קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב על עבודות מתח נמוך בפרויקט: 1. העובדות 1.1 הנתבעת מס' 1 היא חברה קבלנית אשר הקימה בראשית שנות ה- 90 בניין מגורים לגיל הזהב בשכונת רמת-דניה בירושלים, הידוע כפרוייקט הוד ירושלים (להלן:"הפרוייקט"). נתבע מס' 2 הוא בעל השליטה בחברה. 1.2 התובעת והנתבעת התקשרו ביום 31.12.91 בהסכם שבו התחייבה התובעת לבצע עבודות מתח נמוך בפרוייקט, בתמורה לביצוע העבודות התחייבה הנתבעת לשלם סך של 340,000 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן בהתאמה:"ההסכם" וה"תמורה"). 1.3 באוגוסט 93 סיימה התובעת ביצוע העבודות על-פי ההסכם ובהתאם לשנויים שנדרשה לעשות במהלך הביצוע. הנתבעת שילמה לתובעת חלק מן התמורה ונותרה חייבת לטענת התובעת סך של 195,896 ש"ח נכון לאוקטובר 93 (להלן:"היתרה"). 2. המסגרת הדיונית 2.1 בגין היתרה, הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר, בקשת הנתבעים לקבלת רשות להגן נתקבלה באופן חלקי ביותר. כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 31.12.95 קבעה שהתובעת זכאית לפסק-דין, על יסוד האמור בתביעה על סכום של 110,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 31.12.93. על-יסוד החלטה זו, ניתן ביום 16.1.96 פסק-דין חלקי בו חויבה הנתבעת בתשלום הסכום הנ"ל, במסגרת פסק הדין גם אושרו עיקולים זמניים שהוטלו על נכנסי הנתבעת (להלן:"פסק-הדין החלקי"). 2.2 לאחר שניתן פסק-הדין החלקי, הגישה הנתבעת תביעה כנגד התובעת וכנגד מנהלה מר ג'רי לזר (להלן:"לזר") בת.א. 1631/97. הנתבעת הגישה במצורף בקשה לאיחוד הדיון וביום 6.2.97 נעתרתי לבקשה זו והוריתי על איחוד הדיון (להלן:"התביעה שכנגד"). בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת שהעבודות שבוצעו ע"י התובעת היו באיכות גרועה ולמן "סיום" העבודות קרסה המערכת וחוזרת וקורסת חדשים לבקרים, כתב-התביעה שכנגד מונה עוד שורה של טענות כולן בהקשר לטיב העבודה, ולעבודות שהיו אמורות להתבצע ולא בוצעו. סך הנזק הנתבע על-ידה היה 311,051 ש"ח. 2.3 בדיון שנתקיים ביום 6.11.97 קיבלו הצדדים הצעת ביהמ"ש למנות מומחה מטעם ביהמ"ש. ביהמש מינה את מר אגוזי, ראש המעבדה לאלקטרוניקה ממכון התקנים כמומחה (להלן:"המומחה"). בכתב המנוי הוסמך המומחה כדלקמן: "המומחה יבדוק תקינות כל מערכות המתח הנמוך בבית- המגורים לגיל הזהב הוד ירושלים ויקבע אם הן תקינות ועומדות בסטנדרטים מקובלים, אם המערכות אינן תקינות יחווה דעתו האם אי התקינות נובעת מחומרים או עבודה לקויה או מתחזוקה לקויה ו/או ארועים שארעו לאחר התקנה. המומחה יבדוק גם אם המערכות תואמות למפרט ואם אינן תואמות, האם בנייתן הגם שאיננה בהתאם למפרט, עומדת בסטנדרטים ובנורמות מקובלות" עוד נקבע שב"כ הצדדים ימציאו למומחה את חוות-הדעת מטעמם, את החשבונית וכל מסמך רלוונטי (החלטה מיום 21.11.97) . 2.4 ביום 2.3.98 הגיש מר אגוזי את חוות-דעתו. בחוות-דעת ארוכה ומפורטת, מונה המומחה ליקויים רבים ביותר בכל המערכות שהתקינה התובעת. פירוט נוסף נתן המומחה בתשובות לשאלות הבהרה מיום 3.1.99. 2.5 במהלך הדיון הודיע ב"כ הנתבעת לפרוטוקול שבירור שערך העלה שהתובעת נמחקה ב- 31.12.97. 2.6 בשלב זה של הדיון הסמיכו הצדדים את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79 א' (החלטה מיום 10.2.99), במסגרת ההסכמה נתבקש ביהמ"ש לנמק את פסק-דינו. לאחר שנתקבלו סיכומי הצדדים ניתן אפוא פסק-דין זה. 3. טענות הנתבעת (ו"התובעת שכנגד") 3.1 יש למחוק תביעת התובעת לאור העובדה שהחברה נמחקה. משנמחקה היא חדלה להיות אישיות משפטית. באשר לתביעה שכנגד שהוגשה נגדה - ניתן להמשיך בה ואם תזכה הנתבעת בפסק-דין כנגדה תוכל לפנות לביהמ"ש ולבקש להחיותה. 3.2 מומחה מטעם הנתבעת, העריך עלות הליקויים והתיקונים שצויינו בחוות דעת המומחה בסכום של 780,000 ש"ח, ועקרונית היה מקום לחייב התובעת בסכום זה , אלא שהנתבעת הגבילה תביעתה לסכום התביעה המקורי,311,051 ש"ח. 3.3 עילת התביעה היא נזיקית : "ומאחר והחבות היא נזיקית, אין כל צורך לדון בעניין היות גלאי חברה בע"מ , כי הרי אין ג'רי יכול להסתתר מאחורי מסך החברה בעוולות ניזקיות". (עמ' 3 לסיכומים) היינו בנוסף לנתבעת יש לחייב אישית גם את מר לזר. 4. טענות התובעת (ו"הנתבעת שכנגד") 4.1 יתרת החוב של הנתבעת לאחר שסכום פסק-הדין החלקי נגבה בהליכי הוצל"פ עומד על סכום של 59,375 ש"ח נכון ליום 31.12.98 וסך של 69,057 ש"ח בערכים דהיום, לטענתה סכום זה לא הוכחש ע"י הנתבעת ויש לקבוע שזו יתרת החוב של הנתבעת לתובעת. 4.2 בפי התובעת טענות המתיחסות באופן פרטני לחוות-דעת המומחה. 4.2.1 ביחס למערכת גלוי האש - טוענת התובעת שבכתב התביעה שכנגד, לא העלתה הנתבעת כל טענה בנוגע לליקויים במערכת גילוי האש, או לכך שהמערכת הותקנה בניגוד למפרט הטכני, הטענה היחידה שהועלתה היא שחברת בן-גיאת חוייבה ביתר בתשלום על גלאים שלא הותקנו ואילו חוות-דעת המומחה שומטת הקרקע מטענה זו כשקובעת שבבנין הותקנו 343 גלאים ולא 288 כטענת הנתבעת, יצויין שהתובעת חוייבה בתשלום בגין 330 גלאים. 4.2.2 ביחס לאנטנה - לטענת התובעת אין כל טענה כנגדה בכתב התביעה. 4.2.3 ביחס למערכת קריאת האחות והאנטרקום -טוענת התובעת שאכן נעשו שינויים, אך אלו נעשו לבקשת הנתבעת, עוד היא טוענת שעל הנתבעת היה להעלות הטענה לאי התאמה, תוך זמן סביר, העלאתה כשנה לאחר סיום העבודות, איננה זמן סביר ומטעם זה יש לדחותה. 4.2.4 ביחס למערכת הכריזה - עיקר הטענה מתייחסת למיקום של המערכת, אלא שהמיקום נקבע לפי דרישת המזמין ואין לנתבעת להלין אלא על עצמה. ומכל מקום המומחה קבע שהמערכת פועלת כראוי, המיקום כשלעצמו אינו פוגם בתיפקודה. 4.2.5 עוד טוענת התובעת טענות אשר בעיקרן הן עובדתיות ומתייחסות לסיכומים והבנות כאלו או אחרים בין הצדדים המתייחסים לסוג העבודה ולטיבה. 4.3 באשר להטלת חבות אישית על לזר, טוענת התובעת שחיוב כלפי הנתבעת הוא מכח ההסכם ולא על בסיס עוולה נזיקית. ואין חולק שההתקשרות נעשתה עם התובעת ולא עם לזר אישית ולפיכך דין התביעה כנגדו להדחות. באשר לחיוב האישי של נתבע 2 (להלן: ן-גיאת) טוענת ש:"החברה התאגדה במימון דק, מבלי שיש ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה" (עמ' 4 לסיכומים) ולפיכך יש לחייבו אישית. 