איתור ייצוג משפטי ע"י עו"ד אהרון בארי

תוכן עניינים






.1לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עת רכבה על אופניים
בישוב בית חורון כשעלתה על פסי האטה (במפרים) נפלה ונחבלה בפניה ובשיניה.
.2התובעת, ילידת 24.2.78ונכון ליום הגשת התביעה היתה תלמידת בית ספר.
מכתב התביעה עולה כי ביום 3.9.87, בהיותה בת 9, בשעות הצהריים רכבה התובעת על אופניים להנאתה בכביש פנימי בישוב בית חורון, באזור המשמש כחניה ומגרש משחקים לילדי הישוב. תוך כדי נסיעה נתקלה התובעת באופניה ב- "פסי האטה" (במפרים) בכביש שהוקמו על ידי מי מהנתבעות. כתוצאה מההתקלות הועפה התובעת מאופניה והוטחה ארצה לכביש, נפגעה קשות בפניה וברגלה. התובעת פונתה ממקום התאונה לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים, שם אובחנו אצלה פגיעות בגשר האף, שפשופים במצח, פצע בברך שמאל ונעקרו ארבעת שיניה החותכות הקדמיות. התובעת שוחררה לביתה לאחר קיבוע השיניים וזומנה למחרת בבקר להמשך טיפול במרפאת כירוגית פה ולסת. התובעת טוענת כי התאונה גרמה לה לכאבים עזים בשיניה, תופעה של השחרת השיניים, כיעור ורגשות בושה אשר גרמו להסתגרות מפני סביבתה החברתית. התובעת טוענת כי התאונה נגרמה עקב רשלנותה של ו/או חוסר זהירותה ו/או הפרת חובות שבחוק ו/או קלות דעתה ו/או פזיזותה של מי מהנתבעות ו/או מי מטעמן בכך שהתקינה פסי האטה באופן שסיכן רוכבי אופניים בכלל וילדים בפרט, פסי ההרעדה גבוהים מדי ו/או בלתי תקינים, אסור היה להתקין במקום פסי האטה וכמו
כן הנתבעות או מי מטעמן לא דאגו להציב שילוט מתאים ו/או לדאוג לאמצעי
אזהרה אחרים מפני פסי האטה וכמו כן לא דאגו לקיומו של מגרש משחקים או אתר רכיבה חלופי לילדי התושבים ובכללם לתובעת.
.3בכתב ההגנה נטען כי פרטי התאונה אינם ברורים וכי כתב התביעה לא מכיל את כל הפרטים והמסמכים המאמתים את תוכנו, כמו כן נטען כי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה איננה כדין וכי אין כל קשר לנזקים המתוארים בחוות הדעת עם האירוע נשוא כתב התביעה.
לחילופין, נטען כי האשם לאירוע התאונה מוטל במלואו על התובעת, כי היא
גרמה באשמתה לאירוע בכך שנסעה באופניים במהירות גבוה מדי, ולא שמה לב לתנאי הדרך, בכך שרכבה על אופניים בחוסר זהירות בהיותה תושבת המקום המכירה את תנאי הדרך ובכללם את פסי האטה וכן בכך שנהגה באופן שילד סביר בגילה לא
היה נוהג.
הנתבעות שלחו הודעת צד ג' לגב' יפה מוטיל - אימה של התובעת בטענה כי היא שגרמה לאירוע התאונה בכך ששלחה ו/או התירה לתובעת לנסוע באופניים בכביש וברשות הרבים ללא השגחתה ובכך שלא ווידאה אם התובעת יודעת את כללי הזהירות הנדרשים מרוכב אופניים ובכך שלא הזהירה את התובעת שיש פסי האטה על הכביש ולכן יש לנסוע בו במשנה זהירות ובכך לא עשתה את כל הדרוש על מנת למנוע את התאונה. כמו כן נטען כי האם לא דאגה לטפל בפציעתה של התובעת מיד ובאופן הולם. במעשים אל הנטען הפרה האם את חובת הזהירות המוטלת עליה.
בכתב ההגנה מטעם שהנתבעת - הצד השלישי - נטען כי יש למחוק את כתב התביעה בהעדר יריבות בין הצדדים. עוד נטען כי הודעת צד ג' הינה קנטרנית וחסרת כל בסיסי משפטי ועובדתי ובאה כדי ליצור לחץ כלכלי וחברתי על הורי התובעת. לגופו של עניין, נטען כי התובעת נהגה בצורה מושלמת במקום אשר יועד למשחקים לכל ילדי הישוב. לאחר שנפגעה פונתה התובעת לבית החולים מידית, ע"י הורים של ילדים שצפו בתאונה וע"י רופא המקום, שם קיבלה טיפול מיידי אשר הקטין את סכום התביעה כנגד התובעות צד ג'.
.4מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של פרופ' אדריאן בקר, אשר בדק את התובעת
לראשונה ב- 26.2.88ומאז היא במעקב אצלו.
מחוות הדעת עולה כי בבדיקה הראשונה אשר ערך לתובעת מצא כי שורשי שתי
השיניים החותכות הצדדיות היו ספוגים מאד והפרוגנוזה שלהן היתה מחוסרת תקוה.
בדצמבר 1988ולפני תחילת הטיפול האורתודנטי, החותכת הצדדית השמאלית נשרה כתוצאה של ההמשך ההתחלתי של הספיגה. בינואר 1989החל הטיפול האורתודנטי אשר עלותו הכוללת מסתכמת בסך של 300, 5דולר. מצבן הבריאותי של כל השיניים טוב מאד, חוץ מהחותכות המרכזיות העליונות שנחבלו בזמנו, לפי הצילום האחרון העריך המומחה כי אלה תשארנה בפה כמה שנים ועד למועד זה הן זקוקות למבנים וכתרים כדי להשלים אותן לצורה ולצבע המתאימים. לאחר מכן נקבע בחוות הדעת, יחל התהליך השיקומי אשר יכלול מבנים וכתרים בשתי התותבות המרכזיות העליונות ומאוחר יותר כשהשיניים המרכזיות העלינות תנשורנה יהיה צורך לשתול שני שתלים ולאחר מכן גם מבנים וכתרים של חרסינה לזהב.
