אחריות מעביד לרשלנות עובד צד ג

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות מעביד לרשלנות עובד צד ג: העובדות המוסכמות 1. התובע, מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים, היה מועסק אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). נתבעת 2 הוציאה לנתבעת פוליסה לביטוח אחריות מעבידים, שבו התחייבה לשפות את הנתבעת בגין כל תשלום שהיא עלולה לחוב בו כלפי עובדיה. 2. התובע נסע עם קבוצת עובדים של הנתבעת לברלין שבגרמניה, ליריד טכנולוגי מתקדם, שבו הוצגו ציוד אלקטרוני, הייטק ותקשורת. ביריד זה השתתפו חברות נוספות. על המשלחת מטעם הנתבע היתה אחראית שרון הס. באזור היריד היו ביתנים ומעליהם היה כסוי חיצוני. בין הביתנים שבשטח היו כבלים שונים של חשמל ותקשורת, שחברו ביניהם. היריד אורגן ונוהל על ידי צד ג' 1. הביתן של הנתבעת הוקם על ידי צד ג' 3, חברה הולנדית, כשאת הביתן תכנן ועיצב צד ג' 2. גג המבנה של הביתן היה שקוף ודקורטיבי והיה עשוי מקורות כשביניהן היתה פרושה רשת ממתכת. 3. הצדדים השלישיים לא הגישו כתבי הגנה ולפיכך ניתן נגדם פסק דין מותנה ביום 18.5.97. 4. ביום האחרון לקיום היריד בשעות הערב, לאחר סגירתו, החלו בפרוק הביתן. במלאכת הפרוק עסקו התובע, עובדי הנתבעת ופועלים הולנדיים, עובדי צד ג' 3. המחלוקת בין הצדדים סביב ארוע הפירוק של הביתן 5. ב"כ התובע משליך יהבו בעיקר על עדותו של ע"ת 2, דן בייזר. הלה העיד שראה שהעובדים ההולנדים החלו בפרוק החיבורים של קורות הביתן, כשהכוונה לקורות היוצרות את הגגון, המתחברות לקורות האנכיות, שעליהן הן נשענות. מה שנעשה לדבריו הוא פרוק הפינים או הברגים. אף אחד זולתו לא שם לב לכך (עמ' 7). עד נוסף, שעליו ניסה ב"כ התובע להסתמך, הוא התובע עצמו. תחושתי מעדותו של זה שיש לו קשיים בזיכרון ומתן עדותו היתה משימה שלמעלה מכחותיו. קשה, איפוא, לסמוך על מה שסיפר בעדותו. אמנם העד סיפר שראה שחלק מהציוד ומהביתנים נעלם, אך הדבר אינו סותר את גירסת ההגנה, כפי שאראה להלן. 6. לדעתי, העד דן בייזר טעה ומה שהוא ראה היה שהעובדים ההולנדים ניתקו את רשת המתכת בגג הביתן וזאת בנוסף לעזרתם בפרוק תכולתו של הביתן (עדות יעל נעמן עמ' 3, עמ' 6; עדות שרון וייל, עמ' 9-8; עדות שרון וייס עמ' 12, עמ' 15; עדות רוני פריאור עמ' 18-17). בד בבד עם הפרוק הפנימי עסקו פועלי צד ג' 1 בפרוק הכבלים השונים שקישרו בין הביתנים. אמנם יעל נעמן סיפרה בחקירתה הראשית (עמ' 5) שהיא ראתה פועלים גרמנים על גגות הבתים כשהם מפרקים את הכבלים, אך בהמשך עדותה, בחקירתה הנגדית, היא סייגה עצמה ואמרה שראתה רק את הפועל הגרמני, שעלה עם סולם על גג הביתן של הנתבעת וגרם לקריסתו (עדות יעל נעמן עמ' 1; עדות דן בייזר, עמ' 7; עדות שרון הס עמ' 13; עדות רוני פריאור עמ' 16). לדעתי מהראיות הללו עולה שהפועל הגרמני עלה כאשר הקונסטרוקציה של הביתן היתה שלמה ורק מעצם דריכתו על הגג הוא גרם להתמוטטותו והתמוטטטות הביתן. 7. אחריות הנתבעת (1) טענת התובע (א) הפרת חובה חקוקה: הנתבעת לא קיימה את הוראות הבטיחות בעבודה לפי הדין הישראלי. (ב) עוולת הרשלנות : הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה, לא הנהיגה ולא פיקחה על שיטת עבודה בטוחה באשר לפירוק הביתן ולא תידרכה את העובדים בהקשר זה. (ג) הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לתיאום פירוקו של הביתן עם אלה שעסקו בפירוק הכבלים. (ד) חבותה ישירה מעצם היותה מחזיק בביתן ואין היא יכולה להתנער מחבותה על ידי מסירת עבודת הפירוק לקבלן. (ה) הנתבעת אחראית באחריות שילוחית, אפילו מסרה את עבודות הפירוק של הביתן לצד ג', משום שהיא היתה אחראית מכח חיקוק לעשית המעשה שביצועו נמסר לקבלן עצמאי (תקנות הבטיחות (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו1986-). (2) טענות הנתבעת (א) הנתבעת לא היתה מחזיק במקרקעין, שכן הביתן לא היה קנינה שלה אלא של צד ג' 3 ולא הוכח שהיתה לה חזקה בביתן. (ב) גב' שרון הס לא יכלה לצפות את עליתו של העובד הגרמני לגג הביתן ובכך לגרום להתמוטטותו. (ג) לא הוכחה בנסיבות המקרה חובת זהירות קונקרטית ביחסים שבין התובע לבין הנתבעת. (ד) לא הוכחו כל יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה. (ה) לא הוכחה אחריותה השילוחית של הנתבעת מכח סעיף 15 לפקודת הנזיקין. עוולת הרשלנות 8. אין מחלוקת שקיימת חובת זהירות מושגית בין התובע לנתבעת. השאלה היא האם בנסיבות המקרה יש גם חובת זהירות קונקרטית. בקביעת חובה זו יש לזכור שלא כל נזק צפוי הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי. אין מדובר בביטוח שלפיו כל יצירת סיכון מטילה אחריות על התוצאה המזיקה שתיגרם בעקבותיה. כידוע, חיינו מלאים סיכונים שלעתים אף מתממשים בלי ש"המזיק" או הגורם להם ישא באחריות בנזיקין. השופט ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 126, 127), מבחין בין סיכונים סבירים, טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת שבגינם אין חובת זהירות קונקרטית לבין סיכונים בלתי סבירים שבגינם מוטלת חובת זהירות קונקרטית. עוולת הרשלנות מטילה אחריות רק בגין סיכון בלתי סביר שהחברה רואה אותו בחומרה יתרה, כך שהיא דורשת נקיטת אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו. באין ציפיות אין אחריות. הצורך לצפות את התרחשות הנזק משתנה לפי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה, כשם שאמצעי הזהירות שיש לנקוט במקרה של גיבוש חובה קונקרטית ישתנו לפי הנסיבות ועליהם לעמוד ביחס מתאים לסיכון שנוצר. 9. גם ביחסי עובד ומעביד אין המעביד מבטח (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349). נראה לי שמדובר במקרה זה בארוע שלא ניתן היה לצפותו. עובד של צד ג' 1, שעסק בפרוק כבלים, הביא עימו סולם ועלה על גג הביתן. כפי שראינו עובדי צד ג' 1 הסתובבו בשטח היריד כדי לנתק כבלים, אך אין ראיות שמי מהם עלה לגגות של הביתנים. היה זה מעשה נמהר ובלתי צפוי שעשה אותו עובד, חרף הצעקות שהוטחו כלפיו (עדות דן בייזר, עמ' 7; עדות רוני פריאור עמ' 16). אין מדובר באי קיום שיטת עבודה בטוחה או אי פיקוח עליה. מדובר בארוע בלתי צפוי של אדם שאין לנתבעת קשר אליו שעלה לגג הביתן וגרם לקריסתו. אין מדובר בציפיות הקשורה לאופי עבודתו של העובד או אופי המקום שבו עבד. מדובר בארוע שארע שלא במהלך עבודתו של התובע ושלא ניתן היה לצפותו. גם כמחזיק אין הנתבעת אחראית. אמנם הנתבעת החזיקה בביתן וזה נתון עובדתי. אך אין היא כמחזיקה אחראית לנזק שנגרם על ידי אותו פועל שהיא לא ידעה אודותיו וגם לא היתה צריכה לצפות את עליתו לגג הביתן. מחזיק צריך לנקוט במידת זהירות סבירה בנסיבות שבהן הוא היה צריך לצפות פגיעה. כאן הנתבעת לא יכלה לצפות ארוע חריג זה. ניתן לסכם ולומר: הנתבעת אחראית למניעת סיכונים המצויים במקרקעין כלפי מי שנמצא בביתן, אך זהו סיכון שלא ניתן לצפותו. גם אין מדובר במעשה שנעשה על ידי צד ג' 3 - הקבלן - שהיה אמור לפרק את הביתן לאחר פרוק תכולתו. אין, איפוא, לומר שהנתבעת התרשלה בבחירתו של הקבלן, או נתנה ידה או אישרה את ביצוע העוולה (סעיף 15 (3)לפקודת הנזיקין). ב"כ התובע גם מסתמך על סעיף 15(4) לפקודה. בטרם אתיחס לפיסקה זו אדון בשאלה האם נתקיימו יסודותיה של העוולה של הפרת חובה חקוקה. כמו כן אתייחס להלן לשאלת הקשר הסיבתי, בהנחה שהנתבעת אכן התרשלה. הפרת חובה חקוקה 10. יסודותיה של עוולה זו הם חמישה: (1) חובה המוטלת על המזיק מכח חיקוק; (2) החיקוק נועד לטובתו של ניזוק; (3) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (4) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (5) הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק (ע"א 145/90, הנ"ל, שם, עמ' 139). ב"כ התובע מסתמך על תקנה 11 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים) התשמ"ו1986-. תקנה זו קובעת: "מבוצעות עבודה על גג שביר או תלול, יגודר שטח הסכנה מתחתו ובקרבתו באופן שימנע גישת אדם לאותו שטח, פרט לעובדים הקשורים ישירות בביצוע העבודה ושלגביהם קיים הכרח שימצאו במקום". לענין זה יצאתי מהנחה, בהעדר הוכחותו של הדין הזר כעובדה, של קיום חזקת שיויון דינים. 11. תקנה זו לא הופרה משום שלא נעשו עבודות על גג הביתן. מה שעשה אותו עובד הוא ניסיון לנתק כבל על גג הביתן ולפיכך לא נתקיים היסוד הראשון של עוולה זו. בהיעדר טיעון לא התייחסתי לשאלת המודעות הנפשית, אם היא נדרשת (לוינסון-זמיר, הפרת חובה חקוקה, מהדורה שניה, סעיף 5, עמ' 14 ). לאור תוצאה זו, גם נשמטה טענת ההסתמכות על סעיף 15(4) לפקודת הנזיקין. קיום קשר סיבתי משפטי 12. הצדדים לא התיחסו בסיכומיהם לשאלה זו ולכן אדון בה בקצרה. גם אם התקיימו יסודות עוולת הרשלנות או העוולה של הפרת חובה חקוקה, עדיין יש לשקול את השאלה האם התערבות רצונית מודעת של פועל, עובד צד ג'1 ,קוטעת את אחריותה של הנתבעת. האם נדרש שהמזיק יצפה אפשרות זו כאפשרות גרידא או כאפשרות ממשית (ע"א 557/82 מדינת ישראל נ' אביטן, פ"ד מ"א(1) 563, 573, 575; ע”א 578/83 חסונה נ' זכריה, פ"ד מ"א(1) 689, 692). האם לאמר שמאחר שמדובר פה במעשה מכוון של מתערב שאז יחשב הדבר כמעשה בלתי צפוי (ע"א 23/61 סימון נ' מנשה, פ"ד י"ז(1), 449, 467 - 469), או דילמא ישלל הקשר הסיבתי רק אם המעשה המכוון אינו בגדר הציפיות הסבירה (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 866). מכל מקום לפי כל אחד מהמבחנים הללו, נשלל הקשר הסיבתי לפי מבחן הציפיות שהרי מדובר מעשה רשלני חמור של עובד צד ג'1 שלא ניתן לצפותו. גם אין לומר שזהו מעשה שהיה צפוי עקב רשלונתה של הנתבעת ושהיה עליה לצפותו מראש (ראה גם ע"א 92/71 בן אריה נ' עזבון ברום, פ"ד כה(2) 597, 603-602). לפי מבחן השכל הישר, שהוא מבחן נוסף לקביעת הקשר הסיבתי או לשלילתו, כאשר מדובר בהתערבות גורם זר, יש לשאול האם התערבות זו שוללת במישור ההגיוני את הקשר הסיבתי (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 7 ). נראה שאף כאן התשובה היא בחיוב. אין הגיון לקבוע קיום קשר סיבתי משפטי, חרף התנהגותו של אותו פועל. לפי המבחן השלישי, מבחן הסיכון, שחל על עוולה של הפרת חובה חקוקה (ע"א 145/80, הנ"ל, עמ' 146 ), מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי אם הנזק שנגרם היה בתחום הסיכון שאותו ביקש המחוקק למנוע. לפי מבחן זה לא נשלל הקשר הסיבתי המשפטי גם אם היתה התערבות מכוונת של גורם זר, אם מטרת החוק היתה להגן על הניזוק גם מפני התנהגות בלתי צפויה שנופלת בתחום הסיכון (ע"א 358/83, הנ"ל, שם, עמ' 820-868). גם כאן, כענין של מדיניות, לא נראה שנזק זה נופל לתחום הסיכון שאותו ביקש המחוקק למנוע לפי התקנה הנזכרת. סיכום 13. התביעה נדחית. לאור האמור, גם פסק הדין המותנה מתבטל. התובע ישלם לנתבעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והצמדה כדין.אחריות המעביד