אי הסכמה לבדיקת פוליגרף בעבודה

נעלם תכשיט זהב, אשר נמצא לבסוף ליד דלת החדר שבו עבד העובד. לפי דרישת מנהלי המעבידה עברו עובדים אחרים בדיקת פוליגרף; ד) העובד נדרש לעבור בדיקה דומה וסרב לעשות כן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הסכמה לבדיקת פוליגרף בעבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - מורל; נציגי הציבור - ה"ה כנעני ובאום; תב"ע מא/1433-3) התבררה תובענתו של התובע (להלן - העובד) לתשלום פיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לדמי הבראה, להחזר הוצאות נסיעה ולפיצויי הלנת שכר. בית-הדין האזורי קיבל את התביעה על כל חלקיה, פרט לדמי ההבראה. לפנינו ערעורה של הנתבעת (להלן - המעבידה) על פסק-הדין. .2העובדות כפי שקבעו בית-הדין האזורי וכפי שהן עולות מחומר הראיות הן: א) העובד עבד במפעלה של המעבידה - מפעל ליצור תכשיטי זהב - מיום 1.11.1979ועד ליום 1.5.1981; ב) מספר שבועות לפני יום 1.5.1981נעלם תכשיט זהב, אשר נמצא לבסוף ליד דלת החדר שבו עבד העובד; ג) לפי דרישת מנהלי המעבידה עברו עובדים אחרים בדיקת פוליגרף; ד) העובד נדרש לעבור בדיקה דומה וסרב לעשות כן, כל עוד מנהלי המערערת עצמם לא יעברו אותה בדיקה. בעקבות זאת נערכה ביום 1.5.1981, שהוא יום ו' בשבוע, שיחה בין העובד לבין מנהלי המעבידה במשרדם של אלה, ובה נאמר למשיב לעזוב את המקום ושכף רגלו לא תדרוך עוד במפעל, ואם יסרב - יזמינו משטרה ("הם אמרו לי שאם כך לעזוב את המקום כף רגלי לא תדרוך עוד במפעל ואם אסרב - יזמינו משטרה"); ה) מיום 3.5.1981, שהוא יום א' בשבוע, לא התייצב העובד לעבודה; ו) ביום 3.5.1981שיגר העובד שני מכתבים למעבידה (האמור בהם מובא בסעיף 3להלן); ז) ביום 11.5.1981שלח בא-כוח המעבידה אל העובד מכתב, שהוצג בפני ביתהדין האזורי, שבו נאמר בין השאר: " .3מרשי מסרו לי כי הודעת להם שאינך מתכוון לחזור לעבודה, טענת שפוטרת ותבעת פיצויים על עגמת נפש. שיחתי עמך במשרדי אתמול הבהירה לי עמדתך. .4מרשי דוחים כמובן את דרישותיך אולם יעמדו בדרישות החוק כלפיך. הינך מתבקש להופיע במשרדי ביום ו' 15.5.1981שעה 11.00על מנת להסדיר חשבון המגיע לך ולהבהיר את עמדת מרשתי"; ח) ביום 1.6.1981חתם העובד על מסמך שהוצג בפני בית הדין האזורי, בו מפורטים התשלומים השונים שקיבל מאת המעבידה, ובו נאמר, בין השאר: .2הנני מאשר כי אין לי כל תביעות ודרושות נוספות בגין משכורתי לחודש אפריל 1981, מאי 1981, דמי חופשה שנפדו ( 13יום) (אני שומר לעצמי הזכות לתבוע פיצויי הלנה על משכורתי הנ"ל ששולמה לי היום במקום ב- 15.5.1981"); ט) מן היום בו קיבלה המעבידה את המכתבים, ששלח העובד ב-3.5.1981, אף פעם לא נאמר לעובד שהוא לא פוטר ושעליו לחזור לעבודה; י) במשך כל תקופת עבודתו אצל המעבידה לא קיבל העובד הוצאות נסיעה וכן לא היתה לו מכונית פרטית. אמנם היתה לו מכונית לפני כן, אך מכר אותה כשבוע-שבועיים לאחר שהחיל לעבוד אצל המעבידה; יא) את המשכורת של חודש אפריל קיבל העובד רק ביום .1.6.1981 .3להלן האמור במכתבים ששיגר העובד אל המעבידה ביום 3.5.1981; א) "ברצוני להעיר תשומת-לבכם כי במידה ותוך 7ימים מהיום לא אקבל הודעת פיטורים בכתב + סכום הפיצויים עבור 18חודשי עבודה רצופה במשכורת חודשית, המגיעים לי, אאלץ להגיש נגדכם תביעת פיצויים + תביעה לתשלום כל ההוצאות הכרוכות בתביעה משפטית מעין זו, בבית-הדין לעבודה. כמו כן ברצוני לציין בפניכם כי בדקתי ובררתי את נסיבות המקרה של "התליון שנזרק" לכאורה על-ידי מישהו, והגעתי למסקנה החד-משמעית כי המישהו שזרק תליון זה בפתח משרדי הוא מר אבדור או דרור אבדור כפרובוקציה וסיבה לקחת את כל העובדים לבדיקה במכונת אמת. כמובן שגרמתם במעשה זה להחשדת כל העובדים בגניבה (חשד שווא). כמו כן ברצוני לקבל כל תשלום שהנכם חייבים לי כשכר או כתשלום סוציאלי מה- 30.4.1981- 1.11.1979תוך פרק הזמן של 7ימים. במישור האזרחי אאלץ כנראה להגיש נגדכם תביעה אזרחית על השמצה ופגיעה בכבוד לפי חוק לשון הרע - אשתדל שכל סיפור המעשה יגיע גם לאמצעי התקשורת"; ב) "היות וביום שישי האחרון 1.5.1981נשלחתי ופוטרתי על-ידי מנהלי החברה - משה ודרור אבדור בשעה 9.40בבוקר, הנני להודיעכם כי בנוסף לתביעת פיצויים שאגיש נגדכם בבית-הדין לעבודה, אני משאיר בידי הזכות המוקנית על-ידי החוק לגבי שכיר נשוי פלוס שתיים בן 40פלוס, העובד כחודשי קבוע, לתבוע ולקבל משכורת עבור חודש עבודה - כהודעה מראש לפני פיטורין, בנוסף לשאר החובות המגיעים לי, והעומדים תלויים בינינו". .4עיקר טענות המעבידה בפני בית-הדין האזורי היו: א) בשיחה שהתקיימה ביום 1.5.1981"הודיע התובע (העובד) בתוקף שהוא מסרב להיבדק בפוליגרף, הוא זרק את המפתחות של המפעל על השולחן ואמר שהולך, והלך ועזב את המפעל" ועל כן "אין לראותו כמי שפוטר מעבודתו אלא כמי שהתפטר"; ב) לעניין פיצויי הלנת שכר ה- 1.6.1981הינו המועד המוקדם ביותר בו ניתן היה לשלם לעובד את המגיע לו, שכן התעוררו קשיים בקיום קשר עם העובד; .5את פסק-הדין בערעור פותח בית-הדין האזורי באומרו: "רבות התלבטנו עד שהכרענו בין שתי הגרסות שהביאו לפנינו הצדדים, באשר לאופן סיום יחסי עובד ומעביד ביניהם. זה אומר פוטרתי, וזו טוענת התפטר, והכל מתמקד סביב ארוע מסוים ביום 1.5.1981". לאחר ניתוח הראיות והטענות לעובדות, אומר בית-הדין: "איש מהצדדים איננו טוען שיריבו נקט לשון מפורשת, לאמור: אין התובע טוען שנאמר לו במפורש שהוא מפוטר, ואין הנתבעת טוענת שהתובע אמר לה שהוא מתפטר. אנו סבורים, שאם ארעו הדברים כגרסת התובע - יש כאן פיטורים; ואם כגרסת הנתבעת - זו התפטרות. לאחר ששקלנו היטב את עדויות שני הצדדים, וכאמור התלבטנו בכך לא מעט, החלטנו לאמץ את גרסת התובע ולדחות את גרסת הנתבעת. השתוממנו מאד שבנקודה המרכזית בגרסת הנתבעת: זריקת מפתחות המפעל ועזיבתו בזעם, בנקודה זו - לא נחקר התובע כלל וכלל, ולא נשאל על כך אפילו לא שאלה אחת. ולא זו אף זו. לאחר שקיבלה את שני המכתבים (ת/ 1ו-ת/2), לא מצאה הנתבעת לנכון להעמיד את התובע על טעותו, אם טעה, ולומר לו כי הם לא פיטרו אותו, ואם - כדבריו - לא התפטר, הרי שעליו לחזור לעבודה. זאת לא עשתה הנתבעת, אך בא-כוחה מבקש מאתנו בסיכומיו (ע' 4) לקבל את הטענה שבעינינו על כל פנים היא חסרת היגיון - שכיוון שהתובע דרש מכתב פיטורים ולא קיבלו ובכל זאת לא שב לעבודה - הרי שהוא מתפטר. איננו מוכנים לקבל טענה זו. לאור האמור לעיל קובעים אנו שביום 1.5.1981פיטרה הנתבעת את התובע ללא כל הודעה מוקדמת, והוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתשלום תמורת הודעה מוקדמת. בדיון המוקדם הוסכם על דעת הצדדים, כי משכורתו החודשית האחרונה של התובע היתה 316.80, 11שקלים ברוטו. עוד הוסכם שסכום פיצויי הפיטורים הוא כנקוב בכתב התביעה, דהיינו - 975.20, 16שקלים". .6עיקר טענות בא-כוח המעבידה בפנינו היו: א) לעניין פיצויי הפיטורים - 1) מאחר ובית-הדין האזורי בעצמו אמר שהתלבט בשאלה איזו משתי הגרסות לקבל (סעיף 1לפסק-הדין כמובא בסעיף 5לעיל), חייב היה בית-הדין לדחות את התביעה וזה לאור הכלל שנטל ההוכחה חל על העובד; 2) בית-הדין קיבל את גרסת העובד לעניין הדברים שנאמרו ביום 1.5.1981(סעיף 2, פסקה ד', לעיל) וזאת היתה עדות יחידה של תובע, ללא "שהובאה כל תמיכה בראיה לגרסתו"; 3) מול עדותו היחידה של העובד היו עדויותיהם של שני מנהלי המעבידה; 4) גרסת העובד אינה עקבית. בכתב התביעה לפיצויי פיטורים כותב, כי נאמר לו "לך הביתה מייד ואתה לא ממשיך לעבוד כאן" ואילו בעדותו אומר, כי נאמר לו "כף רגלך לא תדרוך כאן יותר"; 5) ממכתביו של העובד מיום 3.5.1981(ראה סעיף 3לעיל) יש להסיק התפטרות. .7בא-כוח העובד לא נדרש להשיב לעניין פיצויי הפיטורים. .Iiפסק-דין .1אשר יקבע את התשובה לשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים היא התשובה לשאלה, אם העובד פוטר מעבודתו או שהתפטר. בית-הדין האזורי קבע, כי העובד פוטר. למסקנה זאת הגיע לאחר שקיבל את גרסת העובד, כי ביום 1.5.1981נאמר לו על-ידי מנהלי המעבידה, שעליו לעזוב את מקום העבודה וש"כף רגלו לא תדרוך עוד במפעל" (סעיף 2, פסקה ד', בחלק iלעיל). אין ספק, שאם אכן נאמרו הדברים פוטר העובד (דב"ע לה/41-3, [1], ע' 28). אלא מאי טען פרקליטה של המעבידה, כי בית-הדין שגה בקבלו את גרסת העובד, והביא נימוקים לכך. אף אחד מן הנימוקים הביא, אין בו כדי לשנות את הממצא העובדתי, שקבע בית-הדין האזורי. נתייחס לנימוקים אלה: טען הפרקליט, שדי בעצם העובדה, שבפסק-הדין נאמר שבית-הדין התלבט עד שהגיע למסקנתו (סעיף 5בחלק iלעיל), כדי לדחות את גרסת העובד. טענה זאת אינה טענה. כל שופט מתלבט עד שמגיע למסקנתו וטוב שהוא מתלבט. העובדה שדבר התלבטויותיו מוצא את ביטויו בפסק-הדין אינה מלמדת כלל על אי-נכונות המסקנה. לעניין "ההתלבטות" ביקש הפרקליט לייחס משנה תוקף לעובדה, שבית-הדין אימץ את עדות העובד, עדות יחידה מטעם התובע "ללא שהובאה כל תמיכה בראיה לגרסתו". בטענה זאת סמך, כנראה, הפרקליט על סעיף 54לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א .1971ראשית תופנה תשומת הלב לסעיף 32לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969, הקובע: "בית-הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות, אלא בדיון על-פי סעיפים 24(ב) ו-26(ב)". הלכה פסוקה היא, שעל אף האמור בסעיף זה, קשור בית-דין לעבודה בעקרונות מתחום הראיות; אך הסעיף האמור שבפקודת הראיות אינו יורד לעקרונות. יחד עם זאת נבחן את הטענה לגופה. את התמיכה בגרסתו של העובד אפשר ואפשר היה למצוא בחומר הראיות ובנסיבות הנסיבות הן, שלמעבידה היה חשד גניבה או טרוניה על אי-הסכמתו של העובד להיבדק בפוליגרף או סיבה אחרת לרצות להביא לגמר עבודתו במפעל, כך שנוצר הרקע לאמירת הדברים שהעובד ייחס למנהלי המעבידה. זאת ואף זאת, במכתב השני משני המכתבים המובאים בסעיף 3בחלק iלעיל, אמר העובד במפורש "נשלחתי ופוטרתי" ועל אותו מכתב לא באה למעשה התגובה המתבקשת. טען הפרקליט, כי ממכתביו של העובד (המכתבים המובאים בסעיף 3בחלק iלעיל) יש להסיק התפטרות. אם אפשר להסיק דבר מאותם מכתבים, ואכן אפשר להסיק הרבה, הוא טיעון מפורש לפיטורים. יתר על כן. במכתב הראשון משני המכתבים הנ"ל מייחס העובד למנהלי החברה מעשה פסול ביותר מצידם - היינו חשד, שמי שזרק את התליון בסתר לחדר עבודתו של העובד לא היה אחד מאשר אחד המנהלים "כפרובוקציה וסיבה לקחת את כל העובדים לבדיקה במכונת אמת". המכתב נכתב על-ידי העובד בכתב ידו ועליו לא באה התגובה הראויה מפי מנהלי החברה או מי שייצג את החברה. חוסר תגובה זאת אומרת דרשני, מה גם שלא שמענו שהוגשה תלונה למשטרה על עבירה פלילית והתאפשרה חקירה. נסגור את הטעון לעניין הפיטורים בהפניה לעובדה, שכנגד דבריו המפורשים של העובד במכתביו האמורים, שהוא פוטר מעבודתו (וברור שהוא היה עקבי בגרסתו זאת, על אף שימוש במלים שונות שמשמעותן זהה), לא באה כל פניה לעובד, תוך מועד סביר, המעמידה את העובד על טעותו ואומרת שהוא רשאי לחזור לעבודה. מהאמור עולה, כי בדין קבע בית-הדין האזורי שהעובד פוטר מעבודתו ושהעובד זכאי למלוא פיצויי הפיטורים. . . . . . . . .4התוצאה היא שדין הערעור להידחות.פוליגרף (מכונת אמת)