העסקת גמלאים פיצויי פיטורים

העובד עבד בשירות המעבידה עד ליום 30.9.1968, עת פרש לגמלאות. בגין העבודה עד לאותו תאריך קיבל העובד את כל הזכויות מכוח דין והסכמים. ביום 1.11.1968חזר העובד לעבוד בשירות המעבידה במסגרת תכנית של הנתבעת להעסיק את הגימלאים ופוטר ביום .31.1.1980 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת גמלאים פיצויי פיטורים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה אליצור וזייד; תבע מא/17-3) התבררה תובענה של המשיב (להלן - העובד) נגד המערערת (להלן - המעבידה) בעתירה שהמעביד יחויב לשלם לעובד פיצויי פיטורים. בית-הדין פסק כפי שעתרו ממנו, אם כי לא מלוא הסכום שעתרו. לפנינו ערעור המעבידה על עצם החיוב וערעור העובד על שהמעביד לא חויב בתשלום ריבית והצמדה על הסכום שנפסק. .2להלן העובדות שקבע בית-הדין האזורי, עובדות שלא היו שנויות במחלוקת: א) העובד עבד בשירות המעבידה עד ליום 30.9.1968, עת פרש לגמלאות. בגין העבודה עד לאותו תאריך "קיבל (העובד) את כל הזכויות מכוח דין והסכמים"; ב) ביום 1.11.1968חזר העובד לעבוד בשירות המעבידה "במסגרת תכנית של הנתבעת להעסיק את הגימלאים" ופוטר ביום 31.1.1980; ג) ביום 24.6.1970נערך חוזה עבודה אינדיבידואלי בין המעבידה לבין העובד (להלן - החוזה האינדיבידואלי), שתחילת תוקפו מיום 1.4.1970; ד) סעיף 5שבחוזה האינדיבידואלי קובע את שכרו של העובד ובהמשך נאמר: "הסכום האמור ייחשב ככולל פיצויי פיטורים. שני הצדדים יפנו למשרד העבודה בבקשה לאשר את ההסכם הזה על-פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג1963" (להלן - חוק פיצויי פיטורים). ביום 1.7.1970העביר הממונה הראשי על יחסי עבודה, לצדדים, אישור לפי סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים ובמכתב לוואי הובא במלואו סעיף 28לחוק, כולל המלים שהשכר המוסכם יבוא לעניין הפיצויים במקום הוראות החוק "ובלבד שאין הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד המחייב תשלום פיצויי פיטורים"; ה) ביום שבו נערך החוזה האינדיבידואלי, חתמו שני הצדדים על מכתב המופנה למחלקה ליחסי עבודה במשרד העבודה ובו ביקשו "לאשר את הסכם העבודה, לצורך חוק פיצויי פיטורים". במכתב האמור נאמר, בין השאר, "הננו מאשרים בזה שאין הסכם קיבוצי החל עלינו (הכוונה למעבידה) ועל הנ"ל, המחייב תשלום פיצויי פיטורים"; ו) בשנת 1968עם חידוש עבודתו של העובד בשירות המעבידה וכן ביום עריכת החוזה האינדיבידואלי, לא היה קיים הסכם קיבוצי מיוחד החל על המעבידה ועובדיה; ז) ביום 31.1.1973נערך הסכם קיבוצי מיוחד בין המעבידה לבין "הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים שליד מועצת פועלי חיפה וועד העובדים החודשיים בחברה ('נציגי העובדים')" (להלן - ההסכם הקיבוצי). תוקפו של ההסכם מיום 1.1.1972; מוגדר בו "עובד", בתור "עובד במשכורת חודשית במפעל של החברה"; "ועד עובדים" מוגדר בתור "הוועד אשר ייבחר על-ידי העובדים החודשיים ויאושר בכתב על-ידי הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים שליד מועצת פועלי חיפה"; ח) בסעיף 29להסכם הקיבוצי נאמר, כי "ועד עובדים והסתדרות הפקידים ייצגו את כל העובדים כלפי ההנהלה"; ט) בסעיף 28להסכם הקיבוצי נאמר: "עובד אשר הועסק במפעל לפחות שנה תמימה (כולל חופשה שנתית) זכאי במקרה של פיטורים בשיעור של חודש משכורת לכל שנת עבודתו במפעל ובעד חלקי שנה חלק יחסי ממשכורת של חודש". .3שתי טענות העלה בבית-הדין האזורי פרקליטה של המעבידה, והן: א) ההסכם הקיבוצי אינו חל על העובד משום ש"אינו בגדר מי שמיוצג על-ידי ועד העובדים"; ב) אין המעבידה חייבת בפיצויי פיטורים, לאור האמור בחוזה האינדיבידואלי שאושר כדין לעניין סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים. .4בפסק-הדין שבערעור דחה בית-הדין האזורי את שתי טענותיו של פרקליטה של המעבידה. .5א) בערעור חזרו, למעשה, באי-כוח הצדדים על טענותיהם בבית-הדין האזורי; ב) פרקליטה של המעבידה הדגיש, כי בגין פרק הזמן שמיום 1.4.1970- יום תחילת תוקפו של החוזה האינדיבידואלי (סעיף 2ג' לעיל), ועד ליום 1.1.1972- יום תחילת תוקפו של ההסכם הקיבוצי (סעיף 2ז' לעיל) - תופס החוזה האינדיבידואלי, כך שמכוח סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים, השכר כלל פיצויי פיטורים; ג) פרקליטו של העובד טען, שהשכר ששולם לעובד מאז תחילת תוקפו של ההסכם הקיבוצי היה "שכר תעריפי", ולא תעריף + %.8 .6בכתב התביעה עתר פרקליטו של העובד לחייב את המעביד בפיצויי פיטורים "בצירוף פיצויי הלנה או ריבית והצמדה כחוק...". בית-הדין האזורי פסק פיצויי פיטורים בסכום הנקוב בפסק-הדין "בצירוף פיצויי הלנה בשיעור % 5לחודש החל מיום 1.2.1980". בערעורו טען פרקליטו של העובד לריבית והצמדה החל מיום סיים יחסי עובד-מעביד, בנוסף לפיצויי הלנה. כנגד זה טען פרקליטה של המעבידה לביטול פיצויי ההלנה או, לחלופין, להפחתתם מאחר ופעלו כפי שפעלו מתוך טעות כנה. ואשר לריבית והצמדה - אם יחייבו באלה - טען לחיוב החל מיום הגשת התביעה. .7פרקליטה של המעבידה טען, כי הסכום שעליו הוסכם כסכום פיצויי פיטורים, אם ייפסקו פיצויי פיטורים, ואותו פסק בית-הדין האזורי - יתייחס לתקופה כולה. בית-דין זה הרשה לפרקליט להגיש נתונים לעניין הסכום, למקרה שפרק הזמן מיום 1.4.1970ועד ליום 31.12.1971(סעיף 5, פסקה ב', לעיל) לא יובא במניין. הפרקליט עשה כן ומהנתונים שסיפק, בדרך הודעה בכתב לבית-הדין, עולה כי הסכום הוא 708, 10לירות. העתק אותה הודעה נמסר לפרקליטו של העובד. .Iiפסק-הדין .1על-פי תשובה לשתי שאלות ניתן פסק-הדין שבערעור, ועל-פי תשובה לאותן השאלות יינתן פסק-הדין בערעור. השאלות הן: א) אם ההסכם הקיבוצי חל על העובדהתובע; ב) הנפקות של החוזה האינדיבידואלי על זכותו של העובד לפיצויי פיטורים, ואם נפקות לו - בגין איזה פרק זמן. חלות ההסכם הקיבוצי על העובד .2"ההסכם הקיבוצי" שבו מדובר הוא הסכם קיבוצי מיוחד ומכוח סעיף 15לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים) הוא חל על המעבידה - הצד להסכם ועל "כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים על-ידי המעבידה. .. במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם". השאלה הראשונה לעניין חלות ההסכם על העובד היא, איפוא, מהו "סוג" העובדים הכלולים בהסכם? התשובה בה נתונה בסעיף 1 להסכם, בהגדרת "עובד" (סעיף 2(ז) שבלק iלעיל). משם עולה כי אותו "סוג" הם "עובד(ים) במשכורת חודשית" וזה להבדיל מעובדים בשכר יום. .3לא חלקו כל כך שהעובד-התובע נמנה עם העובדים במשכורת חודשית (סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iלעיל). .4בהסכם הקיבוצי לא בא פירוט "המקצועות או התפקידים" הכלולים בו, ומכאן שהוא חל על העובדים במשכורת חודשית, יהא מקצועם ויהא תפקידם אשר יהא, כולל העובד-התובע. אלא