קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה הכנסות ממשק חקלאי: .Iההליך .1בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מג/80-04; מג/81-04) דחה תביעתו של המערער נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לתשלום גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980(להלן - הגמלה). מכאן הערעור שלפנינו. .2העובדות, כפי שהן עולות מפסק-הדין שבערעור, הן כדלקמן: א) המערער הוא תושב שקודה, מושב בקרבת נתיבות בנגב, ויש לו שם משק חקלאי; ב) על-פי אישור של שמאי מוסמך, כולל המשק כ- 30דונם אדמות חקלאיות, מזה חלקה של 2דונם ועליה בית מגורים ועוד מבנה המשמש מחסן, חלקה של 28דונם אדמות שלחין מעובדות בחלקן עיבוד עונתי, ו- 5דונם פרדס משותף. המשק משועבד לחובות בסך של 000, 50שקלים; ג) הכנסותיו של המערער באות לו כפועל לא ממשקו, אלא מעבודתו מחוץ למשק; ד) בקיץ 1982פנה המערער למוסד לקבלת גמלה בהסתמך על כך שההכנסה מעבודתו פחותה מסכום הגמלה; ה) המוסד ערך חשבון הכנסותיו של המערער מדי חודש, כשהוא מביא בחשבון, בנוסף להכנסות מעבודה, גם סכומים שעל-פי הוראות תקנה 10לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב- 1982(להלן-תקנות הבטחת הכנסה) יש לראותם כהכנסה מנכס. בהתאם להוראות התקנה האמורה נעזר המוסד לביטוח לאומי בתעודה שהוכנה על-ידי שמאי מוסמך; ו) בהסתמך על החשבון שערך, אישר המוסד השלמת הכנסה עבור שני חודשים בלבד (אוגוסט ואוקטובר 1982), שבהם הכנסת המערער, לאחר צירוף "ההכנסה מנכס", היתה פחותה מסכום הגמלה, ודחה תביעתו לגבי כל תקופה אחרת. .3המערער הגיש תובענה לבית-הדין האזורי ובה תבע כאמור להורות על תשלום הגמלה. .4בית-הדין האזורי פסק, כי "בדין חישב המוסד % 8מהשווי (של המש) מחולק ל- 12כהכנסה חודשית, וזאת על-פי תקנה 10לתקנות הבטחת הכנסה. מאחר שהסכום המתקבל מצירוף ההכנסות מעבודה ומהנכס "עולה על הסכום שנקבע - אין התובע זכאי להבטחת הכנסה". בית-הדין דחה, אפוא, את התובענה, ועל כך נסוב כאמור הערעור שלפנינו. .5להלן הוראות החוק והתקנות הצריכות לענייננו: א) חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א- 1980(להלן - החוק): " 9(א) בחוק זה, 'הכנסה' - הכנסה ממקורות המפורטים בסעיף 2לפקודה (פקודת מס הכנסה), אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - ... (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. (ב) השר רשאי לקבוע בתקנות - (1) כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, כאמור בסעיף קטן (א) (4)... " . ב) תקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982: " 10(א) כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל-% 8משוויו מחולק ל-12, אף אם אין "מופקת ממנו הכנסה, או את ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגדול יותר. (ב) שווי הנכס לעניין תקנת משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה, האחרונה שנערכה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך ... " . .Iiפסק-דין .1השאלה העומדת להכרעה בערעור זה היא, האם בדין פסק בית-הדין האזורי כי יש לדחות את תביעת המערער בהסתמך על תקנה 10לתקנות הבטחת הכנסה, או - במלים אחרות - הבדין קבע, בהסתמך על אותה תקנה, כי כל אימת שבאים לקבוע זכותו לגמלה של אדם שיש לו נכס כלשהו, ולצורך זה מחשבים הכנסתו החודשית, חובה היא בכל מקרה להוסיף להכנסה שיש לו, מעבודה או ממקור אחר, גם סכום "המייצג" הכנסה מהנכס, היינו סכום השווה לאחוז מוגדר משוויו של הנכס כשהוא מחולק לשנים-עשר, וזאת אפילו התברר ששום הכנסה אינה מופקת ממנו, ומבלי שייבדק, אם בכלל ניתן להפיק הכנסה כאמור. עולה, אפוא, השאלה, אם נכון פרש בית-הדין האזורי את התקנה האמורה כפי שפרש, מבלי שיברר, אם הוראות החוק והתקנות יושמו נכון על-ידי המוסד. .2תקנה 10הנ"ל הותקנה בהתבסס על סעיף 9לחוק, אשר כולל בהגדרת "הכנסה" גם "סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה", ומעניק לשר העבודה והרווחה את הסמכות לקבוע בתקנות כללים בבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס (סעיף 5(א) לחלק I). כיצד יש לפרש תקנה זו לאור הוראות החוק שמכוחן הותקנה? או, במלים אחרות, האם הרשות שהופקדה על יישום החוק והתקנות (במקרה הנדון - המוסד), פעלה בדרך המתיישבת עם מגמתו וכוונתו של המחוקק הראשי כפי שבאו לידי ביטוי בחוק המסמיך ? .3מה היתה כוונתו של המחוקק ניתן, בין היתר, להסיק מדברי ההסבר להצעת החוק. במבוא להצעת חוק הבטחת הכנסה (הצעות חוק התש"ם, ע' 3) נאמר, כי "מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים לסיפוק צרכיהם החיוניים". הכוונה היא, אפוא, לספק הכנסה לכל מי שאין ביכולתו לספק לעצמו משאבים המספיקים לקיומו. אין ספק, כי יישום שבו כוללים בהכנסתו של אדם כל סכום שניתן להלכה להפיק מנכס שברשותו, ללא כל התחשבות אם יש בכוחו ובאפשרותו המעשית להפיק סכום זה מהנכס, אינו בא לקדם את מטרת המחוקק. .4יתירה מזה: במיוחד בדברי ההסבר לסעיף 10בהצעת החוק (שבחוק הוא סעיף 9, שמכוחו הותקנה תקנה 10הנדונה), נאמר מפורשות לעניין הכנסה מנכס: (בע' 5): "בחישוב הכנסה תובא בחשבון גם יכולתו של אדם להפיק הכנסה מנכס. אף אם אינו מפיק ממנו הכנסה בפועל" (ההדגשה לא במקור) . .5בסעיף 9לחוק הוסמך שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות כללים בדבר חישוב הסכומים "שיראו אותם כהכנסה מנכס". מן האמור לעיל ברור, כי כללי חישוב אלה כפופים לעיקרון היסודי, שרק לסכומים שיש ביכולתו של מבקש הגמלה להפיק הכוונה, ורק סכומים אלה יש להביא בחשבון ההכנסה מנכס, ותהא שיטת החישוב אשר תהא. .6כיצד משפיע זה על כשרותה של תקנה 10? כלל מקובל הוא, כי בית-משפט לא יפסול תקנה מקום שניתן לפרשה כך, שלא יראו בה "חריגה מסמכות" ; כלל הוא גם, שבית-משפט הדן בשאלת כשרותה של חקיקת משנה ינהג מידה ניכרת של ריסון עצמי (דב"ע שם/18-4, [1], בע' 69). מן האמור בסעיפים הקודמים עולה, כי את תקנה 10 יש לפרש כאילו נאמר בתקנה: "כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה... אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה". פירוש זה מתיישב עם המגמה והמטרות שהציב לעצמו המחוקק בחוק הבטחת הכנסה. מכאן, שאם כך קוראים - אין למצוא בתקנה 10"חריגה מהותית", כלומר פגם של אי-סבי- רות; לא כל שכן שאין הצדקה לדבר על חריגה מבחינת ההליכים הפורמליים הקבועים בחוק המסמיך ("חריגה פורמלית"). .7אולם מהקביעה, כי אין למצוא אי-סבירות בחקיקת המשנה, עדיין לא עולה כי היישום היה סביר. נקודת המוצא של המוסד היתה, כי יצא ידי חובתו אם יוכיח כי יש לו למערער נכס, ודי יהיה בכך כדי לצרף להכנסתו של זה מעבודה, גם "הכנסה חודשית מהנכס" שחושבה כמפורט בתקנות. לאור פרשנות זו, שאלת יכולתו של המערער להפיק את ההכנסה ממשקו לא נראתה כלל רלבנטית. ברור, שיישום כזה של החוק והתקנות לא היה סביר (ראה סעיפים 3- 5לעיל). .8אם נקבע שאת תקנה 10יש לפרש כאילו הוספו בה המלים: "ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה" (סעיף 6לעיל), ברור שחובת הראיה היא על הטוען לקיום היכולת, כלומר - על המוסד. כאמור, המוסד לא הביא לפני בית-הדין האזורי כל ראיות בדבר האפשרות להפיק הכנסה מהמשק, לכאורה נראה מחוות-הדעת של השמאים, כי יש סימנים שהיתה יכולת כאמור, אך כמובן שלא די בכך והעניין דורש בירור יסודי, ומה עוד כשהמדובר הוא בחבר של מושב עובדים שאיננו חופשי לשות בנכס כבתוך שלו; מן הדין להחזיר את העניין לבית-הדין האזורי, שבפניו יוכל המוסד להשלים ראיותיו. .9סיכומו של דבר: דין הערעור להתקבל והתיק מוחזר לבית-הדין האזורי, על מנת שהמוסד יוכל להשלים ראיותיו בשאלת יכולתו של המערער להפיק הכנסה ממשקו כעולה מפסק-הדין דלעיל. מאחר שהמערער לא היה מיוצג ויציאותיו נפסקו לו - אין צו להוצאות הערעור.הבטחת הכנסהחקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי