קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הנחת קו ביוב בקרקע פרטית: 1. תמצית המחלוקת התובע הינו הבעלים של בית מגורים ושל חצר הידועים כחלקה 124 וחלקה 125/2 בגוש 15001 של טבריה. לדברי התובע, נמסרה לו ביום 22.6.1997 הודעה כי בכוונת הנתבעת 1 להעביר קו ביוב ציבורי דרך המקרקעין שבבעלותו. קו הביוב מיועד לחבר בניין סמוך שנבנה אל קו הביוב הראשי. לטענת התובע, הובטח לו כי קו הביוב לא יונח, ובסופו של דבר בניגוד להבטחות הונח קו הביוב. התובע הגיש תביעה וביקש שני סעדים: הראשון הוא לסילוק קו הביוב מחצריו, והשני פיצוי כספי על נזקים שונים שנגרמו לעצים שהיו נטועים בחצר וכן לציוד אחר. בכל הנוגע לנזקים הגיעו הצדדים לכלל הסכם אשר קיבל תוקף של פסק-דין חלקי ולפיו שולם לתובע פיצוי כספי בסכום של 7,500 ש"ח וכן בוצעו עבודות תיקון שונות לנזקים שנגרמו. פסק-הדין החלקי ניתן ביום 12.5.1998. המחלוקת אשר נותרה להכרעה הינה בעניין התביעה לסילוק יד, דהיינו לפינוי קו הביוב מהחצר. עניין זה הוא העניין שעומד להכרעת בית-המשפט. 2. העובדות ביום 14.7.1998 ערך בית-המשפט ביקור במקום. המימצאים העובדתיים פורטו בפרוטוקול הביקור במקום שנערך ביום 19.7.1998, ובתמצית, יצוין כי קו הביוב עובר בצמוד לגדר המזרחית של מגרש התובע כאשר הוא חפור בעומק של כ40- סנטימטר מתחת לפני האדמה, ובפינה הדרומית מזרחית של החצר מצויה ברכת ביוב כאשר מכסה הברכה בולט כ10- סנטימטרים מהקרקע. מברכה זו נמשך הקו אל חצר הבית שמדרום לבית התובע וקו הביוב מחבר בין בית זה ובין הביוב הראשי. 3. הסמכות להתקנת קו ביוב בא-כוח התובע טוען כי התקנת קו הביוב בתוך חצריו הייתה בחוסר סמכות מאחר שמדובר בביב פרטי כמשמעו בחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב1962- (להלן - חוק הביוב). לטענתו, הסמכות המוקנית לעירייה בהתאם לסעיף 3 לחוק הביוב הינה להתקנת ביבים ציבוריים. בהתאם, כך טוען התובע, עצם הנחת קו הביוב הינה חריגה מסמכות מאחר שהחוק אינו מסמיך להתקין ביוב פרטי דרך מקרקעי אדם אחר ללא הסכמתו. בא-כוח העירייה טוען כי יש לראות בביוב כביוב ציבורי ולא כביוב פרטי. לטענתו, ביוב פרטי הוא חלק בלתי נפרד מכל מבנה ומבנה כאשר הוא משמש את אותו מבנה באיסוף השפכים בתוך המבנה ועד לחיבורו אל הקו הציבורי. לטענתו, הקו שהונח בחצר התובע הינו ביב ציבורי או ביב מאסף אשר מטרתו הינה איסוף שופכין מביבים פרטיים. לטענת בא-כוח העירייה, פעלה הנתבעת 1 בהתאם לסמכותה לפי סעיף 3 לחוק הביוב. לעניין פרשנות החוק סבור אני כי צודק בא-כוח העירייה בטיעוניו. סבור אני כי הפרשנות הנכונה לביטוי "ביב פרטי" הינה אותו קטע ביוב המצוי בתחומי מבנה, לרבות עד לגבול היציאה מהמגרש הפרטי לצורך התחברות למערכת הציבורית. בעניין הבית החדש אשר נבנה בסמוך לבית התובע אני סבור כי ניתן להגדיר את הביב כביב פרטי אך ורק בנוגע לקטע הביוב שבתוך הבית החדש ועד לברכה הנוספת המצויה בתוך החצר של בניין מס' 60 בסמוך לגדר שבין בניין מס' 60 למקרקעיו של התובע. מאותה ברכה יש לראות בקו הביוב המוביל מהמגרש של בית מס' 60 ועד לקו הביוב הראשי שעובר מתחת לרחוב שמצפון כביב ציבורי. ואולם אין צורך להכריע במחלוקת הפרשנית מאחר שעל הנחת הקו חלות הוראות סעיף 3(3) לחוק הביוב המסמיך בסמכות מיוחדת את העירייה "...להניח צינורות המחברים נכס לביב ציבורי...". אני סבור כי קו הביוב שהונח בחצרו של התובע הינו לשם חיבור בית מס' 60 לביב ציבורי, כאמור בסעיף 3(3) הנ"ל. בהתאם, מוסמכת העירייה להניח קו ביוב זה דרך כל קרקע ו/או מתחתיה, לאחר מתן הודעה על כך לבעל הנכס. כאמור, ולפי דברי התובע עצמו, נמסרה לו הודעה. אין חולק כי לא ננקט הליך משפטי בטרם ביצוע העבודות למניעתן. בהתאם לכך אני סבור כי העירייה פעלה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 3(3) לחוק הביוב הנ"ל. בא-כוח התובע טוען בסיכומיו כי הנחת הביוב בוצעה ללא היתר של ועדה מחוזית או של שר הבריאות, בניגוד לסעיף 13 לחוק הביוב. טענה זו לא נטענה בכתב-התביעה ומועלית לראשונה בשלב הסיכומים. כאשר הגיש בא-כוח הנתבעת את סיכומיו בהתייחס לטענה ביקש בא-כוח התובע למחוק את סעיף 1 לפרק ו' בסיכומי הנתבעת, שעניינו המענה לטענה בדבר היעדר אישור ועדה מחוזית, וזאת בטענה של שינוי חזית. בנסיבות העניין אני סבור כי התובע מנוע מלהעלות טענה בעניין היעדר אישור של תכנית ביוב בוועדה המחוזית מאחר שהעלאת הטענה בשלב הסיכומים מהווה שינוי חזית ללא היתר ואין הוא יכול להעלות טענה ולטעון כנגד התשובה לאותה טענה כי מדובר בשינוי חזית. יתרה מזאת, תקנה 80 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- מורה כי מי שחולק על קיומו של תנאי מקדמי הוא הנושא בנטל הטיעון וההוכחה, ובהיעדרם - נותרת על כנה ההנחה שתנאי מקדמי אכן מתקיים. כאמור, לא העלה התובע בכתב-התביעה טענה שהתנאי המוקדם של אישור ועדה מחוזית לא התקיים, ובהתאם לכך לא ניתן בשלב הסיכומים לשנות חזית ולהפריך את החזקה כי התנאי המוקדם לביצוע הפעולה התקיים, בהתאם לתקנה 80 הנ"ל. בנוסף, עומדת לזכות הנתבעת החזקה שאין הרשות הציבורית עושה פעולה בלי שהוסמכה לכך על-פי דין. לא בכתב-התביעה ולא במסגרת הבאת ראיות הונחה תשתית ראייתית לאי-קיום הפעולות החוקיות המקדמיות אשר על הנתבעת לבצע כתנאי להנחת קו הביוב. בהתאם לכך לא הופרכה חזקת החוקיות ולא הופרכה החזקה כי התנאי המוקדם לביצוע הפעולה התקיים. לעניין זה ראה: בג"ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר [1], בעמ' 36 בין אותיות השוליים א-ב; ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן [2], בעמ' 13-12. בסיכומו של דבר ולעניין זה, אני קובע כי העירייה פעלה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 3(3) לחוק הביוב כאשר הניחה צינור המחבר נכס לביב ציבורי והעבירה את הביוב דרך מקרקעי התובע לאחר מתן הודעה על כך. 4. פגיעה בקניין אין חולק כי הפעולה שבוצעה פוגעת בקניינו של התובע, כי הרי הועבר קו צינור בתוך מקרקעיו באופן המגביל את השימוש במקרקעין באותו קטע שבו עובר הצינור. כל אימת שייעשה שימוש בהוראות סעיף 3(3) הנ"ל ויועבר קו ביוב במקרקעין בבעלות פרטית תהיה פגיעה בקניין פרטי, ואולם, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו מבטל ואינו מרוקן מתוכן את הוראות סעיף 3(3) הנ"ל. אלא שהחוק מחייב את הרשות לנהוג באופן שבו לא ייפגע הקניין במידה העולה על הנדרש, שלא לתכלית ראויה ושלא על-פי חוק או מכוח הסמכה מפורשת בו. כאמור, קבעתי כי העירייה פעלה על-פי חוק ומכוח הסמכה מפורשת בו. תכלית הפעולה הינה תכלית ראויה של הסדרת קו ביוב לבניין מגורים. אשר-על-כן השאלה העובדתית שיש להכריע בה היא אם מדובר בפגיעה במידה העולה על הנדרש. אני סבור כי התובע לא הוכיח טענה זו, הן עובדתית והן משפטית. במקרה שבפניי ולאחר שביקרתי במקום אני סבור כי הפגיעה בקניינו הפרטי של התובע הינה מזערית. כאמור, עובר הצינור בצמוד לגדר הגבול של מגרש התובע. לא הוכח כי קיומו של קו הביוב פוגע באפשרויות לניצול הקרקע לבנייה, ולכאורה בקטע זה לא ניתן ממילא לבנות. ניצול הקרקע בקטע זה מוגבל לניצול של נטיעות וגינון. לא הוכחה מניעה לנטוע עצים או לעשות גינון מעל קו הביוב. ובכל מקרה ואם קיימת מניעה, הרי שמדובר בנזק מזערי ביחס לתועלת החברתית שבהעברת קו הביוב. אשר-על-כן, באיזון כל השיקולים, אני סבור כי גם אם קיימת פגיעה בקניין, הרי שאין מדובר בפגיעה העולה על הנדרש לצורך קיום החובה המוטלת על העירייה לדאוג לביוב לבית השכן. בהתאם לכך אני סבור כי גם אם נפגעה זכותו הקניינית של התובע, הרי שהפגיעה הינה במידה שאינה עולה על הנדרש, לתכלית ראויה ובהתאם לחוק. סבור אני כי התרופה שעומדת לזכות התובע היא לתבוע פיצויים על נזק שנגרם לו עקב הפגיעה בזכותו הקניינית באפשרות השימוש בקרקע (אם אכן נגרם נזק). לעניין זה ניתן להקיש מהכללים המקובלים בהליך של הפקעה בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הצבור), 1943, מאחר שבפועל מהווה הנחת קו הביוב שלילה של אפשרויות ניצול המקרקעין במובן זה, ואף שהקרקע לא הופקעה הופקעו למעשה מהתובע אפשרויות הניצול שלה. בהתאם לכך וגם כאשר אין במקרה זה הסדר של פיצוי בחוק הביוב, אין לראות בכך כוונה לאפשר פגיעה בזכות קניינית ללא פיצוי. פעולה של הסגת גבול במקרקעין מוגדרת כעוולה בסעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין). חוק המקרקעין, תשכ"ט1969- מוסיף הגנות על הבעלות והחזקה תוך הבהרה שאין הן גורעות מכל סעד ותרופה אחרת (סעיף 20 לחוק המקרקעין). בהתאם לכך אין מניעה לפסוק פיצוי בהתאם להוראות סעיף 3 לפקודת הנזיקין ובשים לב להוראות סעיפים 76-71 לפקודת הנזיקין. ראה: ד' ברק-ארז עוולות חוקתיות - ההגנה הכספית על הזכות החוקתית [7], בעמ' 164-149. 5. שיהוי יתרה מזאת, התובע המתין ולא פנה לבית-המשפט בטרם הונח קו הביוב. בעניין זה פועל השיהוי כנגדו מאחר שהנזק שייגרם היום לנתבעת וכן לדיירי הבית הסמוך אם ינותק הביוב עולה לאין שיעור על הנזק שנגרם לתובע מפגיעה באפשרות הניצול של המקרקעין שבהם עובר הצינור (להבדיל מהנזקים שנגרמו לגינון מהעבודות ואשר בגינם פוצה התובע). ראה על דרך ההיקש: בג"ץ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקוה [3], בעמ' 643-641; בג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קרית גת [4]. בהתאם לכך, ובאיזון הנזקים האפשריים לשני הצדדים, אני סבור כי יש להעדיף את הפתרון המשאיר את קו הביוב שהונח כחוק במקום שבו הונח תוך פיצוי התובע על הנזק שנגרם לו עקב הפגיעה בזכותו הקניינית (בכפוף להוכחת הנזק). 6. ההבטחה השלטונית בכתב-התביעה טען התובע כי הובטח לו שקו הביוב לא יונח בחצריו. לכאורה מדובר בהבטחה שלטונית, ואולם, במסגרת הראיות לא הניח התובע כל תשתית ראייתית לטענה זו ובסיכומיו זנח אותה כליל. בהתאם לכך יש לראותו כמי שוויתר על הטענה ובפועל הטענה גם לא הוכחה. ראה על דרך ההיקש: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ [5]; ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן [6]; ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [8], בעמ' 512. 7. סיכום בסיכומו של דבר, אני קובע כי העירייה פעלה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 3(3) לחוק הרשויות המקומיות (ביוב). פעולתה נעשתה כחוק לאחר הודעה, והפגיעה בקניינו של התובע היא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. אשר-על-כן דין התביעה לסילוק יד שמשמעותו הוצאת קו הביוב מהמקרקעין להידחות. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. קו ביובביוב