שעות נוספות כחלק מהמשכורת הקובעת לקבלת גמלה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות כחלק מהמשכורת הקובעת לקבלת גמלה: .Iההליך .1לפנינו ערעור וערעור שכנגד של פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים (אב-בית-הדין - השופט הראשי גוטמן; נציגי ציבור - ה"ה גיספאן ויואלי; תב"ע מא/87-3) אשר קבע, כי תשלום בגובה של 50 שעות נוספות ששולם למשיבים מהווה חלק מהמשכורת הקובעת לצורכי הגמלה המשתלמת לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן החוק), ודחה את יתר תביעות המשיבים. .2העובדות שנקבעו על-ידי בית-הדין והעובדות הצריכות לערעור כעולה מחומר הראיות: א) כהן ואליאב עבדו בשירות המערערת (להלן - המדינה) כנהגי שרים או סגניהם עד לפרישתם ביום 30.4.1980; ב) מתחילת עבודתם שולמה לכהן ואליאב תוספת עבור שעות נוספות על בסיס גלובלי עבור 50שעות נוספות לחודש; ג) מאז שנת 1964שולם לנ"ל גמול עבודה בשעות נוספות לפי שעות עבודתם בפועל, ועל-פי דיווח. מספר השעות הנוספות שעבדו השניים בפועל היה רב, והגיע לעתים אף ל- 200שעות לחודש; ד) כהן החל את עבודתו כעובד מדינה ביום 12.5.1954כנהג אישי של מזכיר הממשלה. בחודש מרץ 1979ביקש שר האוצר דאז להחליף את כהן בנהג אחר ומאז ועד לפרישתו (המוקדמת) לגמלאות, ביום 30..1980, שימש כנהג מחליף; ה) אליאב החל את עבודתו כעובד מדינה ביום 17.7.1952ובחודש ספטמבר 1979, כאשר התפטר סגן שר האוצר מתפקידו, נותר אליאב, ששימש כנהגו האישי, ללא עבודה קבועה. מאז ועד לפרישתו (המוקדמת) לגמלאות ביום 30.4.1980, שימש אף הוא כנהג מחליף; ו) בתקופה שבין הפסקת עבודתם המלאה כנהגים לבין פרישתם לגמלאות לא נדרשו כהן ואליאב לעבוד שעות נוספות ואף בשעות העבודה הרגילות לא תמיד נמצאה להם עבודה; ז) בתקופה שעבדו כנהגי שרים, ובתקופת הביניים שלאחר מכן, קיבלו השניים, בין היתר, תוספת "החזקת נשק" ותוספת "אבטחה"; ח) לכהן ואליאב שולם, מאז שחדלו לעבוד כנהגי שרים וסגניהם, תשלום בעד 50שעות נוספות לחודש כתוספת הסתגלות, וזאת עד חודש נובמבר 1979, ובעד 25שעות נוספות החל בדצמבר 1979ועד סיום עבודתם. כן קיבלו השניים, ב"תקופת הביניים", תשלום גלובלי בגין רכב וקילומטרז'; ט) משכורתם הקוטעת של כהן ואליאב לצורך גמלאות כללה תוספות שונות, שבגינן לא היתה כל מחלוקת, אולם היא לא כללה כל תשלום בגין שעות נוספות ובגין רכיבים נוספים שהשניים סברו שהם מהווים חלק מן המשכורת הכוללת. .3כהן ואליאב עתרו לבית-הדין האזורי בתביעה שיצהיר, כי יש לכלול במשכורתם הקובעת לצורך גמלאות תשלום בגין 200שעות נוספות בחודש, החזר הוצאות טלפון, תוספת "אבטחה" ו"החזקת נשק", וכן תוספת הרכב והחזר הקילומטרז' אותו קיבלו בתקופת הביניים. .4בית-הדין האזורי דחה את התביעה באשר לכל הרכיבים שנתבעו, למעט בנושא השעות הנוספות. בנושא "השעות הנוספות" דחה בית-הדין את התביעה לכלול במשכורת הקובעת 200שעות נוספות לחודש, אולם קבע כי השניים זכאים לכך כי חמישים שעות נוספות בחודש, אשר שולמו להם כ"תוספת הסתגלות", ייכללו במשכורתם הקובעת. בית-הדין האזורי נימק קביעה זו בכך, כי "אין ולא כלום בין 'שעות נוספות' אלו לבין עבודה, הלכה למעשה, בשעות נוספות. תשלום זה לא הותנה בעבודה בשעות נוספות על שעות העבודה הרגילות והעובדה שתוספת זו לא שולמה בעד ימי העדרות מפאת חופשה אינה מעלה ואינה מורידה". .5המדינה בערעורה, טענה בפנינו, כי: א) "תוספת הסתגלות" ששולמה היתה לפנים משורת הדין והינה פיצוי ששולם לתקופה קצרה, שנועד להיטיב עם המשיבים לפרק זמן מסוים, בגין אבדן האפשרות להמשיך ולעבוד שעות נוספות בפועל, ואינה חלק מהמשכורת הקובעת לצורכי הגמלה המשתלמת לפי החוק; ב) שיעור הגמלה של שני הגימלאים הינו לפי גובה שכרם והתשלומים הנלווים לו מכוח האמור בסעיף 8לחוק; ג) בית-הדין לא היה צריך להתחשב בהסדר מיוחד וזמני שהיה קיים לגבי שכרם של הגימלאים לצורכי חישוב גמלתם, והבסיס לחישוב צריך שיהיה המשכורת ששולמה לשניים שעה שעבדו בפועל; ד) דינה של תוספת הסתגלות הנ"ל כדין שעות נוספות או כל תוספת בלתימוכרת שהיא על-ידי הממשלה לצורך חישוב הגמלה ולא כדין מרכיב במשכורת הקובעת; ה) באשר ל"רכיבים הנוספים" אשר נתבעו טענה המדינה, כי "החזר הוצאות טלפון" הינו החזר הוצאות, ולא שכר. תוספות הקילומטרז' והרכב שולמו אך ורק בתקופת הביניים ואין הן חלק מן המשכורת הקובעת, ובאשר לתוספת "אבטחה" ו"החזקת נשק" - אלה הן תוספות אשר לא הוכרו כקבועות עלידי הממשלה ולכן אין להביאן בחשבון המשכורת הכוללת, וכן אין לראותן כחלק מן "המשכורת היסודית". .6הגימלאים, בערעורם, טענו: א) יש לכלול "במשכורת הקובעת" לצורך הגמלאות את מלוא מכסת משעות הנוספות אשר עבדו, מאחר ועבודתם הרגילה חייבה, כדבר שבשגרה, עבודת שעות נוספות רבות; ב) לחלופין - לפחות 50שעות ששולמו אחרי הפסקת עבודתם היו על בסיס "גלובלי" כפי ששולם עד שנת 1964, וזהו לבטח חלק ממשכורתם הרגילה; ג) תוספת "אבטחה" ו"החזקת נשק" הינם תשלומים ששולמו לכל נהגי השרים וסגניהם, ולא היו מותנים בתנאי כל שהוא, ולכן יש לראותם כחלק מהמשכורת היסודית; ד) החזר הוצאות טלפון היה תשלום קבוע, בלתי-מותנה, ולכן היווה חלק מן השכר; ה) תוספת הקילומטרז' והרכב, ששולמו בשנה האחרונה, לא היו "תוספות מותנות" ולכן יש לכללם ב"משכורת הקובעת". .7פסק-הדין שלהלן הינו על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב בדעה שיש לדחות את ערעור המדינה בעניין הכללת 50שעות נוספות מ"משכורת הקובעת" לצורך גמלאות, מאחר ואלם שולמו לגימלאים ללא כל תנאי, לפני שהחלו לקבל תשלום על-פי רישום. התשלום על-פי רישום בא להוסיף, ולא לגרוע, וכן לא לפגוע בזכות להכללת התוספת האמורה ב"משכורת הקובעת". .Iiפסק-דין .1השאלה של הכללת תשלום בגין שעות נוספות ב"משכורת הקובעת" היוותה עילת ערעור של שני הצדדים. הקובע לענייננו צריך ותהיה תקופת עבודתם "הרגילה" של שני הגימלאים, דהיינו התקופה בה שימשו בפועל כנהגי שרים, ולא "תקופת הביניים", שבין הפסקת עבודתם בפועל לבין מועד צאתם לגמלאות, תקופה שהיתה מלווה בהסדרים מהסדרים שונים, שעצם מהותם היתה ארעית. החוק קובע, כי ה"משכורת הקובעת" היא זאת שהיתה לפלוני ערב פרישה מן השירות. כבר נפסק, כי "אם עובר לפרישה המשכורת לא היתה, מסיבה זאת או אחרת, מלאה, למשל עקב חופשה ללא תשלום, הדבר לא ישפיע על המשכורת הקובעת ועל הקצבה המשתלמת" (דב"ע מא/2-7, [1], בע' 135). כך גם לענייננו. תשלום ששולם, מסיבה זו או אחרת, עובר לפרישה, מבלי שהיה קשור לדרגתו של פלוני ערב הפרישה, לא ישפיע על המשכורת הקובעת ועל הקצבה המשתלמת. .2בתקופת עבודתם "הרגילה" היו שני הגימלאים זכאים לתשלום בגין שעות נוספות, אותן עבדו בפועל, וזאת על-פי רישום. עד שנת 1964היתה "תקרה" למספר השעות הנוספות ( 50בחודש) ומאותו מועד ואילך בוצע התשלום ללא כל הגבלה שהיא. .3עיון בתלושי השכר של הגימלאים, כפי שהוצגו בבית-הדין האזורי, מראה כי היה שוני ניכר במספר השעות הנוספות שביצע כל אחד מהם בכל אחד מן החודשים שבהם עבד. די אם נציין, כי אליאב עבד בספטמבר 1978- 137שעות נוספות, באוקטובר 167.5 1978שעות נוספות, בנובמבר 1978- 88.5שעות נוספות, וכך הלאה. .4עינינו הרואות - זכאותם של הגימלאים לתשלום בגין שעות נוספות היתה מותנית, כל התקופה שבה עבדו בעבודתם "הרגילה", דהיינו כנהגי שרים וסגני שרים, בעבודה בפועל בשעות נוספות ודיווח על עבודה זאת, בין אם הוגבלה "התקרה" לתשלום (עד שנת 1964) ובין אם שולמה התמורה עבור כל השעות הנוספות אותן עבדו (משנת 1964וע 1979). בנסיבות אלה אין הגימלאים זכאים כי התמורה בגין שעות נוספות תיכלל במשכורתם הקובעת (השווה דב"ע לה/1-7, [2]). .5משנקבע על ידינו, כי הבסיס לחישוב הגמלה צריך ויהיה תקופת עבודתם "הרגילה" של הגימלאים - נופלת ממילא התביעה לכלול תוספות שונות אותן קיבלו ב"תקופת הביניים" במשכורתם הקובעת. .6נותר לנו לדון במהותן של התוספות האחרות אותן קיבלו הגימלאים בתקופת עבודתם. תוספת "אבטחה" ו"החזקת נשק" היוו תוספות ששולמו לכל נהגי השרים וסגניהם ואשר לא היו מותנות בקיום תנאים או גורמים בנוסף לאלה המחויבים לעצם התמורה, ולכן אין לראותן כ"תוספת", אלא חלק מן השכר היסודי (השווה דב"ע לה/1-7, [1], הנ"ל). נוסיף ונציין, כי לא מצאנו כל שוני בין שתי תוספות אלה לבין "תוספת נהג מלווה", שאף היא שולמה לגימלאים בתקופת עבודתם ואשר נכללה במשכורתם הכוללת לצורך גמלאות. באשר להוצאות הטלפון - תשלום זה לא היווה "שכר" או תוספת שכר, אלא החזר הוצאות מובהק, ובתור שכזה אין לראותו כחלק מהמשכורת לכל עניין שהוא, לרבות גמלאות. .7התוצאה הוא איפוא, כי ערעור המדינה בעניין השעות הנוספות מתקבל, וערעור הגימלאים מתקבל בחלקו, בעניין הכללת תוספת "אבטחה" ו"החזקת נשק" במשכורתם הקובעת. לאור התוצאה ישא כל צד בהוצאותיו בשתי הערכאות.שעות נוספותמשכורתהשכר הקובע / משכורת קובעת