פיצויי פיטורים מטפלת בילדים

התובעת לא תבעה ולא קיבלה מהנתבעת פיצויי פיטורים בעד שתי התקופות הראשונות בהן טיפלה בילדה שלה. הנתבעת לא שילמה עבור דמי ביטוח לאומי. הנתבעת גם לא שילמה דמי ביטוח לאומי עבור התובעת בעד התקופה בה טיפלה בבתה השניה והחלה לשלם עבורה דמי ביטוח לאומי החל מחודש אפריל 1980, כאשר התובעת החלה לעבוד בביתה גם בעבודות ניקיון. כשהתובעת רצתה לצאת לחופשה שנתית ונעדרה מעבודתה אצל הנתבעת, לא ניכתה הנתבעת משכרה לתקופה זו. תביעתה של המערערת היתה לפיצויי פיטורים בגין פרק הזמן שבו טיפלה בבת השניה של המשיבה - מיום 1.3.1979עד ליום 1.4.1980- בביתה היא ובגין יתרת פרק הזמן שבו עבדה כ"מטפלת ועוזרת בית" בבית המשיבה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים מטפלת בילדים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט גרוס: נציגי ציבור ה"ה גור ומושקוביץ; תב"ע מ/119-3) התבררה תובענה של המערערת נגד המשיבה, בעתירה לחייב את המשיבה בתשלום פיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורה של התובעת לבית-דין זה. .2העובדות, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן: "א. התובעת והנתבעת גרות בשכנות באותו רחוב, בית מול בית, ורק הכביש מפריד בין שני הבתים. ב. החל מיום 1.8.1973ועד ליום 1.8.1976 היתה הנתבעת מביאה את בתה הבכירה בשעות הבוקר לטיפול ולהשגחה ובסוף היום היתה הנתבעת חוזרת ולוקחת את הבת הביתה. הנתבעת היתה מביאה עימה מדי יום ביומו את מנת האוכל עבור בתה וכן את החיתולים להחלפה. ג. הנתבעת הפסיקה להביא את בתה לבית התובעת לאח 1.8.1976, מאחר והחלה לשלוח את בתה זו למעון. ד. החל מיום 1.8.1977 ועד ליום 1.12.1978, כאשר בתה הבכירה של הנתבעת ביקרה בגן חובה והיתה מסיימת את שהותה בגן בשעה 13.00אחר-הצהריים, היתה הנתבעת מסיימת את עבודתה בשעה .13.30 בתקופה זו היתה התובעת מקבלת את בת הנתבעת לביתה החל משעה 13.00ועד לשעה 13.30, כאשר הנתבעת היתה מגיעה לביתה ולוקחת את הבת חזרה. ה. הנתבעת ילדה את בתה השניה בחודש נובמבר .1978ביום 1.3.1979, עם סיום חופשת הלידה, עת היתה צריכה לחזור לעבודה, הוסכם בינה ובין התובעת שהתובעת תטפל בבתה השניה באותם התנאים בהם טיפלה בבתה הבכירה, כאמור בפסקה ב' לעיל. ו. התובעת עצמה אם לשלושה ילדים והצעיר ביניהם היה בגילה של בתה השניה של הנתבעת, וטיפלה לכן בעת ובעונה אחת בשני הילדים בנוסף לעבודתה כעקרת בית וטיפול בשני ילדיה הגדולים יותר. ז. בזמנים שונים, בחלקם חופפים את הזמנים בהם התובעת טיפלה בבנות הנתבעת, טיפלה גם באותה צורה בילדים אחרים והיתה רשאית תמיד לטפל בילדים נוספים בביתה, אם רצתה בכך, מבלי לקבל על כך את הסכמת הנתבעת. ח. החל מ- 1.3.1979ועד אפריל 1980שילמה הנתבעת לתובעת עבור הטיפול בבתה השניה סך של 350 שקל. לקראת חודש אפריל 1980דרשה ממנה התובעת תוספת יוקר. הנתבעת הודיעה לתובעת שלא תוכל לשלם לה את התוספת שביקשה. על כך השיבה לה התובעת, כי אינה רוצה יותר לטפל בבתה וכי ברצונה להתחיל לעבוד מחוץ לביתה ולהשתכר יותר. התובעת לא מצאה מקום עבודה מחוץ לביתה והנתבעת לא מצאה מטפלת אחרת שתטפל בבתה. הוסכם לכן בין הצדדים, כי החל מ- 1.4.1980תעבוד התובעת בבית הנתבעת, הן בטיפול בבת והן בעבודות משק בית, בשכר של 600שקל לחודש. על יסוד הסכם זה פיטרה הנתבעת את העוזרת שהעסיקה לעבודות הבית. בתנאים אלה התובעת עבדה עד 1.9.1980והפסיקה את עבודתה לאחר שהנתבעת הודיעה לה שאינה זקוקה יותר לעזרתה. ט. התובעת לא תבעה ולא קיבלה מהנתבעת פיצויי פיטורים בעד שתי התקופות הראשונות בהן טיפלה בבתה הבכירה. והנתבעת לא שילמה עבור דמי ביטוח לאומי. הנתבעת גם לא שילמה דמי ביטוח לאומי עבור התובעת בעד התקופה בה טיפלה בבתה השניה והחלה לשלם עבורה דמי ביטוח לאומי החל מחודש אפריל 1980, כאשר התובעת החלה לעבוד בביתה גם בעבודות ניקיון. כשהתובעת רצתה לצאת לחופשה שנתית ונעדרה מעבודתה אצל הנתבעת, לא ניכתה הנתבעת משכרה לתקופה זו". .3תביעתה של המערערת היתה לפיצויי פיטורים בגין פרק הזמן שבו טיפלה בבת השניה של המשיבה - מיום 1.3.1979עד ליום 1.4.1980- בביתה היא ובגין יתרת פרק הזמן שבו עבדה כ"מטפלת ועוזרת בית" בבית המשיבה. .4בית-הדין האזורי דחה את התביעה בגין פרק הזמן שעד ליום 1.4.1980, מאחר וקבע כי עד לאותו מועד לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ואת התביעה בגין פרק הזמן שמיום 1.4.1980ועד ליום 1.9.1980דחה בית-הדין מהטעם, שאותו פרק זמן לא הגיע לשנה, כמתחייב מסעיף 1לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-.1963 5.1בטיעונו לערעור העלה פרקליטה של המערערת מספר השגות על תביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי והשיג על כך, שבית-הדין לא ייחס את המשמעות הראויה לעובדות שהוכחו. 5.2במישור המשפטי הדגיש הפרקליט המלומד טענות אלה: א) בית-הדין טעה בכך שהשוה את נסיבות המקרה לנסיבות שפורטו בדב"ע לב/12-2, [1]. משום שאין הנסיבות דומות כלל למקרה נשוא ערעור זה"; ב) בית-הדין "טעה עת ייחס חשיבות למקום ביצוע העבודה"; ג) בית-הדין שגה בכך שלא יישם את המבחנים המקובלים ובפרט את המבחן המתאים למסגרת היחסים שבערעור זה, הוא מבחן 'השירות האישי'". 5.3הפרקליט המלומד סמך על פסקי-דין אלה: א) לעניין משקלו של מקום ביצוע העבודה: דב"ע לט/114-3, [2]; דב"ע לב/12-2, [1]; דב"ע מא/143- 3(לא פורסם); ב) לעניין השירות האישי: דב"ע לב/1-3, [3]; דב"ע לא/6-2, [4]. .Iiפסק-דין .1הנתון הראשון שישקול בהכרעת גורלו של ערעור זה הוא, שאין מדובר ב"מפעל", ועל כן "מבחן ההשתלבות" אינו רלבנטי. הטעם לכך הוא, שבאין "מפעל" אין מקום ליישם את "מבחן ההשתלבות"; הרי נאמר "תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים מפעל יצרני, לשירותים או אחר שניתן להשתלב בו... " (עירית נתניה נ' בירגר - דב"ע לא/27-3, [5], בע' 189). לשם קביעת מהות היחסים בין הצדדים יש, איפוא, להתייחס למכלול הנתונים ולבחון אם בחשבון סופי מגיעים ל"תלות" .subordinationבאשר רק לעבודה שיש עמה "תלות" מכוון משפט העבודה, ומגיעים לאותו מצב שחוקי העבודה מכוונים להם והוא ששקל להעדפת "מבחן ההשתלבות" עת ב"מפעל" מדובר (דב"ע לא/27-3, [5], ע' 185-186, סעיף 17). ביחסים שבין הצדדים לערעור זה היו ארבעה פרקי זמן: האחד מיום 1.8.1973 עד יום 1.8.1976(סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iלעיל); השני - מיום 1.8.1977עד יום 1.12.1978(סעיף 2, פסקה ד', שבחלק iלעיל); השלישי - מיום 1.3.1979עד יום 1.4.1980(סעיף 2, פסקה ח', שבחלק iלעיל); הרביעי - מיום 1.4.1980עד יום 1.9.1980(סעיף 2, פסקה ח', שבחלק iלעיל). אין חולקים על כך שבפרק הזמן הרביעי היו היחסים שבין הצדדים יחסי עובד-מעביד. התביעה לפיצויי פיטורים מתייחסת גם לפרק הזמן השלישי, והשאלה היא, מה השוני במהות היחסים שבין הצדדים, בין פרק הזמן השלישי לבין פרק הזמן הרביעי. .2את טענתו, שגם בפרק הזמן השלישי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, ביסס פרקליטה של המערערת על שניים: א) גם באותו פרק זמן החובה לעבוד היתה "אישית", כך שהמערערת לא היתה רשאית ולא היתה חייבת להעמיד אחרת במקומה; ב) העובדה שהעבודה בוצעה בביתה של המערערת היא "נייטראלית" (סעיף 5.2שבחלק Iלעיל). .3לעניין החובה "האישית" לבצע את העבודה, סמך הפרקליט המלומד על פסקיהדין שבסעיף 5.3(ב) שבחלק iלעיל. אכן, בשני פסקי-הדין שעליהם סמך הפרקליט המלומד מתייחס בית-הדין לשאלת החובה "האישית" לבצע את העבודה ויוצא מההנחה היסודית, כי אמנם תנאי לסיווג יחסים כיחסי עובד-מעביד הוא חובת העבודה "האישית". כל אשר נאמר בשני פסקי-הדין הוא, ש"העזרות שולית" באדם אחר אינו מוציא יחסים מגדר יחסי עובד-מעביד. השאלה נדונה לראשונה והכלל נקבע כבר בפסקהדין בעניין רון - נציגות הבית המשותף (דב"ע ל/1-3, [6], בע' 53-56). מאותו פסק-דין ומפסקי-הדין שבאו בעקבותיו עולה, שהחובה לבצע "אישית" את העבודה היא תנאי הכרחי לסיווגם של יחסים כיחסי עובד-מעביד: "תנאי הכרחי", תנאי שבלעדיו אין - אך לא תנאי מספיק. אדם המתקשר עם רופא שיניים מסוים; אדם המתקשר עם מורה שילמדו לנגן על כינור; אדם המתקשר עם כנר על מנת שיבוא לנגן בשמחה משפחתית מצפה שמי שהוא מתקשר אתו - הוא ולא אחר - יעקור את השן, ילמד לנגן או ינגן, אך לא יעלה על הדעת שהיחסים בין השניים יסווגו כיחסי עובד-מעביד. הוא אשר אמרנו: תנאי הכרחי - conditio sine qua non- אך לא מספיק. .4באים לשאלה, מה השוני העובדתי בין פרק הזמן השלישי לבין פרק הזמן הרביעי ומה הנפקות של שוני זה. השוני העובדתי הוא בכך, שבפרק הזמן השלישי עשתה המערערת בביתה היא, ובפרק הזמן הרביעי - בביתה של המשיבה (סעיף 2, פסקות (ה) ו- (ח) שבחלק iלעיל). מהי הנפקות המשפטית שמאותו שוני? .5טען הפרקליט, שהעובדה שבפרק הזמן השלישי טיפלה המערערת בתינוק של המשיבה בביתה היא - עובדת "נייטראלית" הינה, וסמך על שני פסקי-הדין שבסעיף 5.3(א) שבחלק iלעיל. 5.1אכן, נאמר בפסק-הדין שבדב"ע לט/114-3, [2], כי "אין בעובדה שהעבודה בוצעה בבית המבצע כדי לשלול, בכל הנסיבות, יחסי עובד-מעביד". אך בהמשך פסק- הדין, בע' 153, נאמר: ".14 הטענה השניה היא, שהעבודה בוצעה בביתה של המשיבה, תוך שימוש בטלביזיה שבבית. טענה זאת מכוונת לשניים: לעבודה בביתו של מבצע העבודה ולשימוש בכלים של מבצע העבודה. אשר לחלק הראשון, ייאמר מייד, כי העבודה בוצעה לא רק בביתה של המשיבה, אלא גם באולמות קולנוע ותחת כיפת השמים. אך אף אם נתעלם מכך - אין בעובדה שהעבודה בוצעה בבית-המבצע כדי לשלול, בכל הנסיבות, יחסי עובד-מעביד. בעיית המבצע עבודה בביתו הוא מורכבת היא, וענייננו אינו מחייב להידרש לה, בכל היקפה. דווקא בהקשר ל- homeworkerיכול 'מבחן ההשתלבות' התנאי המחייב 'מפעל... שניתן להשתלב בו' (דב"ע לא/27-3, [5], בע' 188-189) - להיות מועיל ביותר. גישה זאת תסייע בהבחנה בין עובד בביתו הוא למען יצרן או מגיש שירותים, לבין העובד למען צרכן. בכך יימצא ההבדל בין חייט התופר בביתו למען מפעל ההלבשה לבין התופר בביתו או בבית מלאכה אשר לו למען הפרט המזמין חליפה לעצמו (דב"ע לו/55-3, [4]). לענייננו נוסיף שמהות העבודה שבה מדובר לא היה זה סביר שמשרדי המערער ייפתחו במיוחד בשעות הערב, יוחזק שם מכשיר טלביזיה ויבואו לעשות את אשר דרשו מהמשיבה". באותו פסק-דין, סווגו היחסים כיחסי עובד-מעביד, תוך יישום מבחן "ההשתלבות", מאחר וב"מפעל" היה המדובר. השאלה נדונה לפני כן בפסק-הדין שבדב"ע לו/55-3, [7], ואיליו מפנה פסק-הדין הנ"ל. גם שם היה מדובר ב"מפעל" וגם שם סווגו היחסים כיחסי עובד-מעביד. 5.2פסק-הדין השני שעליו סמך הפרקליט המלומד, לעניין נפקות מקום ביצוע העבודה, הוא פסק-דין בגלגול הקודם שבהתדיינות בין הצדדים לערעור זה, שלא פורסם - דב"ע מא/143- .3כל אשר נאמר שם הוא: "לשאלה, אם עצם ביצוע העבודה בבית הטוענת ל'מעמד' של עובד - אם עובדה זאת כשלעצמה (ההדגשה במקור) מוציאה יחסים בין שניים מגדר יחסי עובד-מעביד - נדרש כבר בבית-דין זה (דב"ע לב/144-3, [2]; דב"ע לב/12-2, [1]". כל אשר בית-הדין עשה באותו דיון הוא "החזרת העניין לבית-הדין האזורי לשם השלמת הדיון". .6מהאמור עולה, כי בית-דין זה לא קבע מעולם, שהעובדה שעבודה מתבצעת בביתו של המבצע היא "ניטראלית", כפי שטענו. אשר נפסק הוא, שאותה עובדה כשלעצמה אינה קובעת. אותה עובדה לא מנעה סיווג יחסים כיחסי עובד-מעביד, עת ב"מפעל" מדובר וניתן לישם את מבחן "ההשתלבות". כאמור בסעיף 1- מבחן "ההשתלבות" אינו ישים. .7כתוצאה מכך, שבפרק הזמן השלישי טיפלה המערערת בתינוקה של המשיבה בביתה היא, היתה המערערת רשאית לעשות, באותן השעות, כל אשר עקרת בית עושה במשק ביתה, עם תינוקה בבית. כך גם לא קם אחד הנתונים שלהם ייחסו משקל בסיווג יחסים כיחסי עובד-מעביד - בלעדיות הפעילות בקטע הזמן שבו מדובר. .8בפסק-הדין שבערעור סמך בית-הדין באזורי על פסק-הדין בעניין המדינה נ' מרגורי אקר, [1]. הפרקליט אשר ייצג את המערער ביקש לאבחן בין העומד לדיון לבין אותו פסק-דין. באותו עניין דובר בשני מצבים: באחד לימדה מורה במסגרת קורסים שאורגנו על-ידי משרד הביטחון, ובית-הדין פסק שמדובר ב"מפעל" או "שירות", המבחן הוא "מבחן ההשתלבות והיחסים הם יחסי עובד-מעביד, על אף האמור בהסכם שהסדיר את היחסים שבין הצדדים"; בשני לימדה המורה במסגרת "שיעורים פרטיים", כחלק מפעילות משרד הביטחון לאפשר לקצינים ללמוד אנגלית, ובית-הדין פסק שבאותה פעולה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. לעניין ההוראה בבית המורה אומר פסק-הדין: "במתן השיעורים בביתה לא פעלה המורה אחרת משפועלת מורה עת הורים שולחים את ילדם למורה על מנת שילמדו, וברור שאין קמים יחסי עובד ומעביד בין ההורים או בין התלמיד והמורה... ייתכן מערך ארגוני שבו משולבת פעולה ממוסדת עם הוראה גם בביתו של מורה, אך לא זה המקרה" (שם, [1], בע' 206). ייתכן ופרט משני זה או אחר שונה בשני המקרים, אך לא זה יקבע, כשם שלא קבעה העובדה, כשלעצמה, שבאותה שעה שבה לימדה המורה את הקצין התקיים תנאי ה"בלעדיות" שהוזכר לעיל. ביסודם דומים המקרים ובדין סמך בית-הדין האזורי על פסק-הדין הנ"ל. .9התוצאה היא - דין הערעור להידחות, ודין פסק-הדין שבערעור - כי יאושר, מטעמיו. המערערת תשלם למשיבה 500, 1שקלים בתוספת מע"מ - הוצאות.קטיניםפיצוייםמטפלתפיטוריםפיצויי פיטורים