תוקף הסכם עבודה

המחלוקת המרכזית הנטושה בין הצדדים נסבה על נסיבות חתימתו ותוקפו המסמך על פי גרסת התובע, המסמך הוא בגדר הסכם עבודה תקף שנערך ונחתם כדבעי, וכל תניותיו מחייבות את החתומים עליו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוקף הסכם עבודה: .1ביום 10.10.1982נחתם בין התובע לבין הנתבעת מס. 1(להלן - הנתבעת), חברה פרטית בע"מ העוסקת בהסעות במיניבוסים, באמצעות מנהלה הנתבע מס. 2(להלן - הנתבע) מסמך בכתב יד, הנחזה כהסכם עבודה. עותקיו הוגשו כראיות הן על ידי התובע (ת/1) והן על ידי הנתבעים (נ/9) - ומפאת משקלו המכריע בהליך זה - הוא מובא להלן בשלמותו; "הסכם עבודה שנערך ונחתם בתל-אביב. ביום 10.10.1982בין מר אהרון חיים מנהל חברת ישי ע.ד. בע"מ מרח' יפתח 7יד-אליהו לבין מר זילונקה דוד מרח' רזיאל 4/1, בת-ים. .1זילונקה דוד יחל את עבודתו בחברת ישי ע.ד. בע"מ מיידית עם חתימת הסכם זה לתקופת נסיון של 6חודשים. .2משכורתו של זילונקה דוד תהיה חודשית בסך -.000, 29שקל לחודש, צמודים לתוספות היוקר במשק. .3שעות עבודה: פתיחת המשרד בשעה 30: 06וסגירתו בשעה 30: 16וכן לפי צרכי המשרד. .4חברת ישי ע.ד. תפקיד בידי זילונקה דוד צ'ק צל סך -.000, 50שקל. צ'ק מס' 01602בנק לאומי סניף 814יד אליהו כערבות לביצוע תשלום פיצויים מקופת הפיצויים של חברת ישי ע.ד. בע"מ בבנק הפועלים סניף לה-גרדיה ביד-אליהו. עם קבלת הפיצויים מהבנק זילונקה דוד יחזיר לחברת ישי ע.ד. את הצ'ק הנ"ל. .5בתום 3חודשי עבודה תשונה צורת תשלום המשכורת של זילונקה דוד, והיא תהיה כלהלן: % 5מהמשכורת האחרונה + % 50שייקבעו על-ידי אחוזים מרווחי המשרד החודשיים. .6במידה שאחד הצדדים הנ"ל יפר הסכם זה, אזי הצד המפר ישלם לצד השני פיצוי מוסכם מראש של -.000, 100שקל צמודים למדד לפי בסיס מדד .10/82 תוקפו של סעיף זה (סעיף 6) הוא לששה חודשים בלבד. .7במידה שביום 10.1.1983שני הצדדים הנ"ל לא יגיעו להסכם ולהסדר הדדי בעניין המשך עבודתו של זיונקה דוד בחברת ישי ע.ד. בע"מ, אזי תינתן התראה מוקדמת של 6חודשים במקרה של התפטרות ו/או פיטורין ובמקרה זה זילונקה דוד ימשיך לקבל את משכורתו לפי סעיף 2הנ"ל. .8הסכם זה מבטל כל הסכם קודם בין הצדדים הנ"ל." .2הן ב-ת/ 1והן ב-נ/ 9מופיעות חתימות התובע והנתבע בסמוך לשני תיקונים שתוקן כתב היד. בסעיף 1שונתה הספרה 3ל- 6(חודשי נסיון), ובסעיף 6 נמחקה המלה "שלושה" והועברו עליה שני קווים. במקומה הוספה המלה "ששה" (היינו 6חודשים לתוקפו של סעיף הפיצויים המוסכמים). .3כמו-כן מופיעות חתימות התובע והנתבע בשוליו הצדדיים התחתונים של המסמך. עוד יצויין כי הכתוב במסמך מגיע עד קצה קיצו של הדף, ואינו מותיר מקום לחתימות בשוליו התחתונים. .4השוני בין ת/ 1ו-נ/ 9הוא רק בזאת: בעוד ב-נ/ 9נעדרת חותמת הנתבעת, הוטבעה חותמתה בת/1, בכל מקום בו חתמו התובע והנתבע. כפי שפורט לעיל. .5המחלוקת המרכזית הנטושה בין הצדדים נסבה על נסיבות חתימתו ותוקפו של ת/1-נ/ 9(להלן - המסמך). על פי גרסת התובע, המסמך הוא בגדר הסכם תקף שנערך ונחתם כדבעי, וכל תניותיו מחייבות את החתומים עליו. .6בכתב תביעתו טוען