תביעה להשלמת פיצויי פיטורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להשלמת פיצויי פיטורים: .Iהליך .1זוהי תביעה להשלמת פיצויי פיטורים שהוגשה נגד הנתבעת. העובדות, כפי שנקבע בהסכמה בדיון המקדמי בפני כבוד הרשם, הן כדלקמן: א) התובע הועסק על-ידי הנתבעת בתנאים שנקבעו בחוזה עבודה אישי ובהסכם הקיבוצי שנחתם בין הסתדרות המיקרוביולוגים והכימאים הרפואיים; ב) ביום 1.9.1976, במסגרת הסדר שהגיעו אליו הצדדים, במטרה לאפשר לתובע להסתדר מחוץ למסגרת האוניברסיטה, יצא התובע לחופשה ללא תשלום, בתנאים שאושרו לו על-ידי הנתבעת, וכפי שמופיעים במסמך ת/ 1שצורף לכתב התביעה, תנאים אלה היו: .1התובע היה רשאי לצאת לחופשה ללא תשלום לשנה אחת, עם אפשרות של הארכה לשנה נוספת. הוסכם כי בתקופת החופשה ללא תשלום יישמרו זכויותיו ברשות לרבות קביעותו, זכותו למשרה מלאה ברשות, וותקו וכדומה ככל עובד קבוע אחר ברשות; .2כאשר התובע יודיע על פרישתו הסופית מהרשות (הנתבעת) יהיה זכאי לפיצויי פיטורים כחוק בגובה של % 150עבור תקופת שירותו בפועל; ג) ביום 4.6.1978, לאחר שהחופשה הוארכה בשנה נוספת על-פי המוסכם, התפטר התובע; ד) על-פי המוסכם, התובע זכאי לפיצויי פיטורים לתקופה מאפריל 1966ועד 31.8.1976, בשיעור % 150לשנה; ה) לתובע שולמו פיצויי פיטורים על-פי המשכורת שהיתה משולמת לו בודש מאי 78, על בסיס משכורת אחרונה בסך 992.97, 6ל"י; ו) באוקטובר 1978, לאחר שהתובע קיבל פיצויי פיטורים, נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף, עם תחילה למפרע מיום 1.4.1978, אילו עבד התובע במאי 1978, היה זכאי, לפי ההסכם החדש, למשכורת המהווה בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בסך 697, 8ל"י לשנה עבודה (% 100פיצויים). .2התובע טוען שיש ליישם במקרה זה את פסק-הדין וולקו - רפפורט בע"מ, דב"ע לו/84- 3[1], ולחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס השכר שהיה מקבל, על-פי ההסכם החדש, אילו עבד במאי .1978 .3טענת הנתבעת, כפי שעולות מהסיכומים שבכתב, הן כדלהלן: א) היחסים המשפטיים בין הצדדים נותקו ב-4.6.1978, ואין להחיל עליהם הסכם שכר שנחתם מאוחר יותר, וההסכם לא חל על מי שחדל להיות עובד לפני מועד חתימת ההסכם; ב) אין לפרש את דב"ע לו/84- 3[1] כפי שמבקש התובע, יש להתחשב בשכר שהיה משתלם לתובע בפועל אילו עבד במאי 1978, וללא הגדלה רטרואקטיבית. כמו כן טענה הנתבעת, כי אין להחיל אותה הלכה על מקרה זה, באשר כאן מדובר בחופשה ללא תשלום ולא בחופשת מחלה, כפי שהיה בפסק-הדין וולקו [1]. שלישית, אין להרחיב את פסק-הדין וולקו [1] מעבר לעובדות הצרות שלו; ג) התובע ויתר על זכותו או שהוא מנוע מלתבוע את ההפרשים. .Iiפסק-דין .1 הניתוח המשפטי של זכויותיו של התובע חייב להתרכז סביב שאלות אלו: א) האם ההסכם השני שנחתם באוקטובר 1978בתוקף מ- 1.4.1978חל על התובע; ב) במידה והוא חל על התובע, האם יש להביא אותו בחשבון בקביעת השכר האחרון; ג) האם התובע מנוע מלתבוע השלמת פיצויי הפיטורים. .2 לעניין תחילת ההסכם השני על התובע לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים, כי יחסי עובד ומעביד בין הצדדים נמשכו עד ליום 4.6.1978, מועד בו התפטר התובע מעבודתו. למעשה, גם הנתבעת בסיכומיה מודה בזה. מאז 1.9.1976, ועד למועד ניתוק היחסים, היה התובע בחופשה ללא תשלום. מעמדו היה עדיין מעמד של עובד (יעיש רבקה - המוסד לביטוח לאומי, דב"ע לא/20- 0[2], בע' 37). חופשה ללא תשלום אינה מנתקת את יחסי העבודה בין הצדדים, אלא משעה אותם בלבד. כל עוד התובע נחשב כעובד הנתבעת, ועבור התקופה בה ייחשב כעובד, יחול על יחסים אלה הסכם קיבוצי מאוחר אשר יתייחס לאותה תקופה. כך נפסק פעמים מספר על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה (ערד תעשיות כימיות בע"מ - אלישע פלד ואח’, דב"ע לד/30- 0[3], בע' 439, והאסמכתאות שהובאו שם בפסקה 13). גם מתוך ההסכם השני בענייננו לומדים אנו שלכך התכוונו הצדדים: סעיף 42להסכם קובע: "כמו כן, חל ההסכם לגבי התקופה כאמור על כל העובדות אשר הועסקו בשירות בתקופה תוקפו של ההסכם ואשר פרשו מן השירות לפני חתימתו, שלא עקב פיטורים מטעמי משמעת