קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת לשון הרע על מכתב משמיץ: 1. ביום 12.2.98 הגיש התובע נגד הנתבעים כתב תביעה לבית משפט השלום בירושלים לתשלום פיצויים בסך 20,000 ש"ח בשל לשון הרע שהנתבעים הוציאו על התובע (ת"א 3204/98). 2. אין מחלוקת כי הן התובע והן הנתבעים הינם חברים בעמינדב - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית, שהוא אגודה שיתופית הרשומה אצל רשם האגודות השיתופיות (להלן - המושב). 3. כמו כן אין מחלוקת שהנתבעים היו חברי וועד המושב במשך תקופה שקדמה לוועד המושב הנוכחי, ואילו התובע הינו חבר וועד המושב הנוכחי. 4. במועד כלשהו (שאינו מצוין על גבי המסמכים, אך ככל הנראה בדצמבר 97'), שלחו הנתבעים ל12- אנשים את המסמכים המצורפים כנספח א' לכתב התביעה, וברשימת השינויים שהנתבעים טוענים כי בוצעו במפת המתאר בניגוד לפסיקה של וועדת הבוררות על פי חוק הבוררות, נרשם בסעיף 4: "משק מס' 104, קורן גרא (חבר ועד) - הגדיל את מגרשו מעל דונם ע"ח שטח יער בתמ"א 22 (וזאת לאחר שפרש מתפקיד היועץ המשפטי לקק"ל)". ובסעיף 18: "חולקו באופן חשאי שטחי ציבור של המושב למשפחות רבות. לכל אחד דונם. לדוגמא: משק מס' 104 - גרא קורן (כ1- דונם בנוסף להגדלה של כ1- דונם ע"ח היער) ... כל הנ"ל בניגוד לכתב הבוררות". 5. א. התובע ראה בפרטים אלה שכתבו הנתבעים אודותיו והפיצו בין 12 גורמים - משום פרסום שם רע שנועד להציגו בפני מקבלי המכתב כמי שניצל את מעמדו כחבר וועד כדי להגדיל, במידה ניכרת, שלא כדין ובחשאי, את מגרשו על חשבון שטחי הציבור ועל חשבון היער, מה גם שהוזכר תפקידו הקודם כיועץ המשפטי של קק"ל. ב. התובע דרש מהנתבעים בכתב להמציא מכתב התנצלות שנוסח על ידיו, לכל המכותבים של המכתב המשמיץ, שאם לא כן - ינקוט נגדם בהליכים המתחייבים מפרסום שקריהם (נספח ב' לכתב התביעה). 6. משלא נענו הנתבעים לדרישת התובע להמציא מכתב התנצלות כאמור - הגיש תביעה זו לבית משפט השלום בירושלים בעילה של פרסום שם רע. 7. בכתב הגנתם טענו הנתבעים בטענה מקדמית כי יש להעביר את התביעה לבוררות, וזאת על פי סעיף 1 בחלק ו' לתקנון המושב (להלן - סעיף הבוררות). 8. בית המשפט קמא (כב' השופט ר. יעקובי), שמע את נימוקי שני הצדדים במסגרת קדם המשפט, וביום 2.7.98 נתן החלטה לעיכוב ההליכים בבית המשפט ולמסירת הסכסוך לבוררות נוכח האמור בתקנון המושב. 9. על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפני, שהחלטתי לדון בה כבערעור עצמו. 10. לא ראיתי צורך לזמן את הצדדים לדיון בפני, שכן שני הצדדים הבהירו עמדותיהם בעל פה בפני בית המשפט קמא ודבריהם נרשמו, וכן הבהירו עמדותיהם בכתב בפני בית משפט זה. 11. חוששתני כי בית המשפט קמא נתפש לטעות בפירוש סעיף הבוררות בתקנון המושב. 12. הנתבעים צרפו לכתב הגנתם את תקנון המושב, ואני מצטטת מתוכו את סעיף הבוררות: "1. יישוב סכסוכים: כל סכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלה בין חברים או בין חברים לשעבר או בין אנשים התובעים על ידם או בין חברים כאלה, חברים לשעבר או אנשים התובעים על ידם מצד אחד, ובין האגודה או ועד ההנהלה או הפקידים של האגודה מצד שני יימסר למשפט חברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י בהתאם לתקנון משפט בוררים זה...". 13. א. בית המשפט קמא כתב בסעיף 8 להחלטתו כי הצדדים האריכו בטיעוניהם בשאלה אם ניתן לראות בתובע "וועד ההנהלה" או "פקיד" של האגודה, כשנקודת המוצא שלהם הייתה שרק אם ייכנס התובע לאחת מקטגוריות אלו - יהיה הסכסוך מתאים לבוררות. ב. לדעת בית המשפט קמא אין לראות בתובע - "פקיד האגודה", ואילו שאלת סיווגו כ"וועד ההנהלה" - מסובכת יותר, שהרי הוא חלק מן הוועד אך לא כל הוועד. ג. עם זאת סבר בית המשפט קמא שמחלוקת זו מתייתרת לחלוטין שכן ברישא של סעיף הבוררות מצוין במפורש ש"כל סכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלה בין חברים... יימסר לבוררות", ולית מאן דפליג שהן התובע והן הנתבעים - חברים במושב, ועל כן לא צריך להגיע לאלטרנטיבה השנייה שבסעיף, לאמור - סכסוך שהמושב או הוועד או הפקידים - צד לו. 14. א. נראה כי בית המשפט קמא לא שת לבו לכך שכל החלופות המנויות בתחילת סעיף הבוררות עד המילים "מצד אחד" - מהוות חלופות "לצד אחד", ולא לשני הצדדים, ועל כן אין סעיף הבוררות קובע חובת בוררות בין שני חברי מושב בינם לבין עצמם, אלא בין מי מהמנויים ברישא של סעיף הבוררות (עד המילים "מצד אחד"), לבין מי מהמנויים בהמשך סעיף הבוררות - (עד המילים "מצד שני"). ב. נראה כי הצדדים אכן הבינו נכונה את סעיף הבוררות ועל כן טען כל אחד מהם לשאלה אם ניתן לראות בתובע "וועד ההנהלה" או "פקיד" של האגודה, שכן אם התשובה חיובית - הוא נכלל ב"צד השני" של סעיף הבוררות, בעוד שהנתבעים נכללים ב"צד האחד" של סעיף הבוררות בהיותם "חברי המושב". 15. א. אין כל ספק כי התובע בחר לתבוע את הנתבעים כאדם פרטי שנפגע מפרסום מכתב הנתבעים ל12- גורמים, מכתב שנראה לתובע כמשמיץ ופוגע בשמו הטוב. ב. התובע בחר להגיש את תביעתו בשמו הוא ולא בתור "פקיד" המושב (מה גם שכלל איננו פקיד המושב). ג. וועד המושב לא הגיש את התביעה בשם הוועד, והתובע, אף כחבר וועד המושב, לא רשאי היה להגיש את התביעה בשם וועד המושב - כל עוד הוועד לא ייפה כוחו לכך. ד. בכל מקרה יש לאבחן בין תביעה של אדם פרטי (ואין נפקא מיניה באיזה תפקידים הוא מכהן), לבין תביעה של גוף משפטי שאותו אדם חבר בו. 16. בנסיבות אלו, בהן הוגשה תביעה של חבר מושב כנגד שני חברים אחרים של המושב - לא חל סעיף הבוררות בתקנון המושב, לא חלה על התובע חובה להגיש תביעתו לבוררות, ולא היה מקום להחלטת בית המשפט קמא לעכב את ההליכים בבית המשפט על מנת להעביר את התביעה לבוררות בניגוד לרצון התובע. 17. לאור האמור, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את החלטת בית המשפט קמא מיום 31.7.98 לעכב את הדיון בתביעה ולהעבירה לבוררות, וקובעת כי על בית המשפט קמא להמשיך ולדון בתביעה. 18. הנתבעים ישלמו לתובע בגין טענת הסרק המקדמית בשתי הערכאות - סך 7,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.מסמכיםלשון הרע / הוצאת דיבה