קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת ילדים ללא הסכמה: 1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום לבית המשפט קמא (ת"פ 2417/96) בו הואשם בתקיפת קטין, התעללות בקטין, והעסקת ילדים בניגוד לחוק. 2. לפי כתב האישום - שכר הנאשם חנות לממכר ירקות ופירות בשוק מחנה יהודה בירושלים, (להלן - החנות), ובמשך מספר שנים אסר הנאשם על ילדיו הקטינים - X (יליד 1985), X (יליד 1982) ו-X (יליד 1980), (להלן - הקטינים) - ללמוד בבית ספר, ותחת זאת העבידם בחנותו יום יום מהשעה 04: 00 עד לשעה 22: 00 - בניגוד לרצון הקטינים שהעדיפו ללמוד בבית הספר. 3. במהלך מספר שנים, כחמש פעמים בכל שבוע, נהג הנאשם לקשור את אחד הקטינים ברגלו לשרשרת ברזל באורך של כ2- מ', כשהשרשרת מחוברת לקיר החנות, והשרשרת נעולה במנעול. הנאשם נהג לקשור את הקטין בבוקר ועזב את החנות עד שעה 22: 00 בקירוב - כשמפתח מנעול השרשרת בידיו או בידי בנו הבכור (בגיר) - שאף הוא עבד בחנות. כך אילץ הנאשם את הקטין להישאר לעבוד בחנות עד שחרורו מהשרשרת בסביבות השעה 22: 00. 4. ביום 15.7.96 קשר הנאשם בשרשרת כאמור את הקטין X. 5. ביום 16.7.96 קשר הנאשם בשרשרת כאמור את הקטין X משעה 08: 00 בקירוב - ועזב את החנות. שכן מהחנות הסמוכה (עזרא סבאח) הזעיק את המשטרה, וזו שחררה את הקטין בסמוך לאחר השעה 16: 00. 6. במהלך אותן שנים נהג הנאשם גם לקשור את הקטינים לחלון ביתם בירושלים. 7. במהלך אותן שנים נהג הנאשם להכות את הקטינים פעמים רבות הן בחנות והן בביתם, באמצעות ידיו, וכן באמצעות ברזלים, קרשים, חגורה ומקל לשטיפת רצפות. באחד המקרים נשבר מקל לשטיפת רצפות בעת שהנאשם היכה בו את הקטין X. 8. בית המשפט, בהכרעת דין ארוכה ומפורטת, מצא את הנאשם אשם בהעסקה שוטפת, קבועה ומתמשכת של הקטינים בחנות, וכן בקשירת הקטין X בשרשרת בהזדמנויות שונות (לפחות 3 פעמים בשבוע); בהכאת הקטין X; ובהכאת הקטין X במגב, והרשיעו בעבירות בהן הואשם בכתב האישום. 9. בית המשפט קמא היה ער להתנהגותם של הקטינים X ו-X, שהסבו להוריהם עגמת נפש מרובה עד כדי הסתבכותם בפלילים, אולם קבע שאין בהתנהגות זו להצדיק קשירה ברברית של ילד ולכפות עליו עבודה בחנות. 10. בית המשפט קמא גזר על הנאשם מאסר בפועל של 5 חודשים, וכן מאסר על תנאי של 5 חודשים, שלא יעבור עבירה מהמנויות בכתב האישום בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו. 11. שני הצדדים ערערו על פסק הדין של בית המשפט קמא - המדינה ערערה על קולת העונש, ואילו הנאשם ערער על ההרשעה. 12. יצוין כי בינתיים ריצה הנאשם את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו - ושוחרר מן המאסר בניכוי השליש. 13. אין מחלוקת כי הקטין X נמצא על-ידי המשטרה קשור בשרשרת בחנות ביום 16.7.96 - ושוחרר על-ידי המשטרה. המחלוקת בין הצדדים היא מי קשר את X בשרשרת, כאשר הנאשם טען שהקטין X קשר את X בשרשרת - והנאשם עצמו לא עשה כן ואילו המאשימה טענה כי הנאשם היה זה שקשר את X בשרשרת באותו יום. הנאשם אף טען שלא ידע על קיומה של השרשרת בחנות. 