) בחוזה העבודה אין פירוט תנאי העבודה, מלבד קביעת דרגה במסגרת "הדירוג התעופתי" והוראה כללית האומרת, כי "בתקופת החוזה יקבל העובד זכויות סוציאליות כמקובל ברשות, לגבי אופי העסקתו ותפקידו של העובד"; ה) במקום העבודה - יום עבודה מלא היה של שמונה שעות, ועל-כן יום עבודה רגיל של המערערים, שעבדו ב"חצי משרה" היה של ארבע שעות. מדי פעם עבדו המערערים יותר מארבע שעות ליום, היינו יותר ממחצית יום עבודה מקובל; ו) עד לחודש אוקטובר 1979שילמה רשות שדות התעופה לכל אחד מהמערערים בעד כל שעה מעבר לארבע שעות ליום "שיעורי תשלום הנעים בין % 100לשעה עודפת ועד ל-%240, בהתאם לאופי השעה"; ז) בין רשות שדות התעופה לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל נחתם הסכם קיבוצי, שתוקפו מיום 15ביוני 1977(להלן - ההסכם הקיבוצי); ח) הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם הקיבוצי מובאים בסעיף 3שלהלן; ט) החל מחודש אוקטובר 1979משלמת רשות שדות התעופה לכל אחד מהמערערים, בעד כל שעת עבודה עודפת על ארבע שעות ליום ובמסגרת "שעות עבודה במשמרת מלאה" - שכר רגיל, היינו שכר שאינו עולה על השכר שמשלמים בעד כל שעה מארבע השעות הראשונות. .3להלן הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם הקיבוצי: "עובד לפי חוזה: עובד המועסק על-פי חוזה מיוחד, הן בעבודה צמיתה והן בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה אולם העסקתו מוגבלת מבחינת הזמן (בהתאם לתקשי"ר). שעות נוספות: שעות עבודה מעבר למכסת יום עבודה, משמרת ו/או שבוע עבודה, הנקובים בהסכם זה. תחולת ההסכם והיקפו: א. הסכם זה (להלן 'ההסכם'), הינו הסכם קיבוצי מיוחד ויחול על כל העובדים שהועסקו ביום 15.6.1977ברשות שדות התעופה, הכוללת בתוכה את שדות התעופה: לוד, אילת וירושלים, כמוגדר בחוק הרשות ואשר יועסקו תוך תקופת תוקפו של ההסכם במסגרת רשות שדות התעופה. אפיון זמני עבודה: מכסת שעות עבודה בשבוע: פועלים - שעות חורף: 47; שעות קיץ: 42; פקידים - שעות חורף: 45; שעות קיץ: .40 שעות נוספות: הרשות תשלם לעובד שכר של שעה ו-% 30בעד כל שעה נוספת משתי השעות הנוספות הראשונות". .4בכתב התביעה טענו, כי "הן על-פי החוק והן על-פי הנוהג, על הנתבעת לשלם עבור השעות הנוספות מעל % 100בהתאם לסוג השעה וכפי שנהגה עד כה. לחלופין, יש לראות בשינוי שנעשה על-ידי הנתבעת באופן חד-צדדי משום הרעת תנאי עבודתם של התובעים. .5בכתב ההגנה טען עוזר לפרקליט מחוז שייצג את רשות שדות התעופה, כי "התובעים קשורים בהסכם קיבוצי של כל עובדי הנתבעת, המפנה, לעניין השעות הנוספות, לתקשי"ר..."; "'שעות נוספות' משמעותן שעות מעל מכסת השעות של משרה מלאה; כל שעה שבטווח בין חצי משרה למשרה, הן שעות עבודה רגילות". כן טען אותו עוזר לפרקליט מחוז, כי "כספים שקיבלו הנתבעים (צ"ל התובעים) בעבור עבודתם 'כשעות נוספות' מעל מחצית משרתם, שהיו מעל שיעור של % 100לשעה, היוו תשלום יתר בטעות והיו בחזקת מתת חסד שהנתבעת זכאית להחזרתם, אם כי לא תתבע זאת בהליך זה". .6בסיכום טענות בכתב שהוגש לבית-הדין האזורי בשם התובעים (המערערים): (א) סמכו על הגדרת "שעות נוספות" בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951(להלן חוק שעות עבודה ומנוחה), וטענו שבאותו חוק נקבע רק תחום; בעוד שהנורמה היתה חוזית, כך ש"שעות עודפות" הן שעות נוספות; (ב) הנוהג