קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים של מי שאינו אזרח ישראלי: 1. התובע הינו יליד 25.8.69, ונפגע בתאונת דרכים ביום 6.7.94, היינו - בהיותו כמעט בן 25 ש'. 2. התובע אינו אזרח ותושב ישראל אלא מתגורר בשכונת א-ראם. 3. התובע עבד כחדרן בבית המלון היאט רג'נסי עובר לתאונה. 4. בתאונה נגרם לתובע שבר באגן, פגיעה בשופכה וקרע בכליה הימנית, והוא אושפז בבית החולים הדסה מיום התאונה, 6.7.94 ועד יום 3.8.94; לאחר מכן חזר ואושפז מיום 6.11.94 - 2.12.94; ומיום 19.12.94 ועד יום 28.12.94; ומיום 12.3.95 ועד יום 2.4.95. כמו כן נשלח התובע לעשרים טיפולים בשיקום יום. 5. הנתבעים אינם כופרים בחבותם העקרונית. 6. בית המשפט מינה לתובע מומחים בתחומי האורטופדיה, האורולוגיה, הפסיכיאטרייה והשיקום. 7. המומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר שמואל וייס, קבע בחוות דעתו בפרק "הבדיקה": "נשאר עם הגבלה קלה בסיבוב חיצוני של פרק הירך, כאשר בצילום יש החזרה בעמדה תקינה של פרק הירך, וללא שינויים ניווניים. נשאר עם שיתוק מלא של עצב האובטורטור, וללא אדדוקציה אקטיבית של פרק הירך, עקב פגיעה זו יש גם חולשה של כיפוף אקטיבי בפרק הירך." בבדיקה אלקטרופיסיולוגית מיום 11.12.94: "נזק לשרירים המעוצבבים על-ידי עצב האובטורטור. אין נזק לעצב הפמורלי". כן ציין המומחה כי לתובע ארע שבר של עצם האילאום הימני, העובר דרך האצטבולוס, ומקובע על ידי שתי פלטות מתכתיות, ולא התהוו שינויים ניווניים בפרק. 8. לאור האמור קבע המומחה לתובע בתחום האורטופדי - 10% נכות צמיתה בגין ההגבלה החלקית בתנועת פרק הירך, לפי תקנה 48 (1) (ו) חלקי לתקנות המוסד לביטוח לאומי, ו30%- נכות צמיתה בגין פגיעה בשרירים האדוקטרים, לפי תקנה 51 (4) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. 9. א. תקנה 48 (1) ו' קובעת - "פרק הירך - הגבלה בהטייה (ABDUCTIO), קירוב (ADDUCTIO) או סיבוב (ROTATIO) של הגף - 20%" מאחר שהמומחה קבע כי פגיעתו של התובע בתחום זה חלקית בלבד - קבע לו 10%. ב. תקנה 51 (4) קובעת - לעניין "שרירי הגפיים התחתונים- ADDUCTOR LONGUS. BREVIS. MAGNUS. GRACILIS. א. בצורה בינונית - 10%. ב. בצורה ניכרת - 20% . ג. בצורה קשה - 30%". נראה שהמומחה ראה כי פגיעת השרירים האדוקטורים קשה - שכן קבע לו 30%. ס"ה נכות אורטופדית - 37%. 10. המומחה בתחום האורולוגיה, ד"ר עמיצור פרקש, קבע בסיכומיו כי - א. התובע נפגע בתאונה שגרמה לקרע בכליה הימנית, ולקרע בשופכה, דבר שהצריך מספר ניתוחים בשופכה, שבסופו של דבר הסתיימו בהיצרות השופכה. ב. הקרע בכליה טופל שמרנית ללא השלכות ארוכות טווח, ונכון ליום מתן חוות דעתו, 12.6.96 - תפקודי הכליה תקינים, בדיקות השתן תקינות, ובדיקת העל - קול של הכליה - תקינה. לכן לא מצא המומחה לנכון לתת נכות צמיתה באשר לפגיעה בכליה. ג. הוכח כי לתובע היצרות קשה בשופכה, דבר המחייב הרחבות תקופתיות וגורם לו קושי בהשתנה, עם טפטוף שתן לא רצוני לאחר ההשתנה ובין ההשתנות. המומחה מציין מפי התובע כי התובע משתמש במספר חיתולים ליום, אולם לדעת המומחה יכול התובע להסתפק בפדים בלבד. ד. ידוע כי קרעים בשופכה האחורית המלווים בשברים באגן, ובייחוד לאחר מספר ניתוחים לתקון השופכה - מביאים לאין-אונות מינית, והנפגע נזקק להזרקות תוך מחילתיות לפין לשם זיקפה. ה. בצילומי האורטרוגרם אובחן רפלוקס שתן לכליה הימנית. יתכן כי פגם זה הינו מולד אצל התובע, אך לאור הימצאות ההיצרות בשופכה והלחצים הגבוהים שהוא מפעיל להשתנה, הם יכולים בעתיד לגרום לזיהומי הכליה ואף לירידת תפקודה. נכון לעכשיו אין פגיעה כזו, אך יש להביא בחשבון פגיעה כזו בעתיד, אם כי אינה מחויבת המציאות. 11. נוכח הפגיעה האורולוגית כמתואר לעיל, קבע המומחה לתובע בתחום האורולוגיה את הנכויות הצמיתות הבאות: 20% בגין היצרות השופכה, לפי תקנה 23 (3) א' II לתקנות המוסד לביטוח לאומי; 30% בגין האין-אונות, לפי תקנה 24 (5) לתקנות המוסד לביטוח לאומי; 20% מותאם בגין טפטוף שתן לאחר ההשתנה, לפי תקנה 23 (2) א' III לתקנות המוסד לביטוח לאומי; 20% מותאם לפי תקנה 24 (7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. 12. א. תקנה 23 (3) א' II קובעת - "היצרות השופכה - המצריכה הרחבות כל 2 - 3 חודשים - 20%". ב. תקנה 24 (5) קובעת: "אבדן חלקי של ה- PENIS". ג. תקנה 23 (2) א' III קובעת: "שלפוחית השתן - דלקת בינונית, עם תכיפות בהטלת השתן ביום ובלילה, עם כאבים ועוויתות - 20%". ד. תקנה 24 (7) קובעת: "אספרמיה חבלתית: א. עד גיל 45 - 20%". ה. סך הכל נכות אורולוגית משוקללת - 64.16%. 13. א. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יעקב אבני, ציין בחוות דעתו כי התובע שולל בעיות נפשיות או טיפולים לפני התאונה, אולם מעיון במסמכים עולה כי התובע סבל במשך שנים מהפרעה נוירופסיכיאטרית המוכרת כסינדרום ז'יל דה לה טורט, וזאת החל מגיל 14 לפחות (הסינדרום כולל טיקים ותנועות לא רצוניות וכן פליטה לא רצונית של קולות וגידופים), וטופל בגינה על-ידי פרופ' רכס בתרופות מרובות. ב. לדברי התובע לפסיכיאטר - הוא סיים תשע שנות לימוד והיה תלמיד טוב, ואחר כך החל לעבוד בבתי מלון - "במגדל הכנסת" במשך שנתיים וחצי, ב"רמדה רנסנס" - למעלה משנה, ובמלון "היאט" כארבע שנים. לפני התאונה עישן קופסה וחצי סיגריות ביום, ואחריה - שלוש קופסאות סיגריות ביום. ג. התובע טען בפני הפסיכיאטר כי יחסיו עם אשתו היו טובים לפני התאונה, אולם כעת היא רוצה לעזבו מכיוון שאינו מצליח לעבר אותה. ד. המומחה ציין כי יש לתובע אי שקט פסיכומוטורי בינוני, חרדה ודכאון בינוניים, אין מחשבות אבדניות, אין הפרעה בחשיבה, תפיסה, התמצאות וזכירה. האינטליגנציה בתחום התקין. ה. במסגרת פרק הדיון ציין המומחה לפסיכיאטריה כי התובע התלונן בעבר גם על אימפוטנציה, ואין זה נכון שלא היו לו בעיות נפשיות לפני התאונה, כפי שהתובע טען בפני המומחה. תרופות רבות ושונות לא פתרו לגמרי את סינדרום ג'יל דה לה טורט שהופיע אצלו בגיל 12 וטופל מאז 30.8.83 - לפחות עד יוני 87'. המומחה מציין כי הפסיכיאטרים שטפלו בתובע לאחר התאונה, כנראה לא היו מודעים לתולדות מצבו הנפשי לפני התאונה (ואני מוסיפה כי הטעם לכך, בין השאר, הוא ככל הנראה שהתובע העלים זאת מפניהם, כפי שניסה להעלים זאת מפני ד"ר אבני). ו. עם זאת, ראה המומחה לחוות דעתו כי חלה ירידה בתיפקודו הנפשי של התובע לאחר התאונה בגלל הפגיעה בשופכה, שגרמה לירידה בדימוי העצמי ולתגובת חרדה ודכאון. ז. נוכח האמור העריך הפסיכיאטר את נכותו הנפשית הצמיתה של התובע ב10%- לפי תקנה 34 ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. 14. תקנה 34 ב' קובעת: "הפרעות פסיכונוירוטיות - ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה - 10%". 15. א. התובע שלח למומחה בתחום הפסיכיאטרי שאלות הבהרה בהתייחס למצבו הנפשי של התובע עקב חוסר יכולתו להביא ילדים לעולם, והמומחה השיב: "יגברו דכאונו ועצבנותו בשיעור של עוד 5% נכות נפשית". ב. לאור האמור מבקש התובע להכיר לו ב15%- נכות נפשית צמיתה. 16. א. אין לפנינו ראייה כלשהי שהתובע לא יוכל להביא ילדים לעולם - אם הוא ואשתו ירצו לעשות כן בדרכים העומדות לרשותם. ב. אכן, לתובע אין פליטת זרע באמצעות קיום מגע מיני בשל אספרמיה (העדר נוזל הזרע), אולם אין כל ראייה שאין לתובע תאי זרע שניתן לקחת מאשכי התובע ולהפרות את אשתו בדרך של הפרייה חוץ גופית - IVF. ג. לא הוכח כי קיים קשר כלשהו בין פגיעה פיסית בפין התובע לבין פגם בכושר הביולוגי שלו, דהיינו - בקיומו וחיותו של זרע אצל התובע. ד. נראה כי ב"כ התובע לא טרח לשלוח שאלות הבהרה בנדון לד"ר פרקש, ועל כן אין מקום להגיע למסקנה שלא הוכחה, לא נקבעה, והמומחה לא נשאל עליה. ה. עם זאת, לצורך העניין שבפני, אני מוכנה לקבל את תוספת הנכות הפסיכיאטרית של 5% בגין אי הולדת ילדים, מן הטעם שאף אם לתובע תאי זרע שניתן להפרות בהם את אשתו, יהא על התובע עצמו וכן על אשתו - לעבור סדרה או סדרות של טיפולים לא פשוטים וחודרניים על מנת לאפשר את ביצוע ההפריה החוץ גופית, וגם אז לא בטוח שההפרייה תצליח. אם לגבי התובע אנו אומרים לו כי עליו להקטין את נזקו, בוודאי אין כלל זה חל על אשתו, ואין לחייבה לעבור את הטיפולים הללו על מנת לחסוך כספים לחברת הביטוח. ו. הנכות הפסיכיאטרית המשוקללת תעמוד, איפוא, על 14.5% כאב וסבל: 17. א. הנכות הצמיתה המשוקללת של התובע היא, איפוא, 80.12%, והתובע היה מאושפז בבית החולים תקופה מצטברת כוללת של 83 יום. ב. תקופות "אשפוז היום" אינן בגדר אשפוז לעניין ראש הנזק של כאב וסבל על פי הדין, שכן מדובר בטיפולי יום רפואיים שניתנו לתובע, שאינם מחייבים אשפוז של ממש. בתי החולים מכנים טפולים אלה כ"אשפוז יום" על מנת לגבות עבורם תשלום של אשפוז במקום של ביקור רפואי, והנתבעת אכן תשלם בעבורם כפי שנדרש, אלא שאין בכך כדי להפכם ל"אשפוז" על פי הדין שבפנינו. 