14. המשטרה גבתה את הודעות הנאשם, אשתו, בנו הבכור (שנאשם יחד עמו) בניו הקטינים X ו-X, המתלונן - עזרא סבאח, בתו הקטינה של הנאשם, והשוטר שהוזעק לחנות ודאג לשחרור הקטין X מהשרשרת. כמו כן נחקר הקטין X על-ידי חוקר נוער - שהמציא את חקירתו של X לבית המשפט, אולם X עצמו לא נחקר בבית המשפט, לפי החלטת חוקר הנוער. 15. מכל ההודעות שגבתה המשטרה מבני משפחת הנאשם, כולל הודעת הנאשם עצמו - עולה כי הנאשם אכן מכה מפעם לפעם את ילדיו כשהם מתנהגים באופן לא תקין, אם כי כמות המכות ודרך ההכאה - קיבלו ביטוי שונה מצד כל אחד מבני המשפחה. 16. בעדותם בבית המשפט - חזרו בהם כל בני המשפחה מן התיאור הקשה של המכות שתיארו במשטרה, וטענו כי הנאשם הוא אב טוב שרק דואג לטובת ילדיו ורווחתם, ואילו הקטינים X, X ואפילו X - נוהגים לברוח מבית הספר ולהסתובב ברחובות ובחברה רעה, וכל מטרת הנאשם לא הייתה אלא לשמור עליהם ולדאוג ללימודיהם, ואם נתן להם מדי פעם איזו מכה - זו הייתה חינוכית וקלה בלבד. 17. באשר לעדות השכן שהזעיק את המשטרה - טענו בני המשפחה בעדויותיהם בבית המשפט, כי מטרתו להשתלט על אזור החנות שלהם, וכי נהג לשלוח את ילדי הנאשם לקנות בעבורו אלכוהול, ואין לסמוך על דבריו. (השכן אישר ששלח את ילדי הנאשם לקנות אלכוהול, אך אמר שזה בעבור אחיו האלכוהוליסט, ולא בעבור עצמו). 18. באשר לתוכן הודעותיו של כל אחד מבני משפחת הנאשם במשטרה, {שהוגשו במסגרת X 10 א' לפקודת הראיות (נ"ח)} - העידו בני משפחת הנאשם בבית המשפט כי הם לא אמרו את הדברים הרשומים בהודעותיהם, כי הדברים נכתבו על-ידי החוקרים ביזמת החוקרים, וכי הוחתמו על ההודעות מבלי לדעת ולהבין מה כתוב בהם. 19. טענה אחרונה זו נגד החוקרים משמעה כי המשטרה, באמצעות החוקרים, החליטה להפליל את הנאשם, ולמעשה זייפה את הודעותיהם של כל בני המשפחה שנחקרו; החוקרים רשמו בכל ההודעות דברים שלא נאמרו להם כלל, והחתימו את בני המשפחה על הודעות כוזבות. 20. גם אם ניתן לקבל את הטענה כי לעזרא סבאח היה אינטרס לסלק את הנאשם מחנותו כדי להשתלט על אותו מקום (ואיננו מביעים דיעה בנושא זה לכאן או לכאן); וגם אם ניתן היה לקבל שלקטינים X ו-X היה עניין לטפול אשמת שווא על אביהם - כדי שזה ייאסר והם יוכלו לעשות כאוות נפשם, ללא פיקוח מצד האב; וגם אם ניתן לקבל את טענת הנאשם - שנתמכה גם בהודעות ובעדויות שאר בני משפחתו (שהיו עדי תביעה) - כי מטרת הנאשם הייתה לשמור על ילדיו שלא יכלו בדרך רעה; לא ניתן בשום אופן לקבל את הדעה כי כל החוקרים החליטו מראש להפליל את הנאשם, ועל כן כתבו בהודעות כל אחד מבני המשפחה שנחקרו - דברים שלא נאמרו להם כלל על-ידי הנחקרים, והחתימו את הנחקרים על מסמכים בעלי תוכן כוזב. 21. באשר להודעותיהם/עדויותיהם של הקטינים X ו-X - ברור לחלוטין כי הם משקרים, שכן הם סתרו בבית המשפט את הודעותיהם במשטרה, אלא שלא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר אם הם שיקרו במשטרה או בבית המשפט. 22. מן הרישום הפלילי של X (יליד פברואר 80') עולה כי במרס 1996 - עבר עבירת איומים; בחודשים אוקטובר-נובמבר 1996 - עבר 6 פריצות לבניינים שאינם דירות וגנב מתוכם; וכן תלויים ועומדים נגדו תיקים בגין שתי פריצות שביצע ביוני 1997. 23. מן הרישום הפלילי של X (יליד אפריל 82') עולה כי תלויים ועומדים נגדו 6 תיקים בגין פגיעה בבנייני ציבור שעבר במרס-אפריל 1997, שני תיקים בגין עלבון דת שעבר במרס 1997, ותיק בגין החזקת נכס החשוד כגנוב שביצע באוגוסט 1999. 24. רישומים אלה מחזקים, לכאורה, את טענת הנאשם כי חשש להתדרדרות בניו הקטינים X ו-X לפשע, ביקש להרחיקם מ"הרחוב" ומחברים לא רצויים, ועל כן לקחם לעבוד עמו בחנות בשוק, ועשה ככל יכולתו שלא יברחו מהחנות. 25. מורי בית הספר ומנהלו לא הובאו לעדות על-ידי אף אחד מהצדדים, כך שאין לבית המשפט (בין בערכאה הראשונה ובין בערכאת הערעור) די מידע כדי לקבוע מי אשם בהפסקת לימודיהם של הקטינים, מתי הפסיקו ללמוד, ומה סיבת ההפסקה. איננו יודעים, איפוא, אם האינתיפאדה הייתה סיבת ההפסקה, חוסר נכונותם או חוסר כישוריהם הלימודיים של הקטינים, או דרישת הנאשם מהקטינים - שלכאורה רצו מאד ללמוד - להפסיק תלמודם כדי לסייע לו בחנות. 26. לעניין זה יצוין כי גם בתו הקטינה של הנאשם הפסיקה לימודיה בשל חוסר רצון ללמוד (לפי עדותה), ואין טענה כי זו באה לסייע לנאשם בחנות. 27. אין, איפוא, בסיס עובדתי לקבוע מעבר לספק סביר כי הנאשם הוציא את הקטינים מבית הספר, בניגוד לרצונם ללמוד, כדי לסייע לו בעבודה בחנות. 28. נראה לנו כי גם אין ראיות מעבר לספק סביר כי הנאשם נהג לקשור במשך תקופה ארוכה את ילדיו (או כל פעם אחד מהם) בשרשרת בבית ובחנות. 29. יודגש כי הקטינים X ו-X - שיקרו, ושינו גירסותיהם, ולא ניתן להתבסס על הודעותיהם במשטרה בלבד. 30. השכן עזרא סבאח העיד על קשירת הקטינים בשרשרת, והכאתם על-ידי אביהם במשך תקופה ארוכה, וטען כי לא ראה צורך להזעיק משטרה משום שמדובר ב"בעיה משפחתית". רק ביום 16.7.96 - ראה להזעיק את המשטרה בסמוך לשעה 16: 00. 31. קשה לתאר כי במשך תקופה ארוכה היו הקטינים עובדים בחנות בשוק מחנה יהודה, בדוכנים פתוחים - כשהם קשורים בשרשרת ארוכה, ואיש מאלפי הקונים, הפקחים והשוטרים המסתובבים בשוק - לא היה רואה זאת כלל. 32. הטענה נגד הנאשם היא כי היה מביא את ילדיו לחנות בבוקר, עוזבם שם כדי שיעבדו כל היום בלעדיו, קושר כל פעם אחד מהם בשרשרת כדי שלא יברח, והנאשם עצמו היה חוזר לחנות רק בלילה להחזיר את ילדיו הביתה. 33. אם יש ממש בטענה זו, סביר שהקטינים הקשורים היו מתלוננים בפני עוברים ושבים, לא כל שכן בפני פקחים ושוטרים המסתובבים דרך קבע בשוק מחנה יהודה; או לפחות היו מציגים לראווה את רגלם הקשורה כדי שהעוברים והשבים יזדעזעו ממצבם, ויפעלו לשחרורם מהשרשרת. 