התובע כי הופר ההסכם בשני הסעיפים כדלהלן: א) ביום 10.1.1983או בסמוך לכך פנה לנתבע ודרש ממנו לקיים את סעיף 5 להסכם (שעניינו שינוי הרכב המשכורת), אולם הנתבע לא שעה לפניותיו ודחה אותו בלך ושוב; ב) ביום 15.3.1983, בו חזר התובע משירות מילואים בן 30יום, פוטר מעבודתו על אתר ללא כל סיבה, תוך הפרת סעיף 7להסכם המחייב מתן הודעה מוקדמת בת 6חודשים במקרה של פיטורים. .7מפאת הפרות המסמך על-ידי הנתבעים כמפורט לעיל, עותר התובע לחייבם לשלם לו פיצוי בסכום השווה לשכר ששת חודשי ההודעה המוקדמת ובסך כולל של -.980, 240ש"י נכון ליום פיטוריו, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. .8לחילופין מסתמך התובע על סעיף 6למסמך, ועותר לפסוק לו פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך 000, 145ש"י - נכון ליום הגשת התביעה - הוא הסכום שקבעו הצדדים בסעיף הנ"ל כפיצוי מוסכם מראש בשל הפרתו (-. 100.000צמודים למדד אוקטובר 1982). .9בנוסף על כל אלה, עותר התובע בכתב תביעתו לחייב את הנתבעים לשלם לו סכומי שכר שנוכו משכרו ללא הצדקה, ובסכומים הבאים: סכום השכר שנוכה בגין חודש ינואר 1983-.827, 5ש"י. סכום השכר שנוכה בגין חודש מרץ 1983-.569, 5ש"י. .10בגין הסכומים שנוכו כאמור אף עותר התובע לחייב את הנתבעים בתוספת פיצויי הלנה, ולחילופין בתוספת הפרשי הצמדה כחוק. .11מנגד טוענים הנתבעים בעיקר את הטענות הבאות: א) אין יריבות בין הנתבע מס. 2לבין התובע; ב) הסכם העבודה (ת/1) היווה רק "הסכמה עקרונית לקטע התוכן שאושר על-ידי הנתבעים ללא גמירת דעת סופית לכל תוכנו כמסמך המחייב את שני הצדדים, ו"הם המתינו לעריכת המסמך הסופי והמתוקן". לחילופין טוענים הנתבעים כי אין תוקף מחייב לסעיף 8- 7להסכם, באשר לא הסכימו הנתבעים להכלילו כחלק מתוך ההסכם, זאת למדים לטענתם ממיקום החתימות, היינו בשולי סעיף 6למסמך ולא בסופו, וכן מהגיונם של דברים; ג) בהתייחסם לסעיף 6להסכם העבודה, טוענים הנתבעים כי אין הוא בגדר פיצוי, אלא בגדר קנס, זאת מפאת אי-סבירות הסכום הנקוב בו - ומכל מקום התובע אינו פטור מהוכחת גובה נזקיו מפאת ההפרה הנטענת; ד) מוסיפים וטוענים הנתבעים, כי התובע הוא שהפר את המסמך, והפרותיו התבטאו בהעדרויותיו מהעבודה, בהפרת הוראות הממונים עליו, ובגילוי פרטים מהותיים על עסקיהם לצד ג' שהסבו נזקים לנתבעים, וגם מן הטעם הזה אין לשעות לעתירותיו; ה) אשר לניכוי משכרו לחודשי ינואר ומרץ 1983- משיבים הנתבים כי בצדק נוכו הסכומים כדלעיל משכרו, באשר התרבע אכן נעדר מהעבודה ללא סיבה מוצדקת ושכרו הופחת בהתאם. עד הנה עיקר טענות הצדדים. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .13אשר לטיבו של ת/ 1, כהסכם מחייב, אומר מפורשות כי לא שוכנעתי שאין הוא בגדר מסמך מחייב בשלמותו, ואין זה מתקבל על דעתי כי רק ב"עקרונות" בלתי מחייבים מדובר בו - בגרסת הנתבעת. זאת מן הטעמים הבאים: א) ראשית, חזות המסמך מדברת בעד עצמה (ודי בת/ 1שהונפק לתובע - בלא צורך להיזקק לעותק הנתבעת נ/9): - תוכנו הוא במתכונת הסכם עבודה בעליל, שהרי הוא כולל תנאי עבודה, שעליהם הוסכם בין הצדדים