בבקשה שבפני, עותר המבקש כי אורה ששבעה עשר שיקים, אשר סורבו על ידי בנק המזרחי, לא יובאו במנין, שכן לטענתו היה לו יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על המשיב לפרוע שיקים אלה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בנק המזרחי לחייב כיבוד צ'קים: א. מ ב ו א : 1. בפני בקשתו של המבקש לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א - 1981, אשר ניהל חשבון שיקים אצל המשיב. 2. בתקופה שבין החודשים אוגוסט 1997 ועד ספטמבר 1997, סירב המשיב מעל 10 שיקים שנמשכו על חשבונו של המבקש, דבר שהביא להגבלת החשבון. 3. בבקשה שבפני, עותר המבקש כי אורה ששבעה עשר שיקים, אשר סורבו על ידי המשיב, לא יובאו במנין, שכן לטענתו היה לו יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על המשיב לפרוע שיקים אלה. 4. לאחר שהוגשה הבקשה והתגובה לה, הסכימו הצדדים כי הדיון יערך על דרך של טיעונים בעל-פה, מבלי שישמעו עדים מטעם הצדדים. לפיכך ניתנת החלטתי זו בהסתמך על טיעוני הצדדים בלבד מבלי ששמעתי ראיות. ב. העובדות כפי שהן נראות בעיני הצדדים: 5. כעולה מטיעוני שני הצדדים, אין חולק על כך כי נקבעה למבקש מסגרת אשראי מוסכמת בסך 50,000 ש"ח אצל המשיב. הוברר כי המבקש נהג לחרוג דרך קבע ממסגרת האשראי שהוקצתה לו וכי המשיב נהג לכבד שיקים של המבקש, כאשר כעולה מדפי החשבון, לא עלו המשיכות על כ- 100,000 ש"ח מעל המסגרת. 6. המבקש אף טען כי העמיד לרשות המשיב בטחונות נאים והזרים לחשבונותיו סכומי כסף נכבדים, כאשר נפח פעילותו היה גדול ביותר, בהיקף של כ- 400,000 ש"ח לחודש. על כן לגרסתו, "בהתאם לסיכום עם המשיב היתרי המשיכה הכספיים היו צריכים להיות פונקציה של הפעילות הכספית". 7. הוצגו בפני דפי חשבון לתקופה שמיום 97/8/5 ועד ליום 97/9/25. בדפים אלה רואים אנו כי המשיב כיבד שיקים שנמשכו על החשבון עת חרג המבקש ממסגרת האשראי המאושרת שעמדה על סך 50,000 ש"ח בלבד. 8. המשיב סירב לכבד את השיקים נשוא הבקשה דנן, כאשר חשבונו של המבקש עמד ביתרות חובה העולות בסביבות כ- 100,000 ש"ח מעל המסגרת המאושרת. ג. דיון: 9. כמפורט לעיל, עניין לנו במסגרת אשראי, אשר כל צד מפרשה כפי הנוח לו. בעוד הבנק שטען כי המדובר במסגרת שאין לחרוג ממנה אלא בהסכמתו, ראה המבקש במסגרת מעין "המלצה" בלבד, תוך שבפועל איפשר לו הבנק דרך קבע לחרוג ממנה. 10. המבקש אף מוסיף וזוקף לזכותו כי הינו קבלן לעבודות תשתית, מבין הגדולים בארץ, אשר היקף עסקיו ומחזורו הכספי גדול ביותר, וכי עת משך את השיקים, היה לו יסוד סביר להאמין, בהתבסס על חשבוניות שהוציא, כי יקבל כספים שיהיה בהם כדי לשכנע את המשיב לכבד את השיקים. בכך אין כדי להצביע על חובה נגדית של המשיב לכבד שיקים כנגד ציפיותיו של המבקש. 11. המבקש לא דק ולא ציין מהו הסכום, אשר הוסכם לגביו, אליבא דדעתו, כי יוכל לחרוג בו מן המסגרת שהוקצתה לו. אם אכן היה סכום מוסכם כאמור. אין ספק כי עובדה זו תעמוד למבקש לרועץ בבואי להכריע בבקשתו דנן. 12. בסיסה המשפטי של הבקשה דנן מצוי בסעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א1981-, הקובע בזו הלשון: "ללקוח היה יסוד סביר להניח כי היתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכח הסכם איתו". הואיל ובמקרה דנן היה חשבונו של המבקש מצוי ביתרת חובה, הרי ממילא נותרה רק החלופה השניה