קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקפאת תיק תאונת דרכים לאחר תשלום תכוף: תחילתו של הליך זה בתביעה שהוגשה לבית-משפט השלום בירושלים לקבלת פיצוי על נזק שנגרם לתובעת בשל תאונת דרכים בה הייתה מעורבת. קצת יותר משנה לאחר הגשת התביעה, וכיוון שלפי חוו"ד רפואית שניתנה, טרם ניתן היה לקבוע אז את היקף הנכות הצמיתה, הודיעו ב"כ שני הצדדים לבית-משפט השלום (בישיבה מיום 21/12/92 ) שהתובעת תקבל תשלום תכוף של 30,000 ש"ח, שהדיון יוקפא ו"בחלוף שנתיים תהיה התובעת רשאית להגיש דרישה נוספת לתשלום תכוף והנתבעת תהיה זכאית לדרוש שהמומחית תבדוק אותה פעם נוספת לראות אם חל שיפור במצבה". מאוחר יותר ביום (5.2.93) שבו והסכימו הצדדים ש"ההליך יופסק" לשנתיים, ובינתיים ישולמו 30,000 ש"ח. עוד הוסכם לכשיתחדש ההליך "תתקיים בדיקה רפואית חוזרת" ע"י מומחה אחר. ב9/7/74- הוגשה חוות דעת על-ידי פרופ' יהודה שפירא, הוא ה"מומחה האחר" שמונה על-ידי בית-משפט השלום. מאוחר יותר תוקנה התביעה ובעקבות כך התיק הועבר לבית-משפט זה. ביום 1.3.98 נקבע על ידי התיק להוכחות. ביום שנקבע להוכחות (1/9/98) הודיע ב"כ התובעת שהוא לא יביא ראיות. תחת זאת הוסכם על מספר עובדות, וכן הוסכם שפרט לעובדות אלו לא תובאנה ראיות נוספות. ואלו הן העובדות עליהן הוסכם: א. הודאה באחריות מצד הנתבעים. ב. היה תשלום תכוף של 30,000 ש"ח ב3.2.93-. ג. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ב2.8.90-. ד. היא ילידת 20.12.83. ה. ימי האשפוז שלה 14 יום. ו. היא לומדת בבית ספר יסודי רגיל ברפיח. ז. אינה מקבלת טיפולים רפואיים כלשהם. ח. התובעת מתגוררת עם הוריה ואינה נעזרת בעזרה חיצונית. ט. אם התובעת היא עקרת בית. אב התובעת היה בעבר פועל בנין וכיום אינו עובד. י. לתובעת 7 אחים, אחד מפגר. יא. מגיעה לבית בהליכה רגלית. יב. בהיותה באשפוז הוריה באו לבקרה כל יום, 10 ימים מהאשפוז היו בתל-השומר. יג. המשפחה מתגוררת ברש-אל-סולטן ברפיח. יד. חוות דעת בעניין המצב בעזה שהוגשה מטעם הנתבעים תתקבל כראיה מבלי שהתובעת מודה בנתוניה (לחוות דעת זו שניתנה על-ידי פילר אתייחס בהמשך). טו. התובעת תוכל להגיש נתונים סטטיסטיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. טז. חוות דעת רפואיות ושאלות ותשובות ההבהרה של שני הצדדים יהיו ראיה. יז. עו"ד קיין מגיש את הנתונים הסטטיסטיים (ת1/) של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית, וד"ר פילר, מומחה מטעם הנתבעים, מסכים שאכן אלו הם הנתונים, ואולם הוא מסתייג משעור האבטלה שלטענתו הוא גבוה יותר, במיוחד גבי נשים, והוא מוצג באופן ממותן רק מטעמים פוליטיים. לטענתו יש גם הגזמת נתונים על מספר ימי העבודה החודשיים של ערבים העובדים בישראל. פרופ' שפירא, מומחה נוירולוג, שראה את רישומי בית החולים וגם בדק את התובעת, כותב בחוות הדעת: "בקבלה לביה"ח שיבא - נמצאה סטופורוטית. פוקחת ומגיבה לכאב. בצילומי CT ראש נמצאו שברים מורכבים ב2- הפירמידות. שבר קוי טמורופריאטלי שמאלי ושבר דחוס (מינימלית) פריאטואוכסיפיטלי משמאל. נמצא אויר בחלל הסובארכנואידלי ובציסטרנות. היתה בטיפול נמרץ ילדים בהשגחה מיוחדת. היתה יציבה מבחינה המודינמית עם אישונים שוים ומגיבים. דימום קל מאוזן שמאל. טופלה בהיפרונטילציה ובצמצום נוזלים. כעבור יממה עם שפור במצבה, עברה אכסטובציה, וכעבור 4 ימים