בבית-הדין האזורי טען בא-כוח העובד, כי התפטרותו מזכה אותו בפיצויי פיטורים, הן מהעילה של הרעת תנאים מוחשית והן מהעילה של העתקת מקום מגורים ליישוב חקלאי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגין העתקת מקום מגורים לישוב חקלאי: .Iההליך. .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה כבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד: תב"ע מב/17- 3שדחה בחלקה את תביעת המערער לפדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים, דמי חגים ופיצויים על אי הפרשה לקרן פנסיה או צו לתשלום ההפרשות לקרן פנסיה. תוך חיוב חלקי בהוצאות אישיות של בא-כוח המערער. .2העובדות, כעולה מפסק-הדין שבערעור ומחוסר הראיות, הן: א) המערער (להלן - העובד) הועסק על-ידי המשיבה (להלן - המעבידה) מחודש מרץ 1975ועד יום .14.4.1981 המעבידה מעסיקה עובדים ברג'י, במפעלים שונים באזור הדרום; ב) בשנים הראשונות לעבודתו של העובד אצל המעבידה הוא התגורר בדירה שנשכרה על-ידי המעבידה ואשר שימשה למגורים של כמה מעובדיה; ג) בשנה האחרונה לעבודתו התגורר העובד יחד עם עובד נוסף של המעבידה בדירה שכורה. שכר הדירה שולם על-ידי שני העובדים, והוחזר להם על-ידי המעבידה; ד) מספר חודשים לפני הפסקת עבודתו עזב העובד האחר את עבודתו אצל המעבידה, והעובד המשיר להתגורר בה לבדו. משתם חוזה השכירות דרש העובד כי המעבידה תמשיך ותישא בהוצאות שכר הדירה, שהיו אמורים להגיע, באותה דירה, ל- 700שקל בחודש. המעבידה הסכימה להשתתף בהוצאות שכר הדירה בסכום של 250שקל בלבד ונימוקה היה, ששנה קודם לכן השתתפה בהוצאות המגורים של העובד בסך של 175שקל בלבד; ה) העובד הודיע בכתב למעבידה על התפטרותו עקב סירובה של המעבידה לשאת במלואן את הוצאות מגוריו וציין במכתבו, כי במודה והמעבידה תחזור בה תוך 3ימים מסירובה במלוא שכר הדירה יראו את התפטרותו כבטלה; ו) העובד לא בוטח במשך כל תקופת עבודתו בביטוח פנסיוני כלשהו. לעובד נשארה יתרת חופשה בלתי-מנוצלת והוא הפסיק עבודתו בפועל ביום 23.3.1981, תוך קבלת משכורת עד למועד סיומם של יחסי עובד-מעביד. .3בבית-הדין האזורי טען בא-כוח העובד, כי התפטרותו מזכה אותו בפיצויי פיטורים, הן מהעילה של הרעת תנאים מוחשית והן מהעילה של העתקת מקום מגורים ליישוב חקלאי. כן טען העובד, כי המעבידה היתה חייבת לבטחו בביטוח פנסיוני מכוח צו הרחבה החל על כל המועסקים בתעשיה ובמלאכה, והיא עשתה כן רק לגבי חלק מן התקופה. באשר לפדיון חופשה טען העובד, כי הוא זכאי לפדיון חופשה בגין שמונים יום. באשר לתשלום עבור חגים-הוא זכאי לטענתו לתשלום מכוח ההסכם הקיבוצי בענף המתכת. בא-כוח המעבידה טען בבית-הדין האזורי כי התפטרותו של העובד ונסיבותיה אינן מזכות בפיצויי פיטורים וכן כי אין העובד זכאי ליתרת פדיון חופשה, באשר קיבל את כל המגיע לו. באשר לחגים טענה המעבידה. כי העובד קיבל תשלום מוגדל בגינם ואינו זכאי לכל תשלום נוסף. בנושא ההפרשות לקרן פנסיה טענה המעבידה. כי אינה חייבת בתשלום בגין התקופה שבה לא שילמה תשלום זה, מאחר והוסכם בין הצדדים כי התשלום עבור אותה תקופה היה כולל. .4בית-הדין האזורי דחה את התביעה לפיצויי פיטורים בייחוד מן הטעם, כי המשא-ומתן בקשר לשכר הדירה לא התנהל בתום-לב וכי הצטיירה בפניו תמונה של ניסיון ליצור מצב בקשר לתנאי העבודה אשר יצדיק התפטרות עם זכאות לפיצויי פיטורים וכי בית-הדין לא יתן יד ל"תרגיל" כזה. בית-הדין האזורי חייב את המעבידה לשלם פדיון חופשה שנתית עבור שמונים ימי חופשה, תוך קביעה כי ערכו של יום חופשה יחושב לפי ממוצע הכנסתו של העובד ברבע השנה האחרונה לעבודתו מחולק בתשעים. בית-הדין דחה את התביעה לפיצוי על אי-ביצוע תשלום לקרן הפנסיה מן הטעם, שלדעתו לא הוכח כי העובד היה "עובד מתכת" ובתור שכזה חל עליו צו ההרחבה בעניין תשלום פנסיה לעובדים בתעשיה ובמלאכה, וכן דחה את התביעה לתשלום בגין חגים מן הטעם, שבא-כוח התובע לא פרט ומנה את הימים שבגינם הוא תובע את אותו תשלום. .5העובד תבע בבית-הדין אף תשלום בגין 000, 3שעות נוספות, תביעה אשר נזנחה על-ידו בשלב הסיכומים. בית-הדין חייב את בת-כוח התובע בהוצאות אישיות בגין ראש תביעה זה, בקובעו: "בא-כוח התובע טען בכתב התביעה לעבודה ב-000, 3שעות נוספות בערך. נראה לי כי אחד מהשניים - או שהתביעה לשעות נוספות לא היתה לה בסיס מלכתחילה, ואז מדובר בתביעת סרק - אשר דינה לגרור אחריה הוצאות - או שבא-כוח התובע התעצל לבצע את החישובים ובכך התרשל בחובת הנאמנות כלפי בא-כוחו. כך או כך, באם מדובר בפסיקת הוצאות לעניין זה. לא התובע עצמו צריך לשאת בהם". .6בערעורו טען בא-כוח העובד. בסוגיית פיצויי פיטורים. רק בעילה של הרעת התנאים המוחשית. לטענתו - כללו תנאי העבודה מגורים על חשבון המעביד, ומשנשלל ממנו תנאי זה - מהווה הדבר הרעה מוחשית של תנאי העבודה, אשר מזכה את העובד להתפטר תוך קבלת פיצויי פיטורים. את מכתבו של העובד, על-פיו "נתן" למעבידו 3ימים לתיקון המעוות, יש לראות כהמשך לשיחות בנושא זה בעל-פה ולא כעומד בפני עצמו. באשר לחופשה - התביעה היתה. והוכחה, ל- 80ימי עבודה, ולא ל- 80ימים קלנדריים, כפי שפסק בית-הדין. באשר לדמי חגים - הרי חזקה היא שהעובד עבד סמוך לאותם ימים, ומכאן קמה זכאותו לתשלום מכוח ההסכם הקיבוצי; הטוען כי החוקה לא התקיימה, עליו הראיה. באשר לתשלומים בגין קרן פנסיה - קמה הזכאות בהיות העובד עובד בתעשיה או במלאכה; המעבידה שילמה תשלומים אלה שעה שאף היא ראתה את היחסים בינה לבין העובד כיחסי עובד-מעביד, ולא בגין התקופה שבה טענה כי העובד היה "עצמאי" וכי שכרו "כלל" פיצוי עבור אי-ההפרשה. משנפלה הטענה בדבר אי-קיומם של יחסי עובדמעביד - על המעבידה לפצות את העובד על אי-התשלום משך כל תקופת קיום הקשר בין הצדדים. .7בא-כוח העובד ערער על כי חויב בהוצאות אישיות. לטענתו, חיוב בהוצאות אישיות הינו צעד חריג שיש לנקוט בו בנסיבות יוצאות מן הכלל. במקרה זה, אליבא דבא-כוחו של העובד, היה לו יסוד להניח כי יצליח להוכיח את תביעתו בגין השעות הנוספות על-ידי מסמכי המעבידה. רק במהלך המשפט התברר לו, כי המעבידה, לטענתה, אינה שומרת את מסמכיה, ולכן נטש את תביעתו זאת. טענת בא-כוח העובד היתה, כי משקיבל ממרשו את גרסתו נקט בצעדים סבירים המצופים מעורך-דין להוכחתה, ואין זה המקרה שבו יוטלו הוצאות אישיות. .8בא-כוח המעבידה תמך בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, מטעמיו, והפנה במיוחד לממצאים העובדתיים של בית-הדין האזורי. הוסיף וטען בא-כוח המעבידה, כי בכל מקום שבו היה התשלום מותנה בתנאים - היה על העובד להוכיח את התנאי. באשר להוצאות האישיות - הסכים בא-כוח המעבידה עם בא-כוח העובד, כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות אישיות. .9לאחר שמיעת הערעור הודיע בא-כוח המעבידה בכתב לבית-הדין, כי מרשתו תשלם לעובד את דמי החופשה, כשהם מחושבים לפי ימי עבודה וכן סכום ההפרשים לקרן הפנסיה, מכוח ההסכם הקיבוצי המחייב. .10הדיון התקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור, אשר הוזמן כדין ולא הופיע. .Iiפסק-דין .1לאור הסכמתו של בא-כוח המעבידה לקבלת הערעור בשני פריטים (סעיף 9בחלק I), לא נותר לנו אלא לדון בסוגיית פיצויי הפיטורים ודמי החגים, וכן נתייחס. בהמשך, לסוגיית החיוב האישי בהוצאות. .2בנושא פיצויי הפיטורים. מפסק-הדין וממסכת העובדות עולה, כי אכן נשאה המעבידה בהוצאות מגוריו של העובד כל תקופת עבודתו. תחילה התגורר העובד עם עובדים אחרים של המעבידה ואחר-כך, עוד בשנת 1980, כעולה מתצהיר מנהל המעבידה, חדל העובד להתגורר עם חבר לדירה והמעבידה המשיכה לשאת במלוא שכר הדירה והוצאותיה עד חודש אפריל .1981 באפריל 1981נוצר מצב, שבו לא היו למעבידה יותר עובדים לשכנם עם העובד; על כל פנים, ברור כי לא הציעה לעובד מקום מגורים כל שהוא, אלטרנטיבי לזה שבו רצה להמשיך להתגורר. בנסיבות אלה, בהם תנאי העבודה כוללים מגורים על חשבון המעביד, שעה שהמעביד אינו מעמיד או מציע מקום מגורים לעובדיו, יש לראות בכך הרעה מוחשית בתנאי העבודה; ומשהתפטר העובד עקב הרעה זאת, זכאי הוא לפיצויי פיטורים. .3בין הצדדים הוסכם (סעיף ו' למוסכמות בפני הרשם) כי חל על היחסים ביניהם ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת. העובד היה עובד בשכר, והוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 18יום לכל שנת עבודה וחלק יחסי לחלקי שנה (סעיף 26(א) להסכם הנ"ל). שכרו האחרון של העובד היה 25.10שקל לשעת עבודה (סעיף 3לתצהיר מר אלון) והעובד זכאי איפוא לפיצויי פיטורים בסך של 686.40, 21שקל עבור 6שנות עבודה (6X18X8X25.10). .4בנושא דמי החגים: א) סעיף 16(א) להסכם הקיבוצי בענף המתכת קובע: "כל עובד שעובד במפעל לא פחות משלושה חודשים ולא נעדר מהעבודה סמוך ליום חג (ז"א יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת נותן העבודה. יקבל תשלום מלא עבור 8ימי חגי ישראל ( 2ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2ימי סוכות, 2ימי פסח, חג השבועות), יום העצמאות ויום אחד נוסף לפי בחירת העובדים (בתיאום עם ועד העובדים במפעל). הנהלות המפעלים ישלמו לעובדים תשלום עבור ימי החג הנ"ל גם באם הם חלים בשבת"; ב) התשלום עבור חגים. מכוח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו. ולא עבור עבודתו, באשר ההנחה היא שאין העובד עובד ביום חג. אם עבד העובד ביום חג, כגרסת המעבידה, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצירוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק או בהסכם הקיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו מכוח סעיף 16להסכם הקיבוצי; ג) חזקה על עובד, ועובד יומי בכלל זה, כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר, בכל אותם ימים שבהם עליו לעשות כן, אלא אם היתה לו סיבה להעדרות. על הטוען ליוצא מן הכלל - במקרה שלפנינו המעבידה - הנטל להוכיח, כי נעדר העובד מעבודתו סמוך ליום החג. המעבידה לא הרימה נטל זה; ד) העובד תבע תשלום עבור 8ימי חג בשנה (ולא 10, כפי שהוא זכאי מכוח ההסכם הקיבוצי), כך שנפסוק לו לפי תביעתו בלבד. העובד זכאי איפוא לסך של 638.40, 9שקר כדמי חגים (8X6X8X25.10). .5בפנינו לא חזר בא-כוח העובד על העתירה לפיצוי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולכן יהיה זכאי בגין הסכומים שנפסקו להפרשי הצמדה וריבית בין המדד שפורסם בחודש יוני 1981(שהוא החודש שאחרי סיום העבודה של העובד) לבין המדד שפורסם לפני מועד התשלום בפועל, בצירוף ריבית בשיעור של % 3לשנה. .6ולבסוף, לעניין החיוב בהוצאות אישיות. אכן, רשאי בית-משפט להטיל הוצאות על עורך-דין, ולא על הצד, אולם נקיטת צעד זה הינה חריג, ורק בנסיבות יוצאות דופן ינקוט בית-משפט בצעד מעין זה. לא מצאנו בפסיקה כל תקדים שבו חויב פרקליט בנסיבות דומות לאלה שבהליך זה. אכן, היה מקום שבית-הדין יעיר לפרקליט על מעשיו (או מחדליו), אך לכלל חיוב בהוצאות אישיות לא הגיעו הדברים. אשר על כן בטל החיוב בהוצאות אישיות. .7התוצאה היא, איפוא, שהערעור מתקבל. המשיבה תשלם למערער פיצויי פיטורים בסך 686.40, 21שקל ודמי חגים בסך של 638.40, 9שקל. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בסעיף 5 לעיל. כן תשלם המשיבה למערער הוצאותיו. בשתי הערכאות, בסך 000, 10שקל, בצירוף מע"מ. הנתבעת תישא אף באגרה הדחויה בבית-הדין האזורי ובמידה וזו שולמה על-ידי המערער - יוחזר הסכום ששולם.שינוי מקום מגורים של עובדחקלאותהתפטרות