כתם בכיור תביעת פיצויים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כתם בכיור תביעת פיצויים: 1. "כתם" בכיור שצמח ונופח, התגלגל ואף "גלגל" הליך זה מעל ומעבר לסביר. 2. ראשית ההליך לפני שנתיים ימים [בדיוק: 23/06/96] עת הוגשה התביעה לתשלום סך 4,300.- ש"ח. בתביעתה מספרת התובעת כי כארבע שנים (!!) קודם הגשת התביעה רכשה מהנתבע, "מוצרי קרמיקה לאמבטיה ולמטבח" ובין השאר, כיור לאמבטיה. כשבוע ימים לאחר ההתקנה "נוצר כתם בתחתיתו". מאז, לטענת התובעת פנתה פעמים רבות לנתבע בדרישה "לטפל בנושא" אך לא נענתה. ככל שיכולתי להבין מתוך "כתב ההזמנה" אשר צורף לתביעה היה מחיר הכיור, בעת רכישתו (אוקטובר 1992) 450.- ש"ח. התובעת מציינת בתביעתה כי לבד מעלות הכיור היא תובעת גם "טלפונים מוניות ועגמת נפש" - אך איננה מלמדת כיצד הגיעה לסכום התביעה, כאמור: 4,300.- ש"ח. 3. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי התובעת פנתה לראשונה בתלונה כלשהי בשנת 1995, כ3- שנים ומחצה לאחר הרכישה. הנתבע מאשר כי מתוך רצון לסייע לתובעת אכן התבקש בעל מקצוע מטעמו לבדוק את מקור הבעיה - אך לא עלה בידיו לקבוע מה מקור הכתם - שסיבתו ככל הנראה ב"שימוש לא נכון ובחומרים חריפים שפגעו בכיור". 4. ישיבה ראשונה שהתקיימה בביהמ"ש ב20/10/96- הוקדשה תחילה להבהרת "הנתבע" הנכון ותיקון כתב התביעה בהתאם. בסופו של אותו דיון נאות הנתבע, מר פרלשטיין, לשלוח לבית התובעת בעל מקצוע ולבחון אפשרות להחלפת הכיור, בפשרה, בלא צורך להמשיך בדיון. 5. הדיון נמשך ב29/12/96- ובמועד זה הציג הנתבע "חוות דעת" של מר סהר מנהל מפעל ליצור מוצרי שיש. עפ"י זו "משטח השיש והכיור נמצאו במצב מצויין להוציא כתם לבנוני קטן סביב פתח יציאת המים בתחתית הכיור ... הכתם נוצר כתוצאה מחומרי כביסה ו/או אבנית המצויים במים ... כתוצאה ממים עומדים או משאריות חומרים כימיים המצויים בחומרי ניקוי ... בכיור נשוא הבדיקה אין כל פגן מבחינת היצור" ... מר סהר מציין אף כי הציע לתובעת כיצד לטפל ולסלק את הכתם אך היא הצהירה בפניו כי היא מעוניינת אך ורק בהחלפת הכיור בדגם אחר. אל המומחה הנ"ל התלווה אף נציג הנתבע - שאישר דברי המומחה. 6. ועדיין לא נחה דעת התובעת, ובסופו של הדיון הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו לבדיקת ה"כתם" מקורו ואפשרות סילוקו. 7. ביהמ"ש מינה מומחה - אך במשך חדשים ארוכים לאחר זאת לא נעשה דבר: לא הוגשה חוות דעת המומחה אף לא הודעה או פניה של מי מהצדדים. לפיכך הוריתי לתובעת בהודעה מ15/09/97- ליתן טעם מדוע לא תימחק התביעה מחוסר מעש. משלא הגיבה התובעת להודעה נמחקה התביעה ב30/09/97-. 8. אלא שהתובעת לא השלימה עם כך: לטענתה לא קיבלה את הודעתי מ15/09/97- ועל כן לא הגיבה. היא ביקשה לחדש את הדיון - אך לקבוע מועד רק לסוף שנת 1997 בשל נסיעתה לחו"ל. 9. בישיבה שהתקיימה ב01/02/98- התברר שהמומחה שמונה בשעתו לא נאות לחוות דעתו - ולפיכך מונה על ידי (בהסכמת הצדדים) מנהל מפעל יצור שיש - שיחווה דעתו אודות ה"כתם". 10. עפ"י חוות הדעת אשר ניתנה, זאת הפעם, ב09/03/98-, קבע המומחה מר שלמה זיתונה כי "לא ניתן לקבוע בודאות את הסיבות אשר בגללן נוצר הכתם" אך "אין אפשרות להחזיר את צבע הכיור לקדמותו". אותו מומחה מציין כי ניתן להחליף את הכיור והמשטח היצוק עמו תמורת "כמה מאות שקלים". 11. חוות הדעת הועברה לתגובת שני הצדדים. התובעת לא הגיבה עד עצם היום הזה; הנתבע הגיב - חזר על טענותיו והוסיף כי ביקר במקום לאחר ביקור המומחה האחרון (מר זיתונה) ונוכח לדעת כי "הכתם" גדל בהרבה מאז הביקור האחרון - ואין כל קשר בין הכתם הקטן עליו התלוננה התובעת בשעתו לבין הכתם שנמצא כיום. מכך ביקש ללמוד, תמיכה נוספת, לטענתו כי אין מדובר בפגם ביצור אלא שימוש לא נכון בכימיקלים לא מתאימים או כיוצ"ב. הנתבע ציין כי אף שבשעתו הציע לתובעת להשתתף בהחלפת הכיור התעקשה ודרשה החלפת הכיור ומשטח השיש - כולו על חשבון הנתבע. לפיכך הודיע הנתבע על הסרת הצעת הפשרה שלו. 12. משלא צלחו כל נסיונות ההסדר והפשרה באה השעה להכריע במחלוקת עפ"י דין; נטל הוכחת התביעה מוטל, כידוע, על התובע (כלשון: "המוציא מחברו עליו הראיה") המעט שניתן לומר הוא כי לא עלה בידי התובעת להרים נטל זה - למעשה אף לא עשתה נסיון של ממש לעשות כן; לא הוגשה מטעמה כל ראיה פוזיטיבית המעידה על פגם ביצור הכיור. עפ"י חלק מן הראיות שבפני (חוו"ד מר סהר) אין מקור הכתם קשור ביצור כלל ואילו עפ"י חוו"ד מר זיתונה לא ניתן לקבוע מקורו. איש מהם איננו קובע פוזיטיבית כי מקור הכתם בפגם ביצור הכיור וכי האחריות מוטלת על הנתבע. כאן יש לומר ולהזכיר כי התובעת פנתה לביהמ"ש 4 שנים תמימות לאחר רכישת הכיור ולדברי הנתבע התלוננה לראשונה בפניו כ3- שנים לאחר הרכישה התובעת עצמה מאשרת כי הכתם לא נמצא בכיור בעת שסופק לה אלא נראה לראשונה ימים מספר לאחר מכן. עפ"י חוק המכר מוטלת חובה על הרוכש לבדוק את הממכר מיד עם קבלתו ולהדויע בלא דיחוי על קיום פגם שמצא שאם לא כן לא יוכל להלין על פגם זה. משהמתינה התובעת עת כה רבה עד שפנתה אל הנתבע ואל ביהמ"ש שללה מעצמה את האפשרות לטעון כנגד הפגם הנטען ולמעשה אף פגעה באפשרות לבדוק ולהוכיח כהלכה מה מקור הפגם. כאמור לא הוכח שהנתבע אחראי להיווצרות הכתם. 13. מכל הטעמים הללו אני דוחה את התביעה. התובעת לשלם הוצאות הנתבע בסך 500.- ש"ח. פיצוייםתביעות מטבחים