קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי פינוי דירה לאחר מכירה: 1. ביום 14.10.96 נחתם הסכם בין התובע לבין הנתבעים - (להלן - הסכם הרכישה), לפיו מוכרים הנתבעים לתובע דירה המצויה בבעלותם ברח' ברל לוקר בנין 13/24 בירושלים, בחלקה 10/24 בגוש 30501 (להלן - הדירה). (צילום הסכם הרכישה צורף כנספח ב' לתביעה, ואין מחלוקת על קיומו). 2. על פי הסכם הרכישה תהיה תמורת הדירה 125,000 דולר שישולמו בשלושה תשלומים: 85,000 דולר - ביום רישום הערת אזהרה בספרי המקרקעין לטובת התובע; 20,000 דולר - נוספים ביום 2.12.96 כנגד המצאת אישור ממס שבח ומעיריית ירושלים על תשלום הארנונה; והיתרה בסך 20,000 דולר עד ולא יאוחר מיום 1.1.97, במעמד מסירת החזקה בדירה לקונה ולאחר רישומה בספרי המקרקעין ע"ש הקונה. 3. שני הסכומים הראשונים, דהיינו - 85,000 דולר + 20,000 דולר - שולמו על-ידי התובע לנתבעים או למי מהם, או למי מטעמם - במועדים הנקובים בהסכם הרכישה. אין מחלוקת כי עד היום לא מסרו הנתבעים לתובע את החזקה בדירה ולא רשמוה על שמו, ואף לא הביעו רצונם או נכונותם לעשות כן כנגד התשלום האחרון שהתובע מוכן לשלמו להם, ואף הפקיד לצורך זה שיק פתוח בידי בא כוחו על מנת למלא את הסכום הנכון במועד מסירת החזקה ורישום הדירה על שמו. 4. בשל מחדל זה תבע התובע את הנתבעים בתביעה זו וביקש מבית המשפט להורות לנתבעים לרשום את הזכויות בדירה על שם התובע, להורות על פינוי הנתבעים מהדירה, ולהורות לנתבעים לשלם לתובע את סכום הפיצוי המוסכם בהסכם הרכישה בגין הפרתו, בסך 15,000 דולר. כתב ההגנה הראשון - 5. א. תחילה הגישו הנתבעים (שהם זוג נשוי) כתב הגנה משותף ביום 5.8.97, בו נטען על ידיהם כי הנתבע הכיר באוקטובר 96' אחד בשם רמי ברהום (להלן - ברהום), שהציע לנתבע לרכוש במשותף קרקע בגילה, עליה יוכל הנתבע להקים למשפחתו בית מרווח. ב. הנתבע, שחי מיגיע כפיו, ראה בהצעה זו סיכוי להיחלץ מתנאי המצוקה בה חי, וכדי לממן את רכישת הקרקע בשותפות עם ברהום - התקשר עם התובע למכירת דירתו לתובע. ג. לטענת הנתבע, מי שניהל את המו"מ עם התובע מטעם הנתבעים - היה ברהום, שכן הנתבעים הם חסרי ידע וניסיון בעסקות מסוג זה, "והם סמכו בעיניים עצומות על מר ברהום ועוה"ד כהן כי יגנו עליהם ועל האינטרסים שלהם". (סעיף 3 לכתב ההגנה). ד. הנתבעים אישרו בכתב הגנתם כי התובע שילם 105,000 דולר לידיו של ברהום "על-פי ההסכם". ה. ימים מספר לאחר מכן הבינו הנתבעים כי עתיד עסקת רכישת הקרקע בשותפות עם ברהום - הפך למורכב ומסובך והוטל בספק, ואילו על פי הסכם הרכישה - עליהם למסור את ביתם לתובע, ועל כן ביקשו לבטל את הסכם הרכישה, ולטענת הנתבעים בכתב ההגנה - התובע הסכים לכך ביום 16.1.97 עם ברהום, כאשר מוסכם שברהום ישיב לתובע את הסכום ששולם על פי הסכם הרכישה (סעיף 4 לכתב ההגנה). ו. לראייה על הסכמת התובע לביטול הסכם הרכישה - צרפו הנתבעים לכתב הגנתם צילום מהסכם הביטול שסומן כנספח א' (להלן - הסכם הביטול). ז. הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי התובע חזר בו, כנראה, מהסכמתו לביטול הסכם הרכישה, והחל בפניות שמטרתן ללחוץ על הנתבעים לכפות עליהם למלא אחר הסכם הרכישה, תוך התעלמות מהסכמתו לביטולו. הנתבעים הם אנשים קשי יום, דלי השכלה וניסיון, אשר נפלו בפח וחתמו על הסכם הרכישה ברגע של חולשה. עם גילוי המלכודת אליה נפלו - ביקשו לבטל את הסכם הרכישה, פנייה - שתחילה נענתה בחיוב, אך לאחר מכן מצא התובע כי יוכל לנצל את מצוקת הנתבעים כדי לעשות רווחים נאים על גבם ועל תמימותם (סעיף 6 לכתב ההגנה). ט. עוד טענו הנתבעים בכתב הגנתם כי מאז ביטול הסכם הרכישה ביקשו הם להשיב לתובע את הסכום ששילם - אך התובע מתחמק ומנסה להתנות הסכמתו בהתחייבויות כספיות מפליגות בניגוד להסכם הביטול (סעיף 7 לכתב ההגנה). י. הנתבעים טוענים כי עם ביטול העסקה על-ידי התובע וחתימתו בכתב על הסכם הביטול - עברה מן העולם זכותו לאכיפת הסכם רכישת הדירה, שכן הסכם הביטול גובר על הסכם הרכישה (סעיף 8 לכתב ההגנה). י"א. הנתבעים טוענים עוד כי התובע העלים מבית המשפט את הסכם הביטול מיום 16.1.97 ובא לבית המשפט בידיים לא נקיות ומבלי שמסר לבית המשפט את מלוא המידע הרלבנטי, ועל כן יש לדחות את תביעתו על הסף (סעיף 9 לכתב ההגנה). י"ב. בתבעו אכיפת הסכם הרכישה ואת הפיצוי המוסכם - עושה התובע שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, תוך הטלת אימה על הנתבעים בסיכון קורת הגג שלראשם (סעיף 12 לכתב ההגנה). י"ג. נזקו של התובע בגין ביטול הסכם הרכישה - אם בכלל קיים, הוא מזערי ואין הצדקה לפיצוי המוסכם, מה גם שהסכים לביטולו; לחלופין, מתבטא נזקו של התובע בהוצאות עורך דין והפסד זמן, ותו לא . כתב ההגנה השני של הנתבעת: 6. א. ביום 29.9.97 הגישה הנתבעת כתב הגנה נפרד מטעמה, בו טענה כי התובע מעולם לא שילם לידיה סכום כסף כלשהו, והיא מעולם לא הסמיכה מאן דהוא לקבל כספים מטעמה או לבצע כל פעולה מטעמה ביחס לדירה, ואם התובע שילם כספים למישהו פרט לנתבעת עצמה - הרי שם כספו על קרן הצבי, ואין לו לבוא בטענות אלא לעצמו בלבד. ב. התובע העלים מבית המשפט כי שילם את הכספים לידי ברהום, ואם התובע פעל בשיתוף פעולה עם ברהום מבלי שהוצג לו ייפוי כוח כדין, הרי כל נזק שנגרם לתובע - נגרם באשמו של התובע בלבד. ג. הנתבעת הציעה לתובע בכתב הגנתה השני, להתכבד ולתבוע את זה אשר לידיו שילם את כספו. ד. הנתבעת חזרה על הטענה שהתובע העלים מבית המשפט כי חתם על הסכם הביטול, וממילא נמוגה זכות תביעתו. ה. הנתבעת חזרה וציינה בכתב הגנתה השני כי התובע הינו סוחר שנכנס לעסקה עמה כסוחר וכל עניינו ברווח כספי קל, תוך ניצול חולשת הנתבעת ומשפחתה. ו. הנתבעת טוענת כי לא הייתה מודעת לפרטי ההתקשרות, אם הייתה, בין בעלה לבין ברהום ביחס לרכישת מגרש, ומכל מקום לא נתנה מעולם הסכמתה לשלם את כספי מכירת הדירה לידי ברהום, ולא נתנה מעולם ייפוי כוח למישהו לעניין זה. כתב ההגנה השלישי של הנתבעת - 7. א. בתאריך לא ידוע (שכן חסרה חותמת בית המשפט על העותק בתיק), הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבעת (שהוא למעשה גרסה שלישית של כתב הגנה מטעמה). בכתב הגנה זה חוזרת הנתבעת על האמור בכתב הגנתה השני והוסיפה את הטענות הבאות. ב. הכספים ששולמו על-ידי התובע כתמורה לדירה - שולמו לידי ברהום. ג. התובע התקשר עם ברהום בעסקה אחרת אשר תמורתה שולמה על-ידי התובע לברהום בדמות כספי מכירת דירת הנתבעים. ד. בין התובע לנתבעים אין למעשה כל יריבות שכן התובע עצמו הסכים שכספי תמורת דירת הנתבעים יישארו בידי ברהום כתמורה לעסקה אלטרנטיבית עמו. ה. התובע העלים מבית המשפט את עובדת התקשרותו הישירה עם ברהום, ובהתקשרות זו גילה התובע כי אינו עומד על הסכם הרכישה עם הנתבעים וכי הסכם הרכישה למעשה בטל ומבוטל. ו. התובע הסכים לביטול העסקה עם הנתבעים, ללא קשר להוצאה לפועל של העסקה שלו עם ברהום וללא תלות בה. ז. המחיר הנקוב בהסכם הרכישה - אינו משקף כלל את מחירה האמיתי של הדירה. ח. התובע, ככל הנראה, שיתף פעולה עם ברהום במטרה להוציא את הדירה מידי הנתבעים - במחיר הנופל בעשרות אחוזים ממחירה הריאלי. ט. התובע התחייב לשלם לברהום סכומים ניכרים מעבר לאלה הנקובים בהסכם הרכישה, וזאת במטרה להמעיט בתשלום מס הרכישה. י. התובע לא שילם כל סכום מעבר לסכומים הנקובים בהסכם הרכישה, ולפיכך הפר את התחייבויותיו כלפי ברהום ו/או כלפי הנתבעים. י"א. אם בית המשפט יאכוף את הסכם הרכישה - זכאים הנתבעים לתשלום ההפרש בין המחיר לו התחייב התובע, בכתב או בעל-פה, לבין המחיר ששולם בפועל. י"ב. אף אם בית המשפט יקבע שהסכם הרכישה שריר וקיים - זכאים הנתבעים לפיצוי בגין הפרות התובע את הסכם הרכישה כאמור. י"ג. התובע בא לבית המשפט בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, ויש בכך כדי להצדיק דחיית תביעתו על הסף. י"ד. התובע ניצל, או נתן יד לניצול תמימות הנתבעים וחולשתם השכלית, על מנת להתעשר על חשבון הנתבעים, "תוך הבאתנו לחתימה על חוזה המהווה למעשה עושק". ט"ו. תנאי הסכם הרכישה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל - במיוחד נוכח ההפרש העצום בין מחירה הריאלי של הדירה לבין המחיר בו נמכרה לתובע. ט"ז. ההתקשרות בין הנתבעים לתובע נבעה מתוך טעות, אשר לו הייתה בידיעת הנתבעים בעת חתימת הסכם הרכישה - לא היו נקשרים בו. טעות זו הייתה בידיעת התובע או הייתה צריכה להיות בידיעתו. י"ז. הסכם הרכישה הינו הסכם למראית עין בלבד. י"ח. הסכם הרכישה הינו הסכם בלתי מוסרי וסותר את תקנת הציבור. (סעיפים 12 ו13- לכתב ההגנה השלישי של הנתבעת). 8. א. יובהר כבר בשלב זה כי הנתבעים לא המציאו חוות דעת שמאי על ערך דירתם בתקופה הרלבנטית, או בכל תקופה אחרת - ועל כן אין בפני בית המשפט כל ראייה כי שווי דירתם עלה ריאלית על הסכום של 125,000 דולר שסוכם כתמורת הדירה בהסכם הרכישה, ואם כן - באיזה אחוז עלה. ב. אי לזאת אני דוחה כבר בשלב זה את כל טענות הנתבעים כי התובע רכש את הדירה במחיר הנופל מערכה הריאלי ובכך ניצל לרעה את תמימות הנתבעים, או חולשתם השכלית (שאף היא לא הוכחה). ג. מאותו טעם אני דוחה גם את טענת הנתבעים כאילו הסכים התובע לשלם "מתחת לשולחן" סכום נוסף כלשהו תמורת הדירה, מעבר לסכום הנקוב בהסכם הרכישה, מה גם שבכתבי ההגנה לא נאמר מהו הסכום המדויק שהצדדים הסכימו לו, ואיזה סכום הוסכם שישולם "מתחת לשולחן"; ובכתבי ההגנה הראשון והשני - לא נזכרה טענה זו כלל, והיא הוספה רק לאחר שהנתבעת שמעה את עדותו השקרית של ברהום בנושא זה. 9. כמו כן אציין כבר בשלב זה כי לא ראיתי בהסכם הרכישה כל תנאים חריגים לרעת הנתבעים ולא מצאתי בו כל תנאי בלתי מוסרי או הסותר את תקנת הציבור. 10. הנתבעים תוקעים יתדותיהם בהסכם הביטול שהתובע, לכאורה, חתם עליו, וממנו הם למדים שהתובע הסכים לביטול הסכם הרכישה. 11. דא עקא, הוכח לפני חד-משמעית כי הסכם הביטול, שנכתב בידיו של ברהום (ואין מחלוקת על כך) - לא נחתם על ידי התובע, אלא חתימתו זוייפה על גבי צילום, על פי מסמך אחר (נ2/) שהתובע חתם עליו. 12. לא זו בלבד שלא הוגש מקור הסכם הביטול, וב"כ התובע הוכיח באותות ובמופתים כיצד קל לצרף בצילום חתימה של מאן דהוא (כולל של בית המשפט ובא כוח הנתבעים) - לצילום של הסכם הביטול (ראה ת6/ א'-ג'); אלא שחוות דעת מומחה בית המשפט להשוואת כתבי יד - אמנון בצלאלי - הבהירה חד-משמעית כי אין כל אפשרות שהחתימה בנ3/ (הסכם הביטול) נכתבה באופן מקרי על גבי הסכם ביטול העסקה בידי כותב החתימות בנ2/ (הסכם הרכישה). על סמך ניסיונו המקצועי, והידע המקצועי הקיים בתחום זה - רמת הזהות הצורנית במקרה זה "מצביעה בוודאות על כך שהחתימה בנ3/ איננה אמיתית". 13. מאחר שהסכם הביטול נ3/ נכתב בידיו של ברהום והיה מצוי בידיו, (ועל כך אין מחלוקת ואף ברהום מאשר זאת), לא יכול להיות ספק כי זיוף החתימה של התובע על הסכם הביטול נעשה על-ידי ברהום עצמו או על ידי מי מטעמו. 14. מרגע שהובהר חד-משמעית כי הסכם הביטול מזויף והתובע מעולם לא חתם עליו - ממילא ברור ומובן כי טענות הנתבעים שהסכם הרכישה בוטל על-ידי התובע בחתימתו על הסכם הביטול, וכי התובע העלים את הסכם הביטול מבית המשפט - שוב אינן יכולות לעמוד. המסקנה היא, איפוא, שהסכם הרכישה בעינו עומד. 15. א. הנתבעת טענה בכתב הגנתה השלישי כי התובע התקשר בעסקה עם ברהום וכי הוסכם ביניהם כי הכספים שהתובע שילם בעבור רכישת הדירה - ישמשו לעסקה שבין התובע לברהום. טענה זו באה לעולם רק לאחר שברהום העיד בבית המשפט על עסקת מקרקעין בינו לבין התובע, שבמסגרתה הסכים התובע, לכאורה, כי הכספים המגיעים לו מהנתבעים בגין ביטול הסכם הרכישה - יופנו לעסקת המקרקעין בין התובע לבין ברהום. ב. לא זו בלבד שהתובע הכחיש לחלוטין כל עסקה בינו לבין ברהום, אלא שלא הוגש מסמך כלשהו, בין על-ידי הנתבעים ובין על-ידי ברהום - המצביע על עסקת מקרקעין כלשהי בין ברהום לבין התובע, ואין צריך לומר כי אין התחייבות לעסקה במקרקעין אלא אם יש לה ראייה בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-). ג. הנתבעים לא נכחו בעת הסכמה כלשהי בין ברהום לבין התובע בדבר עסקה ביניהם שתמומן מתמורת דירת הנתבעים, והם סומכים על דברי ברהום בעל-פה, ותו לא. ד. כל מה שיש לנו מפי ברהום אלה הפרחות דברים בעלמא שאין להם כל בסיס ראייתי נוסף, ובוודאי אין להם בסיס ראייתי בכתב, כפי שצריך להיות בהתחייבות לביצוע עסקה במקרקעין. ה. יובהר חד-משמעית כי אינני מאמינה לדברי ברהום כלל ועיקר ככל שאין לדבריו תימוכין ממקור אובייקטיבי אחר, בין בנושא עסקת המקרקעין בינו לבין התובע, בין בכל הנוגע לעסקה נושא הסכם הרכישה, ובין בכל נושא אחר, ובמיוחד אינני מאמינה לעדי ההגנה השקריים מוסא ג'אליטה ועימאד מועקאל - שברהום טרח להביאם לתמוך בדברי השקר שלו, תוך הטייתם להעיד שקר. (אין לי צורך לפרט את כל שקריהם, שהרי כמעט כל מה שאומר אחד מהם - אומר השני היפוכו של דבר, והם אף סותרים את עדות ברהום עצמו). 16. אפילו הנתבעים עצמם הפסיקו לסמוך על ברהום זמן לא רב לאחר שנכנסו עמו לעסקת השותפות לרכישת קרקע בגילה, עליה התכוונו לבנות את ביתם לפי הבטחות ברהום, שכן גילו את מפוקפקות העסקה שהובטחה להם על-ידי ברהום: בשל כך בחרו לבקש את ביטול הסכם הרכישה עם התובע, שכן חששו שיישארו קרחים מכאן ומכאן; בשל כך כתב בא כוחו של הנתבע לפרקליטות המדינה ביום 27.7.98 את המכתב שהוא נספח ח' לתצהיר התובע, בו ציין כי ברהום אינו מתכוון לממש את ההסכם עם הנתבע לרכישת הקרקע, וכל כוונתו הייתה לשלשל את כספו של הנתבע לכיסו של ברהום, כפי שאמנם עשה. ב"כ הנתבע אף ציין במכתבו זה כי כוונתו של ברהום הייתה לרקוד על שתי חתונות: מצד אחד לקח את כספי מכירת הדירה של הנתבעים, ומצד שני פנה ברהום לקונה הדירה (התובע) פעמים מספר בטענה כאילו הקונה הפר את ההסכם וכי ההסכם בוטל. ב"כ הנתבע ביקש מפרקליטת המדינה להעמיד את ברהום לדין ולהגן על הציבור מפני דרכי המרמה הננקטים על ידי ברהום. 17. למרות שהנתבעים ידעו כי חתמו על הסכם למכירת דירתם לתובע, וידעו כי מסרו את הכספים שקבלו מהתובע - לידי ברהום, לא מצאו לנכון להגיש הודעת צד ג' נגד ברהום בתיק זה. 18. יתרה מזו, הנתבע נתן לברהום ייפוי כוח כללי לעשות ברכושו של הנתבע ככל אשר ברהום ימצא לנכון (נ1/). 19. א. התובע העיד כי מסר את תמורת הדירה לנתבעים והם מסרו את השיק לידי ברהום - ואני מאמינה לו שכך היה, שהרי התובע, בעצת עורך דין כהן, לא הסתפק בחתימת ברהום על הסכם הרכישה מכוח ייפוי הכוח, אלא עמד על כך ששני הנתבעים יחתמו בעצמם על הסכם הרכישה, וסביר כי אכן נתן את השיק לידי הנתבעים או מי מהם - במעמד חתימת ההסכם, והם בחרו להעבירו לידי ברהום. ב. אולם אפילו מסר התובע את השיק ישירות לברהום - עדיין יש לראות בכך משום מתן השיק לידי הנתבעים, באמצעות ברהום, שהרי הנתבע העיד כי כל פרטי עסקת מכירת דירתו - סוכמו על-ידי ברהום, וברהום היה איש האמונים שלו. הנתבע אפילו הרחיק לכת ואישר כי אף בעת מתן עדותו בבית המשפט (20.5.98) - עדיין הוא מאמין בברהום (ע' 131 ש' 9, 16). מעדות הנתבעת עולה שכאשר נשאלה על-ידי המתווך עם מי לדבר על מחיר הדירה, ענתה שידבר עם בעלה הנתבע או עם ברהום (ע' 134 ש' 29). כמו כן אישרה כי בהיותה אצל עורך הדין לחתום על הסכם הרכישה נכח שם גם ברהום, וברהום והנתבע אמרו לה שמוכרים את הדירה ב125,000- דולר. (ע' 136). עוד אישרה הנתבעת כי היא לא התעסקה בענייני עסקים וכספים שלה ושל בעלה (ע' 137 ש' 22-21), ומי שייצג אותה בעסק הזה - היה ברהום. היא הסכימה שהוא ייצג אותה והאמינה בו (ע' 138 ש' 30-26). ג. השיק ע"ס 85,000 דולר ניתן על-ידי התובע ביום חתימת הסכם הרכישה, ומאחר שבאותו יום נחתם ההסכם על-ידי שני הנתבעים, ואין להניח כי השיק ניתן קודם ששני הנתבעים חתמו על הסכם הרכישה - המסקנה היא כי השיק ניתן בנוכחות שני הנתבעים, או לפחות בנוכחות הנתבעת (שטענה כי חתמה אחרי שהנתבע חתם). ד. לא יעלה על הדעת שהתובע מסר את השיק לידי ברהום - ללא אישורם של הנתבעים שיעשה כן, שהרי התובע ידע כי הדירה היא דירת הנתבעים, ולא היה לו כל עניין באותה עת - למסור את השיק לידי ברהום ללא אישור הנתבעים לכך. ה. אולם אפילו נמסר השיק לידי ברהום ללא ידיעת הנתבעת (ואינני אומר כי כך היה - אלה להפך, שהרי הנתבעת עצמה העידה כי הסכימה שברהום ייצגה), גם אז יש לראות את מסירת השיק לברהום כמסירה לנתבעים, שהרי הנתבע מסר לברהום ייפוי כוח לפעול למענו, ומסירת השיק לידי אחד מהנתבעים, או למיופה כוחו - דינה כדין מסירת הכסף לשני הנתבעים, שהרי לא ניתן למסור חתיכת נייר אחת (שיק), לידים של שני אנשים גם יחד. משחתמה הנתבעת על הסכם הרכישה ביחד עם בעלה, הרי מסירת השיק לכל אחד מהם, או למיופה כוח מטעם מי מהם - דינה כמסירתו לשני הנתבעים. 20. הנתבעים טענו כי עשו מיקח טעות ולכן ביקשו לבטל את הסכם הרכישה. טעותם של הנתבעים הייתה שסמכו על ברהום, אולם לא הייתה להם כל טעות בעשיית העסקה עם התובע. הנתבעים הולכו שולל אחר הבטחותיו של ברהום שיוכלו לקנות קרקע בצוותא, לבנות לעצמם בית על אותה קרקע, ומאחר שלא היה להם מימון לעסקה אטרקטיבית זו בעיניהם - החליטו למכור את דירתם, פרסמו את הדירה למכירה בשלטים, והסכימו למכרה לתובע על פי הסכם הרכישה. אין כל הצדקה עניינית או משפטית בביטול עסקה בין הנתבעים לתובע, בשל הטעם שהנתבעים עשו מיקח טעות בעסקה בינם לבין ברהום. 21. בין שלל טענות הסרק והטענות חסרות היסוד של הנתבעים, בולטת במיוחד הטענה האבסורדית של הנתבעת בכתב הגנתה השלישי, כי התובע ידע בעת ההתקשרות על טעותם של הנתבעים, או שמידע זה צריך היה להיות בידיעתו! וכי מהיכן היה על התובע לדעת על טעות זו של הנתבעים שנגלתה לנתבעים עצמם רק לאחר חתימת ההסכם? לטענה המרומזת של קנוניה בין התובע לברהום - אין כל יסוד ראייתי. הנתבעים הם אלה שהביאו את ברהום כדי שיישא וייתן מטעמם עם התובע , והתובע היה זה שהעדיף לחתום על הסכם הרכישה עם הנתבעים ולא עם ברהום (למרות שלברהום היה ייפוי כוח מטעם הנתבע), וזאת על פי עצת עורך הדין שטיפל בצד המשפטי של העסקה. 22. א. ניתן להבין ללבם של הנתבעים כשנוכחו לדעת שהעסקה שביקשו לעשות עם ברהום - מפוקפקת מאד, ולכן ביקשו לבטל את הסכם הרכישה שחתמו עם התובע, על מנת שהדירה תישאר ברשותם. ב. אולם גם הנתבעים היו חייבים להבין (אפילו הם בורים, תמימים, ורפי שכל, ואינני אומרת כי הם אכן כאלה), כי מי שקבל כסף תמורת דירה שהתחייב למכור, והוא מתחרט על העסקה - חייב להחזיר את הכסף לקונה. ג. למרות זאת - בשום שלב שלפני המשפט, ובוודאי לא בשלב המשפט עצמו - לא הציעו לתובע לקבל בחזרה את כספו. ד. אמנם בכתב ההגנה הראשון של הנתבעים, (שנותר כתב ההגנה של הנתבע), נאמר בסעיף 7 כי הנתבעים (בטעות כתוב - התובעים) בקשו להשיב את הכסף לתובע, אולם זה מתחמק ומנסה להתנות הסכמתו בהתחייבויות כספיות מפליגות בניגוד להסכם הביטול. אולם לטענה זו לא בא זכר בעדויות עצמן, ובשום שלב בדיונים לא הציעו הנתבעים להחזיר לתובע את כספו תמורת ביטול הסכם הרכישה, ואף לא הפקידו את הכסף בבית המשפט ולא נתנו ערבות בנקאית להחזר הכסף. 23. א. מה שהנתבעים מבקשים להלכה ולמעשה הוא כי בית המשפט יורה להותיר את הדירה ברשותם - מבלי שהם יחזירו לתובע את הכסף שכבר שילם תמורתה (ומדובר ב84%- ממלוא התמורה), מן הטעם שטעו באמונם בברהום! ב. אם זהו תום הלב של הנתבעים - אינני יודעת תום לב מהו. ג. יתרה מזו, הנתבעים המבקשים לעשוק את התובע הן מכספו והן מן הדירה שרכש מהם בתום לב ושילם תמורתה 84% - אינם מתביישים לטעון כי התובע הוא הוא זה המבקש לעשקם בשל תמימותם ובורותם, וכי על כן מידת הצדק מחייבת להיענות לבקשתם להותיר את הדירה בבעלותם - מבלי שיחויבו להחזיר לתובע את כספו, ומבלי שיחויבו לשלם לו פיצוי על הפרת הסכם הרכישה על ידיהם. 24. הנתבעים בחרו לנקוט בקו הגנה התוקף את התובע בטענות שווא, טענות סרק וטענות שקריות, ובהבאת עדי שקר ומסמכים מזויפים. גם לאחר שהתברר לנתבעים על פי חוות דעת מומחה בית-המשפט לכתבי יד כי הסכם הביטול, שהיווה את הבסיס לטענתם כי הסכם הרכישה בוטל בהסכמת התובע - הינו מזויף, בחרו להמשיך בדיונים במשפט עד סופו, ולא הביעו צער וחרטה על שנגררו אחרי מעשי השקר, הזיוף והנוכלות של ברהום. התנהגותם של הנתבעים הייתה, איפוא, חסרת תום לב, ומשנמצאה ככזו - שוב לא יעמדו להם כל טענותיהם בדבר תמימותם, בורותם, ומצבם הכלכלי הקשה, כעילה להעניק להם סעד מן הצדק, מה גם שהנתבעים היו מיוצגים כהלכה לאורך כל הדרך. 25. א. לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה וקובעת כי הסכם הרכישה - תקף, ועל הנתבעים לפנות את הדירה לא יאוחר מיום 15.11.98 כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ השייך להם, ולרשמה על שם התובע בספרי המקרקעין עד יום 15.11.98. ב. סכום הפיצוי המוסכם בסך 15,000 דולר - הינו סכום סביר בהחלט בהתחשב במהות ההסכם ובגובה סכום הרכישה, ואם יובא בחשבון הסבל שנגרם לתובע בהפרת הסכם הרכישה על-ידי הנתבעים, ובהטחת אשמות השווא בתובע - נראה כי סכום הפיצוי המוסכם - אפילו נמוך מהראוי. אי לזאת אני מצווה על הנתבעים לשלם לתובע בשקלים את הפיצוי בסך 15,000 דולר בגין הפרת הסכם הרכישה על ידיהם, על פי ערך הדולר ביום מסירת הדירה לידי התובע כשהיא פנויה, ורישומה על שמו בספרי המקרקעין (להלן - יום המסירה). סכום זה ישא ריבית שנתית של 5% מיום ההפרה 1.1.97 ועד יום המסירה. ג. אם הנתבעים לא ירשמו את הדירה על שם התובע עד יום 15.11.98 - אני מורה לממונה על רישום המקרקעין לרשום את הדירה על שם התובע, דוד חווי - אף ללא חתימת הנתבעים, ואם רישום זה מותנה בתשלומים החלים על הנתבעים, ישולמו אלה על-ידי התובע על מנת לאפשר רישום הדירה על שמו בהקדם, והנתבעים חבים להשיבם לתובע כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין מיום תשלומם על-ידי התובע ועד יום החזרתם בפועל לתובע. ד. הנתבעים ישלמו לתובע את אגרת בית המשפט כשזו נושאת ריבית והצמדה כדין מיום תשלומה לבית המשפט ועד יום החזרתה או יום ההתקזזות בפועל; וכן אותו חלק של שכר טרחת המומחה לכתבי יד ששולם על-ידי התובע, כשהסכום נושא ריבית והצמדה כדין מיום תשלומו על-ידי התובע למומחה ועד יום החזרתו או התקזזותו בפועל; וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום או ההתקזזות בפועל. 26. מאחר שסכום הפיצוי המוסכם וסכומי ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שעל הנתבעים לשלם לתובע לפי פסק דין זה - עולים על הסכום של 20,000 דולר שעל התובע לשלם לנתבעים להשלמת תמורת הדירה, אני מורה על קיזוז יתרת התמורה בגין הדירה מן הסכומים המגיעים לתובע מן הנתבעים, ובכך נקבע כי התובע שילם לנתבעים את מלוא תמורת הדירה. יתרת הסכום העומדת לזכות התובע על פי פסק דין זה - תשולם לו על-ידי הנתבעים כאמור לעיל. 27. א. צר לי על הנתבעים שביקשו לשפר את מצב דיורם ומצאו עצמם מרעים אותו בשל כך שבחרו להאמין לאורך כל הדרך בברהום באמונה עיוורת, מבלי שטרחו לעגן את זכויותיהם כלפיו בדרכים מקובלות וראויות, קודם שמסרו לו את כספי תמורת הדירה שקבלו מהתובע. ב. יתכן שהנתבעים יוכלו לשפר את מצבם אם יתבעו (ולו גם בבית המשפט), מברהום לעמוד בהבטחותיו להמציא להם חלקת קרקע לבניית ביתם - שהרי ברהום טוען כי יש לו זכויות בחלקות קרקע רבות, או להחזיר להם את תמורת העסקה שביקשו לעשות עמו ואשר ברהום לא היה מסוגל להביאה לידי גמר, כפי שהוכח בתיק זה. ג. סביר להניח כי במסגרת תביעתם זו יהיו הנתבעים זכאים לתבוע מברהום גם את הנזק שנגרם להם עקב תביעה זו, שהרי ברהום אחראי לעשיית הסכם הביטול המזויף ולהצגתו בבית המשפט, ולטענת השקר שלו כי התובע הסכים לביטול הסכם הרכישה עם הנתבעים. ואם ברהום לא הכין את המסמך המזויף תוך קנוניה עם הנתבעים - הרי שהטעה אותם כפי שניסה להטעות את התובע ואת בית המשפט. מקרקעיןפינויפינוי דירה