4.4 באשר לעובדה שהתובעת נמחקה מרישומה אצל רשם החברות, מפנה התובעת לסעיף 369 לפקות החברות [נוסח חדש] תשמ"ג 1983-,(להלן:"הפקודה") וטוענת שהאבחנה בין היותה תובעת לנתבעת, כפי שמבקש ב"כ הנתבעת לעשות, היא מלאכותית ומאחר והתביעה הוגשה בטרם המחיקה, יש להותיר התביעה על כנה, ובמקרה והחברה תבקש לחדש רישומה תהא רשאית לממש את פסק-הדין. 5. למקרא המסמכים בתיק וטענות הצדדים, להלן קביעתי והנימוקים לה: 5.1 באשר לזהות הצדדים, אכן כשהוגשה התביעה ע"י התובעת, היא היתה חברה פעילה והיתה רשאית להגיש התביעה, לאור הוראת ס. 369 לפקודה, סבורה אני שאין למחוק התביעה בשלב זה של הדיון, מקבלת אני גם הטענה שמחיקתה כתובעת והותרתה כנתבעת היא מאלכותית. 5.2 באשר לתביעות האישיות כנגד מנהל התובעת, לזר, וכנגד מנהל הנתבעת, בן-גיאת, דין שתיהן להידחות. ההתקשרות העיסקית היתה בין החברות, התובעת והנתבעת, לא ניתנה ערבות אישית של לזר ובן גיאת. ביחס לטענה כנגד לזר - כיון שבסיס החיוב הוא חוזי ולא נזיקי אין מקום לחייבו אישית. ביחס לטענה כנגד בן גיאת - לא הובאו בפני ראיות שיצדיקו הרמת מסך. 5.3 באשר לתביעה העיקרית - לאור שתיקת הנתבעת, יש אכן לקבוע שלנתבעת חוב לתובעת בסך 65,057 ש"ח בערכים דהיום. 5.4 יש לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת באופן חלקי. מקבלת אני טענות התובעת ביחס למערכות גלאי העשן והאנטנות, שני אלו לא נטען דבר בגין תקינותן ולא נתבע דבר בגינן בכתב-התביעה. אינני מקבלת יתר הטענות הקשורות לטיב הביצוע במובנו הרחב, וזאת לאור קביעותיו של המומחה מר אגוזי, שכאמור היו יסודיות מנומקות ומפורטות. יש כמובן להעיר שבהעדר ראיות לא יכול ביהמ"ש להכריע בשאלות עובדתיות ובפסיקה במסגרת כזו יש חשיבות ניכרת ויש מקום להסתמך הסתמכות רבה על המומחה מטעם ביהמ"ש. המומחה אישר את הליקויים שנטענו בכתב-התביעה שכנגד (המתייחסים למערכת האינטרקום, קריאה "חולה-אחות" ומערכת הכריזה) ומאחר והוא לא העריך עלויות תיקון אני מקבלת את הערכת העלויות בתביעה שכנגד בסך 200,000 ש"ח בתוספת מע"מ (עמ' 8 לחוות דעת ברנשטיין) , ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.1.97. כמו כן אני מחייבת התובעת בפיצוי על נזקים נוספים שנגרמו עקב קריסת המערכות בסכום של 10,000 ש"ח . 5.5 יש להורות על קיזוז סכומי החוב, היינו יש להפחית מהסך של 244,000 נכון ליום 13.1.97 את הסך של 69,057 ש"ח בערכים דהיום. 6. סיכום אני מקבלת יתרת התביעה של התובעת (גלאי ג.ל. (1990) בע"מ) כנגד הנתבעת (מ. בן גיאת ובניו חברה להנדסה ובניין בע"מ) ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 69,057 שח בערכי דהיום. הנתבעת תשא גם בהוצאות התובעת ובשכ"ט ב"כ בשיעור 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. אני מקבלת את התביעה שכנגד של הנתבעת (מ. בן גיאת ובניו חברה להנדסה ובנין בע"מ) כנגד התובעת (גלאי ג.ל.( 1990) בע"מ) ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת סך 244,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.1.97 ועד התשלום המלא בפועל. התובעת תשא גם בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט ב"כ בשיעור 17,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. החובות ניתנים לקיזוז. התביעות כנגד גרי לזר ומשה בן גיאת נדחות. לאור התוצאה הסכום שהופקד בקופת ביהמ"ש ע"י הנתבעת יושב לה. התחום הנפשימתח חשמללחץ נפשי / מתח נפשיחשמל