34. קשה גם להאמין שהשכן עזרא סבאח היה רואה במשך תקופה ארוכה כי הנאשם קושר את ילדיו בשרשרת, מכה אותם, הם בוכים (כפי שהעיד), והיה עובר על כך לסדר היום בנימוק המוזר שמדובר ב"בעיה משפחתית". 35. ניתן לקבוע ללא ספק כלשהו, כי הקטין X נקשר בשרשרת בחנות ביום 16.7.96 - הוא היום בו הזעיק סבאח את המשטרה וזו מצאה את הקטין X קשור בשרשרת בחנות הנאשם. 36. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי הוא לא קשר את X בשרשרת, וכי בנו הקטין X עשה זאת לאחיו X. 37. דא עקא, בהודעתו במשטרה ת13/, ביום האירוע, הודה הנאשם כי ילדיו X ו-X בורחים כל הזמן ולא באים לעבודה "לכן אני קושר לו את הרגל בשרשרת עם מנעול". 38. למרות שהנאשם והקטינים חזרו בהם בבית המשפט מדבריהם במשטרה, כבר אמרנו שאיננו מקבלים את הגירסה כאילו כל החוקרים כתבו דברי כזב בכל הודעות בני המשפחה במשטרה, ועל כן בדין ראה בית המשפט קמא לקבל את דברי בני המשפחה בנדון במשטרה ודחה את התכחשותם הטוטאלית בבית המשפט. 39. הוא הדין לעניין הכאת הנאשם את ילדיו פורעי העוול. גם אם נתעלם מן התיאור הקשה של המכות ונסתפק בעדויות על מכות קלות יותר - עדיין עבר הנאשם את העבירה של תקיפת הקטינים. 40. הנאשם וסניגורו מתקוממים נגד תיאור הנאשם בכתב האישום כ"מפלצת", ומבקשים לתאר את הנאשם כאב דואג לילדיו, שגם אם הפעיל מדי פעם כוח מסוים נגד ילדיו - עשה כן למען חינוכם, וכדי למנוע מהם התדרדרות קשה לעולם הפשע. 41. אין די בראיות שהיו בפני בית המשפט קמא לקבוע מעבר לספק סביר כי תיאור התנהגות הנאשם כפי שמופיע בכתב האישום - אכן מתאים למציאות. 42. גם לא ניתן לקבוע מה קדם למה: התנהגות הנאשם כלפי ילדיו, שהביאתם לעזיבת לימודיהם, התחברות עם אנשי שוליים, והתדרדרות לפשע; או עזיבת הקטינים את הלימודים, התחברות עם אנשי שוליים וביצוע עבירות - ביזמת הקטינים, וניסיון הנאשם למנוע את המשך התדרדרותם בדרכי חינוך שיש בהן משום אלימות. 43. בין כך ובין כך, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אפילו אין הקטינים X ו-X בנים למופת, והם מסבים להוריהם עוגמת נפש מרובה עד כדי הסתבכות בפלילים - עדיין אין הצדקה לקשירה ברברית בחנות וכפיית נער בגילו של X - לעבוד בחנות, או להכאת קטינים. 44. אי לכך לא ראינו לקבל את ערעור הנאשם ולקבוע שהעבירות (גם אם במינון שונה מהמפורט בכתב האישום) - לא בוצעו כלל על ידי הנאשם. 45. המדינה מערערת על קולת העונש. 46. נראה לנו כי גם בית המשפט קמא היה ער לבעיתיות של התנהגות הקטינים שהביאה את הנאשם לנהוג בהם כפי שנהג, ועל כן ראה להסתפק במאסר של 5 חודשים בפועל ו5- חודשים על תנאי. 47. בנסיבות העניין איננו רואים להתערב בגובה העונש, מה גם שהנאשם כבר סיים לשאת את עונשו; וחששו של הנאשם בדבר התדרדרות בניו לפשע - הוכיח עצמו הלכה למעשה, כאשר לאחר שהנאשם נעצר - עברו הקטינים לפשיעה מואצת. 48. לאור כל האמור לעיל - אנו דוחים את שני הערעורים. קטיניםהעסקת בני נוער