מאי? בא פרקליטה של המעבידה וטוען, כי מסעיף 2להסכם הקיבוצי, שעניינו "תחולה", עולה כי על מנת שההסכם יחול על פלוני - לא די בכך שיהיה "עובד במשכורת חודשית במפעל החברה", אלא שצריך שיתקיים בו תנאי נוסף, היינו שיהיה "מיוצג על-ידי ועד העובדים" (סעיף 3שבחלק iלעיל) והעובד-התובע לא היה מיוצג כל-ידי ועד העובדים (סעיף 2, פסקה ז', שבחלק iלעיל). .5נודה, שאף לא באחד מההסכמים הקיבוציים שבהם הזדמן לבית-דין זה לעיין ולדון, לא נתקלנו בהוראה המגבילה תחולת הסכם ל"ייצוג על-ידי ועד עובדים". למעשה יוצר ניסוח כזה "מעגל שוטה". אך משמצוי הסעיף בהסכם, יש להתייחס אליו. ברור שייצוג על-ידי "ועד העובדים" אינו יוצר "סוג" עובדים לעניין הפתיחה שבסעיף 15, פסקה (3), שבחוק הסכמים קיבוציים, ולא "מקצוע" או "תפקיד" לעניין הסיפא שבאותה פסקה. תפרש את המונחים "סוג", "מקצוע", "תפקיד" כפי שתפרש - ייצוג על-ידי "ועד עובדים" אינו מבחן לאלה; הוא יכול להיות פועל יוצא מאלה. .6ובכל זאת - מהו הפירוש של המלים "המיוצגים על-ידי ועד העובדים" שבסעיף 2להסכם הקיבוצי? תשובה לכך תמצא בהקשר התעשייתי - בהקשר המפעלי. אך תחילה לנימוק שבפי המעבידה לביסוס הטענה, שהעובד "אינו מיוצג על-ידי ועד העובדים", ומדובר ב"ועד העובדים" ב"הא" הידיעה, היינו בוועד עובדים מסוים. הנימוק העיקרי עולה מתצהירו של מנהל כוח-אדם במפעלה של המעבידה. באותו תצהיר נאמר, שהעובד-התובע "מעולם" לא "יוצג" על-ידי ועד העובדים ומועצת פועלי חיפה לא טיפלה בעניינו. כן נאמר בתצהיר, שמשכרו של העובד ומשכר פנסיונרים אחרים, לא נוכה מס ועד עובדים. .7ייאמר מייד - העובדה שוועד עובדים או מועצת פועלים לא טיפלו בעניינו של עובד פלוני, או שלא נוכה מס ועד משכרו של עובד פלוני, אינה רלבנטית לענייננו. המבחן אינו "אינדיבידואלי", אלא "קבוצתי". "יציגות", לענייננו, אינה פונקציה חוזית, משליחות או מדרך אחרת. אותה "יציגות" היא ממשפט העבודה הקיבוצי - הממלכתי או האוטונומי. ביסודו אין המצב שונה מהמבחן המשמש ל"יציגות" עת מדובר בחוקי העבודה השונים - עת מדובר ב"ארגון עובדים יציג". גם שם אין להתייחס לייצוג של כל עובד ועובד, אלא לייצוג במשמעות קבוצתית. בענייננו לא הוכח ואף לא טענו להוראה מפורשת, במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים בין המעבידה לבין "ההסתדרות", המוציאה קבוצת עובדים מסוימת מגדר ייצוג על-ידי "ועד העובדים". מכאן, שכל הטענות, טענות שני הצדדים, לעניין תשלום מס ועד עובדים אינן רלבנטיות כלל. .8על היקף "ייצוגו" של ועד עובדים יש ללמוד מחוקת הארגון שבמסגרתו הוא פועל - במקרה זה חוקת ההסתדרות - באין הוראה אחרת בחוק או בהסכם קיבוצי. בענייננו אין "הוראה אחרת" ועל כן קובעת חוקת ההסתדרות. מאותה "חוקה", מסעיף 1שבפרק ד', למדים, שוועד העובדים "מהווה את הנציגות המוסמכת של כלל העובדים במקום העבודה כלפי מעביד". נחזור על האמור לעיל, שלאותו כלל יכול להיות סייג - עת קיימים במקום עבודה יותר מוועד אחד, ולכל אחד מסגרת תחולה וגדרת, או שבמסגרת יחסי עבודה קיבוציים נקבעה במפורש הוראה אחרת לעניין "סוגי עובדים", "מקצועות" או "תפקידים". אלה הם יוצאים מהכלל וצריכים הוכחה. מכאן ש"ועד עובדים" שלו הסמכות ועליו החובות בגין ציבור עובדים מסוים - "מייצג" את אותם העובדים, בין ששילמו מס ועד ובין שלא שילמו, בין שהשתתפו בבחירות ובין שלא השתתפו בבחירות, בין שנמנו עם אותו ציבור בעת הבחירות ובין שהצטרפו לאחר הבחירות. .9מכאן לפירוש על-פי ההקשר התעשייתי - ההקשר המפעלי. להקשר התעשייתי, במסגרת הרחבה, רלבנטי לענייננו ההסכם הקיבוצי הכללי, מיום 10.1.1967, בין התאחדות בעלי התעשיה לבין ההסתדרות הכללית, להסדרת יחסי עבודה. בסעיף א' שבפרק השני לאותו הסכם קיבוצי נותנים הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים מעמד ל"ועד עובדי המפעל" שנבחר "בהתאם לתקנון של ההסתדרות לבחירת ועדי עובדים". נאמר שם שאותו ועד (יחד עם מועצת הפועלים) מהווה את הנציגות המוסמכת של העובדים ("עובדים" בהא הידיעה) אשר עליהם חל הסכם קיבוצי. קביעת תחום החלות של הסכם קיבוצי על-ידי התייחסות לאלה "המיוצגים על-ידי ועד העובדים", כפי שזה בענייננו, יוצרת איפוא "מעגל שוטה" שיש לצאת ממנו, ואפשר לצאת ממנו עת מתייחסים להקשר המפעלי. ממסמך שצורף לתצהירו של מנהל כוח-אדם במפעלה של המעבידה - מסמך מיום 1.11.1961והנושא את השם "הסכם מיוחד", אך אינו הסכם קיבוצי - לומדים, כי במפעל של המעבידה הבחינו בין "פועלים" לבין "עובדים", ובדיבור "עובדים" התכוונו ל"עובדים חודשיים". ה"מעגל השוטה" נפרץ: ההסכם הקיבוצי מגדיר "ועד עובדים" בתור "הוועד" שנבחר על-ידי "העובדים"; "העובדים" הם "עובדים במשכורת חודשית" ו"הייצוג" שבסעיף ה"תחולה" שבהסכם הקיבוצי מכוון לאותו "ועד עובדים" יחיד לעניין העובדים במשכורת חודשית. .10אמור מעתה - בדין קבע בית-הדין האזורי שההסכם הקיבוצי חל על העובד. נפקות החוזה האינדיבידואלי על התביעה .11על-פי שתי עובדות תינתן תשובה לשאלה השניה שהוצגה בסעיף 1לעיל. שתי העובדות הן: א) החוזה האינדיבידואלי הוא בתוקף מיום 1.4.1970, השכר הנקוב 274ל"י לחודש כולל פיצויי פיטורים, הוא אושר לעניין סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים ובמכתב הלוואי לכתב האישור הופנתה תשומת הלב לסייג הקשור באי-קיומו של הסכם קיבוצי (סעיף 2, פסקה ד', שבחלק iלעיל); ב) בתוקף מיום 1.1.1972קיים הסכם קיבוצי החל על העובד, המחייב פיצויי פיטורים. .12את התשובה לשאלה יש לחלק לפי שלושה פרקי זמן: מיום 1.11.1968עד ליום 1.4.1970(סעיף 2, פסקות ב' ו-ג', שבחלק iלעיל); ב) מיום 1.4.1970עד ליום 1.1.1972(סעיף 2, פסקות ג-ז', שבחלק iלעיל); ג) מיום 1.1.1972עד ליום שפוטר - .31.1.1980 .13פרק הזמן הראשון אינו מעורר כל בעיה. בגין פרק זמן זה חייבת המעבידה בפיצויי פיטורים. .14בפרק הזמן השני עבד העובד על-פי חוזה אינדיבידואלי ואחד הסעיפים שבו קבע במפורש שהשכר "כולל פיצויי פיטורים". אותו חוזה אושר לעניין סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים. החוזה, משאושר כאמור, בא "לעניין הפיצויים במקום הוראות החוק" ("יבוא" לשון עתיד), בתנאי מסוים שבו ידובר להלן. על כל פנים, באותו פרק זמן קוים התנאי. מכאן, שלו פוטר העובד יום לפני תום אותו פרק זמן לא היתה המעבידה חייבת בפיצויי פיטורים. הזכות לא קמה לתחיה רק משום שהפיטורים באו לאחר מכן. ההנחה היא שבגין אותו פרק זמן כלל השכר את פיצויי הפיטורים, והמחוקק נתן במפורש גושפנקה לאתו "שכר כולל" שאושר כדין. מכאן, שדין העתירה החלופית של פרקליטה של המעבידה (סעיף 5שבחלק iלעיל) להתקבל, כך שבחישוב סכום פיצויי הפיטורים אין להביא בחשבון את פרק הזמן השני. .15מכאן לפרק הזמן השלישי. באותו פרק זמן חל על ה"מעביד והעובד" הסכם קיבוצי "המחייב תשלום פיצויי