שהיה קיים עד לחודש אוקטובר 1979לשלם שכר מוגדל בעד שעות מעבר לארבע ליום - היווה תנאי מכללא של חוזה העבודה האינדיבידואלי. .7בפסק-הדין שבערעור: א) מקבל בית-הדין האזורי את טענת המערערים, כי לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה "שעות נוספות" הן גם שעות העולות על המוסכם, ועל-כן חייבים בתשלום גמול שעות נוספות בגין השעות שמעבר למוסכם; ב) בחוזה העבודה האינדיבידואלי לא נקבעה מכסת שעות עבודה שמעבר להן משתלם גמול שעות נוספות, ועל כן יש לפנות להסכם הקיבוצי; ג) ההסכם הקיבוצי חל על המערערים; ד) לו הוכח הנוהג לשלם למערערים גמול שעות נוספות בעד כל שעה מעבר לשעה הרביעית - היה בית-הדין פוסק לטובת המערערים, אלא שלא הוכח הנוהג שטענו לו. .8בערעור חזרו באי-כוח הצדדים על טענותיהם בבית-הדין האזורי. .Iiפסק-דין .1עד שנדרשים לשאלות הצריכות לערעור - הערה לטענה שהעלוה בכתב ההגנה העוזר לפרקליט מחוז בשם המדינה כמעביד. הוא טען, כי השכר המוגדל ששולם למערערים עד לחודש אוקטובר 1979היה ב"חזקת מתת חסד שהנתבעת זכאית להחזרתם". מדברים שיבואו בהמשך פסק-דין זה ברור, שמבחינה משפטית אין שחר לטענה. ההערה באה להצביע על הלשון שבה נקט אותו עוזר לפרקליט מחוז, לשון מעליבה ופוגעת שכמותה אין מרבים לשמוע מפי עורך-דין המייצג מעביד פרטי - לשון שיש בה להעכיר יחסי עבודה. אין עובדי ציבור חייבים לשמוע מפי מי שטוען בשם המדינה, כי סכומים אשר שולמו להם בקשר לעבודתם היו בגדר "מתת חסד". זאת ואף זאת, אם אכן מאן דהוא נטל מכספי המדינה והשתמש בהם ל"מתת חסד" - האם נקרא ליתן דין על כך? יהא אשר יהא - טוב יעשה מי שממונה על אותו פרקליט, אם יעמידו על המתחייב מתפקידו לעניין ברירת לשון. .2מכאן לצריך לערעור עצמו. ראשית לכל יש לחזור ולעמוד על המשמעות של המונח "שעות נוספות" ושל הדיבור "שעות עודפות". המונח "שעות נוספות" הוא, בתחום משפט העבודה החרות, מונח טכני-משפטי, שבא מחוק שעות עבודה ומנוחה והוגדר בו. .3המונח "שעות נוספות" מוגדר בסעיף 1לחוק שעות עבודה ומנוחה, בתור "שעות העבודה העודפות על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2או ליום עבודה שייקבע על-פי סעיף ...4", ובסעיף 2נאמר: "יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה". מכאן, שלעניין החוק "תחום" שעות עבודה ליום הוא שמונה, כך שרק "השעות העודפות" על שמונה הן "שעות נוספות"; הוא הדין עת "התחום" נקבע בתקנות מכוח סעיף 4לחוק, בין שאותו תחום הוא "פחות מן הקבוע בסעיף 2", היינופחות משמונה שעות, ובין אם התחום הוא "יתר על הקבוע". שעות שבתחום יום עבודה שנקבע בסעיף 2לחוק, אינן "שעות נוספות" לעניין החוק. יכול ולעניין היחסים החוזיים - בין קיבוציים ובין אינדיבידואליים - יהיה במסגרת של שמונה שעות ליום וארבעים ושבע שעות לשבוע, דין שונה לשעות העודפות על מספר מוסכם, אך אלה תהיינה "שעות עודפות" על השעות החוזיות, אך לא "שעות נוספות". אף אם בהסכם קיבוצי מסוים או בחוזה עבודה אינדיבידואלי מסוים יכנו שעות עבודה העודפות על השעות החוזיות, בתחום של שמונה ליום, בשם "שעות נוספות", לא ישנה הכינוי משמעותן לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה. .4לאבחנה בין "שעות נוספות" לבין שעות עודפות התייחס בית-דין זה בפסק- הדין שבדב"ע לד/24-3, [1] (בע' 292) ובפסק-הדין בדב"ע לה/70-3, [2] (בע' 