קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השכרת חנות עם חובות: התביעות שלפני ענינן עיסקה שנעשתה בין שריקי (להלן: "שריקי") לבין ציון (להלן: "ציון"). העובדות 1. ציון הוא חוכר לדורות של חנות (להלן: "החנות") בה ניהל עסק של מינימרקט (להלן: "העסק"). 2. בחודש אפריל 1996 פירסם ציון את החנות והעסק למכירה או להשכרה. 3. בעקבות הפירסום נפגשו הצדדים והסכימו תחילה על עיסקת רכישה. כיוון ששריקי לא הצליח לגייס את הסכום הדרוש לרכישה ביטלו הצדדים את הסכם המכירה והסכימו ששריקי ישכור את החנות והעסק כמפורט בחוזה השכירות. 4. בהמרצה 9103/96 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה בדבר החזרת החנות ודמי השכירות ונקודת המוצא של פסק הדין שהם נוהגים עפ"י החלטה שם. טענות שריקי 5. א. ציון ניצל את תמימותו והציג בפניו מצג לא נכון לגבי רווחיותו של העסק ולגבי הפוטנציאל הגלום בו. ב. ציון הסתיר ממנו את חובותיו הרבים שנגרמו לו כתוצאה מניהול העסק. ג. ציון לא הציג בפניו את המאזנים של העסק בטרם מסרו לידיו. טענות ציון 6. א. שריקי דחה את עצתו להתייעץ עם בני משפחתו בטרם חתימת החוזים. ב. הוא הסביר לשריקי בכל פעם שבא לחנות את שנתבקש להסביר. ג. מעולם לא הציג מצגי שווא באשר לרווחים שמנים בעסק. ד. שריקי ביקר בעסק ראה את החשבונות ויכול היה להתרשם בעצמו מהמחזור. ה. הנפילה ברווחי העסק נובעת מדרך ניהולו ע"י שריקי. לטענתו שריקי לא הפעיל את העסק בצורה מסודרת ואין לו אלא להלין על עצמו. ו. הסכומים שקיבל משריקי הם עבור מוניטין, מלאי, ודמי שכירות וגם אלה לא שולמו במלואם ראה תביעתו (ת.א. 1578/96) הנדונה במאוחד עם תיק זה. הראיות 7. הצדדים העידו בעצמם צרפו מסמכים שונים לתמיכה בגירסתם. מטעמו של ציון העיד חברו מר בך יצחק. המצב המשפטי 8. א. למעשה המדובר בתביעה לביטול חוזה. בטענה של טעות או הטעיה. מצב המוסדר בסעיפים 14 ו- 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). ב. הטוען לזכותו לבטל חוזה מחמת טעות או הטעיה חייב להראות לבית המשפט כי חתם על חוזה בשל טעות בחוק או בעובדה ואם הוטעה ע"י הצד השני עליו להראות מה היתה ההטעיה עליה הסתמך. במילים פשוטות נטל הראיה מונח על כתפי הטוען. דיון 9. א. טענתו של שריקי בעיקרה היא שהוטעה למעשה ע"י ציון בכך שפיאר והילל את העסק מבלי שאיפשר לו לבדוק את נכונות התאורים. ב. לעומתו טוען ציון שלא הסתיר דבר מפני שריקי להיפך הוא לימד אותו את כל הדרוש לימוד. שריקי היה בעסק ערב העברתו ודבר לא הוסתר ממנו. ג. מקריאת חומר הראיות ושמיעת העדים אוכל לקבוע במפורש שגירסתו של שריקי היא שהטעות היתה בכך שלא ידע עד כמה העסק גרוע. אם כך הדבר. המדובר בטעות בכדאיות העיסקה וזוהי טעות שאינה עילה לביטול חוזה (ראה סעיף 14 (3) לחוק החוזים). ד. סעיף 15 לחוק החוזים דן בזכות לביטולו של חוזה בשל הטעיה קובע כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותו". שריקי טוען שציון לא איפשר לו לראות את המאזנים. עם כל הכבוד והסימפטיה אומר כי איש לא אילץ את שריקי לחתום על החוזה בטרם סיים בדיקת כדאיות העיסקה העובדה שציון שיבח את איכות העסק אין בה לכשעצמה כדי לבסס טענת הטעיה. ה. בנוסף טוען שריקי כי אם היה יודע על היקף חובותיו של ציון לא היה ניכנס לעיסקה. ניתוח הראיות 10. הצדדים הירבו לחתום על מסמכים ובמקביל פעלו ללא עריכת מסמכים. אזכיר את הפעולות והמסמכים החשובים בקצרה. א. שריקי החל לעבוד בעסק החל מיום 14.4.96 (ראה סעיף 7 לכתב התביעה) לעניננו לא רלבנטי מה היו היחסים ביחוד לאור קביעת בית הדין לעבודה די לנו שהוא עבד בעסק ויכול היה ללמוד את המתרחש. אוסיף, כי עפ"י חומר הראיות ברור ששריקי נכח בעסק עבד בו תקופה מסוימת. שריקי פנה בתביעה לבית הדין לעבודה (נספח י' לתצהירו של ציון) בדרישה שישולם לו שכר עבודה עבור שלושה חודשים. ביה"ד לעבודה דחה את התביעה לתשלום שכר עבודה בפסק הדין שם קבעה השופטת הנכבדה ששריקי אישר בפניה שהוא עבד בחנות וטען כנגד ציון שלא לימד אותו את העבודה כפי שהבטיח. ב. (1) ביום 28.5.96 מסר שריקי שיק ע"ס -. 100,000 ש"ח לפקודת ציון לידיו של עו"ד יעקב גלעד. השיק נמסר על חשבון חובו של ציון לאחד בשם אסרף שאול (ראה צרופות א' ו- א1/ לכתב התביעה). (2) באותו מועד מסר שריקי לידי ציון שני שקים נוספים האחד ע"ס 10,000 ש"ח שפרעונו 28.5.96 והשני ע"ס -. 4,485 ש"ח שפרעונו ביום 1.8.96 (ראה צרופות ד' ג' ה' לכתב התביעה). ג. החוזה להעברת הזכויות בחנות ובעסק נחתם רק ביום 13.6.96 (ראה צרופה ו' לכתב התביעה). ד. בנוסף לחוזה המכר חתמו הצדדים על מסמך, הכתוב בכתב יד, בו הסכימו כי אם שריקי לא יקבל משכנתא למימון רכישת החנות יבוטל החוזה בהסכמה ללא "תביעה ו/או טענה כלשהי" (ראה צרופה ז' לכתב התביעה). ה. כעבור 13 יום ביום 26.6.96 חתמו הצדדים על חוזה להשכרת החנות והעסק בסופו של החוזה הוסיפו בכתב יד שאם שריקי ירכוש את הציוד מציון יופחתו דמי השכירות (ראה צרופה ח' של כתב התביעה). ו. בתאריך 1.7.96 שילם שריקי דמי שכירות לששה חודשים (ראה צרופה י' לכתב התביעה). ז. בתאריך 23.7.96 נחתם הסכם בין הצדדים בנוכחות האדונים יצחק בך ויצחק עטרי. בהסכם הזה נאמר שאין שריקי חייב דבר לציון עבור המוניטין ושאם הוא יעביר את זכות השכירות לצד שלישי יהיה שריקי זכאי לגבות עבור מוניטין העסק (ראה צרופה י"א לכתב התביעה). אוסיף שהעד מר יצחק בך העיד כי הוא נתבקש לערוך את המסמך ע"י שריקי. ח. בתאריך 14.8.96 ביקש ציון משריקי שיוסיף לו את סכום המע"מ החל על מכירת המוניטין (17000 ש"ח) (ראה נספח יב1/ לכתב התביעה). מכתב שנותר ללא תגובה. 11. א. הארכתי קמעה בסקירת המסמכים שהוגשו כיוון שמהם ניתן ללמוד כי למעשה לא הצליח שריקי להראות כי הוטעה ע"י ציון. להיפך מהחומר הנזכר לעיל ניתן ללמוד שלשריקי היו אפשרויות לעצור את העיסקה ולצאת ממנה כמעט בכל שלב. ב. אין הסבר מדוע שילם שריקי כספים נכבדים כבר ביום 28.5.96. 15 יום לפני שנחתם חוזה כלשהו בין הצדדים. אין ספק ששריקי יכול היה ללמוד על כך שלציון יש חוב במועד התשלום לעו"ד גלעד. מעבר לכך אינני סבור שחובותיו של ציון רלבנטים לעיסקה שבין הצדדים. ג. מחתימת הנספח לחוזה המכר ניתן ללמוד כי שריקי ידע שהוא עלול להקלע לקשיים והעדיף שלא להיות קשור בחוזה מחייב שאין הוא יכול לכבדו. ד. משבוטל הסכם המכר יכול היה שריקי לקבל את כספו ולפרוש מהעיסקה עם ציון וזאת עפ"י הוראות הנספח. לעומת זאת אנו רואים שהוא בחר לחתום על חוזה השכירות לאחר שעבד בעסק מספר שבועות לא מבוטל. ה. המוניטין לא נזכר בחוזי המכר והשכירות. לאחר ששמעתי את העדים וקראתי את המסמכים אני מקבל את גירסתו של ציון הנתמכת בעדותו של העד יצחק בך אשר ערך את הסכם המוניטין. הסכם זה נראה על פניו מאוזן ומשרת את האינטרסים של שני הצדדים, וזאת כמובן מבלי להכנס לשאלת כדאיות העיסקה. יתר על כן צרופות י"א ו- י"ב1/ תומכות בגירסתו של ציון שהסכום של 100,000 ש"ח שולם עבור מוניטין. ו. אני דוחה את התביעה לגבי השיק ע"ס 4,485 ש"ח. זאת כיוון שאין מחלוקת שהשיק נמסר לידיו של ציון. המחלוקת היא אם ציון החזירו לשריקי וזה קרעו אם לא. בנסיבות אלה ניתן היה לצפות משריקי שיציג את השיק שנפרע או את דף חשבון הבנק ממנו ניתן ללמוד שהשיק שולם. משלא עשה כך לא הוכיח את גירסתו ואני דוחה את תביעתו. לסיכום התביעה בת.א. 13217/96 12. א. מכל האמור לעיל, אני קובע ששריקי לא הצליח להוכיח לא את טענת הטעות ולא את טענת ההטעיה ועל כן אני דוחה את תביעתו. ב. למעלה מן הצורך אני דוחה את תביעתו של שריקי כנגד הגב' לבנה אברהם אשר לא היתה צד לעיסקאות ולא נפרעת בשקים ושירבובה לתביעה לא היה במקומו. אני מאמץ בענין זה את כל האמור בסיכומי הנתבע. תביעת ציון נגד שריקי ת.א. 15781/96 13. תביעה זאת הוגשה בגין חמישה שקים שקיבל ציון משריקי עבור המלאי שרכש ממנו. 14. בסעיף 5 לסיכומיו שריקי מתייחס לשאלת המלאי. הוא טוען כי המלאי עבורו ניתנו השקים פחות בערכו מהסכום הנקוב בשקים. 15. א. חשבונית המס שמספרה 1746 נעשתה ביום 1.8.96 יום תחילת השכירות ובגינה ניתנו שבעה שקים כמפורט בחשבונית ושני שקים מתוכם כובדו. ב. חמישה שקים נספח ב' של כתב התביעה לא כובדו ע"י שריקי לטענתו כי לא קיבל תמורה מלאה לשקים. ג. הוא לא הצליח להרים את נטל הראיה המונח על כתפיו להוכיח כשלון תמורה מלא המצדיק את אי פרעון השקים. יתר על כן שריקי מאשר שאכן נעשתה ספירת מלא אך לא צירף את הרשימה לה הוא מסכים. לאור האמור לא אוכל לקבל את טענת שריקי שהמלאי לא היה בשווי של השקים שנתן, כי איש לא כפה עליו ליתן את השקים, מכאן שלא נותר אלא לקבל את התביעה בתיק זה. תוצאה סופית א. אני דוחה את התביעה בת.א. 13217/96. ב. אני מקבל את התביעה בת.א. 15781/96. ג. אני מחייב את שריקי בתשלום אגרת משפט שכר העדים בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח ומע"מ. שכירותחוב