נכות נפשית לילד עקב תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות נפשית לילד עקב תאונת דרכים: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב. העובדות בקצרה: התובע, יליד 3.2.1976 נפגע בתאונת דרכים ביום 3.1.89 בעת שרכב על אופניו ברח' נוה שאנן בתל אביב כאשר המכונית הסניטרית העירונית של הנתבעת 2, עיריית תל-אביב הנהוגה על ידי הנתבע 1, פגעה בו. הנתבעת 3 הינה מבטחת הרכב הפוגע. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע בברכו הימנית ופונה לביה"ח "הדסה" בתל אביב שם אושפז למשך שבוע ימים במהלכם נותח בברכו ושוחרר לביתו כשרגלו הימנית מקובעת בגבס והא נזקק לקביים לצורך הליכה ולטיפולי פיזיוטרפיה (תעודת שחרור מבית החולים - ת/ 2). לטענת התובע, בנוסף לפגיעה הפיזית כתוצאה מן התאונה, נגרמה לו פגיעה נפשית המתבטאת באבדן ריכוז, פחדים, פיתוח תלות בבני משפחה והתפרצויות. התובע נבדק על ידי מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה: הנכות הרפואית בתחום האורתופדי: דר' קליר אשר מונה כמומחה בתחום האורתופדי קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות בשעור 10% בגין צלקת ו"שקע" באיזור חיבור שרירי גיד ה- VESTUS MEDIALIS לפיקת ברך ימין עם כאב רטרו-פטלרי קל מימין על פי סעיף מתאם 51 (5) א' של קובץ תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 או לחילופין על פי סעיף 35 (1) ב'. (עמ' 3 לחווה"ד). ביום 9/3/98 השיב דר' קליר לשאלות הבהרה אשר הועברו אליו ע"י ב"כ התובע וקבע כי: "מומחיותי היא הכירורגיה האורתופדית. הצלקת היא תוצאת הנזק לשריר ('השקע' המוזכר בחוות דעתי) לכן הנכות עבורה כלולה בנכות שקבעתי מה גם שהצלקת לכשעצמה הנכות עבורה היא קוסמטית ואינה תפקודית בכל מקרה" (ההדגשות במקור - ש.ד). בהעדר מחלוקת עניינית בשאלת שעור הנכות האורתופדית שנקבעה על ידי דר' קליר, אני מאמצת את האמור בחוות דעתו וקובעת כי לתובע נגרמה נכות בשעור 10% בגין הפגיעה בברך ימין. הנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטרי: כמומחה בתחום הפסיכיאטריה מונה על ידי בית המשפט פרופ' נוימן אשר בדק את התובע והעריך את הנכות הפסיכיאטרית שנגרמה לתובע כתוצאה מן התאונה בשעור של 10% לתקופה של שנתיים מיום התאונה לפי סעיף 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי: "לירון סובל מבעיות נפשיות החל מילדותו. בעיותיו נובעות מבעיות משפחתיות קשות, ממחלת אימו ומפטירתה. התאונה שעבר כשהיה קרוב לגיל 13 גרמה להחמרה זמנית של מצבו הנפשי ולהתפתחות סימנים המאפיינים תגובת דחק פוסט טראומטית. מצב זה נמשך לכל היותר שנתיים מיום התאונה". בחוות דעתו מפרט פרופ' נוימן את הרקע הנפשי הקודם של התובע אשר סבל עובר לתאונה: "על סמך החומר הרפואי הרב שעיינתי בו, אין ספק שלירון סבל מילדותו מבעיות נפשיות ומקשיי הסתגלות ניכרים. חלק גדול מקשייו נבע ממחלת אמו, מותה והמצב המשפחתי הקשה, אך ברור שלירון הגיב על כך בצורה קשה יותר משאר הילדים במשפחה". ובהמשך חוות דעתו מפרט את התרשמותו ממצב התובע לאחר התאונה: "אני מתרשם שהתאונה שעבר השפיעה לרעה על מצבו הנפשי במשך תקופה מסויימת. אינני סבור שכיום לירון סובל מתגובת דחק פוסט טראומטית תוצאה מהתאונה. אני מעריך שלכל היותר במשך שנתיים מיום תאונה הוא סבל מסימנים של תגובת דחק פוסט טראומטית. אח"כ לא נמצאו התרשמויות בכיוון כזה בחומר הרב שהגיע אלי אודותיו וכמו כן לא התרשמתי בזמן הבדיקה מסימנים כלשהם של הפרעת דחק פוסט טראומטית". התובע כופר בממצאי חוות דעתו של פרופ' נוימן וטוען כי בדיקתו היתה קצרה ושיטחית ואולם בא כוחו ויתר על זימונו של המומחה לעדות וחקירתו על מסקנות חוות הדעת. טענות אלה של התובע לא הוכחו ומנגד מבוססת חוות דעתו של פרופ' נוימן על חומר רפואי רב הנוגע לעברו של התובע ועל כן אני מקבלת את האמור בחוות דעתו של פרופ' נוימן. הנכות התפקודית: נשאלת השאלה האם נכותו של התובע הינה נכות תפקודית הפוגעת בכושרו של התובע להשתכר. כאמור, ארעה התאונה עת היה התובע כבן 13. בשנת 1995 התגייס התובע לשירות מקוצר למשך שנתיים המיועד לחיילים עם הגבלה נפשית ולטענת התובע עובדה זו פוגעת משמעותית בכושרו להשתכר בעתיד. סבורה אני כי אין לקבל טענה זו של התובע שכן כאמור בחוות דעתו של פרופ' נוימן סבל התובע מהגבלה נפשית טרם התאונה ובעקבותיה הוחמר מצבו לתקופה של שנתיים שחלפו עם הגיעו של התובע לגיל 15. גם דר' קליר קובע בחוות דעתו כי נכותו של התובע אינה תפקודית ומציין כי התובע הולך היטב בלא צליעה, כי הברך יציבה ותנועות הברך מלאות. על כן מסקנתי היא כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע עקב התאונה אינה משפיעה על תפקודו. הפסד השתכרות בעבר: במועד התאונה היה התובע תלמיד בבית ספר וכאמור התגייס בשנת 1995 לצבא למשך שנתיים בלבד היות ונקבע לו "סעיף פסיכיאטרי". התובע טוען כי עובדה זו מקשה עליו במציאת עבודה ואולם כאמור לעיל ובהתבסס על חוות דעתו של פרופ' נוימן ועל ה"היסטוריה הרפואית" של התובע לא הוכח קשר סיבתי בין הממצאים הפסיכיאטרים והמגבלות הנפשיות מהן סובל התובע לתאונה נשוא התביעה. לאור האמור לעיל, טענתו של התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות שנגרם לו לאחר שחרור מצה"ל, דינה להדחות. מה גם שלא הוצגה כל ראיה התומכת בטענה זו ובעדותו לא ציין התובע ולא מקום עבודה אחד אשר סרב לקבלו בשל המגבלה הנטענת. הפסד השתכרות לעתיד: התובע לומד לקראת תואר בניהול ושיווק טכנולוגיה וחשבונאות ניהולית ומעיד כי מדובר בעיסוק בתחום ההי-טק: "זה עיסוק חלקי במחשבים. לא לומדים הרבה תוכנה אבל שיווק טכנולוגיה זה בעיקר ידע נרחב באלקטרו אופטיקה, פיזיקה, וגם בתחום ההי-טק, כל החומרה, בעיקר חומרה." לאור קביעתו של דר' קליר בחוות דעתו הרי שהנכות שנקבעה לתובע אינה מגבילה אותו כיום ובוודאי שלא תגביל אותו בעתיד בעבודתו בתחום ההי-טק והמחשבים. על כן, ובהתחשב בעובדה שמדובר באדם צעיר כבן 23, אשר רק החל את דרכו המקצועית אני סבורה, כי לכל היותר ניתן לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 30,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: סך הפיצוי בגין כאב וסבל לפי 10% נכות לצמיתות ו- 7 ימי אשפוז הינו 24,835 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/12/98 (מועד הגשת תחשיב הנזק מטעם הנתבעים) ועד למועד התשלום בפועל. עזרת צד ג' בעבר: התובע טוען כי במשך תקופת אישפוזו נאלץ אביו להעדר מעבודתו ולסעוד אותו בבית החולים. הפסד האב בגין ההעדרות מסתכם נכון ליום החישוב ב- 850 ש"ח (נספחים א'- ב' לתחשיב הנזק מטעם התובע). לאחר ששוחרר לביתו שכרו הוריו, אשר טיפלו בשלושה ילדים נוספים, שרותיה של מטפלת אשר שכרה הסתכם ליום החישוב לסך 1,850 ש"ח (נספח ג' לתחשיב הנזק). ובסך הכל בגין ראש נזק זה פיצוי בסך 2,700 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 20/10/98 (מועד הגשת תחשיב הנזק מטעם התובע) ועד למועד התשלום בפועל. עוד טוען התובע כי נעדר מלימודיו למשך כ- 3 חודשים לאחר התאונה וכי בתקופה זו נאלצו הוריו לסייע לו רבות בעיקר לאור המצב הפיזי והנפשי הקשה בהם היה נתון בשנתיים שלאחר התאונה. סבורה אני כי יש לקבל טענה זו. התובע היה בתקופת התאונה כבן 13 וודאי שהוריו נאלצו להשקיע רבות מזמנם בכדי לסייע לו להתגבר על הארוע שעבר. אני פוסקת פיצוי גלובלי בסך 5,000 ש"ח בגין רכיב זה בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות נסיעה ואחרות: התובע צרף לתחשיב הנזק מטעמו קבלות על הוצאות נסיעה בסכום שאינו מגיע לכ- 150 ש"ח אשר בשערוך נכון ליום הגשת תחשבי הנזק מטם הנתבעים מסתכם לסך 650 ש"ח. כמו כן הציג התובע קבלות בסך 552 ש"ח בגין הוצאות אחרות כגון אגרת בית משפט וצילום חומר רפואי. על אף האמור אני קובעת בגין ראש נזק זה פיצוי בסכום גלובאלי של 2,500 ש"ח שכן אין ברשות התובע קבלות מלאות ואי אפשר להתעלם מפרק הזמן הארוך שעבר מאז לתאונה ומן העובדה שהוריו של התובע, אשר נפטרו בינתיים הם אלו שטפלו בכל נושא ההוצאות. לסיכום ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע: 30,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 24,835 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/12/98 ועד למועד התשלום בפועל. 2,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20/10/98 ועד למועד התשלום בפועל. 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט 13% + מע"מ מן הסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.נזק נפשי / נכות נפשיתנכותהתחום הנפשיתאונת דרכיםקטינים