פיטורים" (לשון סעיף 28לחוק פיצויי פיטורים). אותו סעיף שבחוק המכשיר שכר הכולל פיצויי פיטורים, הוא גם הקובע סייג ל"הכשר", בדרך תנאי ("ובלבד שאין (לשון הווה) הסכם קיבוצי..."). לאותו תנאי הופנתה במפורש תשומת הלב של המעבידה במכתב הלוואי שצורף לאישור החוזה (סעיף 2, פסקת ד', שבחלק iלעיל). מאחר ומיום 1.1.1972חדל להתקיים התנאי - נפל ה"הכשר" לשכר כולל, מכוח סעיף 28לחוק, ובגין פרק הזמן שמיום 1.1.1972שוב פעל האיסור של שכר כולל וקמה החובה לשלם פיצויי פיטורים. פיצויי הלנה, ריבית והפרשי הצמדה .16פסק-הדין שבערעור מחייב את המעבידה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בשיעור של % 5לחודש, החל מיום 1.2.1980ואינו מחייב בהפרשי הצמדה, כנראה מהטעם שבכתב התביעה עתרו ל"פיצויי הלנה או ריבית והצמדה כחוק". פרקליטה של המעבידה טען נגד עצם החיוב ולחלופין - להפחתת פיצויי ההלנה (סעיף 6שבחלק iלעיל). כנגד זה עתר בערעור פרקליטו של העובד לחייב את המעבידה בהפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מיום הפיטורים (סעיף 6שבחלק iלעיל). פרקליטה של המעבידה התנגד לעצם החיוב בהפרשי הצמדה, ולחלופין - טען לחיוב החל מיום הגשת התביעה. אשר לפיצויי הלנה, נראה לבית-הדין כי טובה טענתו של פרקליטה של המעבידה, עת מדובר בביטול החובה לשלם פיצויי הלנה או בהפחתתה. קיים שוני בין "שכר מולן" ובין "פיצויי פיטורים". סעיף 18לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, חל אמנם, מכוח סעיף 20לחוק, גם על פיצויי פיטורים, אך לעניין פיצויי פיטורים, נוספה עילה לביטול או להפחתה של פיצויי הלנה. העילה היא "חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש, לדעת בית-הדין". אין ספק שבענייננו היו חילוקי דעות שהיה להם מקום והיה בהם ממש. מכאן, שדין הטענה להתקבל כך שהחיוב בפיצויי הלנה בטל. .17נותר עניין אי-החיוב בהפרשי הצמדה וריבית. טענה זאת של פרקליטו של העובד דינה להתקבל. השאלה, היא, מהו התאריך ל"הצמדה". ער בית-הדין להלכה, שבשל מהותם וייעודם של הפרשי "הצמדה" - לשמור על הערך הריאלי של החוב התאריך הוא יום היווצרות החוב. יחד עם זאת, עדיין בעינה עומדת ההוראה שבחוק פסיקת ריבית (סעיף 5), לפיה רשאי בית-הדין לפסוק ריבית והצמדה "מיום הגשת התביעה או מיום אחר...". העובד פוטר מעבודתו ביום 31.1.1980; התובענה הוגשה ביום .8.9.1980בנסיבות המיוחדות של המקרה נראה לנו, שיהא זה נכון לבחור תאריך ביניהם ולקבוע לעניין הפרשי הצמדה וריבית את 1באפריל .1980 .18התוצאה היא, שהן הערעור של המעבידה והן הערעור של העובד מתקבלים חלקית. בית-הדין האזורי חייב את המעבידה בפיצויי פיטורים בגין כל שלושה פרקי הזמן כפי שפורטו בסעיף 12לעיל. בסעיף 14קבענו, שבגין פרק הזמן השני שולם כדין שכר כולל, ואין המעביד חייב בגינו פיצויי פיטורים. לפי חישובים שהוגשו לבית-הדין ובית-הדין מקבלם (סעיף 7שבחלק iלעיל), הסכום המגיע בעד פרק הזמן הראשון והשלישי - היינו מיום 1.11.1968ועד יום 1.4.1970ומיום 1.1.1972ועד יום 31.1.1980- הוא 814, 5שקלים, וזהו סכום פיצויי הפיטורים שהמעבידה חייבת לשלם לעובד. לאותו סכום מתווספים הפרשי הצמדה וריבית לפי המדד שפורסם לראשונה אחרי .1.4.1980 החיוב בפיצויי הלנה בטל; החיוב בהוצאות ובתשלום אגרה דחויה - בעינו עומד. .19אין צו להוצאות בערעור זה.פנסיהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםגמלאים