קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבה מיוחדת לנכה 75% מביטוח לאומי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי: נציגי ציבור: ה"ה אלון ואלוני: תב"ע מא/350-0) התבררה תובענה של המשיב (להלן - הנכה) נגד המערער (להלן - המוסד לביטוח לאומי) בעתירה לחייב את המוסד לביטוח לאומי ליתן גמלה - "קצבה מיוחדת" - על-פי תקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), תשל"ט- 1978(להלן - התקנות). בית-הדין האזורי פסק כפי שעתרו ממנו, ומכאן ערעורו של המוסד לביטוח לאומי לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) הנכה הוא עוור, דרגת נכותו עולה על % 75והוא מקבל קצבת נכות בהתאם לדרגת נכותו: ב) הנכה גר, בזמן הרלבנטי, יחד עם משפחתו: אשה, בן בן חמש, בן בן שנה, ובת בת שלוש: ג) בעקבות בקשתו של הנכה, כי תינתן לו קצבה מיוחדת, הפנה המוסד לביטוח לאומי, "אחות בריאות הציבור" לביקור בביתו של הנכה, לשם הערכת כושר התפקוד של הנכה; ד) האחות ביקרה בביתו של הנכה, ועל סמך ביקורה בבית הגישה למוסד "גליון הערכה תפודית לבדיקת זכאותו לשירותים מיוחדים" (להלן "גליון הערכה"). גליון הערכה הוא בטופס שהוכן על-ידי המוסד לביטוח לאומי ובו פירוט פעילויות שונות ובצד כל פעילות ודרגתה נקבע מספר הנקודות שיש לייחס לכל פעילות ודרגתה; ה) על-פי "גליון הערכה" וסולם הנקודות שבו נקבע, כי לעניין "ניידות בתוך הבית" יש להעניק אפס (0) נקודות מאחר והוא "עצמאי בעזרת מכשיר" (הליכון, מקל). בהערה לצד אותו פריט נאמר "הנכה אמנם מתהלך בין כותלי הבית, אך תוך כדי דידוי". בגין הפריט "רחצה" העניקו אפס (0) נקודות, תוך הערה "מכיר את חדר הרחצה, את כפתורי המים קרים וחמים, כך שהוא אינו זקוק לעזרת הזולת". בגין פריט "הלבשה" ובגין פריט "אכילה ושתיה" הוענקו חצי נקודה לכל אחד מאלה. בסך הכל הוענקה "נקודה" אחת; ו) האחות שהגישה את "גליון הערכה העידה בבית-הדין, כעדה מטעם המוסד לביטוח לאומי, ובמהלך העדות הוגש "גליון הערכה". בתשובה לשאלת הנכה אמרה האחות, כי "את המידע שכללתי בדו"ח נ/ 1קיבלתי מהתובע עצמו"; ז) בעדותו בית-הדין אמר הנכה, בין השאר, "אני לא מסוגל לנוע בתוך הבית ללא עזרה, אני צריך שיובילו אותי לשירותים... ". .3בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין האזורי "הממצאים שנקבעו במוצג נ/ 1("גליון הערכה") בעיקרן נתקבלו מפי התובע. התובע חלק על חלק מימצאים אלה. לעניין זה אני מעדיף את עדות התובע על פני עדות האחות. התובע הוא ערבי והאחות היא יהודיה. התובע עצמו אינו שולט היטב בשפה העברית והוא אדם מוגבל ועל כן אין להוציא מכלל אפשרות שחלה טעות בקביעת הממצאים בשל קשיי תקשורת". בהמשך פסק-הדין נאמר: "בנושא ניידות בתוך הבית הוענק 0נקודות, אף כי בדו"ח עצמו צוין כי התובע מתהלך בין כותלי הבית תוך כדי דידוי. הליכה תוך כדי דידוי מהווה לדעתנו מעין הליכה תוך שימוש במכשיר ועל כן מן הדין היה להעניק לו 0.5נקודות, מה עוד שאדם ההולך תוך כדי דידוי, כמוהו כאדם הזקוק לעזרת אדם לצורכי הליכה. בנושא עזרה ברחצה היתה לדעתנו הערכה מחמירה. התובע העיד כי הוא זקוק לעזרה ברחצה שכן יש צורך בפתיחת ברזים והכנת האמבטיה וכן זקוק לעזרה בגילוח. בגין כל אלה ראוי התובע ל- 1נקודה. התובע קיבל 0.5נקודה בשל צורך בעזרה בהכנת האוכל. לפי ממצאי בית-הדין צבר התובע 2.5נקודות המזכות אותו לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-% 50מקצבת יחיד מלאה". .4הטענה המרכזית שהועלתה בערעור בשם המוסד לביטוח לאומי היתה, כי טעה בית-הדין האזורי בהוסיפו "נקודות", על אלה שנקבעו ב"גליון הערכה". "אם בית-הדין עמד שלא לקבל את עדות האחות", כך טענו, "היה עליו למנות עד מומחה". בטענה זאת סמכה הפרקליטה אשר ייצגה את המוסד לביטוח לאומי על פסק-הדין שבדב"ע מא/150-0, [1] (בע' 194). כן נתבקש בית-הדין להורות על דיון בפני הרכב חדש, אם העניין יוחזר לבית-הדין האזורי. הפרקליט הפנתה את תשומת הלב לכך, שממילא נאמר ב"גליון הערכה" שיש לבחון את העניין מחדש כחלוף שנה, והיא תדאג שהדבר ייעשה. .Iiפסק-דין .1לדיון בבית-הדין האזורי עמדה ועומדת לדיון בבית-דין זה שאלת מימוש זכות לגבלה מכוח חוק הביטוח הלאומי - גמלה מכוח סעיף 27(כה (א) (3) לחוק ותקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), תשל"ט- .1978כרי לפסוק בתבענה לגמלה האמורה - "קצבה מיוחדת" - צריך שייעשה כל אשר עושים עת באים לפסוק בכל תובענה לגמלה: צריך שתקבענה העובדות, הן העובדות האובייקטיביות והן עובדות שצריכות הערכה, וצריך ליישם אותן עובדות לדין החל. את העובדות יקבעו על-פי ראיות שהובאו בפני בית-הדין, ואם עולה הצורך בקביעת עובדה הצריכה ידע מקצועי - על-פי עד מומחה. אשר ליישום הדין החל - בענייננו, במיוחד, פירוש הסעיף 127כה (א) (3) ובכפוף לאותו סעיף - פירוש התקנות, ינחה פסק-הדין בדב"ע מא/150-0, [1]. ייאמר כבר עתה, שפסק-הדין שבערעור ניתן לפני שניתן פסק-הדין בדב"ע מא/150-0, [1]. .2מכאן לענייננו, ותחילה לעובדות. בית-הדין האזורי "הפך" את סדר הראיות וטוב שעשה כך. תחילה הובאו ראיות מטעם המוסד לביטוח לאומי. העירה "אחות לבריאות הציבור" ואותה עדה הגישה במהלך עדותה את "גליון הערכה" אשר הכינה לפי בקשת המוסד לביטוח לאומי, בטופס שהוכן על-ידי המוסד לביטוח לאומי, לצרכיו הוא ותוך הדרכה או הכוונה מפורשת איזה משקל ליתן לכל ממצא וממצא (סעיף 2(ד) לחלק iלעיל). מתעוררת אמנם השאלה, מכוח מה נכנסה אותה אחות לביתו של הנכה וחקרה אותו, אך יש להניח שהפעולה היתה מכוח סעיף 196(א) לחוק ולא מכוח תקנה 10לתקנות, כי במידה ואותה תקנה מסמיכה מאן דהוא להיכנס לביתו של הזולת - מתעוררת בכל חריפותה שאלת תקיפות התקנה. הדבר אינו דורש נימוק - די שייאמר שהמחוקק הקפיד מאז ומתמיד על זכותו של אדם שזר לא ייכנס לביתו ומשסטו מהכלל עשו זאת בחוק, כדוגמת סעיף 196הנ"ל, ולא בתקנות. .3אשר לטופס ששימש לאחות ולדו"ח שהגישה באותו טופס - במידה ומדובר בפעולת המוסד לעצמו אין בו פגם וגם אין פגם ב"שיטת הניקוד" שקבעו לעצמם. מעבר לכך אין כל משקל נורמטיבי לאותה שיטת ניקוד. אין היא מעוגנת בחוק ואין היא מעוגנת בתקנות, וטוב שאין היא מעוגנת באלה. אין הדבר דומה לקביעת דרגות נכות בגין ליקויים רפואיים. .4משסיימה העדה מטעם המוסד לביטוח לאומי את עדותה, העיד הנכה שלא היה מיוצג על-ידי עורך-דין (פסקה 3לחלק iלעיל). בית-הדין האזורי העדיף עדות הנכה על פני עדות האחות, ונימק העדפתו. במידה ומדובר בהעדפת העדות לעניין עובדות אובייקטיביות, אין כל פסול בהעדפה ולא נתערב בכך. השאלה היא, אם כך יש לנהוג גם בכל הנוגע להערכת ממצא אובייקטיבי? בית-הדין האזורי ייחס למגבלות ב"ניירות בתוך הבית" 0.5נקודות, בעוד שהעדה מטעם המוסד לביטוח לאומי ייחסה לאותן מגבלות 0נקודות (סעיף 3לחלק iלעיל). אם אין "מקדשים" או מכבדים את שיטת הנקודות שהמוסד לביטוח לאומי קבע לעצמו לא טעה בית-הדין האזורי, באשר לפי עדות הנכה, זקוק הוא לעזרת הזולת על מנת להגיע לשירותים. אף לעניין "הרחצה" יכול היה בית-הדין להגיע למסקנה שאליה הגיע, מאחר שהעדיף את דברי הנכה בעדותו, אם כי מתעורר ספק רב אם אינם אין הנכה מסוגל להתגלח בעזרת מכשיר חשמלי ואם אכן אין הוא מסוגל לפתוח הברזים שבאמבטיה ולהבחין בין ברז מים חמים וברז מים קרים, לפי מיקומם. .5האמור בסעיף הקודם כשלעצמו לא יקבע את גורלו של הערעור. בית-הדין האזורי קבע, כי לפי "ממצאי בית-הדין, צבר התובע 2.5נקודות המזכות אותו לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-% 50מקצבת יחיד מלאה כמשמעותה בתקנה 3(1) של התקנות הנ"ל". בית-הדין האזורי לא נימק כיצד הגיע לכך, ש- 2.5נקודות מזכות בקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-% 50מקצבת יחיד מלאה, עת תקנה 3לתקנות קובעת, שלקצבה בשיעור האמור זכאי "נכה הלוי בעזרה רבה מהזולת... או הזקוק להשגחה מתמדת". במסגרת הדיון בערעור לא הועלתה טענה נגד התוצאה כאשר יוצאים מהנחה שאכן "צבר התובע די נקודות". על כן לא נוכל להתייחס לשאלה שאנו הצגנו בשלב זה. על כל פנים ברור, שלא מספר הנקודות בשיטה שהמוסד לביטוח לאומי קבע לעצמו היא אשר קובעת. אשר קובע הוא מטרת הגמלה וכל יתר השיקולים שעליהם עמד כבר בית-דין זה בדב"ע מא/150-0, [1] (במיוחד בע' 194). ואשר לדרך ההוכחה העדיפה, הופנתה תשומת הלב לאפשרות להזדקק לעדות מומחה מטעם בית-הדין ונאמר, כי עת מדובר בעוור ודאי יזדקקו למומחה מטעם אחד השירותים הציבוריים לעוורים. .6שקלנו בבקשת הפרקליטה שייצגה את המוסד לביטוח לאומי להחזיר את העניין לבית-הדין האזורי בהרכב חדש או שבית-דין זה ימנה מומחה מטעמו ויפסוק על-פי עדות המומחה. שתי הדרכים אינם נראות לבית-דין זה. אין כל מקום לפסול את ההרכב שנתן את פסק-הדין שבערעור ולא "היה זה נכון שבית-דין זה ימנה מומחה, ולמעשה יפתח את כל הדיון מחדש, על-פי מבחנים שונים מאלה ששימשו את בית-הדין האזורי. נוסיף ונציין, שתקנה 8לתקנות מאפשרת למוסד לביטוח לאומי, "לבדוק ולהחליט מחדש בדבר זכאותו של הנכה לקצבה מיוחדת או שיעורה". שאלת חוסר האיזון בין תקנה 8לבין תקנה 9, המגבילה את זכותו של הנכה לדרוש דיון מחדש רק למקרים שחלה החמרה במצב הרפואי, אינה מתעוררת בענייננו. התוצאה היא שדין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב 500, 1שקלים, בתוספת מע"מ, הוצאות ערעור זה.נכותקצבה מיוחדתביטוח לאומי