שבסעיף, דהיינו היות הבנק מחוייב לפרוע את השיקים נשוא הבקשה מכח הסכם. 13. במקרה דנן, טוען הבנק כי ההסכם היחיד שהיה קיים, היה תנאי מסגרת האשראי שנקבעה לסך 50,000 ש"ח. לטענת הבנק, משנקבעה מסגרת האשראי הרי היא-היא ההסכם שבין הצדדים, אליו נתכוון סעיף 10 (א) לחוק. 14. בהמרצה 92/7288 (י-ם) פולק ספיר נ. בנק דיסקונט (לא פורסם) עמד כב' השופט משה גל, על משמעות הסכמתו של בנק לסטייה מעבר למסגרת אשראי מוסכמת: "העובדה שהמשיב כבנק מסחרי מסכים לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת כשלעצמה על חובה להמשיך ולעשות זאת בעתיד ולתמיד." ואילו בהמשך נקבע: "היסוד הסביר של הלקוח צריך להניח שהיתה חובה מצד הבנק. תקוה, ציפיה, מחשבה או סברה אינן מספיקות לשם כך." במקרה דנן, לא הצליח המבקש להצביע מקור החובה של הבנק, אלא רק על הסכמה כללית בעל-פה או "מכללא", מבלי שפירט מהי אותה הסכמה בעל-פה, ומאין הסיק קיומה של הסכמה מכללא. 15. בפסיקתו של בית המשפט העליון אנו מוצאים את ההלכה כי, אין הבנק חייב להסכים לכבד משיכות יתר. בע"א 80/323, אלתית נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז' (2) 673 אנו מוצאים: "דווקא אותה זכות לבנק להכריע לגבי כל משיכת יתר אם לכבדה, אם לאו, מחייבת את המסקנה שאישור משיכות יתר מסויימות, אפילו כל משיכת יתר, אין בה כדי לגרוע מזכות הבנק, שלא להסכים למתן אשראי על פי משיכת יתר פלונית". בהסתמך על האמור, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 89/428, בנק המזרחי נגד סוליאתן, תקדין מחוזי כרך 97 (ו) 2173 כדלקמן: "ע"י הקצאת מסגרת אשראי מאושר מסכים הבנק מראש לסכום האשראי שיועמד ללקוח. כאשר מעמיד הבנק ללקוח אשראי חריג שומר הוא לעצמו את הזכות אם להעמיד אשראי חריג מסויים המתבקש, אם לאו." משמעות הדברים הינה ברורה: חובתו של הבנק הינה לכבד משיכות כספים מחשבון הלקוח, כל עוד עומד החשבון במסגרת האשראי שהוקצתה. כאשר הלקוח חורג ממסגרת האשראי, שמור לבנק שיקול הדעת האם לאשר משיכה זו אם לאו. כל עוד לא עשה הבנק שימוש בשיקול הדעת הנתון לו - אין לומר כי היה מחוייב לכבד את השיק שנמשך על ידי המבקש. 16. לאור האמור, ברור כי לא היתה חובה על הבנק לכבד שיקים החורגים מן המסגרת. עם זאת, טוען המבקש כי עובדה שהבנק אפשר לו לעשות כן, ובכך יצר כלפיו מצגים, כביכול. על כך אומר כב' השופט ביין בע"א 93/215 אגבריה נגד בנק ערבי ישראלי בע"מ, (לא פורסם): "גם הטענה כי הבנק אפשר חריגות מהמסגרת, אין בה כל מאומה, שהרי סעיף 10 (א)(3) מדבר על יסוד סביר להניח שהבנק היה חייב לפרוע השיק מכח הסכם. ... התעלמות מחריגה אין פירושה בהכרח שבבסיס התעלמות כזאת עמד הסכם". לאורן של הלכות אלה, לא אטעה אם אומר כי המבקש לא היה זכאי לסמוך על תקוותיו וציפיותיו, כי הבנק ינהג לאורך זמן, כפי שנהג עמו בעבר ויאפשר לו לחרוג ממסגרת האשראי המאושר. אין במעשיו אלה של הבנק כדי להצביע על קיומה של חובה מצידו לנהוג כן. 17. לאור האמור, לא מצאתי בבקשה ובתצהיר לה כל נימוק שיניעני לקבל את הטענה כי הבנק היה מחוייב לפרוע שיקים מחשבונו של המבקש, שעה שחשבון זה עמד ביתרת חובה, העולה על המסגרת המאושרת. העובדה כי המבקש קווה, ציפה או חשב כי הבנק ינהג כך, אינה יוצרת מנגד חובה של הבנק לנהוג כך. 18. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנקשיקים