הכרעה בבית משפט שלום בפרוצדורה של תביעות קטנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרעה בבית משפט שלום בפרוצדורה של תביעות קטנות: לפני תביעה כספית שעניינה בהתחשבנות בין הצדדים בגין ציוד טכני, קרמיקה, כלים סניטריים ומוצרים שונים אחרים שסופקו על ידי התובעת לנתבע. ב"כ הצדדים הסכימו שבית המשפט יברר ויכריע בתביעה "בפרוצדורה של תביעות קטנות" (עמ' 11 לפרוטוקול). בישיבה מיום 1/11/99 שמעתי את הצדדים. בהסכמה, נשמעו גם סיכומים מפי ב"כ הצדדים. על פי המפורט בכתב התביעה, במהלך שנת 1994 סיפקה התובעת לנתבע על פי הזמנתו מוצרים שונים. בין הצדדים הוסכם כי בגין הספקת המוצרים ישלם הנתבע לתובעת את הסכומים שצויינו בחשבוניות מס שנמסרו לו. כל השיעורים והמועדים שנועדו לתשלום כאמור בחשבוניות וכן השיעורים והמועדים של תשלומים שביצע הנתבע בפועל נרשמו על ידי התובעת בכרטיס הנהלת חשבונות - כרטיס לקוח שצורף לכתב התביעה כנספח א'. הנתבע לא פרע את חובו בגין הספקת המוצרים. נכון ליום הגשת התביעה מסתכמת יתרת החוב בסך של 17,827 ש"ח. הנתבע הגיש כתב הגנה כללי וסתמי במשהו, שאף כלל טענות עובדתיות חילופיות בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 21/1/97 הוריתי לנתבע להגיש "פרטים נוספים בתצהיר ובו יפרט טענותיו כלפי התביעה והכל כמצוות התקנות" (עמ' 1 לפרוטוקול). על פי אותה החלטה הגיש הנתבע תצהיר ובו פירוט טענותיו. על פי המפורט בתצהיר, בפי הנתבע שתי טענות הגנה: האחת, כי החזיר לתובעת סחורות רבות אשר התובעת לא זיכתה אותו בגינן. השניה, כי בעקבות הספקת סחורה פגומה על ידי התובעת נגרמו לו נזקים כבדים המגיעים לסכום של 42,000 ש"ח. הנתבע מסכם את טענותיו בתצהירו בזו הלשון (בסעיף 6): "ברור מהאמור לעיל כי אין לי כל חוב לחברת סולכור בעקבות החזרת הסחורות ויתרה מזו נגרמו לי נזקים בסכום כולל של כ 42,000 ש"ח כתוצאה מסחורה פגומה שסופקה לי על ידם". הנה כי כן, בשלב זה של הדיון למעשה מודה הנתבע שקיבל מהתובעת את הסחורה כפי שמפרטת התובעת בכתב תביעתה, וכן הינו מודה בנכונות הסכומים שבהם חוייב ובמועדי החיוב, אלא שבד בבד מוסיף הנתבע וטוען כי אינו חייב לשלם לתובעת את יתרת החוב משום שהחזיר חלק מהסחורה, מחד גיסא, ומשום שנגרמו לו נזקים עקב הספקת סחורה פגומה, מאידך גיסא. טענותיו המפורטות לעיל של הנתבע הן טענות מסוג "הודאה והדחה". על כך לא חלק גם ב"כ המלומד של הנתבע (עמ' 18 שורה 12). עולה מכאן, שנטל השכנוע להוכחתן מוטל על כתפיו של הנתבע. האם עלה בידי הנתבע להרים את הנטל? אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את כל החומר שבתיק ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה, שבידי הנתבע לא עלה להרים את הנטל. להלן אנמק בקצרה. אפתח בטענת "ההחזר" שמעלה הנתבע: סלע המחלוקת בעניין זה סובב על 7 תעודות משלוח שצירף הנתבע לתצהירו. לטענתו, כל המוצרים המפורטים בתעודות המשלוח הוחזרו על ידו לתובעת אך הוא לא זוכה עקב כך. התובעת הגישה מנגד את העתקי תעודות המשלוח שברשותה וכן העתקי החשבוניות. ממסמכים אלה עולה, לכאורה, שעל פי תעודת משלוח 0733091 אכן הוחזרו לתובעת אסלה ומיכל הדחה אולם הנתבע זוכה בשל כך בחשבונית מס' 782; על פי תעודת משלוח 232991 אכן החזיר הנתבע מוצרים שונים אך זוכה בשל כך בחשבונית מס' 769; על פי תעודת משלוח 732680 החזיר התובע קרמיקה אומנותית אך זוכה בשל כך בחשבונית מס' 998. לעומת כל אלו, על פי 4 תעודות המשלוח הנוספות שצירף הנתבע לא החזיר לתובעת דבר: המדובר בתעודות מס' 732903, 232935, 732608, 732662. אומנם על העתקי תעודות אלה שצירף הנתבע לתצהירו מופיעה המילה "החזרה", אולם המילה "החזרה" לא מופיעה בתיעוד הנמצא בידי התובעת. במצב דברים זה התבקש הנתבע להסביר מי רשם את המילה "החזרה" על העתקי תעודות המשלוח שברשותו. אכן, אם יסתבר שמי שרשם את המילה "החזרה" הוא נציג של התובעת, אזי יש בפי הנתבע טענת הגנה טובה. ומה הייתה תשובתו של הנתבע? נביא את דבריו כלשונם (עמ' 11): "על 4 התעודות שבימ"ש מראה לי נרשם החזרה ע"י אחד ממנהלי העבודה שלי כנראה וזה הוחזר. הם עשו מה שנוח להם. כך היה לגבי תעודות המשלוח. היו לי הרבה מנהלי עבודה וכיום אני לא יכול לדעת מי מהם החזיר או טיפל בהחזרה". רואים אנו, שהנתבע מאשר שמי שרשם את המילה "החזרה" הוא אחד ממנהלי העבודה שלו שזהותו נותרה עלומה. אין צורך להכביר מילים על כך, כי עדות כה סתמית וכללית לא מספיקה כדי לבסס עליה מימצא לזכות הנתבע. בישיבה נוספת אומנם ניסה הנתבע לתקן את דבריו ולטעון שלא הבין את השאלה שהופנתה אליו ושמי שרשם את המילה "החזרה" הוא למעשה אחד מעובדיה של התובעת. דא עקא, גם בשלב זה היו דבריו מהוססים: "כנראה אחד העובדים שלהם רשם" (עמוד 15 שורה 4). כאשר התבקש לפרט את מקור ידיעתו הסביר: "אני דיברתי עם אחד ממנהלי העבודה שלי, והוא אמר שלא הוא רשם את המילה החזרה" (עמוד 15 שורה 6). עיננו הרואות, כי מדובר בעדות שמיעה ואף אם אתעלם משאלת הקבילות ברי, כי משקלם של דברי הנתבע בסוגיה זו שואף בלשון המעטה לאפס. אותו מנהל עבודה לא זומן ע"י הנתבע כעד ולא ניתן לכך הסבר מניח את הדעת. ואם בכך לא די הרי הסתבר, שבהחזרות לתובעת טיפלו מספר מנהלי עבודה (כפי שהנתבע אישר גם בישיבה קודמת) אשר עמם לא טרח הנתבע לערוך בירור כלשהו. הסברו הנוכחי של הנתבע שצץ לפתע במהלך הדיון מבלי שטרח לספר עליו גם לעורך דינו (עמוד 15 שורה 17) נראה בכללותו מעושה ומאולץ. במצב דברים זה לא ניתן לקבוע שהסחורה המפורטת ב - 4 תעודות המשלוח השנויות במחלוקת אכן הוחזרה על ידי הנתבע. ב"כ המלומד של הנתבע טען בסיכומיו, כי יש לאמץ את עדותו של הנתבע בסוגיה הנדונה ולהעדיפה על פני עדותו של חשב התובעת, משום שחשב התובעת לא טיפל בהחזרות ואינו יודע מאום מידיעתו האישית. אין בידי לקבל טיעון זה. כפי שהסברתי קודם, נטל השכנוע שהוחזרה סחורה רובץ על כתפיו של הנתבע. על מנת להרים את הנטל חייב הנתבע להציג לפני בית המשפט ראיות קבילות שלפיהן החזיר סחורה ולהניח את דעתו של בית המשפט כי ראיות אלה מספיקות, מבחינת משקלן, כדי לקבוע מימצא במאזן הסתברויות. משיקולים שפירטתי בהרחבה למעלה, לא הרים הנתבע את הנטל. דומה כי דין טענת "החזרת הסחורה" היה להדחות אף אם לא הייתה מעמידה התובעת את עדותו של חשבה מול עדותו של הנתבע. במהלך הדיון בישיבה האחרונה ניסו הנתבע ובא כוחו לטעון כי בין הנתבע לבין התובעת נערך בשעתו סיכום שלפיו עקב החזרת סחורה לא נותר הנתבע חייב לתובעת מאום. דא עקא, טענה זו לא נזכרת בכתב ההגנה ולו ברמז והיא אינה מופיע גם בתצהיר שהזכרתי ברישא שבו פירט הנתבע את הגנתו. דין הטענה להדחות ולו מטעם זה בלבד. למעלה מן הדרוש אוסיף שאם אם הייתי נזקק לגוף הטענה הרי נראה שלא היה מנוס אלא לדחותה, זאת לאחר שנכבשה על ידי הנתבע ושלא הונחה תשתית ראיתית אובייקטיבית לביסוסה. לא נותרה אלא טענתו השניה של הנתבע, שלפיה עקב סחורה פגומה שסופקה לו נגרמו לו נזקים של 42,000 ש"ח. בדומה לטענה הקודמת, גם טענה זו הנה כללית וסתמית. כך, למשל, לא טורח הנתבע לפרט באיזה סחורה בדיוק מדובר ועל פי איזה תעודת משלוח נופקה לו. בדומה לכך, לא הוגשה על ידי הנתבע חוות דעת מומחה למרות שמדובר במובהק בעניין שבמומחיות. אף לא צורפו ולא הוגשו על ידי הנתבע קבלות כלשהן בעניין גובה הנזק למרות שניתנה לו הזדמנות להציגן (עמ' 12). כל שהוגש על ידי הנתבע בעניין זה הינם שני מכתבים שקיבל מצדדים שלישיים שלפיהם, בעבודות שביצע נמצאו ליקויים בקרמיקה. כותבי המכתבים עצמם לא זומנו להעיד. בכך לא די כדי לקבוע מימצא לזכות הנתבע. המסקנה העולה מכל המקובץ לעיל היא, כי בפי הנתבע למעשה אין הגנה כלפי התביעה. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 17,827 ש"ח, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (12/9/95). כמו כן יחזיר הנתבע לתובעת את אגרת המשפט ששילמה וישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח ומע"מ. האגרה תישא הצמדה וריבית כחוק החל מיום תשלומה. שכר הטירחה - החל מהיום. במאמר מוסגר אציין ששיעור שכר הטירחה נקבע על הצד היותר מתון, זאת לאור ההסדר הדיוני שלפיו בירור התביעה בישיבה האחרונה נעשה ב"פרוצדורה של תביעות קטנות". הפקדון שהופקד על ידי הנתבע על פי ההחלטה מיום 10/6/99 - יועבר לתובעת. תביעות קטנות