או עבירה פלילית". מסעיף 39למדים אנו, כי תחילתו ותוקפו של ההסכם הוא מיום 1.4.1978ועד יום 31.3.1980, דהיינו חופף לתקופת קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. .3 לעניין השפעת ההסכם על השכר האחרון לצורך חישוב פיצויי פיטורים א) ייתכן והיה אפשר לטעון כי משמעות ההסכם בין הצדדים, ובל נשכח כי מדובר בזכות לפיצויי פיטורים על-פי הסכם ולא על-פי החוק יתה כי פיצויי פיטורים יחושבו על-פי המשכורת האחרונה ששולמה למעשה לתובע עבור החודש האחרון שעבד בפועל, דהיינו באוגוסט .1976אולם לא כך נטען; למעשה לא כך הבינו הצדדים את ההסכם, כי הרי שולם בפועל פיצויי פיטורים על-ידי הנתבעת לפי המשכורת שהיה התובע מקבל במאי 1978על-פי ההסכם הישן, תוך יישומו של פסק-הדין בעניין "וולקו" [1] בהתאם להסכם שהיה קיים בעת תשלום הפיצויים. על כן, משפירשו הצדדים את ההסכם ככולל הלכת "וולקו" [1], השאלה הנשאלת חדלה להיות, אם יש ליישם את הלכת וולקו [1] למקרה זה, אלא באיזו דרך יש ליישם את הלכת וולקו [1], והאם הלכה זו כוללת חישוב פיצויי פיטורים לפי הסכם מאוחר שתחילתורטרואקטיבית ליום חישוב המשכורת האחרונה; ב) אין לדעתי לצמצם את הלכת "וולקו" [1] לעובדות הספציפיות שהיו שם, דהיינו לעניין חישוב תוספת היוקר בתוך המשכורת האחרונה. באותו פסק-דין דיבר בית-הדין על גישה דינמית, ולא סטטית, לעניין חישוב משכורת האחרונה. גישה כזאת צריכה להתחשב בתמורות בשכר שחלו עקב הסכמים קיבוציים שונים, כפי שמשתנים מדי פעם לפעם. באותו פסק-דין התייחס בית-הדין במיוחד לעניין תוספת יוקר, אולם כלל גם את יתר רכיבי השכר בתוך גישתו (ראה במיוחד בע' 195, פסקה 5). על כן יש לומר, כי לצורך חישוב המשכורת האחרונה שהיה התובע מקבל ערב פרישתו, יש לקחת בחשבון תמורות בשכר עקב הסכם קיבוצי החל או שיוחל על הצדדים, ואשר תוקפו למועד הרלבנטי; ג) אין לצמצם ההלכה של וולקו דווקא להשעיית יחסי עובד-מעביד מהטעמים שהובאו באותו פסק-דין, שהם חופשת מחלה, חופשת לידה או מילואים, ולא לכלול בהם גם חופשה ללא תשלום. אדרבה, הדעת נותנת, כי אם בחופשות מהסוג הראשון, הניתנות שלא מרצונו של המעביד, אך החוק מחייבו להתחשב בהן ולשלם את הפיצויים על יסוד העלאה בשכר שניתנה עבור תקופה זו, כל שכן בחופשה שניתנת מרצונו של המעביד. שהרי במתן החופשה יכול הוא ורשאי לשקול את ההשפעה על חובתו לפיצויי פיטורים. .4 ויתור או מניעות השאלה האחרונה אליה אני חייב להתייחס היא, האם התובע מנוע לתבוע או שוויתר על התוספת לתביעתו. אילו היה מדובר בוויתור במפורש, אזי הצדק היה עם הנתבעת, מאחר ומשמדובר בזכות לפיצויי פיטורים על-פי הסכם ולא על-פי החוק - סעיף 29לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963לא חל. אולם לא מדובר בוויתור במפורש, אלא בוויתור כנראה מתוך התנהגות, ולעניין זה אין שום ראיה או עובדה הנוטה לתמוך לא בטענת הוויתור ולא בטענת המניעות. להיפך. ב-ת/ 3דרש התובע פיצויים בהתאם למשכורת חודש מאי 1978; ב-ת/2, המהווה אישור קבלת הסכום ששולם, לא רק שהתובע לא עובר בשתיקה על זכותו, אלא שהוא במפורש קובע כי איננו מוותר על זכותו לקבל הפרשי פיצויי פיטורים. אין לך אקט המנוגד לוויתור מאשר עמידה מפורשת על זכויות, וכמובן שלאור עמידה זאת - אין הנתבעת יכולה לטעון מניעות. .5מכל האמור אני מקבל את התביעה. מתוך העובדות המוסכמות מתברר, כי ההפרש החודשי מסתכם בסך 704.03, 1ל"י ובתוספת % 50כמוסכם בסך 556.04, 2ל"י לכל שנת עבודה. לכן, לתקופה של 10שנים ו- 5חודשים, מגיעים לו הפרשים מעל 000, 26ל"י, אולם מאחר ותבע סך 950.46, 22ל"י בלבד, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום זה. .6נראה לי שאין לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה בגלל המחלוקת שהיתה ביניהם לעניין החובה לתשלום, אולם אין סיבה שהתובע יפסיד מערך כספו בגלל ירידת ערך הכסף, ועל כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור % 3לשנה על הסכום שנפסק החל מיום 18.6.1979ועד התשלום בפועל. .7אין צו להוצאות. הנתבעת תשלם לקופת בית-הדין את האגרה הדחויה בסך 200, 1ל"י.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים