עובד נמל שעות נוספות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות לעובדי נמל: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי הציבור ה"ה אורן ובנסקי; תב"ע מב/268-3) שדחה את עתירתו של המערער להביא בחשבון לצורך חישוב הגמלאות ומענק הפרישה רכיבי שכר שונים ובכלל זה, ובעיקר, תשלום עבור "שעות נוספות". .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה בעיקר מפסק-הדין של בית-הדין האזורי, הן; א) המערער עבד כנתב בשירות המשיבה מאוקטובר 1960עד 31.1.1979, מועד פרישתו (המוקדמת) לגמלאות: ב) עד אפריל 1969עבד המערער בנמל חיפה; ג) מאפריל 1969, ועד לפרישתו מן העבודה, עבד המערער במסגרת מפעלי המשיבה במעגנים הפתוחים של חברת החשמל בתל-אביב ובאשדוד. תחילה שולם לו שכר שעות נוספות על יסוד דיווח, אולם בשל קשיים בדיווח וחוסר אפשרות למדוד מאמץ מיוחד לצורך חישוב פרמיה מדודה עבור עובד יחיד, הופסק הדיווח אחרי תקופה מסוימת. המערער ראה את עצמו מקופח לגבי הנתבים האחרים, אשר החלו לקבל "הטבות שונות בצורת פרמיה גלובלית או פרמיה מדודה". הוא טען בפני המשיבה, שעבודתו קשה יותר, שיש לו כישורים מיוחדים וכי אין זה הוגן ששכרו יהיה נמוך יותר משכרם של יתר הנתבים; ד) טענת המערער מצאה אוזן קשבת והחל מיולי 1973שולמה לו "השלמה" לשכרו בהתאמה לשכר השנתי הממוצע של יתר הנתבים. התשלום שולם מדי חודש בדין מקדמה, ובסוף השנה נערך חישוב מדויק ושולם למערער "הערך הנוסף של חישוב ממוצע כאמור"; ה) על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד. על-פי סעיף 202(א) להסכם אומצו והוחלו על העובדים הוראות שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות), בשינויים המחויבים; ו) עם פרישתו של המערער שולם לו מענק חד-פעמי השווה ל- 18חודשי שכר עבודה בהתאם למשכורת הקובעת. במענק לא נכללו "רכיבים" כגון החזר הוצאות רכב, החזר אחזקה ושימוש בטלפון וכן תוספת 156שעות נוספות לחודש (להלן - "התוספת"). .3בפסק-הדין שבערעור קבע בית-הדין האזורי, כי "התוספות" אינה בגדר תוספת קבועה "שכן היא לא השתלמה ליתר הנתבים, היא לא מעוגנת בהסכם העבודה הכללי - והיא לא הוכרה בתור שכזאת, כתוספת קבועה, על-ידי הנתבעת". "התוספת" גם לא היוותה שכר ייחודי, שכן עבודת המערער - נתבות, היתה זו שביצע קודם, בנמל חיפה. מה ששונה הוא - נסיבות ביצוע העבודה, ואלה הולידו את ההחלטה להוסיף את "התוספת" לשכרו של המערער. אין לדבר גם על שכר סמוי, שכן הוסכם עליו בשל הנסיבות המיוחדות. לשאלה, האם "התוספת" מהווה חלק משכר היסוד, השיב בית-הדין במנומק, כלהלן - "לדעתנו התשובה לשאלה הנ"ל שלילית. השוואת שכרו של התובע לשכר יתר הנתבים לא באה אלא כדי להבטיח, שהתובע יקבל הטבות ששולמו ליתר הנתבים והטבות אלו של יתר הנתבים לא היו בגדר שכר יסוד או תוספת קבועה לשכרם, אלא תשלום עבור פרמיות ושעות נוספות. רכיבים אלה אינם בגדר תשלומים שונים המשתלמים בעד אותה עבודה, אלא תשלומים עבור שעות נוספות או מאמץ מיוחד, אשר אינם חלק מן השכר הרגיל, אלא עבור עבודה נוספת מעבר לשכר הרגיל. לא למותר הוא לציין, כי התובע עצמו השתית את תביעותיו על טענות, כי תנאי עבודתו בתחנת הכוח, אשר כללו בין היתר עבודה בשעות נוספות, והמאמץ המיוחד הדרוש לביצוע תפקידיו בתחנות הכוח, הם שהצדיקו בין היתר את ההשלמה בשכרו. יוצא איפוא, כי כשם שליתר הנתבים ניתן תשלום בעד עבודה נוספת, תשלום שאינו שכר רגיל, כך שולמה לתובע השלמה לשכרו בגין מאמץ, שעות נוספות ותנאי עבודה מיוחדים, תשלום שאינו בגדר שכר רגיל, כאשר אופן חישוב התשלום הוא בגדר השוואה לתשלום שהשתלם ליתר הנתבים בנסיבות דומות". .4בהיפתח הדיון בערעור הובהר, בהסכמת הצדדים, אגב בירור עובדות ועמדות, כי המשיבה אינה טוענת שהגמלה המשתלמת למערער צריכה להיות שונה או קטנה מזו שהיתה משתלמת לו אילו המשיך לעבוד בנמל חיפה, אך טוענת כי "התוספת" שקיבל החל מ-1973, נועדה לכך שמשכורתו לא תיפול מזו של שאר הנתבים: נוכח העובדה שנתי. עיקר המחלוקת הוא בכך שהמשיבה טוענת, כי התוספת הנ"ל לנתבים אינן בנות גמלה ואילו המערער גורס שלגבי דידו "התוספת" היא בת-גמלה. .5את גרסתו השתית בא-כוח המערער על הטענה, שקיבל את ה"תוספת" בלא שנדרש לעשות משהו בנוסף לעבודתו הרגילה, משמע שה"תוספת" היתה חלק של התמורה ששולמה לו עבור עבודתו, חלק מה"משכורת הקובעת". מונח אחרון זה הוגדר בסעיף 8שבחוק הגמלאות, כשהוא ממוקד "לגבי אדם פלוני בזמן פלוני". האדם הפלוני בו עסקינן הוא המערער, וכדי להתחקות אחרי משכורתו הקובעת אין לנו אלא לשאול, מה עשה ומה צריך היה לעשות כדי לזכות ב"תוספת" נשוא המחלוקת. התשובה היא: עבודתו הרגילה, הא ותו לא. .6באת-כוח המשיבה בדברי תשובתה טענה, כי אשר שולם למערער נועד אמנם להשוואת שכרו לשכרם של שאר הנתבים. אך המערער העיד על כך שעבד לעתים שעות נוספות רבות: במשך 16, 18ואף 24שעות רצופות, כפי שנתחייב מצורכי חברת החשמל ומתדירות הופעת מיכליות הדלק בנמל. מהותה של התוספת ואופיה לא שונו כשהעתיקוה מהמתבים למערער. התוספת לא הפכה לרכיב סמוי או פיקטיבי המהווה למעשה חלק מהמשכורת היסודית. היא היתה ונשארה פונקציה ממה שקיבלו הנתבים, היינו תשלום המשתנה מדי חודש בחודשו. רכיב שכר כגון פרמיה מדודה לא ניתן היה לאומדן לגבי עובד יחיד ולכן תורגם לגבי המערער על דרך החישו הממוצע. הפרקליטה המלומדת סמכה על האמור בדב"ע לט/56-3, [1], בע' 48-49, סעיף 2בדבר ההבדל בין "תוספת" פיקטיבית לבין "תוספת" אמיתית. הראשונה תחשב לחלק מהמשכורת הקובעת, השניה אם איננה "תוספת קבועה", לא תובא בחשבון בחישוב המשכורת הקובעת. בענייננו אין המדובר בתוספת פיקטיבית אצל הנתבים וגם לא אצל המערער. .Iiפסק-דין .1השאלה עליה יש להשיב בערעור זה היא: האם הפך תשלום לאו-בר-גמלה (pensionable-non) כשהוא משתלם לכלל הנתבים - לבר-גמלה כשהוא משתלם למערער? .2על מהותו של התשלום הנ"ל למדים, מתצהירו של הממונה על הגמלאות ברשות הנמלים, כי התוספת השנתית ששולמה למערער עבור עבודה בשעות נוספות ופרמיות בגינן לא קיבל תשלום אחר, נערכה בהתאם לדיווחים שנתקבלו מנמלי המשיבה בדבר התוספות ששולמו למערער כפונקציה של רכיבים משתנים - בהתאם למספר השעות הנוספות, לתפוקה וכיו"ב - השתנה מדי שנה בשנה: ב- 1976/77היה התשלום (התוספת) שווה ל- 175שעות נוספות לחודש, ב- 1977/78ל- 167שעות נוספות לחודש וב- 1978/79ל- 149.5שעות נוספות לחודש. .3לית מאן דפליג שעבור כלל הנתבים היה התשלום הנ"ל בבחינת "תוספת" במשמעות שנתייחדה למונח זה, כמוסבר בדב"ע לד/3-7, [2], היינו של "תשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם" (שם, [2], בע' 427, סעיף 9). מאחר שתוספת זו לא היתה "תוספת קבועה" לפי ההגדרה שבסעיף 8לחוק הגמלאות, הרי שלא היתה בת-גמלה. .4העובדה, שה"תוספת" שולמה למערער לאחר שעברה תהליך של מיחשוב ממוצע של תוספת כלל הנתבים, לא שינתה את אופיו ומהותו של התשלום ולא הפכה אותו לרכיב פיקטיבי שיש לראותו כממוזג ונבלע במשכורת היסודית. לכן, בדין פסק בית-הדין קמא כפי שפסק. .5הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 000, 12שקלים, בצירוף מע"מ.שעות נוספות