קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים תאונת עבודה 10% נכות: 1. התובע יליד 31.10.64 הגיש תביעה זו נגד הנתבעים, על פי חוק הפלת"ד תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 15.10.95 שבה נפגע התובע בנזקי גוף (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת מס' 3 אינה כופרת בדבר חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. הצדדים חלוקים בנוגע להיקף הנזק ולפיצויים שיש לפסוק לתובע כתוצאה מהתאונה. 3. לאחר התאונה טופל התובע בבית החולים רמב"ם שם אובחנו אצלו שברים בכף רגלו השמאלית ושטפי דם ברגלו הימנית. רגלו של התובע גובסה והוא שוחרר לביתו למנוחה ולהמשך טיפול. בתאריך 30.11.95 הורד הגבס מרגלו של התובע. 4. התאונה נגרמה בעבודה ועל כן הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ולתובע נקבעו תקופות אי כושר, נכות זמנית ונכות צמיתה על ידי המל"ל, בגין התאונה. הנכות הצמיתה שנקבעה הינה בשיעור של 10% מיום 1.9.96. נכות זו הוגדלה על פי תקנה 15 לתקנות הנכות, כך שנכותו בהתאם לקביעת הוועדה של המל"ל לצורך התגמולים נקבעה בשיעור של 15%. בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד הנכות הרפואית בשיעור של 10% מחייבת כנכות על פי דין בהליך שבפני. 5. התובע טוען לפיצויים בגין ראשי הנזק הכוללים הפסדי השתכרות בעבר ולעתיד, עזרת צד ג' והוצאות לנסיעה והוצאות רפואיות בגין העבר וכן נזק בלתי ממוני והפסד פנסיה. 6. הנתבעים כופרים בעובדות בנוגע להיקף הנזק וכן טוענים כי מתביעת התובע יש לנכות את תגמולי המל"ל המגיעים לסך של כ57,000- ש"ח. אדון בראשי הנזק הנטענים: הפסד השתכרות בגין העבר: 7. שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לארוע התאונה, בחודשים 7-9.1995 מגיע לסך של 10,209 ש"ח דהיינו לסך של 3,403 ש"ח לחודש בממוצע. סכום זה משוערך להיום, בחישוב הצמדה מלאה ללא ריבית מגיע לסך של 4,582 ש"ח. לאחר ניכוי מס הכנסה יעמוד הסכום על סך של 4,236 ש"ח. בחישוב השכר הנ"ל לא נכללו דמי ההבראה כפי שנכללו בחישוב שעשה המל"ל ולכן הגיע לשכר רבע שנתי בסך של 11,210 ש"ח. תקופות אי הכושר שנקבעו לתובע מפורטים במסמכי המל"ל וניתן לומר כי תקופות אי הכושר של התובע החלו החל מיום התאונה והסתיימו בתאריך 14.4.96. (אישור המל"ל מיום 16.4.97), אולם באישור נוסף בדבר גובה אחוזי הנכות הזמנית מיום 3.9.96 נראה כי לתובע אושרה נכות זמנית נוספת מיום 15.4.96 עד ליום 30.4.96 בשיעור של 100% ונכות בשיעור של 20% מיום 1.5.96 עד ליום 31.8.96. החל מיום 1.9.96 הנכות על פי המל"ל (כולל תקנה 15) הינה בשיעור של 15% לצמיתות. 8. ב"כ התובע טוען כי לתובע נקבעו תקופות אי כושר מלא עד ליום 30.4.96 והגם שאין תעודות אי כושר מלא נוספות וזאת החל מ5.96-, יש לזכות את התובע בתקופת אי כושר מלא על אף העובדה שנכותו כאמור היתה זמנית ובשיעור של 20% בלבד וכל זאת מאחר והנתבעת מס' 2 לא אפשרה לתובע לחזור לעבודה וכן ניסה התובע על אף מגבלותיו הפיסיות לחפש מקום עבודה ולא הצליח בכך. ב"כ התובע ממשיך וטוען כי יש לקבוע בנסיבות המקרה כי התובע שהיה חסר הכשרה מקצועית או השכלה ועבד לפני התאונה בעבודה פיזית קשה ותו לא, נעדר כושר עבודה עד ליום 4.12.97 מועד בו נמצאה לתובע עבודה בשיקום, וכי התובע לא יכול היה לחזור לעבודה מסוג העבודה שהיה מורגל אליה קודם לכן. 9. הנתבעת טוענת שיש לפצות את התובע עד ליום 30.4.96 דהיינו תקופה של 6 וחצי חודשים וטוענת כי התובע לא הוכיח כי פנה לחברת כח אדם על מנת לנסות ולהשתלב בעבודה מחדש וכן כי התובע חזר לעבוד בתאריך 1.4.96 אצל הנתבעת מס' 2 אולם עזב ביוזמתו בשל כאבים שהיו לו. 10. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי שיש לפצות את התובע בגין הפסד השתכרות מלא עד ליום 30.4.96 דהיינו במשך 6 וחצי חודשים ומיום 1.5.96 ובמשך 4 חודשים עד ליום 31.8.96 יש לפצותו על פי דרגת הנכות הזמנית שנקבעה דהיינו 20%, וכן מיום 1.9.96 ועד למועד פסק הדין על פי נכות של 15% כפי שנקבע על ידי המל"ל כולל תקנה 15, כל זאת מאחר ולא שוכנעתי בגירסת התובע כי עשה הכל על מנת לחזור ולהשתלב בעבודה וזאת לנוכח שיעורי הנכות הזמניים שניתנו והעובדה כי גם פועל שאינו פועל מקצועי יכול למצוא עבודה שאינה עבודה פיסית לתקופה מוגבלת ולא שוכנעתי כי התובע ניסה למצוא עבודה כזו ומכל מקום אין פירוט בתצהירו ת/4 מה עשה התובע מיום 30.4.96 ועד ליום 10.1.97. (ר' סע' 9-11 לת/4). החישוב איפוא יהא כדלקמן: לתקופה שמיום התאונה ועד 30.4.96 27,534 = 6.5 X 4236 לתקופה השניה עד ליום 31.8.96 3,389 = 4 X 20% X 4236 לתקופה השלישית עד ליום פסק הדין - 13,026 = 20.5 X 15% X 4236 סך הכל 43,949 ש"ח. הפסד השתכרות לעתיד: 11. ב"כ התובע טוען כי התובע מיומן לעבודה פיסית בלבד ועל כן יש לחשב את נכותו התפקודית בשיעור של 15% כפי שקבע המל"ל. לעומת זאת טוען ב"כ הנתבעים כי מדובר בתובע שלא התמיד בעבודה במקומות העבודה ואף שוחרר מצה"ל עקב "אי התאמה". התובע עבד באמצעות חברת כח אדם והמשך העסקתו באופן קבוע לא היתה ודאית ממילא. כמו כן מפנה ב"כ הנתבעים לבעיות רפואיות לרבות בעיות שתית אלכוהול של התובע וטוען כי כל אלה יש בהם כדי להשפיע על כושר עבודתו ותפקודו של התובע ממילא. זאת ועוד, ב"כ הנתבעים מפנה לדו"ח השיקום שצורף לסיכומי ב"כ התובע ולפיו אין כל מניעה כי התובע ישתלב בעבודה שמתאימה לכישוריו. כמו כן מפנה ב"כ הנתבעים לדו"ח המל"ל שלפיו לא נמצאה מגבלה של ממש בבדיקה הקלינית. לטענת ב"כ הנתבעים הטענה כי התובע איבד את כושרו לעבודה כסבל הינה חסרת בסיס. 12. שקלתי את עמדות הצדדים וטענותיהם כעולה מסיכומיהם ובהתחשב במכלול הנסיבות, כאשר אני לוקח בחשבון את מגבלותיו הרפואיות של התובע כתוצאה מהתאונה מצד אחד ומשקללם יחד עם מגבלותיו שאינן קשורות בתאונה כמו שחרורו מהשירות הצבאי עקב סעיף של אי התאמה, ובעית השתיה שעלתה בדיון, וכן העובדה שההתובע לא התמיד בעבודה אלא החליף מספר מקומות עבודה בפרק זמן לא ארוך, מצד שני, מסקנתי היא כי על אף האמור, מהצד השני, אמנם הנכות הרפואית בתחום האורטופדי אינה משקפת באופן מלא את נכותו התפקודית של התובע. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את אישיותו ומגבלותיו של התובע שאינן קשורות לתאונה כמודד לקביעת הנכות התפקודית. העובדה כי הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי מצאה לנכון להגדיל את הנכות הרפואית בשיעור של 50% חיזקה אף היא את מסקנתי בדבר אי החפיפה בין הנכויות והוא הדין ביחס לדו"ח מרכז השיקום שצורף. בנסיבות האמורות לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לפסיקת סכום גלובלי בראש נזק זה. סיכומו של פרק זה ובהתחשב בעובדה כי שילובו של התובע בשוק העבודה יכול שימצא פתרון בעבודות הבלתי מקצועיות (ר' דו"ח מרכז שיקום מיום 27.11.97 שצורף לסיכומי ב"כ התובע) יש מקום לפסוק לתובע הפסד השתכרות לעתיד אשר יקח בחשבון אפשרות ממשית של פגיעה בכושר התפקוד העולה במידה מסויימת על הנכות הרפואית. בנסיבות המקרה, בשקלול האמור לעיל, סבורני כי חישוב ראש נזק זה על פי נכות תפקודית בשיעור של 12.5% יהלום את המקרה. שכרו של התובע כפי שחושב בסעיף 7 לעיל הוא בסך של 4,236 ש"ח. החשוב יהיה כדלקמן: 129,371 ש"ח = 244.3447 X 12.5% X 4,236 הפסד פנסיה: 13. התובע טוען להפסד פנסיה. מאחר ולא הוכח כי התובע קיבל הפרשות המעביד או הפריש הוא בעצמו בעבור הפנסיה, (ר' תלושי שכר), אין מקום לחשב פיצוים בגין ראש נזק זה. יחד עם זאת, בהתחשב בגילו של התובע אשר עוד הרבה שנות עבודה לפניו אין להוציא מכלל אפשרות כי במקומות עבודה עתידיים ישולמו לו תנאים סוציאליים הכוללים הפרשות לפנסיה ולכן עם הקטנת כושר השתכרותו בשיעור האמור, ממילא יפסיד הפרשות כאמור. בהתחשב באמור לעיל נראה לי שיש לפסוק סכום גלובלי בראש נזק זה בסך של 7,000 ש"ח. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 14. התובע לא אושפז בגין התאונה ולכן בהתאם לחישוב של הנכות הרפואית בשיעור של 10% במכפלת הסכום המקסימלי להיום ובתוספת ריבית כחוק מביא לתוצאה שמגיע לתובע סך של 13,286 ש"ח. הפסד בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות ועזרת צד ג': 15. התובע טוען להוצאות נסיעה בגין העבר ולעתיד וכן להוצאות רפואיות לרבות רכישת תרופות ועזרים רפואיים בעבר וכן לעזרת צד ג' בגין העבר. ב"כ הנתבעים כופר בטענות העובדתיות באשר להוצאות הללו וטוען כי לא הוכח ולא נדרשה כל עזרת צד ג' בגין העבר וכי ההפסדים הנטענים בגין הפסדיה של האשה שנעדרה מהעבודה לטענתה עקב התאונה ועקב הצורך לטפל בבעלה לא הוכחו ולכן אין מקום לפסוק דבר בגין ראש נזק זה. הוא הדין לגבי הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות אשר היה על התובע לפנות ולקבלן מהמל"ל בהיות התאונה תאונת עבודה וכן בשל הסיבה כי התובע לא הוכיח כל הוצאה כזו. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי יש להניח שהתובע נזקק לעזרת בני משפחה בימים הראשונים שלאחר התאונה כאשר היה התובע עם גבס, ללא דריכה (ר' עדות הגב' שלימוב עמ' 9 לפרטיכל), ובהתחשב בטענות לענין אופן הוכחת רכיבי ההוצאות ובעובדה כי מדובר בתאונת עבודה מצד אחד, ובכך שהתובע קרוב לוודאי נסע ברכבו הפרטי לצורך קבלת טיפולים ולא קיבל על כך החזר מהמל"ל, והחובה לקבל טיפול רפואי מקופת חולים מאידך, יש מקום לפסוק סכום גלובלי מתון בגין מרכיבי הנזק הנ"ל. הסכום שנראה לי בגין שלושת המרכיבים הוא הסך של 3,000 ש"ח. 16. סיכומו של דבר יעמוד סכום הפיצויים שיש לפסוק לתובע לפי הפירוט הבא: א. הפסד השתכרות בעבר 43,949 ש"ח ב. הפסד השתכרות בעתיד 129,371 ש"ח ג. הפסד פנסיה 7,000 ש"ח ד. כאב וסבל 13,286 ש"ח ה. הוצאות ועזרת צד ג' 3,000 ש"ח סך הכל 196,606 ש"ח 17. מהסכומים הנ"ל יש לנכות את תגמולי המל"ל המשוערכים ליום פסק הדין, המגיעים לסך של 63,244 ש"ח (ר' חישוב משערכת במ/1 מצורף בתיק). 18. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 196,606 ש"ח בניכוי תגמולי המל"ל (הסכומים שבסעיף 17). לסכום התוצאה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ובצירוף אגרת משפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. נכותתאונת דרכיםתאונת עבודה