ואף נחתם על ידם. מיקום החתימות נעשה ליד התיקונים שהוכנסו בו, ופעם נוספת בשולי חלקו התחתון, ולא היתה כל יכולת, מחוסר מקום, לחתום בסוף המסמך ועל כן אין להסיק ממקום החתימה כי הוצאו חלקים מתוכו; ב) לו חפצו הצדדים לבטל את סעיף 8- 7- כטענתה החילופית של הנתבעת - נקל היה להם לבטלו במחי-יד על-ידי העברת קו מוחק עליהם (ולמה ירצו לבטל את סעיף 8בו)? - כפי שמחקו את המלה "שלושה" המופיעה בסעיף 6למסמך; ג) אשר לטענת בא-כוח הנתבעים בסיכומיו כי סעיף 7לא "טופל" בעקבות השינוי בסעיף 1ומכאן יש להסיק כי נזנח הסעיף - היא אינה מקובלת עלי. סעיף 7אינו תלוי וכרוך בסעיף 1, אלא בסעיף 5למסמך, ועל סמיכות הפרשיות בין סעיף 5וסעיף 7יורחב הדיבור להלן; ד) וגדולה מזאת: בד בבד עס חתימת המסמך, החל ביצועו גם הלכה למעשה; התובע החל לעבוד מיד בשירות הנתבעת ובכך הפכו ה"עקרונות" הכלולים במסמך (גם אם היו "עקרונות" בלבד כטענת הנתבעת) לתנאים מחייבים לכל דבר ועניין - שאינם טעונים "גמירת דעת" נוספת. שהרי כל אימת שמתקבל עובד לעבודה, מבלי שסוכם סופית בין הצדדים על תנאי עבודתו, כאילו אומר המעביד לעובד: "התנאים שאתה מבקש מקובלים הם עלי - על כן התחל בעבודה" ולא תישמע טענת מעביד שהורה לעובד להתחיל לעבוד - בטרם הסכים לתנאי העבודה שהציב בפניו העובד (והכל כמובן באין הפרזה הגובלת בחוסר תום לב - וכזאת לא ארעה במקרה הנדון). .14לאור האמור לעיל נקבע בזאת כי ההסכם ת/1, על כל חלקיו הוא הסכם תקף ומחייב. אולם שאלה אחרת היא, האם הופרה הוראה מתוכו, שניתן להשתית עליה תביעת פיצויים, בגין ההפרה. .15הסעיפים שלהפרתם טוען התובע, הם כאמור סעיף 5וסעיף 7להסכם ת/.1 אשר לסעיף 5- נקבע בו לאמור, כי בתום 3חודשי עבודה (היינו ב-10.1.1983 - ע.פ.) תשונה צורת תשלום המשכורת - - - והיא תהיה כלהלן: "% 50מהמשכורת האחרונה + % 50שיקבעו על-ידי אחוזים מרווחי המשרד החודשיים". (ההדגשה הוספה). משמע, משאיר סעיף 5לקביעה מחודשת את משכורתו של התובע, שתושתת בחלקה על האחוזים שישולמו מרווחי הנתבעת לתובע בנוסף ל-% 50ממשכורתו האחרונה - וגובהם של האחוזים כאמור ייקבע באותו המועד. אין הסעיף מפרט כיצד ייקבעו ומי יקבע את גובה האחוזים כדלעיל - אולם מסתבר כי צפו חותמיו אפשרות שכתום שלושה חודשי העבודה לא יגיעו הצדדים לכלל הסכמה בנדון וכל כן, קבעו בסעיף 7לאמור: "במידה וביום 10.1.1983(הוא המועד שבו יש לקבע את גובה האחוזים מרווחי הנתבע, שיתווספו למחצית משכורתו האחרונה של התובע - ע.פ.) - שני הצדדים הנ"ל לא יגיעו להסכם ולהסדר הדדי בעניין המשך עבודתו של זילונקה דוד בחברת ישי ע.ד. בע"מ, אזי תינתן התראה מוקדמת של ששה תודשים - - - ". .16לא נקל להראות על קיום הפרת סעיף 5, באשר מהותו היא "הסכמה להסכים בעתיד" - ואין בו תניה מוחלטת הניתנת להפרה, אלא נהפוך הוא: נחזית אפשרות שלא תושג הסכמה שתאפשר את המשך יחסי העבודה, ואז יחול סעיף 7למסמך. .17נשאלת, איפוא, השלה האם הוכחה הפרתו של סעיף 7להסכם על-ידי הנתבעת, המזכה את התובע בפיצויים? לשם כך יש לבחון בקפידה את לשון סעיף 7להסכם. אין סעיף 7כולל תניה בדבר מתן הודעה מוקדמת בת ששה חודשים בכל מקרה של הפסקת עבודה, אלא הסעיף מתחיל במילים הבאות: "במידה וביום 10.1.1983- - - לא יגיעו להסכם ולהסדר הדדי בעניין המשך עבודתו של זילונקה (לא נאמר המשך עבודתו עד מתי) - "כי אז - ממשיך הסעיף וקובע - תחול חובת מתן ההודעה המוקדמת בת ששה החודשים". אולם אין כל ראיה כי ביום 10.1.1983לא היה הסדר בין הצדדים בדבר המשך עבודתו של התובע, אלא נהפוך הוא: הא-ראיה כי המשיך התובע לעבוד בשירות הנתבעת עד 15.3.1983, ומכאן שהיה הסדר כלשהו בדבר המשך עבודתו (ליותר מחודשיים נוספים). לפיכך, לא קויים האירוע המחייב מתן הודעה מוקדמת בת ששה חודשים, כמוגדר בסעיף 7הנ"ל, היינו העדר הסדר בדבר המשכת עבודת התובע ביום .10.1.1983 .18יתכן שכוונת הצדדים לא באה לכלל ביטויה הנכון, שעה שניסחו את סעיף 7להסכם, אולם אנו חיים מפי לשונו בלבד, על פיה לא אירעה הפרה כפי שפורט לעיל, ולחילופין ייאמר כי לוקה סעיף 7על פי ניסוחו בהסכם, בחוסר מסויימות (uncertainty) - עד כדי אי-יכולת להשתית עליו עילת הפרה. .19לאור האמור לעיל, נדחית התביעה לפיצוי על הפרת הסכם - בלא צורך להכריע כלום אירעו פיטורים או התפטרות במקרה הנדון, וללא צורך להתייחס לטענות הנתבעת בדבר התנהגות התובע. .20באשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר שנוכו משכר העבודה בגין העדרויותיו של התובע, מתקבלת תביעת התובע מהטעמים המפורטים להלן: .21חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א- 1951(להלן - החוק) קובע כי "יום עבודה" הוא בן 8שעות ושבוע עבודה הוא בן 47שעות, ואילו השעות העודפות על תחומי הזמן כדלעיל - הן בגדר "שעות נוספות" כמשמען בסעיף 1לחוק (וראה גם סעיף 20לחוק בדבר זכות העובד לצאת להפסקות). .22סעיף 5לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר), אוסר על קביעת שכר כולל, וזו לשונו בחלקים הרלבנטיים לענייננו: "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות - - - רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד - - - ". .23בהסכם ת/ 1נקבע לתובע שכר עבודה בגין 10שעות עבודה (מ-30: 6עד 30:16) אך נוכח סעיף 5לחוק הגנת השכר, הכולל הוראה כופה (קוגנטית), שאין לעוקפה יש לראות שכר שנקבע לתובע ב-ת/ 1שכר עבור 8שעות עבודה ליום, או 47שעות לשבוע, וכל שעה העולה על תחום הזמנים כאמור היא בגדר "שעה נוספת" שבגינה אף זכאי התובע לשכר נוסף (סעיפים 16, 17לחוק). הנתבעת לא הוכיחה כי התובע עבד, בחשבון כולל, לחודשים הנדונים חרף חיסוריו כנטען פחות מ- 8שעות ליום או מ- 47שעות לשבוע, שלא לדבר על התשלום העודף לו היה זכאי בגין השעות הנוספות, ומכאן שלא כדין הורדו משכרו סכומי השכר הנדונים. .24אשר על כן, נפסק כי על הנתבעת להחזיר לתובע את כל הסכומים שניכתה משכרו, בצירוף פיצויי הלנה, ריבית והפרשי הצמדה, והכל כמפורט בסעיפים (ב) בעמ' 10, לסיכומיה של הנתבעת. .25כיוון שזכה התובע רק בחלק קטן מתביעתו, ואף לא כדין צירף את הנתבע מס. 1כצד להליך, ובהתחשב ביתר נסיבות המקרה, נראה בעיני כנכון שלא ליתן צו להוצאות כנגד צד מן הצדדים.חוזה עבודהחוזה