קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה באירוע לב כתאונת עבודה: ההליך 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע שם/955-0) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בהתקף חריף של איסכמיה בשריר הלב שפקד אותו ביום 16.1.1979 כתאונת עבודה (להלן- האירוע הקרדיאלי). 2. העובדות הצריכות לעניין נקבעו על-ידי בית-הדין האזורי בהחלטת הביניים מיום 24.12.1981 והן: "התובע עובד במשרד התחבורה מאז 1958, והגיע לתפקיד בכיר. בסוף 1973 הוחלף המפקח על התעבורה, שהוא הממונה על התובע, וכעבור זמן קצר לאחר מכן החל התובע מרגיש שמתנכלים לו ומנסים להדיחו מתפקידו. התובע פנה לגורמים רבים (ביניהם ממונים על המפקח על התעבורה וועד העובדים), אך לא הרגיש שיפור במצב. כך חלפו הדברים ונמשכו מספר שנים. ביום 16.1.1979 בא למשרדו, ומצא שעל שולחנו אין דואר (ולא היתה זו הפעם הראשונה). התובע הרגיש שאין באפשרותו לשאת עוד מצב זה וניסה להתקבל לראיון אצל מנכ"ל משרד התחבורה, אך לא נענה. הדבר גרם לו התרגזות רבה, הוא חש כאבים בחזה. ונלקח לבית-חולים בילינסון, שם אושפז". 3. בית-הדין האזורי מינה מומחה-יועץ רפואי והפנה אליו את השאלות המקובלות במקרה של אירוע כגון דא. מטעמים שצוינו בהחלטתו מיום 23.5.1982, החליט בית-הדין למנות מומחה אחר וביום 30.5.1982 מינה בית-הדין את פרופסור אליקים כמומחה-יועץ רפואי והציג לפניו את אותה מערכת עובדות ואת אותן השאלות שהציג לקודמו. 4. בחוות-דעתו מיום 16.6.1982 קבע פרופסור אלוקים, שלא נמצאו במערער, על-פי כל אבני הבוחן המקובלות (לחץ דם, סכרת, עודף שומן בדם, עישון מרובה, גורמים גנטיים) נתונים המביאים לסיווגו כסיכון "אישי". תשמע - סיכון "ניטראלי". על השאלה השניה של בית-הדין ("האם מה שקרה בעבודה השפיע השפעה כל שהיא על הופעת המחלה שעה שבאה?") השיב המומחה: "סכסוך העבודה שהיה למר וינוגרד נמשך שנים רבות לפני האשפוז עקב מועקה בחזה. חוס שביעות רצונו ממצבו וממעמדו בעבודה אינו חורג מהמצב בו נתונים אנשים רבים בתחום עבודתם. כדי לראות קשר בין מתח נפשי והתקף של אנגינה פקטוריס או אוטם בלב, שני תנאים חייבים להתקיים: א. מאורע אמוציונלי חריף וחורג בעוצמתו; ב. הופעת התקף תוך כדי כך או בסמוך לו. תנאים אלה לא קיימים במקרה הנדון. אי לכך איני רואה שאפשר למצוא קשר בין מחלתו של מר וינוגרד ומה שקרה בעבודה". 5. לצדדים ניתנה אפשרות להגיש בקשה להציג למומחה שאלות הבהרה. בא-כוח המערער הגיש בקשה כאמור. לאחר מכן ביקש הארכת מועד ולבסוף לא הוגשה כל בקשה. בית-הדין הורה על סיכומים בכתב. בסיכומיו טען בא-כוח המערער, שפרופסור אליקים התייחס בחוות-דעתו, השוללת קשר סיבתי, לסכסוך שנמשך שנים רבות, ולא לאירועי יום 16.1.1979, עליהם נסוב המשפט, שכן אילו התייחס לאירועי יום 16.1.1979, היה קובע אחרת. 6. בית-הדין דחה את טענתו של עורר-הדין בנגל בציינו, כי אל לו לפרקליט המלומד להפליג לטענות של "אילו". לגופו של עניין, המומחה הרפואי קבע ששני התנאים החיוניים לא התקיימו ("(א) מאורע אמוציונלי...; (ב) הופעת התקף תוך כדי כך...") וקבע כך כשכל החומר לפניו, כולל תיאור העובדות בו "מוזכר מה שארע במשרדו של התובע ביום 16.1.1979". 7. בנימוקי הערעור נטען, כי שגה בית-הדין קמא בסמכו על קביעתו של פרופסור אליקים כי "תנאים אלה לא קיימים במקרה דנן", שכן קביעה זו סותרת את הקביעות העובדתיות שנקבעו על-ידי בית-הדין עצמו, היינו "כי היה מאורע אמוציונלי, כי עצמתו היתה חריפה וחריגה וכי היתה סמיכות זמנים מיידית בין האירוע לבין תוצאותיו המיידיות". כן השיג הפרקליט המלומד על כך, שבית-הדין קמא ייחס משקל לעובדה שלא הציג שאלות הבהרה למומחה מטעם המערער וטען, שככל שחוות-הדעת נוגעת לנושאים רפואיים הינה ברורה וחד-משמעית, והעובדה שהמומחה הרפואי לא התייחס לקביעות העובדתיות של בית-הדין ואף קבע קביעה הסותרת אותן - עובדה זו ברורה אף היא ואינה טעונה הבהרה. 8. באת-כוח המוסד טענה, כי צדק בית-הדין קמא בסמכו על קביעותיו של פרופסור אליקים, שהיה מודע לכל הדרוש מבחינת העובדות הרלבנטיות ושלל קשר סיבתי בין העבודה והמחלה. משחסרה היתה הוכחה רפואית כדי לענות על הדרוש להכרה במקרה דנן כתאונת עבודה, צדק בית-הדין האזורי בדחותו את התביעה. פסק-דין 1. אין חולקים שהאירוע הקרדיאלי בו לקה המערער ביום 16.1.1979 צריך להידון במסגרת סעיף 39סיפא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (להלן - החוק). לשון אחר: משהוכח שהתאונה ארעה תוך כדי עבודה, לא כתוצאה מגורמים חיצוניים הנראים לעין, שומה על המוסד לביטוח לאומי להוכיח "כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". שכך הוא הדין, למדים מפסק-הדין בעניין כוכבה אשכנזי (דב"ע לא/66-0), בו נאמר, כי - "על המוסד להוכיח קיומם של 'גורמים אחרים' שהשפיעו על אירוע התאונה, וכי העבודה השפיעה על אירוע התאונה השפעה 'פחותה בהרבה' משהשפיעו אותם גורמים אחרים" (שם, בע' 55, סעיף 11; ההדגשה שלנו). 2. לא יכול שתהא בעוכרי המערער העובדה, שפרקליטו נמנע מלהציג שאלות הבהרה למומחה הרפואי, שכן, כפי שנטען בנימוקי הערעור (סעיף 7שבהליך) לא היה מה "להבהיר", מבחינתו של המערער, ומה עוד שסווג, ללא עוררין, כסיכון "ניטראלי". השאלה איננה, אם שללו או לא שללו אפשרות של קשר סיבתי, השאלה היא: קשר סיבתי בין מה למה? בחוות-הדעת מדובר ב"קשר בין מחתו של וינוגרד ומה שקרה בעבודה". 3. "מחלתו של מר וינוגרד" היא "אנגינה פקטוריס עם עורקים כליליים תקינים" (ראה החלק הראשון של חוות-הדעת). "מה שקרה בעבודה" תואר בחוות-הדעת כ"סכסוך עבודה... (ש)נמשך שנים רבות לפני האשפוז הראשון" ובהמשך באה הקביעה העובדתית שלהלן: "חוסר שביעות רצונו ממצבו וממעמדו בעבודה אינו חורג מהמצב בו נתונים אנשים רבים בתחום עבודתם". לקביעה זו אין כל אחיזה בהחלטת הביניים מיום 24.12.1981, בה נקבעו העובדות הרלבנטיות. יתירה מזו: מהמוצגים של בית-הדין האזורי למדים, שההיפך הוא הנכון וכי "חוסר שביעות רצונו, וכו'..." של המערער חרג ממצבים של "אנשים רבים". ומעל לכל: המערער לא טען ואינו טוען ש"מחלתו" (אנגינה פקטוריס עם עורקים כליליים תקינים) נגרמה על-ידי סכסוך עבודה ממושך, ועל כן הינו זכאי לגמלאות נפגעי עבודה. טענתו היא, ש"האירוע הקרדיאלי" שבא במהלך אירועי יום 16.1.1979הוא תאונת עבודה. 4. בסיכום: הוכח כי ביום 16.1.1979 ארעה למערער תאונה (אירוע קרדיאלי) תוך כדי התרגזות רבה בעבודה. לא הוכח שהשפעת ההתרגזות הנ"ל על בוא האירוע הקרדיאלי, במועד שבא, היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים כל שהם. על כן עומדת על כנה חזקת הסיבתיות לפי סעיף 39 לחוק ויש לראות את התאונה כתאונת עבודה. 5. אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק-הדין של בית-הדין האזורי. המשיב ישלם למערער, בשתי ערכאות, הוצאות משפט בסך 000, 15 שקלים בצירוף מע"מ.התקף לב / אוטם שריר הלבהכרה בתאונת עבודההכרה בהתקף לב כתאונת עבודהתאונת עבודה