קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלפת תלוש קניה לעובד בכסף מזומן: .1בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 180.12ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. .2אין חולק כי התובעת עבדה אצל הנתבעת כקופאית בתקופה מ- 23.10.1977ועד .27.12.1983 .3על מנת שיובן הרקע להשתלשלות האירועים בתיק זה מוטב ונבהיר קודם לכן מהם תלושי הקניה המנופקים לעובדי הנתבעת. .4בין הנתבעת לבין הנהלת הקואופרטיב קיים הסדר, לפיו מנפיק הקואופרטיב לעובדי הנתבעת תלושי קניה בהנחה של % 10(דהיינו עבור תלוש קניה של 1שקל משלם העובד 90אגורות). מספר תלושי הקניה המונפקים מוגבל בסכומם לפי מספר הנפשות בביתו של העובד, הסמוכים על שולחנו. העובד רשאי להשתמש בתלושי הקניה בכל סניפי הקואופרטיב, אך אינו ראשי להשתמש בהם בקניותיו בסניפי הנתבעת הואיל ושם הוא מקבל % 15הנחה כעובד שאינה ניתנת כאשר העובד משלם בתלושי הקניה שבהם כאמור גלומה כבר הנחה של %.10 .5בתאריך 24.12.1983רכשה לקוחה בסניף הנתבעת בתל-אביב שמלה בסכום של 700, 4שקלים ישנים ושילמה תמורתה בקופה בה עבדה התובעת במזומנים. תובעת לקחה לעצמה 000, 4שקלים במזומנים מאותו תשלום ובתמורה הכניסה לקופה תלושי קניה בסכום של 000, 4שקלים (שעלו לה רק 600, 3שקלים). למחרת, ביום 25.12.1983, באה הלקוחה לסניף הנתבעת ורצתה להחזיר את השמלה ולקבל חזרה את התמורה ששילמה. באותו מעמד התברר למפקחת על הקופאיות (כולל התובעת) כי התובעת המירה בתלושי הקניה את המזומנים ששילמה הלקוחה. .6האירוע המצוין בסעיף 5 לפסק-דין זה אינו שנוי במחלוקת והתובעת מודה בו במפורש, הן בכתב התביעה והן בעדותה בפנינו, וטעמה לפעולתה זו הוא הצורך במזומנים. .7למחרת, ביום 26.12.1983, הוזמנה התובעת לחדרו של מנהל הסניף, מר אלי מנור, כשבחדרו היו סגן קצין הביטחון יעקב יחזקאל והמפקחת על הקופאיות, גברת שרה. במהלך אותה פגישה חתמה התובעת על המוצג ת/2, בו הודתה כי מאז שהחלה לקנות תלושים כנ"ל - בשנת 1978- ועד לאותו יום נהגה להחליף תלושי קניה במזומנים בקופתה, כי בששת החודשים האחרונים החליפה כל חודש 000, 20שקלים וכי אף ביום 26.12.1983החליפה תלושי קניה במזומנים בסכום של 000, 4שקלים. וכן: "ידוע לי שפעלתי לא כשורה ועשיתי מעשה שלא ייעשה וגרמתי נזק למשביר לצרכן... עכשיו לאחר מעשה אני מבינה את חומרת מעשי ולכן אני מוכנה לפטר (כך) מעבודתי ללא קבלת פיצויים". .8התובעת אינה חולקת על כי חתמה על ת/2, אך טוענת כי חתמה תחת אילוץ ואותו אילוץ הוא: "הקב"ט התחיל לחקור אותי, הייתי לחוצה ואמרתי דברים שלא עשיתי. עצם הכניסה לחדר המנהל והקב"ט הכניסו אותי ללחץ. היתה לי הרגשה לא טובה להיכנס לחדר המנהל". .9התובעת למעשה אינה חולקת כי התפטרה מעבודתה (ראה רשימת עובדות מוסכמות בפני רשמת בית-הדין), אלא טוענת כי התפטרה תחת אילוץ ועל כן מעשה ההתפטרות בטל. נדון תחילה בטענה זו. .10מטעם הנתבעת העיד מנהל הסניף בו עבדה התובעת ואמר, כי התובעת נקראה לחדרו לאחר שנודע לו על הפרשה מפי המפקחת ושם תוחקרה על-ידי מר יעקב יחזקאל. לגבי טענת האילוץ אומר הוא: "לא היה אילוץ כלשהו מצידי או מצד יעקב על התובעת כדי לחתום על ההצהרה. התובעת הודתה והבינה את המשמעות מאחורי זה, דהיינו העבירה לכיסה כסף במספר פעמים לפחות על-ידי המרת התווים. זוהי עבירה חמורה במיוחד". .11אין חולק כי על ת/ 2חתומים גם שני חברי ועד עובדי הנתבעת באותו סניף, גברת רבקה שנהב ומר משה גולן. רבקה שנהב העידה מטעם התובעת ואמרה: "...נכנסתי למשרד וראיתי התובעת וקצין ביטחון שם, קצין הביטחון אמר לי שברגע התובעת הודתה בזה שהחליפה תלושים בקופה תמורת מזומנים והיא מודה בזה שעשתה את זה ובזה מגישה התפטרותה ואני כחברת ועד הייתי צריכה לחתום על ההצהרה שלה. באותה תקופה הייתי חברת ועד. התובעת אמרה שזה נכון וכל מה שכתבה בהצהרה זה נכון והיא מודה ולא נשאר לנו אלא לחתום". מטעם הנתבעת העיד מר משה גולן, אשר שימש בתקופה הרלבנטית כמזכיר הוועד שתפקידו כיו"ר הוועד. בעדותו הוא אומר: "ב- 26.12נקראנו למשרד, רבקה ואני, על-ידי יעקב יחזקאל שהוא סגן הקב"ט הראשי של המשביר. יעקב סיפר לנו את המקרה שקרה עם התובעת שהחליפה תלושים עם מזומנים ואנו יודעים שזה אסור. התובעת כבר כתבה את ת/ 2(ההצהרה) ויעקב אמר שייתכן ויצטרכו להפנות המקרה למשטרה. ביקשנו שלא יפנו למשטרה אלא שנדבר עם התובעת. ישבנו עם התובעת, רבקה ואני, בחדרו של מנהל הכל בו. היינו לבדנו בחדר ואחר כך הצטרף יעקב. דיברנו עם התובעת ושאלנו אותה והיא אמרה שנכון שהחליפה הבונוסים ודיברנו שנכתוב מכתב ונבקש שלא יעבירו המקרה למשטרה ויחד עם זאת היא אמרה שהיא מוכנה להתפטר". ובחקירה הנגדית: "לא זכור לי שאמרתי לתובעת מדוע את שותקת ונותנת שיפטרו אותך כי רצו להעביר העניין למשטרה, התובעת הודתה במעשה ורציתי למנוע שהעניין יועבר למשטרה". .12באותו מעמד כתבו משה גולן ורבקה שנהב הנ"ל מכתב למר מנור מוצג (נ/10), לפיו הם מסכימים להתפטרותה של התובעת ללא פיצויים וזאת עקב המעשים החמורים שביצעה ובהם הודתה. .13לאור חומר הראיות שהיה בפנינו שוכנענו, כי לאחר שהתובעת נתפסה בקלקלתה היא התפטרה מרצונה הטוב וזאת על מנת למנוע תלונה במשטרה נגדה, ושההתפטרות לא היתה תחת אילוץ, כפיה או לחץ. כן שוכנענו, כי הדבר נעשה על דעת חברי ועד העובדים במקום, אשר בהתייעצות משותפת העדיפו את התפטרותה של התובעת על פני חקירה משטרתית. .14אם נראה את ת/ 2כחוזה סיום עבודה בין הנתבעת לתובעת ואת התובעת כמי שטוענת לבטלותו של ת/ 2על סמך סעיף 18לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הרי גם אז לא תצמח לתובעת כל תועלת. סעיף 18הנ"ל קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי-סבירה מהמקובל, רשאי לבטל את החוזה". בע"א 403/80[1] (בע' 767) קובע בית-המשפט העליון את יסודותיה של עילת העושק ואומר: "על שלושה יסודות - השלובים זה בזה ככלים שלובים - השתית המחוקק את עילת העושק, שהראשון בהם עניינו מצבו של העשוק ('מצוקה', 'חולשה שכלית או גופנית', 'חוסר ניסיון'), השני - התנהגותו של העושק ('הניצול שנוצל') והשלישי ('תנאי החוזה גרועים במידה בלתי-סבירה מן המקובל')." ובע"א 719/78[2] (בע' 680) נקבע, כי לעניין הוכחת עילת העושק דרושה הוכחה של כל שלושת היסודות במצטבר. על דברים אלו חוזרת ד"ר ג' שלו [3] בספרה "פגמים בכריתת חוזה" (במסגרת פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי) בע' 120-.122 עצם חקירתה של התובעת בחדרו של מנהל הסניף לא גרמה לדעתנו לפגם בשיקול דעתה של התובעת עת חתמה על ת/2; לא נטען לחוסר נסיון במקרים כגון אלה ואף אם היתה חסרת ניסיון, הרי הדבר נרפא בהתייעצות עם חברי ועד העובדים. משלא היתה התובעת במצוקה, הרי לא נוצלה מצוקתה זו על-ידי הנתבעת. זו ואף זו, לא הוכח בפנינו כי התנאים בת/ 2היו גרועים במידה בלתי-סבירה, היינו כי בהתפטרותה תוך כדי ויתור על פיצויי פיטורים חתמה התובעת על חוזה שתנאיו היו בלתי-סבירים מהמקובל והמקובל לצורך עניין זה הוא פיטורים ותלונה במשטרה עקב מעשיה בהם הודתה. .15לסיכום סוגיה זו אנו קובעים, כי התובעת התפטרה מרצונה ומאחר ואין לראות את התפטרותה לאור הוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, הרי אין היא זכאית לפיצויי פיטורים. .16על מנת שלא להשאיר שאלות במחלוקת שלא הכרענו בהן נדגיש, שאף אם אין לראות בת/ 2מכתב התפטרות, אלא מכתב פיטורים, הרי הנתבעת היתה זכאית לפטר את התובעת ללא תשלום פיצויי פיטורים וזאת עקב הוראות סעיף 2- 1ד בפרק ט' וסעיף 1בפרק י"א של הסכם העבודה הקיבוצי המיוחד (נ/1) - החל על הצדדים המתדיינים בפנינו - והקובע, כי במקרה של מעילה או גניבת כספים של החברה לא יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים. במקרה זה שבפנינו הוכח, הן על-ידי ת/2, הן על-ידי עדות התובעת עצמה והן על-ידי עדי הנתבעת, מר חיים קרויזמן, מר אליהו מנור וגברת יעל גושן, כי הקופאיות, לרבות התובעת, הוזהרו מספר רב של פעמים כי אסור להן להחליף תלוש קניה במזומנים וכי מי שתעשה זאת תהיה צפויה לפיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים, וכי למרות הוראה מפורשת זו המירה התובעת במספר רב של פעמים את תלושי הקניה במזומנים ועל כן יש לראות את התנהגותה בנסיבות הללו כמעילה בכספי הנתבעת. גם מן הטעם הזה אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. .17אנו דוחים את תביעת התובעת נגד הנתבעת. .18התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסכום כולל של 400ש"ח (ארבע מאות ש"ח) בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 14יום מיום קבלת פסק-דין זה על-ידי התובעת. .19התובעת תשלם את אגרת בית-הדין הדחויה.הטבה לעובד