המבוטחת הגישה תביעה לבית-הדין האזורי להצהיר, כי הבסיס הנכון לחישוב הגמלאות מתאונת עבודה הינו הכנסתה בשנת המס 1975, וכן כי המוסד אינו רשאי לקזז מקצבת הילדים אותה מקבלת המבוטחת את הפרש הגמלאות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז קצבת ילדים בגין קצבת נכות מעבודה: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור-ה"ה ספרוני וזלץ; תב"ע מא/443-0) אשר קבע כי הבסיס לתשלום גמלאות למבוטחת-המשיבה הוא שנת המס .1975 .2העובדות הצריכות לעניין. כעולה מפסק-הדין שבערעור ומן החומר אשר היה בפני בית-הדין האזורי, הן: א) המשיבה (להלן - המבוטחת) היתה עקרת בית עד סוף חודש מאי 1975; ב) המבוטחת נרשמה כעובדת עצמאית ביום 1.6.1975; ג) המבוטחת נפגעה ביום 5.10.1976בתאונת עבודה; ד) המבוטחת הצהירה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) על הכנסתה בשנת המס 1975בסכום העולה על המקסימום הקבוע בחוק - ושילמה דמי ביטוח לפי המקסימום; ה) המבוטחת אף הצהירה למוסד על הכנסתה בשנת המס 1976 בסכום העולה על המקסימום הקבוע בחוק - ושילמה דמי ביטוח לפי המקסימום; ו) שעה שנפגעה המבוטחת בתאונה, שולמו לה על-ידי המוסד דמי פגיעה וקצבת נכות לפי המקסימום; ז) שנים מספר לאחר מכן נערכה למבוטחת על-ידי מס הכנסה שומה סופית וממנה עלה. כי הכנסותיה בשנת המס 1976 היו נמוכות בהרבה מזה עליו הצהירה ומן המקסימום. וזאת, כנראה, עקב התאונה; ה) המוסד תיקן את חשבון הגמולים אשר שולמו למבוטחת על-פי השומה הסופית וניכה את ההפרש בסכומים מתשלומים אותם שילם למבוטחת כקצבת ילדים. .3המבוטחת הגישה תביעה לבית-הדין האזורי להצהיר, כי הבסיס הנכון לחישוב הגמלאות הינו הכנסתה בשנת המס 1975, וכן כי המוסד אינו רשאי לקזז מקצבת הילדים אותה מקבלת המבוטחת את הפרש הגמלאות. עיקר טענות המבוטחת בבית-הדין האזורי היו: א) דמי הפגיעה צריכים להשתלם לפי ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי ביטוח ברבע השנה שקדם ליום בעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה (סעיף 54לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשכ"ח-1968; להלן - החוק); ב) ההכנסה המשמשת יסוד לקביעת דמי הביטוח הוא ההכנסה בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משלמים את דמי הביטוח (סעיף 164לחוק); ג) תקנה 23(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א- 1971(להלן - התקנות), עליה הסתמך המוסד, אינה ישימה לענייננו, מאחר והמבוטחת לא היתה בגדר "מבוטח" כמשמעו בתקנות עד להפיכתה לעובד עצמאי, ביוני 1975; ד) תקנה 23לתקנות עניינה סדרי תשלום דמי ביטוח בלבד; ה) המוסד אינו זכאי לקזז מקצבת הילדים את הפרשי הגמלה, אף אם הם מגיעים למוסד, מאחר וזכות הקיזוז קיימת רק מקום שסכומים שולמו בטעות או שלא כדין. .4עיקר טענות המוסד: א) דמי הפגיעה הם שלושה רבעים משכר העבודה הרגיל, ושכר העבודה הרגיל הינו הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים (סעיפים 53ו- 54לחוק); ב) ההכנסה לגבי עצמאי היא זאת שממנה מגיעים דמי ביטוח; ג) חישוב ההכנסה לגבי המבוטחת נעשה מכוח התקנות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח אשר הותקנו מכוח סעיף 186לחוק; ד) לגבי המבוטחת, הבסיס לתשלום דמי הביטוח הוא הכנסתה בשנת 1976, וזאת מכוח פסקה ג' לתקנה 23לתקנות; ה) התשלומים השונים כדמי ביטוח הינם בגדר מקדמות, בעוד השומה הסופית נערכת לפי הכנסתו של המבוטח למעשה. במידה והשומה הסופית גבוהה יותר מן המוצהר, משלם המבוטח את ההפרשים, ובמידה והיה זכאי לתגמולים כל שהם תוך אותה שנה - מחשב אותם המוסד מחדש לפי השומה הסופית; ו) מששולם סכום ביתר - רשאי המוסד לנכותו מקצבת הילדים. .5פסק-הדין שבערעור: א) ההכנסה ששימשה יסוד לתשלום דמי ביטוח של המבוטחת היתה זאת של שנת 1975, מכוח סעיף 164לחוק; ב) תקנה 23לתקנות אינה רלבנטית לענייננו מאחר וכל עניינה אינו אלא קביעת סדרי תשלום דמי ביטוח על-פי דין-וחשבון על הכנסה משוערת; ג) לאור הנ"ל, לא היה מקום לקיזוז יתרת הגמלה. .6בערעור טען בא-כוח המוסד, כי טעה בית-הדין האזורי בקביעתו, וכי הבסיס לגמלה צריך להיות זה של שנת 1976, ולא .1975 שני הצדדים חזרו על טיעוניהם בבית-הדין האזורי, שעה שנציג המוסד שם את הדגש על תחולת תקנה 23לתקנות ועל העובדה שכל תשלום דמי ביטוח של עובד עצמאי הינם בגדר מקדמה, עד לשומה הסופית. בא-כוח המבוטחת חזר וטען, כי אין התקנה האמורה ישימה לענייננו. .7בא-כוח המוסד, הבהיר, כי המוסד מחשב את בסיס התגמולים על ההכנסה בפועל בשנת 1976, כשהיא מחולקת למספר החודשים שבהם הופקה ההכנסה בפועל, ולא ב-.12 .8הסעיפים הצריכים לענייננו בחוק ובתקנות הם: א) סעיף 53(א): "דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח"...; ב) סעיף 54: "(א) שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 53, והוא הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שב מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתובעים. (ב)'הכנסה' לעניין סעיף זה - (1) "במבוטח לפי סעיף 31(א) (1) - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח; (2) במבוטח אחר שלפי סעיף 31(א) - ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף-קטן (א)..." סעיף 31(א) (1) לחוק עוסק בעובדים; ג) סעיף 164; "(א) עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(;) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה... והכל - בשנת הכספים שקדמה לתקופת התשלום..."; ד) סעיף 186: "השר רשאי לקבוע בתקנות, הן בדרך כלל והן לסוגים, הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח של המבוטחים המנויים להלן, וכוחן יפה על אף האמור בפרק זה ... (5) . . . (ד) מבוטח שעבר מסוג אחד של מבוטחים למשנהו - בתקופת מעבר שנקבעה"; ה) תקנה 23לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971: "(א) מי שאינו מבוטח כעובד בשנה הראשונה לביטוחו או שהפך להיות מבוטח שלא כעובד בשנת כספים פלונית, ישלם מקדמה בעד כל חודש שבאותה שנת כספים בהתאם להכנסתו כאמור בתקנת משנה (ב). (ב) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) יגיש תוך החודש הראשון להיותו מבוטח או להיות בסוגו החדש, לפי העניין, דין-וחשבון בדבר הכנסתו המשוערת באותו חודש. (ג) חל השינוי בסוג מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) לאחר חודש אפריל שבשנת כספים פלונית, יגיש למוסד דין-וחשבון נוסף בחודש אפריל של שנת הכספים שלאחריה בדבר הכנסתו המשוערת באותו חודש ולפיה ישלם מקדמה בעד כל חודש באותה שנת כספים. (ד) . . . (ה) נערכה ומבוטחים כאמור בתקנה זו שוטה לתקופה שלגביה שולמו מקדמות כאמור בתקנה זו, תיקבע הכנסתו של המבוטח על-פי השומה". .9לאחר שמיעת טענות הצדדים, נדחה התיק לעיון, לצורך הכנת פסק-דין. בא-כוח המבוטחת הגיש, לאחר מכן, בקשה בכתב להשלמת טענות; הנשיא נעתר לבקשה, וחייב את המוסד להשיב בכתב להשלמת הטענות, והמוסד כך עשה. לאחר מכן נקבע התיק ל"השלמת דיון", לבקשת בא-כוח המבוטחת, אשר ביטל בקשתו ביום .10.11.1983 "בהשלמת טענותיו" טען פרקליטה של המבוטחת, למעשה, את אשר טען בערכאה הראשונה ובערעור והוא, שאין תקנה 23לתקנות חלה על המבוטחת. לחלופין נטען, כי המבוטחת שילמה דם. ביטוח מקסימליים בשנים 1975ו-1976, ואלה נתקבלו על-ידי המוסד, ולכן חייב הוא לשלם למבוטחת גמלאות על-פי הסכומים שגבה. לחלופי חלופין ביקש בא-כוח המבוטחת לחייב את המוסד להחזיר למבוטחת את דמי הביטוח האמורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בא-כוח המוסד, מטבע הדברים, חזר על טענתו הבסיסית בדבר תחולת תקנה 23לתקנות על המבוטחת. בא-כוח המוסד ביקש להבהיר ולהדגיש, כי עקרת בית מבוטחת על-פי החוק בענפי ביטוח שונים, ומכאן כי התקנה האמורה חלה עליה. .10הדיון התקיים בהעדר אחד מנציגי הציבור שהוזמן ולא הופיע. .Iiפסק-דין .1השאלה, באם המבוטחת היתה "מבוטחת" כמשמעות הדיבור בתקנה 23(א) לתקנות הינה שאלת המפתח להכרעה בערעור זה. עיון בחוק, כשלמות, מורה כי די בכך שפלוני היה מבוטח באחד מענפי הביטוח שחוק הביטוח הלאומי דן בהם, על מנת שייחשב כ"מבוטח". די אם נאזכר לצורך זה את סעיף 160א לחוק הדן במבוטח שאינו עובד ולא עובד עצמאי, את סעיף 165הדן בביטוחו של מבוטח ברשות ואת סעיף 166הדן בסמכות קביעה של סכום דמי הביטוח למבוטח שעבר מסוג אחד של מבוטחים (עובד, עובד עצמאי ומי שאינו עובד ואינו עצמאי) לסוג אחר. .2משקבענו כי את הדיבור "מבוטח" יש לפרש במובנו הרחב, הרי ברור שהמבוטחת היתה בגדר "מבוטח" אף טרם הפכה לעובדת עצמאית ונרשמה בתור שכזאת. נציין, כי המבוטחת היתה מבוטחת. טרם הפיכתה לעובדת עצמאית, בביטוח נפגעי תאונות (פרק ג' 2לחוק) ובביטוח נכות (פרק ו' 2לחוק). מכאן, כי תקנה 23(סעיף 3(ה) לחלק I) חלה על חישוב הכנסתה השנתית של המבוטחת. ומאחר ומדובר במי שחל שינוי בסוג ביטוחו לאחר חודש אפריל שבשנת כספים פלונית, היתה המבוטחת חייבת (וכך אף עשתה) למסור דין-וחשבון נוסף על הכנסתה בחודש אפריל של שנת הכספים שאחריה, דהיינו בחודש אפריל .1976 .3ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה שקדם ליום שבו מגיעים דמי פגיעה (סעיף 54לחוק: סעיף 8(ב) לחלק I) היא ההכנסה עליה הוצהר בחודש אפריל .1976 מאחר ולמבוטחת נערכה שומה סופית (סעיף 2(ז) לחלק I) יש לראות את ההכנסה המוצהרת כאמור כמקדמה, והכנסת המבוטחת, הן לצורך תשלום דמי ביטוח והן לצורך קבלת דמי הפגיעה, היא זאת שנקבעה בשומה הסופית לאותה שנה. .4באשר ל"קיזוז", כבר נפסק (דב"ע מב/48-0, [1]) כי בפעולת המוסד לפי סעיף 140(א) לחוק אין מדובר ב"קיזוז", אלא בניכוי "סכומים" מתשלום עתידי מכוח הוראה מפורטת בחוק. .5באשר לטענה שהועלתה ב"טיעון המשלים" (סעיף 9לחלק I), כי המוסד חייב להחזיר למבוטחת את יתרת דמי הביטוח כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן - סוגיה זאת לא עמדה כלל לדיון בבית-הדין האזורי, וממילא לא התייחס אליה בית-הדין האזורי. אין אנו רואים מקום להתייחס לסוגיה בשלב זה, ואין פסק-דין זה מהווה מעשהבית-דין, באם תחליט המבוטחת לתבוע את המוסד להחזר האמור. .6מן האמור עולה, כי הערעור מתקבל ודין תביעתה של המבוטחת, כפי שהועלתה בבית-הדין האזורי, להידחות. אין צו להוצאות.קטיניםנכותקצבת ילדיםקצבת נכותנכות מעבודהקיזוז