פגיעה באוזן במהלך שירות צבאי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה באוזן במהלך שירות צבאי: 1. המערער יליד 2.1.64 הגיש למשיב תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט1959- (להלן: "החוק"), בקשר עם פגימה באוזן שמאל. 2. המערער שירת בשירות סדיר בצה"ל בין התאריכים 12.11.81-12.12.84 כאשר הפרופיל הרפואי היה 97. לאחר תום שירותו הצבאי ובחודש 85/6 התגייס המערער לשירות במשא"ז וזאת עד לחודש 87/6 ומחודש זה הועבר לשירות קבע במג"ב ושירותו נמשך עד היום. מדובר בשירות ארוך. 3. במהלך שירותו במג"ב בתקופת האינתיפדה הרגיש המערער לטענתו, פגיעה באוזן שמאל, לאחר מספר ימים חש בכאבים. רופא היחידה אליו פנה הפנה אותו למומחה א.א.ג. החלה ירידה בכושר השמיעה, לאחרונה חש ברע ואף אושפז בבית החולים זיו בצפת ובוצע ניתוח להשתלת תוף באוזן שמאל (התאור מתביעתו - מיום 15.8.96). 4. מומחה מטעם העורר ד"ר יוסף אביב קבע בחוות דעתו מיום 12.2.97, כי למערער נותרו 20% נכות לצמיתות בגין ליקוי שמיעה וכן 10% בגין טנטון. (תקנות המל"ל - סעיף 72 (4) ד' (3)). על פי חוות הדעת הנ"ל מדובר בחבלת רעש שהתבטאה בקרע בעור התוף משמאל והחרפה בלקוי שמיעה שכנראה היה קיים כבר לפני כן עקב ירי מתמשך. כתוצאה מכך קובע המומחה נגרמה החרפה בליקוי השמיעה ותחושה בצפצופי אזניים (טנטון). בסיכום חוות הדעת קובע המומחה כי קיים ליקוי שמיעה דו צדדי וטנטון אוזניים קבוע. לדעתו של ד"ר אביב קיים קשר הדוק בין חשיפתו לרעש ירי מתמשך וחבלת רעש בינואר 93' לבין מצבו כיום. 5. המשיב דחה את תביעת המערער וזאת בהסתמך על בדיקתו של ד"ר א. גולץ (19.11.96) אשר בדק את המערער וקבע כי יש קשר בין ליקוי בתדר גבוה לשירות אולם הוא קבע כי אין קשר בין ליקוי שמיעה בתדרים נמוכים לבין השירות. ועדה רפואית מטעם המשיב מיום 17.12.96 קבעה למערער נכות בשיעור של 1% (אחד אחוז). על קביעת הועדה הרפואית הוגש ערעור לועדה רפואית עליונה אליו צורפה חוות דעת של ד"ר אביב. ערעורו של העורר בפני הועדה העליונה נדחה ביום 20.3.97 וזאת על אף האמור בחוות הדעת שלא נתקבלה על ידי הוועדה. 6. המערער ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי - וערעורו התקבל והדיון הוחזר לועדה רפואית עליונה לבצוע בדיקת BERA. בתאריך 22.7.97 בוצעה בדיקת BERA וביום 9.11.97 הוצגו התוצאות בפני ועדה רפואית עליונה אשר דחתה שוב את הערעור. 7. הערעור שבפנינו מתייחס לאותו חלק בליקוי השמיעה שלא הוכר ע"י המשיב, דהיינו ליקוי השמיעה בתדרים הנמוכים, אשר בהתאם להודעת הדחייה נרשם כי "ליקויי השמיעה בתדרים הנמוכים נדחית התביעה בהסתמך על חוות הדעת הנ"ל לפיה אין קשר בין ליקוי זה לתנאי שירותך כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". ההחלטה הנ"ל הסתמכה, כאמור, על חוות דעתו של אבישי גולץ מיום 19.11.96 והחלטת הוועדה הרפואית מיום 17.12.96. בנוסף הגיש המשיב חוות דעת של מומחה של פרופ' פודושין מיום 30.1.98. פרופ' פודושין קובע בחוות הדעת כי בדיקת השמיעה מיום 22.1.98 ובדיקת BERA מיום 22.7.97 הן הבדיקות המשקפות בצורה אוביקטיבית ביותר את מצב השמיעה של הנבדק. פרופ' פודושין מניח כי העורר סבל מדלקת מוגלתית בילדותו, שכן הוא מצא כי למערער נותרו צלקות בעורי התוף עם הסתידויות מרובות. לדעתו של פרופ' פודושין מצב זה נובע כתוצאה מהתקררות שהחלה בהפרשה מוגלתית מאוזן שמאל, נפתחה דלקת ואז אובחן נקב. על פי חוות דעתו של פרופ' פודושין לאחר הניתוח בשנת 1996 הנקב נסגר. בבדיקה ביום 22.1.98 קיים ליקוי שמיעה קל. תדירויות דיבור אוזן ימין תקינה. ירידה קלה באוזן שמאל. טנטון אם קיים אזי רק באוזן שמאל וקשור למחלה באוזן התיכונה השמאלית. (עמ' 2 לחוות הדעת מיום 30.1.98). "הטנטון עליו מתלונן הנבדק אינו מתאים כלל לתיאור טנטון תמידי ואם הוא קיים אזי הוא קיים באוזן שמאל בלבד וקשור למחלה באוזן התיכונה השמאלית. תיאורו את הטנטון באופן שונה בפני רופאים שונים ואי תלונתו בדבר טנטון בעת בדיקת מאפייניו מצביעים על אי אמינותו בנושא זה". פרופ' פודושין מתייחס לחוות דעתו של ד"ר אביב 12.2.97 - וחולק על דעתו בקובעו כי אין קשר בין דלקת אוזן כרונית לבין שירות בצה"ל. לדעת פרופ' פודושין, לא קיים מושג "עקומה שטוחה כתוצאה מדלקת אוזן ממושכת וחבלת רעש". על פי ממצאי הבדיקה מגיע פרופ' פודושין למסקנה כי הכאבים והלחץ באוזן שמאל וההפרשה המוגלתית מאותה אוזן לרבות הנקב שאובחן בה, אשר בעקבותן גם נותח המערער בשנת 1996, אין להם כל קשר עם השירות. פרופ' פודושין חולק בחוות דעתו על חוות הדעת של ד"ר אביב בה מצויינות 3 בדיקות בתאריכים 28.9.93, 19.11.95, 16.6.96, לדעתו, באף לא אחת מבדיקות אלה נמצא סף קליטת הדיבור 40 דציבל בשתי האזניים כפי שרשם ד"ר אביב בסעיף בדיקת שמיעה. פרופו' פודושין מצא בבדיקה ממצאים שונים לחלוטין. (ר' ממצאי הבדיקה בכל אחת מחוות הדעת). לפיכך, לטענתו של פרופ' פודושין לא ברור כיצד הסיק ד"ר אביב את מסקנותיו אשר לאורן המליץ על אחוזי הנכות. 8. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וכן עיינו במסמכים ובחוות הדעת נראה לנו שאין מקום להתערב בהחלטת המשיב ודין הערעור להדחות. המערער אשר עול ההוכחה עליו לא הצליח לשכנענו כי המשיב טעה בהחלטתו. 9. מקובלים עלינו מסקנותיו של פרופ' פודושין לרבות מסקנתו המתבססת על צלקות בעורי התוף בשתי האוזניים עם הסתיידויות מרובות שיכולות להצביע על מצב תחלואי קודם וישן באוזניו של המערער. למסקנה זו הגיע גם ד"ר אבישי גולץ במכתבו הרפואי מיום 19.11.96 עליו ביסס המשיב את הודעתו בדבר דחיית התביעה נשוא הערעור שבפנינו. יצויין כי גם המומחה מטעם העורר לא התכחש לכך שהעורר סבל מדלקות כרוניות באוזניים. לא מצאנו התייחסות מטעם ד"ר אביב לקביעה כי נזקי רעש גורמים לליקויי שמיעה בתדרים הגבוהים בלבד וחבלת רעש אינה מאופיינת בליקויי שמיעה בתדרים הנמוכים, למעט קביעתו כי "יש קשר הדוק לרעש ירי מתמשך וחבלת הרעש מתחילת ינואר 1993 לבין מצבו היום". אין גם התיחסות מצד ד"ר אביב לממצאי בדיקת השמיעה כפי שעשה פרופ' פודושין לפיהם למעשה לא נותרה נכות בתחום זה למערער. 10. סיכומו של דבר מקובלת עלינו המסקנה שליקויי שמיעה בתדרים הנמוכים אינה אופיינית לחבלת רעש ומצבו הרפואי הקודם של המערער מעיד על כך שהמצב הרפואי נובע מסיבות רפואיות שאינן קשורות לשירות. 11. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות. צבאשמיעהאוזנייםשירות צבאי