עברה למחלקת ילדים. בבדיקה נוירולוגית נמצא שיתוק של עצב קרניאלי 6 (אבדוצנס) מצד ימין וכן אישונים לא שווים (אנאיזקוריה). ב31.8.90- שוחררה חנאן מתל השומר והועברה לביה"ח נאסר ברצועת עזה שם שהתה שבועיים נוספים. הבדיקה נערכה ב4.2.97-, כשהיא כבת 14 שנה. הגיעה בלווית אביה הדובר עברית רהוטה ושוטפת. לדברי האב, המשחה גרה ברפיח אל סולן, הילדה גרה עם הוריה בבית. מבקרת בבית ספר רגיל, אם כי מבקרת באופן לא סדיר, ונעדרת לתקופות שבין שבוע עד חודש מבית הספר. לדבריו, עצמאית בבית בחי יום יום. אולם מצויה לעתים קרובות באי שקט ועצבנות. משתינה במכנסיים ביום ובלילה (לדבריו, מאז התאונה) לדבריו אינה רואה טוב ואינה שומעת טוב. אינה לוקחת תרופות. בבדיקה - ילדה לבושה יפה, מטופחת, אולם התנהגותה בעת הבדיקה מוזרה ובלתי צפויה. כשנתבקשה לספור מ1- עד 10 לא ספרה. זו הייתה תגובתה גם כשנתבקשה לבצע פקודות פשוטות אחרות. היא סירבה לדבר חוץ מאשר לומר את שמה. לא שייכה חלקי גוף ולא תמונות שהראיתי לה. בדיקת עצבי הגולגולת כולל תנועות גלגלי העיניים, הפנים ולשון הייתה תקינה. (לא הצלחתי לבדוק חדות ראייה ושמיעה). בדיקת שווי משקל וקואורדינציה, וכן כוח גס. החזרים גידים ותחושה נמצאה בגדר הנורמה, דומיננטיות ימנית, היא הסכימה וצליחה להעתיק צורות גאומטריות פשוטות בלבד, היא לא כתבה את שמה. מאידך הסכימה והצליחה לחקות במהירות ובמדויק כשהראיתי לה 4 או 6 אצבעות. בבדיקה הנוירופסיכולוגית ע"י ד"ר זלוטוגורסקי (22.6.97) - חנאן אלקין מתפקדת ברמה של פיגור שכלי (IQ - מילולי של 48% וביצועי של 60%), בנוסף קיימת עדות ברורה לדיספונקציה קורטיקלית במטלות רבות. דיון: נערה בת 13 וחצי שנים, אשר לפי הנתונים שבידינו היתה בריאה בגופה ובנפשה עד לתאונה ב1990- שבה נחבלה בין השאר בראשה. סבלה מהכרה מעורפלת במשך מספר ימים, נמצאו שברים בגולגולת, אחד קווי ואחד דחוס. CT של המוח מ17.2.97- הצביע על אטרופיה מוחית קלה של המיספרה שמאלית. בבדיקה הנוירולוגית הבסיסית לא נמצאו סטיות, אולם בבדיקת תפקודים מוחיים גבוהים נמצא פיגור שכלי משמעותי בדרגה שקבע ד"ר זלוטוגורסקי, כפי שכבר נמצא ב1991-. הפיגור השכלי מגביל את יכולת חנאן במידה רבה לעבודה ולפרנסה עצמאית. אני ממליץ לפיכך לקבוע את נכותה בתחום הנוירולוגי ל70%- לפי סעיף 34 ו' של תקנות הביטוח הלאומי. מאחר וחלפו כבר 7 שנים מאז התאונה, יש לראות נכות זו כצמיתה". חשוב להדגיש את העובדה שאבי התובעת סיפר לפרופ' שפירא שהתובעת מבקרת בבית-ספר רגיל (אמנם עם העדרויות), וכן שהיא "עצמאית בבית בחיי היום יום". דברים אלו עולים בקנה אחד עם אותם ממצאי הבדיקה תקינים והכוונה שעצבי הגולגולת, תנועות גלגלי העיניים הפנים והלשון, היו תקינים, וכן שבדיקות שווי המשקל, הקואורדינציה, כח גס, החזרים גידים ותחושה היו בגדר הנורמה. בהקשר זה ראוי לחזור ולציין שהתביעה הוגשה במקורה לבית-משפט השלום והדבר מעיד על כך שהורי התובעת שהם אפוטרופסיה, העריכו שהנזק שנגרם לתובעת הוא מתון יחסית ונופל למסגרת סמכות בית-משפט השלום כפי שהיתה באותם ימים. לשיפוט זה של האנשים הקרובים ביותר לתובעת, שהם גם הוריה והם מעונינים בתוצאה הכספית הטובה ביותר לבתם, יש ליתן כמובן משקל. לצד זה, וכמובן שגם את זה חשוב להדגיש, מצא המומחה שתפקוד התובעת הוא ברמה של פיגור שכלי וכי "קיימת עדות ברור לדיספונקציה קורטיקלי במטלות רבות". מתשובות שנתן המומחה לשאלות הבהרה שונות, עולה שהחבלה המוחית בתובעת היתה קשה, כי התובעת לא תוכל להשתלב בשוק העבודה החופשי, שייתכן שהיא תוכל להשתלב בעבודה במסגרת מוגנת, שהיא תוכל לתפקד כעקרת בית בתפקוד בסיסי עם "סיוע קל", ואולם שהיא תתקשה "כנראה" לתפקד באופן מקיף כעקרת בית. עוד מסתבר מתשובות אלו שהתובעת תיזקק ל"סיוע קל עד בינוני" של כשלוש שעות יומיות במשך שנתיים שלוש כדי לרכוש מיומנות של עקרת בית, שהיא איננה מהווה סכנה לעצמה או לסביבה, שהיא תיזקק למעקב נוירולוגי אחת לשנה, וכן למסגרת חינוכית-שיקומית ולתכנית שיקומית, ותהיה זקוקה גם לסיוע של מלווה בנסיעות למרחקים. אי אפשר שלא להתרשם מכך שהמומחה מעריך את המגבלות שיש לתובעת הערכה גבוהה בהרבה מהערכת הוריה. בנסיבות אלו אי היכולת של בית המשפט להתרשם מהתובעת במהלך מתן עדות על-ידה מקשה מאד על קביעת ההיקף האמיתי של מגבלותיה כמו גם על הטיפולים והעזרה שהיא נזקקת להם. העובדה שהתובעת סומכת על חוות דעת רפואית בלבד מבלי לחשוף עצמה לבחינה והתרשמות על-ידי בית המשפט, יש בה סממן מסוים של אי הבאת ראיה הנמצאת בשליטתה, שהרי אחרי ככלות הכל הקביעה הסופית של מידת הפגיעה בקרבן התאונה היא קביעת ביהמ"ש, והנוקט בטקטיקה של אי הצגת ראיות בפני בית המשפט בנושא העיקרי העומד להכרעה, חזקה עליו שסבר שהתוצאה הכספית של הליך זה מבחינתו תהיה טובה יותר ללא הצגת "הראייה". רקע זה חייב אותי להדגיש, וביתר שאת, שתי עובדות בהן הודה אבי התובעת בפני המומחה. המדובר הוא בעובדה שהתובעת הולכת לבית-ספר רגיל, דבר שקשה לראות אותו כאפשרי במגבלות קשות כל כך כמתואר על-ידי המומחה, וכן בעובדה שהיא עצמאית בתפקודה. עם זאת ובהנחות הטובות ביותר לתובעת, ברור שמדובר בתובעת שנפגעה באופן קשה. פריט הנזק הקשה ביותר להערכה הוא אבדן השתכרות לעתיד. הקושי נובע הן מאי היכולת של בית המשפט לקבוע באופן מדויק ככל האפשר את ההיקף האמיתי של מגבלות התובעת, זאת בשל "מדיניות הספינקס" בה נקטה התובעת, הן מחוסר היכולת להעריך את רמות התעסוקה ורמות השכר של תושבי רצועת עזה בעתיד בכלל, ושל כוח העבודה הנשי בפרט. ד"ר גיל פיילר, שהגיש לבית המשפט חוות דעת מטעם הנתבעת, מנסה להקל על מלאכה זו על-ידי הבאת נתונים רלבנטיים לשאלה זו. הממוצע המשתלם בהווה לאדם לא מקצועי הוא כ600- ש"ח לחודש, ולעובד מקצועי ובעל השכלה הוא כ800- ש"ח לחודש. עוד עולה מחוות דעת זו שרק 9% מכלל העובדים הם נשים, ורק 11% מכלל הנשים נמנות על המועסקים ( לעומת 69% מכלל העובדים). מצב התעסוקה הכללי הוא קשה, האבטלה גואה ויש מאבק על מקומות עבודה, ובמאבק זה חודר כוח עבודה גברי גם לתחומי עבודה "נשיים" יותר, דבר המקשה עוד יותר על הנשים להשיג עבודה. לכל זה יש להוסיף את הגישה התרבותית הדתית המקובלת ברצועת עזה, המעדיפה שהנשים לא תצאנה לעבודה. גיל הנישואין הצעיר (18-20) של נשים הוא גורם נוסף הבולם את יציאתן של הנשים לעבודה. ילודה בהיקף רחב היא גורם בולם נוסף של כוח אדם נשי המצוי בשוק העבודה, שכן הצורך לטפל בילדים רבים מחייב את האמהות להישאר בבית. התמהיל העגום של שכר עבודה נמוך, אבטלה משמעותית, והסתברות נמוכה של אפשרות יציאה לעבודה, כל זאת על הרקע הכללי שתואר לעיל מותיר את סכויי ההשתכרות של התובעת גם אלמלא התאונה על הצד הנמוך מאד. כדי להיחלץ ממלתעותיה של מסקנה עגומה זו בנתה התובעת