קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק פטירה ביטוח לאומי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (אב-בית-הדין - השופט נויגבורן; תב"ע מב/ 98-0) התבררה תובענה של המערערת (להלן - האלמנה) בעתירה לחייב את המוסד לביטוח לאומי ליתן למערערת הענקה מכוח סעיף 198אא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי) בעקבות מות בעלה. בית-הדין האזורי דחה את התובענה, ומכאן הערעור בבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) בעלה של המנוח נפטר ביום 4.1.1972, עת היתה מתחת לגיל 40וללא ילדים; ב) דרישתה ל"מענק" - מענק ולא קצבה, בשים לב לגילה ולכך שלא היו עמה ילדים (סעיף 23(א) לחוק הביטוח הלאומי) - נדחתה בחודש מאי 1972תוך הסתמכות על סעיף 181(א) (3) לחוק הביטוח הלאומי - פיגור בתשלום דמי ביטוח; ג) בחודש יולי 1978- הגישה האלמנה בקשה למוסד לביטוח לאומי, לתשלום "הענקה" מכוח סעיף 198אא לחוק הביטוח הלאומי; ד) פקידת התביעות האזורית דחתה את הבקשה, תוך הפניית תשומת לב המבקשת לכך, שבהתאלמנותה היה בת פחות מ- 40וללא ילדים, כך שהיתה זכאית למענק - תשלום חד-פעמי בלבד ובנימוק כי א) "על-פי תקנה 22לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה- 1975(להלן - תקנות בדבר מתן הענקות), לא תשולם הענקה מעבר לתקופה של שנים-עשר חודשים מהאחד בחודש שבו הוגשה הבקשה להענקה"; ב) "מאחר והגשת את בקשתך להענקה ב-5.6.1978, לאחר שחלפו למעלה מ- 12חודשים מהיום שבו נפטר בעלך המנוח, אינך זכאית להענקה". באותו מכתב הופנתה תשומת הלב לזכות להגיש תביעה ("ערעור") לבית-הדין הארצי לעבודה. .3ההוראות הרלבנטיות שבחוק הביטוח הלאומי ובתקנות לפיו הן: סעיף 198אא לחוק (בא במסגרת תיקון מס' 10לחוק; ס"ח תשל"ג, ע' 137, ואין בגינו "הוראת מעבר" לעניין תחולה למפרע) - "198אא. המוסד רשאי לפי שיקול דעתו מטעמי צדק לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על-פי מבחנים, כללים ובשיעורים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה: . . . .4פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 98או 181". תקנות בדבר מתן הענקות (הותקנו בחודש אוגוסט 1975ופורסמו ב-4.9.1975): " .21מועד הגשת הבקשה הענקה תינתן אם הוגשה בקשה להענקה תוך שנים-עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה לגמלה או מהיום שבו דחה המוסד את התביעה לגמלה. .25הוראת מעבר בכפוף לאמור בתקנה 22לא תידחה בקשה להענקה מסיבה זו בלבד שהתביעה לגמלה בענפי הביטוח השונים נדחתה כאמור בסעיף 198א לחוק לפני תחילתן של תקנות אלה, ובלבד שהבקשה להענקה הוגשה תוך 12חודשים מיום הפרסום של תקנות אלה". .4בכתב ההגנה העלה פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי שתי טענות: א) התובענה לבית-הדין האזורי הוגשה מכבר לזמן: הדרישה להענקה נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 6.7.1978, והתובענה לבית-הדין הוגשה ביום 16.12.1981, היינו לא תוך 6חודשים "כדרישת החוק"; ב) לא קמה זכאות להענקה "על-פי תקנה 21לתקנות בדבר מתן הענקה מטעמי חסד... משום שהיא (האלמנה) הגישה בקשה להענקה מטעמי צדק לאחר כתשע שנים מאז נדחתה תביעתה לקצבת שאירים על-ידי הנתבע". .5פסק-הדין שבערעור דחה את התובענה תוך התייחסות ל"בקשה" של המוסד "לדחות את התביעה בשל התיישנות בהגשתה לבית-הדין", וקבלת הטענה. .6עם ראשית הדיון בערעור הפנה בית-הדין את תשומת לבו של הפרקליט אשר ייצג את המוסד לביטוח לאומי, כי הינו רואה בחומרה רבה את העובדה שהמוסד לביטוח לאומי נהנה מזכות יתר, ללא תקדים, של "גילוטינה" שבהתיישנות תובענה נגדו עם תום שישה חודשים. זכות יתר זאת קמה מתקנות שהותקנו מכוח סעיף 233לחוק ובתי-המשפט מתחו ביקורת חריפה עליה - ללא הועיל. ענייננו אינו מחייב לעמוד על השאלה, אם אין היא פסולה בשל "אי-סבירות" שבה, מהטעם של נוקשות יתר, קיצוניות והעוול, ללא צידוק ענייני, העשוי להיגרם. כל אלה צריך שיישארו בצריך עיון, לעת מצוא. .7לעניין הדיון בערעור הפך בית-הדין את סדר הטענות, והפרקליט אשר ויצג את המוסד לביטוח לאומי נתבקש לטעון תחילה, ולטעון לגופו של עניין, תוך התעלמות מהעובדה שהתובענה לבית-הדין האזורי הוגשה מעבר לזמן (סעיף 4שבחלק iלעיל). טענותיו של הפרקליט היו, כי התקנות בדבר מתן הענקות (מובא בסעיף 3שבחלק Iלעיל) קבעו מועד להגשת בקשה להענקה, ומשלא הוגשה הבקשה במועד - אין המוסד רשאי ליתן את ההענקה. תקנה 25קבעה הוראת מעבר, אך גם במועד הקבוע בהוראת המעבר לא הוגשה הבקשה. הפרקליט טען, כי "סעיף 198אא כפשוטו בכלל אינו חל על עילות מלפני תיקון החוק", אך תקנה 25מאפשרת למעשה "להחיות עילות תוך הגבלה". .Iiפסק-דין .1בית-הדין יפסוק בערעור תוך התייחסות לגופו של עניין, מבלי לעמוד על כך שהתובענה "התיישנה" משום שהוגשה זמן רב אחרי שחלפו ששת החודשים הקבועים בתקנות. טענת "התיישנות" היא טענה שאפשר לטעון, אך אין חובה לטעון אותה, ומצפים מגוף ממלכתי - וכזה הוא המוסד לביטוח לאומי - שילך בעקבות המקובל בהליכים שבהם המדינה היא הנתבעת, שלא לטעון טענת "התיישנות" בכל מקרה ובכל הנסיבות. .2עצם הזכות ל"הענקה" - עת תביעתו של אדם לגמלה מכוח חוק הביטוח הלאומי נדחתה, בין השאר, בגלל אי-תשלום דמי ביטוח - קמה מכוח סעיף 198אא לחוק הביטוח הלאומי, שנוסף לחוק בעקבות תיקון שנתקבל בכנסת ביום 11.4.1973, ומכוח תקנות לפיו שהותקנו רק ביום .24.8.1975ענייננו אינו מחייב לעמוד על כל הבעיות שיכול ותתעוררנה עקב מחדל הפעלת סמכות לטובת האזרח במשך למעלה משתי שנים, אף עת מודעים לתועלת שבהוראת המעבר בתקנה 25- באשד מדובר בעילת תביעה משנת .1972 .3בתיקון מס' 10לחוק הביטוח הלאומי, אין הוראה מיוחדת לעניין תחילת תוקפו של סעיף 84שבחוק (הסעיף המוסיף את הפרק ט' 1- הענקות, ובו סעיף 198אא) ואין הוא כלול ברשימת הסעיפים בגינם נקבעו תאריכי תחילה מיוחדים (סעיף 103לחוק המתקן). פשיטא - תחילתו של פרק ט'1, כולל סעיף 198אא, מיום פרסום החוק ברשומות, היינו .20.4.1973פרק ט' 1אינו מטיל, אפוא, חובות על המוסד לביטוח לאומי ואינו מקנה זכויות לטוען לגמלה - רטרואקטיבית. אין הוא מטיל חובות ואין הוא מקנה זכויות מעילות שמלפני חקיקת החוק. הפרק כשלמות אינו מלמד שעל-ידי חקיקתו התכוונה הכנסת לפתוח מחדש דיון בכל התביעות שנדחו מאז 1954בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח או מסיבה אחרת כמפורט באותו סעיף. באין הוראה חד-משמעית לעניין נפקות למפרע, יש לראות את החוק כמטיל חובה ומקנה זכות החל מיום 20באפריל .1973בעלה של המערערת נפטר ביום 4.1.1972ודרישתה לגמלה נדחתה בחודש מאי 1972(סעיף 2, פסקות א' ו-ב', שבחלק iלעיל). להכיר בזכאות מכוח סעיף 198אא לחוק, במערכת עובדות זאת, פירושו לפתוח מחדש את כל התביעות מאז תחילת תוקפו של חוק הביטוח הלאומי - 1באפריל .1954לזאת, כאמור, לא התכוון המחוקק בהוסיפו בשנת 1973את פרק ט' 1לחוק. 3.1תקנה 25לתקנות קובעת "הוראת מעבר". הכלל הוא, שאם לדבר חקיקה ראשי אין נפקות למפרע, אין למחוקק המשנה סמכות לפעולה בת-נפקות למפרע, אלא אם הוקנתה לו, במפורש, אותה סמכות בחוק הראשי. טוב עשה מתקין התקנות בקבעו בתקנה 25הוראת מעבר (מובא בסעיף 3שבחלק iלעיל). בכך מנע טענות שיכול והיו מעלים על אי-עשיה במשך למעלה משנתיים למען תת תוכן לסעיף 198אא לחוק. 3.2ואם תאמר שתקנה 25מתייחסת לכל תביעה לגמלה שנדחתה לפני תחילת התקנות, היינו גם לתביעה שנדחתה לפני שנים רבות ובטרם בא פרק ט' 1- התשובה היא: בענייננו לא הוגשה הבקשה ל"הענקה" תוך הזמן הנקוב באותה תקנה. המערערת הגישה את הבקשה מקץ למעלה משלוש שנים (סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iלעיל). .4בהזדמנות זאת רואה בית-הדין לאמר, כי טוב יעשה המוסד לביטוח לאומי, אם בדחותו בקשה לגמלה מאחד הטעמים המפורטים בסעיף 198אא לחוק - יפנה את תשומת הלב לאפשרות שמאותו סעיף ולחובה לפעול תוך הזמן הנקוב בתקנה .21דרך זאת תמנע עוול ותמנע טענות "לא ידעתי על המועד להגשת בקשה". .5התוצאה היא, שדין הערעור להידחות. לאור מצבה הקשה של האלמנה, ייתכן וקמה לה זכאות מכוח חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א 1980בית-הדין מניח שהמוסד לביטוח לאומי יזמין את המערערת לשם בירור זכאותה מכוח אותו חוק. אין צו להוצאות.מענק פטירהמענקביטוח לאומי