קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשכר עבודה של מורה: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב יפו (אב-בית-הדין השופט הבר: נציגי הציבור - ה"ה רוקח וזיו-אב; תבע שם/1329-2) שדחה את עתירת המערער לחייב את המשיבה לשלם לו שכר עבודה (958, 4שקלים) בתוספת פיצויי הלנה. .2העובדות, כפי שנקבעו בעיקר על-ידי בית-הדין האזורי, הן: א) המערער, מורה לתורת הרכב, עובד בבית-ספר תיכון מקצועי של רשת "עמל"; ב) בשנת 1979 הוסכם בין הצדדים כי המערער יכין 7תלמידים החל מחודש ספטמבר לקראת בחינת הבגרות בתורת הרכב, האמורה להתקיים בחודש דצמבר (מועד ב') לפי בסיס של 284.95ל"י לשעת הוראה; ג) ההוראה ניתנה על-ידי המערער בדירתו, ב"מפגשים" של 4 1/2שעות כל אחד; ד) המערער לא דיווח ולא חייב היה לדווח על השיעורים ("מפגשים") למשיבה; ה) בסך-הכל התקיימו 13"מפגשים", 11בחודשים ספטמבר-אוקטובר ו-2 הנותרים ב- 13/11וב- 15/11(המערער היה מאושפז בבית-חולים מ- 22/10עד 4/11); ו) בגמר ה"מפגש" ביום 15.11.1979הודיעו התלמידים למערער כי קבלו הודעה מבית-הספר על הפסקת לימודיהם אצלו; ז) למחרת היום, ב-16/11, ביקר מר חיים מוסט, האחראי מטעם בית-הספר על הקרן הקרויה "סל הטיפוח", אצל המערער והציע לו להמשיך ללמד את התלמידים תוך שינוי תנאי התשלום עליהם הוסכם מראש. השניים לא הגיעו לעמק השווה; ח) שלושה ימים מאוחר יותר, ב-19/11, כתב מנהל בית-הספר, מר אשד, למערער מכתב המסתיים בפסקה זו: "בימי מחלתך אינך יכול לתת שיעורים לתלמידים הניגשים לבחינות במועד ב', מאחר שאין להעלות על הדעת שתמציא אישור רפואי על העדרות מטעמי מחלה ויחד עם זה נדווח על שעות נוספות שאתה נותן באותם ימים"; ט) למערער שולם עבור 13ה"מפגים" סכום השווה ל- 75שעות הוראה. .3המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב תנאי התשלום עליהם הוסכם. המערער טען, כי סוכם על תשלום גלובלי של 250שעות הוראה וכי התשלום יבוצע באוקטובר ( 150שעות) ובנובמבר ( 100שעות). תביעתו היא להשלמת 175שעות הוראה שלא שולמו לו עקב הפרת החוזה על-ידי המשיבה. טענת המשיבה בכתב ההגנה היתה, כי הוסכם שחישוב השכר ייעשה לפי מספר השעות האפקטיביות על-פי דיווח בתום כל חודש וכי עקב מחלתו של המערער נאלצה להעסיק מורה אחר ואין המערער זכאי לתשלום נוסף מעבר ל- 75שעות עליהן דיווח. בדיון המקדמי חזרה בה המשיבה מטענתה הנ"ל במה שנוגע לחובת הדיווח (ראה סעיף 2(ד) לעיל). .4בפסק-הדין שבערעור קבע בית-הדין האזורי, כי סוכמה "מכסת 250שעות הוראה, מכסה, ולא תשלום קבלני-גלובלי", אולם מאחר שהמדובר בכסף ציבורי, לא יכולים הצדדים "לעשות בו כבשלהם". ואם עשו כן, לא יתן בית-הדין ידו ל"סידור", לפיו ידווח וישולם שכר 250שעות הוראה "כאשר בפועל איש לא לימד אותן". כן קבע בית-הדין, כי "לא ברור מה היה המניע האמיתי של הנהלת בית-הספר להפסיק המשך לימודים אלה" וכי על כל פנים "לא הוכח נזק של ממש שנגרם על-ידי כך לתובע". .5א) עיקר טענתו של בא-כוח המערער לפנינו היה, כי המספר 250לא בא לציין 250שיעורים, כי אם מדד של תשלום מוסכם תמורת ביצוע עבודה מסוימת והיא הכנת שבעה תלמידים לקראת בחינת בגרות בתורת הרכב. התשלום לא היה מותנה בדיווח. הטענה, כי ביצוע החוזה סוכל בשל מחלתו של המערער, אינה נכונה, שכן הלה חידש את השיעורים אחרי צאתו מבית-חולים; שנית, מר מוסט ביקר בביתו של המערער (סעיף 2(ז) דלעיל) והציע לו המשך החוזה בתנאים שונים: הבסיס של תשלום גלובלי עבור 250שעות הוראה יוחלף בהוספת שש שעות הוראה שבועיות למשכורתו של המערער עד לסוף שנת לימודים .1979/80המערער הסכים לכך, אולם משדרש שההצעה תוגש לו בכתב, נתקל בסירובו של מר מוסט והעניין לא יצא לפועל; ב) גרסת (המשיבה) שלא ייתכן שבית-ספר ישלם למורה עבור שעות הוראה (ולו מ"סל הטיפוח") בעת שהמורה נמצא בחופשת מחלה, גרסה זו הופרכה על פניה; מר מוסט עצמו אמר בתצהירו: "... נפגשתי עם מר שומלו בביתו והצעתי לו להמשיך ללמד תלמידים כאשר את התשלום יקבל במועד מאוחר יותר כאשר יחלים" (סעיף 17בתצהיר; ההדגשה לא במקור). שנית: הסידור עליו נסוב המשפט (תשלום גלובלי ללא דיווח עבור מתן שיעורים) היה דבר נהוג ומקובל. באותה שנה (1979) נתן המערער שיעורי-עזר לתלמידים. בחודש יוני חלה במשך שבועיים (ראה אישור רפואי ת/1), אך המשיך לתת שיעורים ושכרו שולם מ"סל הטיפוח" בתלוש משכורת של יולי. לפי המוסכם עם מר מוסט לימד 16- 20שעות וקיבל שכר עבור 50שעות; ג) סוף דבר: לא מדובר בהסכם פיקטיבי או בתרמית, כי אם בהסכם לפי מתכונת מקובלת המביאה בחשבון גם את הזמן הדרוש למורה כדי להתכונן, והמערער אכן התכונן שעות רבות לקראת "המפגשים". את חלקו בהסכם קיים המערער במלא והוא היה מוכן ומזומן להמשיך ולקיימו עד תום. המשיבה היא שהפרה את ההסכם ועליה לפצות את המערער בסכום השווה למילוי מלוא מכסת השכר, בצירוף פיצויי הלנה. .6בא-כוח המשיבה טען, כי הוסכם עם המערער שעליו להכין שבעה תלמידים לבחינת בגרות ולשם כך הוקצבו, לפי הערכה מוסכמת, 250שעות הוראה שעליו ללמדן בפועל. המערער אמנם לא חויב לדווח, אבל מר מוסט ערך "מעקב מדוקדק בקשר למספר השעות" ודיווח על כך לגזברות ולפי זה נערך החשבון (סעיף 13בתצהירו של מר מוסט). התשלום נעשה דרך תלוש המשכורת בתור "עבודה נוספת". .7אחד מנציגי הציבור שהוזמן כדין, לא בא ולא נתן סיבה להעדרו. הדיון התקיים בהעדרו. .Iiפסק-דין. .1השאלה השנויה במחלוקת אינה סבוכה כלל וכלל: בין המערער לבין המשיבה נערך הסכם, לפיו התחייב הראשון לעבוד, ברמה נאותה, להכנת שבעה תלמידים לבחינת בגרות בתקופה שמתחילת שנת הלימודים תש"ם (ספטמבר 1979) ועד למועד הבחינה (דצמבר). למערער ניתנה יד חופשית כיצד לארגן ולרכז את ההוראה ובלבד שהתלמידים יוכנו כדבעי, לא נקבע באיזה מקום יינתנו השיעורים, אם בין כותלי בית-הספר, בביתו של המערער או במקום אחר, לא נקבע אורכו של כל מפגש. התמורה שהובטחה למערער היתה תשלום בשיעור של 250שעות הוראה, לפי בסיס מוסכם לשעה. .2לאחר שמילא חלק מהמוטל עליו - ולטענתו הספיק המערער ללמד שני שלישים מהחומר - והיה מוכן ומזומן להמשיך ולקיים את ההסכם עד תום, באה המשיבה ושמה קץ לחוזה. הסיבה לכך היתה, כי בתור בית-ספר לא ראתה המשיבה אפשרות לשלם "שעות נוספות" למורה הנמצא בחופשת מחלה, אשר אינו מלמד שעות "רגילות" בבית-הספר ואינו מקבל משכורת רגילה. מכאן ההצעה שהוצעה על-ידי מר מוסט, כי השכר ישולם למערער מאוחר יותר "כאשר יחלים" (סעיף 5(ב) שבהליך) ובלבד שלא ייווצר מצב בו קיים תלוש משכורת המשקף תשלום "שעות נוספות" בלבד. המערער הסכים לסידור זה, שהיה בו משום הלנת שכר מוסכמת, האמורה להשתרע לאורך כל שנת הלימודים, אך המשיבה סרבה לאשר את ההצעה בכתב. .3השאלה, אם המשיבה ציפתה או שלא ציפתה מראש, אפשרות שהמערער יהיה בחופשת מחלה בעת ביצוע החוזה אינה רלבנטית; הוכח, שבמקרה קודם באותה שנה נתן המערער שיעורי-עזר, אף כי היה בחופשת מחלה, ושכרו שולם בחודש שלאחר מכן במסגרת תלוש המשכורת של חודש יולי; העובדה שהמשיבה סיווגה את שעות הוראה אלה "כשעות נוספות" אינה מעלה ואינה מורידה. נוחיות של הנהלת חשבונות ושיבוץ רכיבי השכר בתלוש המשכורת, הם עניינה של המשיבה ללא כל זיקה לחובתה לקיים חוזה עבודה שערכה עם המורה. .4הערעור מתקבל. פסק-הדין שבערעור מתבטל ואנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער 958, 4שקלים בצירוף פיצויי הלנה מיום הגשת התביעה (8.8.1980) עד ליום התשלום בפועל. המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט בשתי ערכאות בסך 000, 5שקלים בצירוף מע"מ.דיני חינוךשכר עבודהמורים