פיצוי על איחור בפינוי דירה שכורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על איחור בפינוי דירה שכורה: 1. בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין שתי עילות: א. איחור בהחזרת המושכר. ב. נזקים שנגרמו למושכר. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 2. א. התובעת השכירה לנתבע דירה שבבעלותה בשכירות בלתי מוגנת לתקופה המתחילה ביום 17.5.96 והמסתיימת ביום 16.3.96. ב. הנתבע נפגע בתאונה ואושפז ביום 17.3.96 ושוחרר מבית החולים ביום 26.3.96. ג. לבקשת הנתבע הסכימה התובעת להאריך את תקופת השכירות בשבועיים עד ליום 31.3.96 (להלן: "מועד הפינוי"). ד. התובעת דחתה את בקשת הנתבע להאריך את תקופת השכירות מעבר למועד הפינוי. ה. הנתבע הודיע בטלפון לתובעת ביום 3.4.96 (ערב פסח) כי פינה את הדירה ושתבוא לקבל את המפתחות. ו. התובעת סרבה לבוא אל הנתבע לקבל את מפתחות הדירה ועמדה על כך שמפתחות הדירה יימסרו לידיה. ז. התובעת פרצה את, מנעול, הדירה ביום 13.5.96 והחזירה לעצמה את החזקה. הראיות 3. א. מטעם התביעה העידה התובעת ומר אלי אברהמי ומטעם ההגנה העיד הנתבע. העדים מסרו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו עליו בפני. ב. לתצהירים וכתבי הטענות צורפו מסמכים שונים ואדגיש כי שהתובעת לא טרחה לצרף עותק של חוזה השכירות והנתבע צרף רק את עמודים 1 ו- 4 כחלק מתצהיר עדותו. המחלוקת 4. הצדדים צימצמו את המחלוקת שבינהם לאיחור בפינוי הדירה ולנזקים שנגרמו (ראה הודעתם לפרוטוקול עמ' 8 שורה 19). פינוי הדירה 5. א. סעיפי החוזה הדנים בפינוי הדירה לא הוצגו בפני. ב. אין מחלוקת שהנתבע הודיע לתובעת בטלפון ביום 3.4.96 שהדירה פונתה כבר ביום 2.4.96 והיא עומדת לרשותה. התובעת מאשרת עובדה זאת באומרה שהנתבע הודיע לה בשיחת טלפון בערב חג הפסח שהדירה פנויה והיא עומדת לרשותה (ראה עדותה בעמ' 6 שורה 3 ואילך). ג. התובעת סרבה לבוא ולקבל את החזקה בדירה כיוון שהיתה עסוקה בהכנות לחג. 6. מהאמור לעיל ברור שבין אם היתה התובעת טורחת לקחת את המפתח מהנתבע ובין אם היתה פורצת לדירה, כפי שעשתה ב- 13.5.96, וכפי שהיתה זכאית לעשות לפי סעיף 18 א' לחוזה השכירות (ראה בעמ' 4 לחוזה) היתה יכולה להחזיר לעצמה את החזקה במועד מוקדם יותר 13.5.96. 7. א. כיוון שהצדדים טענו ארוכות לגבי המקום בו צריכים היו להמסר המפתחות בתום תקופת השכירות אומר שהוראת החוזה הדנה בענין לא הוגשו לכן פניתי למצוא תשובה בחוק השכירות והשאילה תשל"א- 1971 (להלן: "החוק"). ב. סעיף 5 (ג) לחוק קובע המסירה תהיה במקום שבו נמצא המושכר בזמן כריתת החוזה. סעיף זה אומנם מופיע בפרק הדן בחיובי המשכיר ואין הוראה דומה בפרק הדן בחיובי השוכר, אבל הגיון הדברים הוא שאותו דין יחול גם במקרה של החזרת המושכר למשכיר. הזמן לבדוק אם המושכר מוחזר כמצוות סעיף 20 (ב) לחוק הוא במושכר עצמו במעמד הפינוי. דרך זו הוצעה לתובעת על ידי הנתבע במכתבו מיום 5.4.96. דהיינו, להפגש בדירה (ראה מכתבו של הנתבע צרופה 4 לתצהירו). "... לחילופין לתיאום פגישה בדירה עם אחד מנציגי כדי שתוכלי לחתום לי על קבלת המפתחות לידיך". ג. למעלה מן הצורך אני מוצא לנכון להפנות את התובעת לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. הסעיף קובע שבקיום חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. בעניננו המעשה הסביר היה לקבוע מועד להחזרת החזקה בדירה בדירה עצמה בהשתתפות הנתבע או נציגו. זאת בהתחשב בעובדה שהנתבע היה מוגבל בתנועותיו, בשל פציעתו. ד. מכל האמור לעיל עולה שהתובעת הצליחה להוכיח כי הנתבע איחר בפינוי הדירה ביומיים ולכן הפיצוי המגיע לה הוא 30 דולר עבור כל אחד מהם (ראה עמ' 4 סעיף 12 לחוזה). הנזקים 8. התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום הנזקים שנגרמו לדירה. א. פריצת מנעול הדירה -. 490 ש"ח. ב. תיקונים נוספים בדירה כמפורט במכתבו של מר אלי אברהם מיום 16.6.96 נספח ג' לכתב התביעה בסך 6,800 ש"ח. פריצת המנעול 9. א. אין לי ספק שמנעול הדירה נפרץ. השאלה שעלי לשאול עצמי אם היה הדבר הכרחי והדרך היחידה הראויה על מנת להכנס לדירה. ב. עפ"י חומר הראיות לכאורה צריך היה להמצא מפתח הדירה בידי ב"כ התובעת. הפקדת המפתח בידיו היתה תנאי מפורש בסעיף 16 לחוזה השכירות (עמ' 4). הנתבע העיד כי הפקיד את המפתח במשרדו של עו"ד עצמון (ראה סעיף 5 (ג) לתצהירו ועדותו בחקירה נגדית עמ' 12 שורה 12 ואילך). ג. לא הובאה כל עדות הסותרת את עדות הנתבע, ולכן אינני יכול לקבוע שגירסתו מופרכת. ד. גם אם אצא מתוך ההנחה שהתובעת וב"כ לא זכרו שמפתח הדירה ברשותם עדיין זול יותר היה להגיע אל הנתבע בין בעצמם ובין באמצעות שליח לקבל את המפתחות ולהקטין את הנזק. ה. לאור האמור אני דוחה את התביעה בענין זה. הנזקים בדירה 10. לענין הנזקים בדירה אומר כי אני מקבל את טענת הנתבע כי את הנזקים האלה יש להוכיח באמצעות עדות מומחה. בענין זה ראה סיכומיו של ב"כ הנתבעת סעיף 4.3 ואילך והאסמכתאות הנזכרות שם, ומשלא עשתה כן התובעת אני דוחה תביעתה גם בנושא זה. 11. מעבר לצורך בהתייחס לעדותם של אלי אברהם והתובעת אומר: א. שגם אם הייתי מקבל את עדותו של מר אלי אברהמי, שהציג עצמו כקבלן, לא ניתן ללמוד ממנה על הנזקים שגרם הנתבע בדירה. העד אמנם מאשר כי היה בדירה, אך אינו זוכר אם היה בה חשמל בזמן הביקור אם לאו. הוא מאשר שמכתבו הוא בעצם הצעה לשיפוץ כללי של הדירה ללא פירוט ותאור כל נזק בנפרד. לכן לא ניתן ללמוד מדבריו מהו בדיוק הנזק שנוצר ועל ידי מי. מעדותו עולה שלא רק שלא ביצע את התיקונים אלא שמכתבו ששימש בסיס למו"מ עם התובעת לגבי שיפוץ הדירה ולא שזהו בהכרח ערכם האמיתי של עלות התיקונים. ב. התובעת העידה, בנושא זה ואומרת בסעיף 8 לתצהירה כי לא תיקנה את הנזקים, שגרם הנתבע, ומסיבה זאת השכירה את הדירה במחיר נמוך משוויה. כיוון שהשוכר החדש קיבל על עצמו לבצע את התיקונים. ג. החוזה עם הדייר החדש הוגש וסומן נ1/. בסעיף 6 לחוזה מתחייב השוכר להחזיק את הדירה במצב טוב ותקין כפי שקיבל אותה ובסעיף 11 מאשר השוכר שקיבל את הדירה במצב טוב ולאחר סיוד וצביעה..." אין כל התייחסות בחוזה לנזקים המצויים בדירה ואילו עבודות עליו לבצע. ד. הדירה הושכרה בסכום 700 $ לחודש שהוא גבוה מהסכום ששילם הנתבע. יתר על כן לא הוגשה כל ראיה כי זהו שכר דירה נמוך מהשכר שהיה מקובל בשוק עובר לחתימת החוזה החדש. 12. לאור האמור לא נותר לי אלא לקבוע שהתובעת כשלה מלהרים את נטל הראיה באשר לנזקים שנגרמו לדירה. סיכום 13. א. אני מקבל את התביעה באשר לאיחור בפינוי הדירה ב- 48 שעות ומחייב את הנתבע בתשלום השווה ל- 60$ של ארה"ב בהתאם לשער היציג הידוע ביום התשלום ודוחה את כל שאר התביעה. ב. משזכה הנתבע בהפרש הסכום שבין התביעה המקורית לבין הסכום שחוייב, אני מחייב את התובעת בתשלום שכ"ט עו"ד הנתבע בסכום של 3,000 ש"ח ועוד מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 14. למען הסדר הטוב אני דוחה את התביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3 אשר ערבותם להתחייבויות הנתבע לא הוכחה. פיצוייםמקרקעיןשכירותפינויפינוי דירה