278). האמור בסעיף הקודם, אינו מחדש דבר. בפסק-הדין שבדב"ע לז/2-4, [3], עמד כבר בית-דין זה על הטעם ליתן גמול מיוחד בעד עבודה ב"שעות נוספות". כל אשר נאמר בזכות גמול מיוחד בעד "שעות נוספות", אינו תופס עת מדובר בשעות עודפות, עת "שעות העבודה הרגילות" הן מעטות ובכל אופן פחותות ממה שהמחוקק ראה לנכון לקבוע כ"תחום" מבחינת האינטרס הציבורי. .5על כך שהמחוקק בשום אופן לא התכוון לכך, שהוראות החוק תחולנה גם על עבודה ב"שעות עודפות", קל לעמוד גם מהתוצאה של יישום הוראותיו על שעות עודפות. כך למשל יהיה מעביד צפוי למאסר או לקנס אם העביד, ללא היתר מאת שר העבודה או מפקח העבודה הראשי, עובד שיום עבודתו הרגיל הוא של שלוש שעות - שעה "עודפת" אחת, או אף חמש. ברור שאין להגיע בדרך פירוש החוק למסקנה, שלתוצאה כזאת התכוון המחוקק. .6מכאן שלא היה מקום לכך שבית-הדין האזורי יקבל את טענת המערערים, כי אף "שעות עודפות" הן בגדר "שעות נוספות" (סעיף 7, פסקה א', שבחלק iדלעיל). מכאן גם, שבמידה והמערערים טענו לזכות מכוח החוק (סעיף 4שבחוק iדלעיל) דין טענתם היה להידחות. .7נותרים מקורות "חוזיים" שמהם יכול ותקום זכות לשכר עבודה בשיעור מוגדל; מקורות אלה יכול ויהיו הסכם קיבוצי, חוזה עבודה אינדיבידואלי ובו הוראה מפורשת באותו נושא, או - "תנאי מכללא בחוזה האינדיבידואלי" מכוח "נוהג". .8כאמור בסעיף 2, פסקה ז', שבחלק iלעיל, קיים הסכם קיבוצי מיוחד בין רשות שדות התעופה לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל. השאלה היא, אם אותו הסכם קיבוצי חל על המערערים. תשובה לשאלה זאת יש לחפש תחילה בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים) ולאחר מכן בהסכם הקיבוצי עצמו. אשר לחוק הסכמים קיבוציים, נאמר בסעיף 15שבו, כי הסכם קיבוצי מיוחד חל על "כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם". ואשר להסכם הקיבוצי עצמו - נאמר בסעיף 3שבו, כי הוא חל "על כל העובדים... ברשות שדות התעופה... למעט 14משרות כמפורט..." (סעיף 3שבחלק iלעיל). תוסיף גם את העובדה שבהסכם הקיבוצי כלולה הוראה המגדירה "עובד לפי חוזה" וישנן הוראות לעניין עובד כזה, והתשובה ברורה: ההסכם הקיבוצי חל על המערער. מכאן שכל הטענות שהעלו בבית-הדין האזורי וגם בבית-דין זה ומהן ביקשו להסיק, כי ההסכם הקיבוצי אינו חל - לא היה להן מקום והיו מיותרות לחלוטין. .9משחל ההסכם הקיבוצי על "כל העובדים", יש לפנות לסעיף 8, פרק א', שבהסכם הקיבוצי (סעיף 3שבחלק iלעיל) ולחפש בו את התשובה לענייננו. אותו סעיף נזקק לדיבור "שעות נוספות" במשמעות של "שעות עודפו", כמוגדר בסעיף 1שבאותו פרק, היינו "שעות מעבר למכסת יום עבודה..." כקבוע בפרק ד' להסכם. מבחינה חוזית במישור היחסים הקיבוציים - ההסדר שבהסכם הקיבוצי הוא ממצה, כך שרק מי שמתקיימים בו התנאים לזכאות - זכאי לתשלום מיוחד. אין כמובן באמור למנוע הקניית זכות לתשלום מיוחד, על-ידי חוזה עבודה אינדיבידואלי. .10כאמור חל על כל אחד מהמערערים חוזה עבודה אינדיבידואלי (סעיף 2, פסקה ג', בחלק iדלעיל). באותו חוזה לא נאמר דבר על זכאות לתשלום מיוחד בעד עבודה ב"שעות עודפות", היינו עבודה בשעות שמעבר למתחייב מ"חצי משרה" ועל-כן אף מכוח חוזה העבודה האינדיבידואלי, כשלעצמו, לא קמה הזכות שלה טוענים. .11נותרת השאלה, שמא קמה הזכות מכוח תנאי מכללא שבחוזה העבודה האינדיבידואלי. תנאי מכללא בחוזה עיקרו שאף כי לא בא במפורש במוסכם בין הצדדים, ברור היה לצדדים כי יהווה חלק בלתי-נפרד מהמוסכם, ולא כללוהו מהטעם שאשר בו מדובר הוא בבחינת המובן מאליו (ראה דב"ע לה/7-3, [4] (בע' 141). תנאי מכללא ניתן להוכיח בכמה וכמה דרכים. אחת הדרכים להוכחת תנאי מכללא הוא הוכחת "נוהג", שהיה ידוע לצדדים ועליו סמכו. יודגש שמדובר ב"נוהג" - "usage", להבדיל מ"מנהג" -"custom". .12בעובדה שמאז שנת 1975- ברציפות, על אף שינוי בעלים ומעבידים, שינוי מכוח חוק רשות שדות התעופה, קיבלה קבוצת עובדים מסוימת במקום עבודה מסוים, המורכבת כולה סטודנטים שעבדו בשמירה ואבטחה בשדה התעופה עטרות על-פי חוזה עבודה מיוחד במשרה חלקית, שכר מוגדל בעד עבודה מעבר לשעות שבהן היו חייבים לעבוד על-פי החוזה - בעובדה זאת מספיק כדי לקבוע, כי אכן היה נוהג כזה במידה הדרושה להיווצרותו של תנאי מכללא בחוזה העבודה האינדיבידואלי. לשון אחר - באותה עובדה מספיק כדי לבסס הנחה, שכל אחד מהמערערים יניח כי תמורת עבודתו יקבל את השכר המיוחד ששולם לו בעבר. .13כאן המקום להידרש לטענה של הפרקליט אשר ייצג את המדינה, כי התשלומים היו "בחזקת מתת חסד" וכי "היו בטעות" (סעיף 5, קטע שני, שבחלק iלעיל). על הפסול באותה טענה מבחינת יחסי עבודה וסדרי מינהל תקין עמדנו כבר בסעיף 1 לעיל. נחזור ונציג את השאלה, ממתי עושים עובדי המדינה בכספיה כבשלהם ומחלקים כ"מתת חסד" כספים לעובדים אחרים? וממתי אין מעמידים עובדים הנוהגים כך בכספי ציבור לדין? ואשר לטענת "טעות" - הרי על סמך אותה "טעות" עבדו המערערים שעות רבות יותר משהיו חייבים ואין כלל ודאות שלו ידע מערער זה או אחר שלא יקבל תשלום בעד ה"שעות העודפות" - היה מסכים לעבוד אותן שעות. זאת ואף זאת. הטענה נתתי לפלוני כסף בתור "מתת חסד" וטענה שנתתי לו את הכסף מתוך "טעות", כי פירשתי לא נכון חוזה שבינינו - היא גיבוב תירוצים, ואין שתי הטענות מתיישבות זו עם זו. .14האמור לא יביא לפסק-דין שיפסוק כעתירת המערערים. הטעם לדבר הוא, שאין להתעלם משני נתונים בסיסיים. הנתון האחד הוא, שכל אחד מהמערערים עבד על-פי חוזה מיוחד לתקופה של שנה אחת, ולא היתה על הרשות כל חובה לחדשו מקץ אותה שנה. הנתון השני הוא, שמדובר ב"תנאי מכללא" והרי תנאי כזה מעמדו נחות לא רק מהוראה שבחוק או בהסכם קיבוצי, אלא אף מהוראה מפורשת. מכאן שביטוי חד-משמעי, בעת חידוש חוזה, שלא ינהגו לפיו יותר - תופס ביחסים בין הצדדים. רשות שדות התעופה נתנה ביטוי לכוונתה שלא להמשיך לפעול על-פי אותו "תנאי מכללא" על-ידי עצם הפסקת התשלום החל מחודש אוקטובר 1979(סעיף 2, פסקה ט', בחלק iלעיל). .15מהאמור עולה, כי בדין דחה בית-הדין האזורי את העתירה "לצוות על התובעת להמשיך ולשלם עבור השעות הנוספות כפי שנהגה בעבר". אשר לעתירה "לשלם לתובעים עבור השעות הנוספות אשר הועסקו בהן מאז הפסיקה התובעת לשלם, היינו מחודש אוקטובר 1979ועד למתן פסק-הדין בצירוף הריבית החוקית" חסרים נתונים ביחס לכל אחד ואחד מ- 18המערערים בדבר התאריך שבו הסתיים החוזה האינדיבידואלי שהיה בתוקף בחודש אוקטובר .1979 נתונים אלה הם בסיסיים בתביעה לפרעון חוב, ומשלא באו לא בכתב התביעה ולא במהלך הדיונים, אין המקרה מצדיק לדעתנו שבית-הדין יעשה, בשלב זה, להשלמתם. .16התוצאה היא שדין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.תעופהרשות שדות התעופהשעות נוספות