18. הנתבעת תשלם, איפוא, לתובע בגין ראש הנזק של כאב וסבל את הסכום הקבוע בדין נכון להיום, בגין 83 ימי אשפוז ו81.12%- נכות רפואית משוקללת צמיתה. נכות תפקודית: 19. המומחה בתחום השיקום, פרופ' שאקו, קבע: "התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה שעיקרה בעמידה והליכה. מסוגל לעבוד בישיבה במשרה שלמה". 20. בקובעו את כושרו ומוגבלותו של התובע - הביא פרופ' שאקו בחשבון את חוות הדעת של כל מומחי בית המשפט ואת מגבלותיו של התובע כמצוין באותן חוות דעת. 21. ניתן לקבוע, איפוא, כי נכותו האורטופדית של התובע אכן מונעת בעדו מלעבוד כחדרן במלון - עבודה שעבד בעבר, וכאמור - בכל עבודה הדורשת בעיקרה הליכה ועמידה, אך אין בה כדי למנוע בעדו מלעבוד במשרה שלמה בכל עבודה בישיבה. התובע אמר לפסיכיאטר כי סיים תשע שנות לימוד והיה תלמיד טוב, ועל כן אין מניעה כי ימצא עבודה בישיבה. 22. לנכותו האורולוגית יש השפעה מועטה ביותר, אם בכלל, על כושר עבודתו של התובע: א. לאין האונות של התובע - אין כל השפעה על כושר עבודתו. ב. להיצרות השופכה יש השפעה רק לעניין הצורך בהרחבתה אחת לחודשיים-שלושה, ולנושא הפסיכיאטרי - שנדון בנפרד. המומחה לא נשאל כמה זמן אורך הליך הרחבת השופכה ואם הוא מחייב היעדרות מן העבודה. המומחה נשאל רק אם הליך זה מחייב אשפוז - ועל כך השיב בשלילה, ועל כן אצא מן ההנחה כי ההליך אכן מחייב היעדרות מן העבודה בממוצע 5 פעמים בשנה. ג. לטפטוף השתן של התובע לא אמור להיות השפעה על כושר העבודה, שכן התובע יכול להחליף פדים תוך כדי עבודתו, פעולה שאינה גוזלת זמן בלתי סביר. ד. לאספרמיה אין השפעה על כושר עבודתו, ואם יש - הרי זה מובא בחשבון בתחום הפסיכיאטרי. 23. אני מביאה בחשבון את כל הנכות הפסיכיאטרית לעניין הגבלת התפקוד. הפסד השתכרות בעבר: 24. לתובע לא נקבעו נכויות זמניות על-ידי מומחי בית המשפט. 25. אם זאת ברור כי בתקופות האשפוז שלו, כולל הטיפולים במהלך אשפוזי היום שלו - לא היה התובע מסוגל לעבודה, וכן המציא אישורים כי לא היה מסוגל לעבודה עד 31.12.95. 26. ניתן לקבוע, איפוא, הפסד כושר עבודה מלא לתקופה של שנה וחצי. 27. א. שכרו של התובע במשך ששה חודשים עובר לתאונה היה בממוצע, לאחר ניכוי מס הכנסה - 1,800 ש"ח בחודש (בעיגול כלפי מעלה). ב. התובע טען כי היו לו גם טיפים בשיעור 1,000 ש"ח לחודש, אולם אין ראיות אובייקטיביות כי זה אכן שיעור הטיפים לחדרן. אני מוכנה לקבל, איפוא, כי התובע קבל טיפים בסכום ממוצע של כ500- ש"ח בחודש. 28. הפסד ההשתכרות של התובע לשנה וחצי אחר התאונה היה, איפוא, 2,300 ש"ח X 18 חודש = 41,400 ש"ח - לאחר ניכוי מס הכנסה - נכון ליום 31.12.95. הפסד השתכרות בעתיד: 29. בהתחשב בהפסד כושר עבודתו כפי שפורט בפרק "נכות תפקודית" לעיל, ניתן לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע מגיעה כדי 35%, וזאת בהתחשב בנכות הפסיכיאטרית, ובנכות האורטופדית המגבילה אותו לעבודות שבעקרן אינן מחייבות הליכה ועמידה. 30. כמי שאינו אזרח ותושב ישראל - כלל לא בטוח שהייתה לתובע אפשרות להמשיך ולעבוד בישראל, או להמשיך ולעבוד באותה עבודה, או באותו היקף - שכן מאז התאונה אירעו שינויים מפליגים באפשרויות תושבי השטחים לעבוד בישראל, לרעתם. בנסיבות אלו - אין מקום להביא בחשבון אפשרות של קידום בעבודה בישראל דווקא. 31. עם זאת, אצא מן ההנחה שאלמלא התאונה היה התובע מסוגל להמשיך ולהשתכר בעתיד אותו שכר שהשתכר עובר לתאונה, בצירוף עליית מדד יוקר המחיה, כמקובל לגבי עובדים בישראל, לאמור - 80% מעליית המדד. 32. מסכום ההשתכרות האמור - זכאי התובע להפסד כושר השתכרות בעתיד של 35%, שיהוון מתום שנה וחצי מיום התאונה (שבגינה משולם לו הפסד השתכרות מלא), ועד הגיע התובע לגיל 65. הפסד פנסיה: 33. נוכח האמור בסעיף 30 - אינני רואה מקום לחשב לתובע הפסדי פנסיה, שכן אין ראייה כי בשטחים משולמת פנסיה לעובדים. דיור: 34. א. התובע מתגורר כיום בדירת הוריו, בקומה השנייה - ללא תשלום. ב. אם התובע אינו יכול להמשיך ולעלות לקומה שנייה - עדיין אין זה מחייב את הנתבעת לשלם לו בגין רכישת דירה בקומת הקרקע, שכן התובע יכול לשכור לו דירה בקומת הקרקע. ג. אין בפנינו ראייה מהו שכר דירה בקומת הקרקע בשטחים, ועל כן אני רואה לפצות את התובע בראש נזק זה בסכום גלובלי של 50,000 ש"ח נכון להיום. נסיעות: 35. פרופ' שאקי קבע כי התובע מסוגל להשתמש באוטובוס לנסיעה בינעירונית, כאשר מובטח לו מקום ישיבה. בנסיעה עירונית, כשמקום הישיבה אינו מובטח והצפיפות רבה - זקוק התובע למכונית פרטית או למונית. 36. א. טענת ב"כ התובע כי התובע היה זקוק ל1,300- ש"ח לחודש לנסיעות לטיפולים רפואיים, קניות, קניית תרופות ונסיעות לצרכים אישיים כלליים, כולל נסיעות לתפילה בהר הבית דווקא - אינה סבירה. ב. אכן בתקופה בה היה התובע זקוק לטיפולים רפואיים - היה עליו להשתמש במונית, או במכונית של אחיו. לעניין זה אני מאשרת החזר הוצאות מוניות לפי קבלות - בימים בהם הוזמן לטיפולים, ויש לגביהם אישורים כי היה בטיפולים. אם אין לו קבלות לגבי כל אותם ימים בהם הוזמן לטיפולים, משום שנסע עם אחיו - ישולם החזר בסכום שהיה משתלם למונית - על בסיס מחיר הנסיעה לפי קבלות של מוניות שיש בידיו, ובלבד שיוצגו ההזמנות לטיפולים ואישורי הטיפולים שבוצעו. ג. מאחר שהתובע לא עבד מאז התאונה ועד היום - ממילא לא היו לו נסיעות לעבודה שבגינן יש להחזיר לו הוצאות נסיעה. ד. באשר לנסיעות לקניות, לרכישת תרופות, ולצרכים אישיים - כל עוד התובע לא עבד - יכול היה להשתמש בתחבורה ציבורית בשעות בהן מספר הנוסעים מועט, ולשבת באוטובוס. ה. התובע אינו צריך לנסוע לעתים תכופות לקניות ולרכישת תרופות, שכן ניתן לרכוש תרופות אחת לחודש, ואף מצרכים כלליים ניתן לרכוש אחת לחודש, ואילו מצרכים ליום יום, כמו: לחם, חלב, גבינה וכד' - ניתן לרכוש במקום מגוריו של התובע, ואין מניעה כי אשת התובע תלך לקניות - ולא התובע עצמו. התובע יכול להתפלל בכל מקום שהוא, ואין מקום שהנתבעת תדאג לנסיעתו להר הבית בירושלים דווקא. מכל מקום, אם ברצונו להתפלל בהר הבית דווקא - יואיל לעשות כן בתחבורה ציבורית, תוך נסיעה בשעות "שקטות". 37. בנסיבות האמורות, בהתחשב במצבו של התובע, בהתחשב בכך שפסקתי לו דיור בסכום כולל של 50,000 ש"ח - המאפשר לו לשכור דירה בסמוך לכביש בו עובר אוטובוס, ובהתחשב בכך שאני מביאה בחשבון שהתובע יצא לעבודה - אני פוסקת לו סכום גלובלי של 100,000 ש"ח נכון להיום, בראש הנזק של נסיעות בעתיד. עזרת הזולת: בעבר: 38. באשר לעזרת הזולת בעבר, המציא התובע מספר "קבלות" ע"ס 1,600 ש"ח ו1,800- ש"ח לחודש בגין 5 - 3 שעות עבודה ביום. מאחר שהתובע עצמו השתכר 1,800 ש"ח נטו בגין יום עבודה מלא כחדרן - נראים סכומים אלה כמוגזמים. לאור האמור נראה לי לאשר סכום גלובלי של 18,000 ש"ח לתקופת השנה וחצי הראשונות אחרי התאונה נכון ליום 31.12.95, (וזאת למרות התקופות בהן היה התובע מאושפז - ולא היה זקוק לעזרת הזולת בשכר). בעתיד: 39. א. פרופ' שאקו קבע בחוות דעתו כי התובע זקוק לעזרה באחזקת משק הבית, סחיבת חפצים כבדים וניקיון הבית. ב. התובע לא הביא כל ראייה על הוצאה כספית כלשהי בעבר לעניין ראש נזק זה, כך שלא ניתן לדעת מה מחירי עזרת הזולת בבית בשטחים. ברור כי עלות עזרה זו שונה בין ישראל לבין השטחים, ועל כן אין להתייחס כלל לעלות שירות זה בישראל. ג. יתרה מזו, אינני סבורה כלל כי התובע זקוק לעזרת הזולת שלוש פעמים בשבוע, ולארבע שעות בכל פעם. ד. כדי לטפל בניקוי הבית די בעזרת הזולת פעם בשבוע ל3-4- שעות (תלוי בגודל הדירה), ובכל מקרה - על אשת התובע לשאת לפחות במחצית עבודה זו (וזאת כשאני מביאה בחשבון משפחה ליברלית בה האשה והבעל מתחלקים בעבודות הבית שווה בשווה). 40. המסקנה היא, איפוא, כי עזרת הזולת שהתובע נזקק וייזקק לה החל משנה וחצי מתום התאונה היא בסדר גודל של 150 ש"ח לחודש, עד גיל 68, שכן לאחר גיל זה ממילא היה התובע נזקק לעזרת הזולת בעבודות אלו. כביסה וייבוש: 41. אם התובע יכול להשתמש בפדים, כפי שקבע האורולוג שהוא יכול לעשות - לא נראה לי שצריכה להיות לו כביסה בכמות מוגברת מן האדם הרגיל. למרות זאת אני רואה לפסוק לו בראש נזק זה סכום גלובלי של 7,500 ש"ח - נכון להיום. הוצאות רפואיות: 42. על הנתבעת לשאת בכל הוצאות האשפוז, אשפוז היום, והטיפולים הרפואיים, הפסיכיאטריים והפיזיוטרפיים של התובע, הנובעים מהתאונה, וזאת מיום התאונה ועד היום, וכן בכל הוצאות הרחבת השופכה בעתיד - הכל על פי קבלות או חשבונות של הגורמים המטפלים. הוצאות רפואיות שהוצאו על-ידי התובע ויש עליהן קבלות - יוחזרו לתובע. חשבונות שטרם שולמו - ישולמו ישירות למוטבים. 43. על הנתבעת לשאת בהוצאות הפדים בעבור התובע לפי 10 פדים ביום בעלות של 20 ש"ח לחבילה בת 30 פדים (נכון להיום), עד גיל 73 - גיל תוחלת חייו של התובע לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 44. א. התובע סובל מאין-אונות, אולם יכול לקבל זיקפה באמצעות הזרקה תוך - מחילתית שעלותה הייתה 75 ש"ח נכון ליום 24.12.96. ב. התובע סובל מחוסר תחושה והעדר פליטה בעת המגע המיני - כך שמובן כי כל מגע מיני מהווה בעבורו אירוע לא נעים (זריקה), בהעדר תחושת ההנאה שבמגע המיני. ג. בנסיבות אלו קשה לתאר מצב שבו התובע יהיה מעוניין במגע מיני שלוש פעמים בשבוע. ד. מבלי להיכנס לשאלות הטהרה של העדה המוסלמית - ניתן לקבוע כי בתקופת מחזור האשה אין התובע ואשתו מקיימים יחסי מין, והוא הדין בעת הרחבת השופכה - הגורמת לו דימום לכמה ימים. מדובר, איפוא, במגע מיני ממוצע סביר של שש פעמים בחודש. ה. אם נכונים דברי התובע שאשתו עלולה לעזבו - לא יהיה עליו כלל להתאמץ ולקיים מגע מיני שאינו מהנה בעבורו ורק גורם לו סבל, שכן עיקר ראש נזק זה הוא התחשבות באשת התובע. ו. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי יש להניח שבגיל 60 יחדל התובע מלקיים יחסי מין, אולם אין לפנינו כל ראייה מה ממוצע יחסי המין של בני זוג בגילים השונים. ז. לא ידוע לנו אם במהלך השנים לא תמצא דרך פשוטה וזולה יותר לגרימת זיקפה (וכבר קראתי על כך בעיתון - אם כי, כמובן, לא ניתן להסתמך על הכתוב בעיתון בשלב זה). ח. כהערת אגב, יש לציין כי גם קודם לתאונה סבל התובע מאימפוטנציה מסוימת. ט. לאור האמור אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 100 ש"ח לזריקה, ל5- זריקות בממוצע לחודש, מיום נישואיו ועד גיל 60, ול3- זריקות בממוצע לחודש מגיל 60 ועד גיל 73 - גיל תוחלת חייו של התובע. תרופות: 45. הנתבעת תחזיר לתובע הוצאות בגין תרופות הנוגעות לתחומי נכותו בגין התאונה, עליהן יש לו קבלות, וכן תפצה אותו בסכום גלובלי של 25,000 ש"ח נכון להיום - לגבי תרופות בעתיד. הקטנת הנזק: 46. הנתבעת טוענת כי היה על התובע להקטין נזקו בכך שבתביעתו למוסד לביטוח לאומי - היה עליו לדווח למוסד לביטוח לאומי את העובדות הנכונות, לאמור - כי נפגע בהיותו בדרכו מביתו לעבודה, והיה עליו לדבוק בגרסה זו לאורך כל הדרך - שכן היא הגרסה הנכונה. 47. אין מחלוקת כי התובע הגיש תביעה למל"ל, אולם תביעתו נדחתה בנימוק שהתאונה ארעה בדרכו לסידורים פרטיים ולא בדרך לעבודה, וזאת נוכח דברי התובע עצמו למוסד לביטוח לאומי. 48. התובע ערער על קביעה זו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים - אולם תביעתו נדחתה, ועל כן אין התובע זכאי עוד לקבל גמלה מן המוסד לביטוח לאומי. 49. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי ביודעו שהיה בדרכו מביתו לעבודה וכך אף טען בתביעתו, אולם אחר-כך שינה טעמו וסיפר כי בדרכו מביתו לעבודה היה אמור לנסוע לדודו כדי לייתן לו הזמנה לחתונה, ובכך גרם לדחיית תביעתו למוסד לביטוח לאומי. בעשותו כן, נהג התובע בחוסר תום לב - ועל כן יש לנכות מהפיצוי המגיע לו מהנתבעת את קצבאות המוסד לביטוח לאומי שהיה עשוי לקבל אילו נהג בתום לב. 50. בית משפט זה איננו ערכאת ערעור על המוסד לביטוח לאומי או על בית הדין לעבודה - ועל כן אין בידי לקבוע שהתובע היה בדרכו לעבודה, כאשר בית הדין לעבודה קבע אחרת. 51. יתכן שהתובע שיקר למוסד לביטוח לאומי ולבית הדין לעבודה, אולם יהא זה בלתי אפשרי במסגרת תביעה זו - לשנות את קביעת המוסד לביטוח לאומי ובית הדין לעבודה, שהתאונה ארעה שלא בדרך לעבודה. 52. מכל מקום - התובע פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי וערער לבית הדין לעבודה, ותביעתו להכיר בו כנפגע בתאונת עבודה - נדחתה, ושוב אין כל דרך לשנות את העובדה שהתובע לא יזכה לקצבת נפגע בעבודה מטעם המוסד לביטוח לאומי. 53. מטעם זה גם לא יוכל המוסד לביטוח לאומי לחזור על הנתבעת ולתבוע שיפוי בגין קצבה שהמוסד לביטוח לאומי לא שילם ולא אמור לשלם בעתיד לתובע. 54. ניכוי רעיוני של קצבאות המוסד לביטוח לאומי יש לעשות מקום שיש חשש שהתובע יקבל כספים הן מהמוסד לביטוח לאומי והן מחברת הביטוח, ויש סיכון שמא המוסד לביטוח לאומי יתבע שיפוי מחברת הביטוח - וזו תידרש לשלם פעמיים בעבור אותו נזק. במקרה שלפנינו - חשש כזה אינו קיים, כאמור. 55. ב"כ הנתבעת טען בפנינו כי יש הסדר בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח, ולפי הסדר זה על חברת הביטוח לשפות את המוסד לביטוח לאומי בסכום נמוך מזה שחברת הביטוח אמורה לשלם לנפגע שאינו מקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. דא עקא, הסדר כתוב כזה לא הוצג בפני בית המשפט, ומובן כי בהעדרו אין בית המשפט יכול להתייחס להסדר בלתי ידוע לו, אינו יכול לבחון אם אכן נגרם נזק לחברת הביטוח - ומה גובה הנזק, כדי לנכות הפרש זה בניכוי רעיוני (דבר שאולי ניתן היה לעשות אילו הובאה ראייה על נזק זה בפני בית המשפט). 56. בנסיבות אלו - אין באפשרותי להורות על ניכוי, או אפילו על עיכוב, של התשלום הרעיוני של קצבאות המוסד לביטוח לאומי, או חלקן. תשלומים תכופים: 57. מסך כל הפיצויים שפסקתי לתובע - ינוכו התשלומים התכופים, כשהם מהוונים מיום תשלומם לתובע ועד יום תשלום הפיצויים שנפסקו לו בפסק דין זה. שכר טרחת עורך דין: 58. הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מן הפיצויים שנפסקו לו בפסק דין זה, למעט מן התשלום בגין האשפוזים והטיפול הרפואי בבתי החולים, ולמעט מן התשלומים התכופים ששולמו לתובע לפני הגשת התביעה - אם שולמו. הוצאות: 59. הואיל ולא ראיתי להסתמך כלל על חוות הדעת של משה קצין ושל תרצה אילן, שכן אינן רלבנטיות לעניינינו - ישא התובע עצמו בהוצאות חוות הדעת ועדויות עדים אלה. ריבית והצמדה: 60. הסכומים שפסקתי לתובע יישאו ריבית והצמדה כדין מן היום לגביהם נקבע כל סכום ועד יום התשלום בפועל.תאונת דרכים