בסיכומיה תרחיש עתידי שיש בו עושר ואושר, תוך שהיא מבקשת מבית המשפט לקבוע שמה שהיה אינו מה שיהיה, וכי רצועת עזה תפרח ותשגשג כפי שמשגשגות מדינות אחרות שידעו בעבר עוני. אני מסכים עם התובעת שתיאורטית לא ניתן לשלול כל תרחיש עתידי, ואולם כשמשאלות לב עוברות דרך הקנקן של בחינת ההסתברויות, חוששני שהמדובר הוא בהסתברות קטנה, ולו בשני אלה: א. אין בפני לא רק נתונים מהם ניתן להסיק שתהליך כזה עומד להתרחש אלא אפילו הוכחה לקיום זרעים מהם יצמח נס כלכלי כמתואר על-ידי התובעת בסיכומיה. ב. התובעת עושה השוואות לכלכלות רחוקות הן גיאוגרפית, הן חברתית, הן תרבותית מהמצב השורר ברצועת עזה. השוואה לכלכלות קרובות יותר הן מבחינה גיאוגרפית הן מבחינה כלכלית (למשל כלכלת הארצות הגובלות), איננה מצביעה על תהליכים של שגשוג כלכלי, תהליכים שעברו על אותן כלכלות רחוקות, ואולם לא על הכלכלות "הקרובות". הצורך לחזות עתיד בן עשרות שנים הוא קשה בדרך כלל והוא קשה שבעתיים בנתוני הזמן והמקום של רצועת עזה. על הקושי בפניו ניצב בית המשפט במצבים דומים, אמר בית המשפט העליון: "בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בענינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד, עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה ואנו לא נביאם" (ע.א. 2661/90 מ"ז (1) 802, 822). בבואי לקבוע את נזקה של התובעת בפריט זה של אבדן שכר, אי אפשר שלא ליתן משקל נכבד למציאות כפי שהיא משתקפת בחוות דעת פיילר אם כי אביא בחשבון גם אפשרות לשנוי חיובי של המצב בעתיד הקרוב או הרחוק. נראה לי שפיצוי בסכום של 120,000 ש"ח בפריט זה מביא בחשבון גם מצב עכשווי עגום שאין יודע את משכו, גם סיכויי שיפור בעתיד, גם את הסבירות הגדולה שבכל מקרה וגם אלמלא התאונה לא היתה התובעת עובדת כדרך שעושות רוב מספרן ומנינן של חברותיה, גם את האפשרות שהיא היתה עובדת תקופה קצרה עד שהיתה חדלה אם מחמת נשואין אם מחמת הצורך לטפל בבית, גם את העובדה שגם היום אין התובעת נעדרת לחלוטין כושר השתכרות וגם את אי הבהירות האופף את ההיקף המדויק של הפגיעה הפונקציונלית האמיתית בה. עבור עזרה בעתיד, שתהיה משמעותית יותר בעתיד הקרוב, ומשמעותית פחות בעתיד הרחוק יותר אני פוסק 20,000 ש"ח. ראוי לחזור ולציין בהקשר זה שאבי התובעת אמר שהתובע היא כבר היום עצמאית בתפקודה. עבור הוצאות רפואיות, שאודות הצורך בהן כמו גם עלותן, משכן, וסוגן, אין בפני נתונים כלשהם (במסגרת האלם הכללי שגזרה התובעת על עצמה), אני פוסק פיצוי של 20,000 ש"ח. יצוין שהנתון היחיד שיש בפני הוא שהתובעת איננה מקבלת טיפולים רפואיים כלשהם (ראה העובדות המוסכמות). עבור הוצאות נסיעה בעבר אני פוסק 6,000 ש"ח, וסכום זה כולל ריבית והצמדה עד היום. עבור נזק בלתי ממוני אני פוסק 145,000 ש"ח וסכום זה כולל ריבית והצמדה עד היום. מהסכומים שפסקתי יש לנכות תשלום תכוף של 30,000 ש"ח שלפי העובדות המוסכמות שולם לתובעת, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה עד היום. הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים האמורים (לאחר הניכוי האמור), ובנוסף ישאו בהוצאות התובעת וכן בשכ"ט עו"ד של 13% על סכומים אלו ובצרוף מע"מ. התובעת תשא בהפרש האגרות שהיו מוטלות על תביעה זו אילו הוגשה לבית-משפט השלום לבין האגרות המוטלות בשל הליך זה בבית-משפט זה.תאונת דרכיםתשלום תכוף