.5מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת נגדית, שנערכה ע"י ד"ר י.אבן טוב. מחוות הדעת עולה כי המומחה התייחס לטענותיה של התובעת. בבדיקה שערך מצא המומחה כי הבעיה העיקרית ממנה סובלת התובעת כרגע הינה אסתטית ונובעת מהשוני בצורת הניבים מצורת החותכות הצדדיות שאת מקומן תפסו וכן משינויי הצבע בחותכות המרכזיות.
בסיכום חוות דעתו ציין המומחה כי קיימות שתי אלטרנטיבות לשיקום, האחת
כוללת כתרים על הניבים ומבנים וכתרים על החותכות המרכזיות, כמו כן ייתכן צורך
בטיפולי שורש בניבים, עלות תכנית זו כולל טיפולי שורש הינה 100, 8ש"ח נכון
ליום .27.4.95
התכנית השנייה כוללת ביצוע מבנים וכתרים בחותכות המרכזיות והתאמת הצורה
באמצעות חומר מורכב בשני הניבים, עלות תכנית זו הינה 600, 4ש"ח. אם וכאשר
יווצר צורך בעקירת החותכות המרכזיות יבוצעו שיני כתרים על הניבים אשר יתמכו בתותבת חלקית קביעה לשחזור שיניים אלה. מן הראוי לציין כי ב"כ הצדדים לא חקרו את המומחים מטעם הצדדים על תוכן חוות הדעתם הרפואית.
.6מטעם התביעה העידו 5עדים:ב התובעת, הוריה, מזכיר הישוב וחבר שנסע
אחריה.
א. העיד מר אלברט עייש, מזכיר הישוב בית חורון בתקופה בה אירעה התאונה. מעדותו עולה כי במקום בו נפגעה התובעת נמצא בית הספר עם כביש ראשי שנכנס לתוך הישוב. ילדי בית הספר שיחקו באותה רחבה שהיו בה פסי האטה. לטענת העד כאשר היה עולה על פסי ההאטה עם רכבו במהירות מתונה היה מקבל מכה בתחתית הרכב בחלק האחורי. בחקירתו הנגדית נשאל העד האם כל אחד יכול היה לראות את פסי ההאטה, על כך השיב בחיוב, כן העיד כי היה שלט משני הצדדים שהורה על פסי האטה, למיטב זכרונו של העד השלטים היו בזמן התאונה. מחקירתו הנגדית עולה כי לפני מספר שנים הוסרו פסי ההאטה מהמקום, העד לא ידע להשיב לסיבה להסרתם, אולם לאחר שרוענן זכרונו ע"י ב"כ הנתבעות ולאחר שהוקרא לו ציטוט מההחלטה להסיר את פסי ההאטה, הסכים כי פסי ההאטה הוסרו לאחר התאונה ולאחר שנבנה שער המונע כניסת רכבים לשטח בית הספר.
ב. התובעת, מיכל מוטיל סיפרה בעדותה כיצד נפגעה ואת השתלשלות העניינים. התובעת סיפרה כי החל מגיל 5היא רוכבת על אופניים. לטענתה, משפחתה עברה לגור בישוב כחודש לפני התאונה. ביום התאונה היא וחברתה רכבו זו לצד זו על אופנייהן ויצאו לטייל, היא נסעה במהירות רגילה, לא מהירה ולא איטית. היא היתה מודעת לכך שישנם פסי הרעדה, אולם זו הפעם הראשונה שנסעה על פס ההרעדה, לא היה לה מקום לעבור מהצד, היא נפלה במגרש המשחקים.
התובעת טענה כי אביה לימד אותה לרכב על האופניים ובתחילה אף נסע עימה. לשאלת ב"כ הנתבעות האם ראתה הרבה ילדים שנסעו במקום במהירות, השיבה העדה בשלילה, לטענתה ידעה שנוסעים שם ילדים, אולם לא ידעה אם היתה תקופה בה נסעו במהירות. על הפגיעה בעקבות התאונה העידה התובעת כי נפגעה בשיניה ובפניה, באותו יום לקחו אותה לבית החולים, היא לא זוכרת איזה, היא הית בחדר מיון גם ביום שלאחר האירוע, לאחר מכן היו לה טיפולי שיניים במשך 5שנים אצל פרופ' בקר ברמת אשכול וכן היו לה מספר ביקורים בבית החולים התובעת סיפרה כי לאחר התאונה נסעה במקום עוד פעם אחת על מנת להתגבר על הפחד.
ג. ע/ת 3, ששון כרמל, בזמן האירוע היה בכיתה ד' והיה נוכח בעת קרות
האירוע. העד נשאל ע"י ב"כ הנתבעות, האם זה נכון שהיה בישוב סוג "משחק" לרדת במהירות בירידה, העד השיב כי היו יורדים בשביל הכיף ולא בשביל המשחק, כשהיה מגיע למטה או שהיה קופץ או מאט, אולם מהצד לא יכל היה לעבור. העד נסע מאחורי התובעת על סקטבורד וראה את התובעת נופלת ואת שיניה הקדמיות עפות, הוא לא זכר מי פינה אותה, לאחר זמן מה הגיע הרופא אשר נמצא במרחק של כ- 100מטרים ממקום התאונה, למקום. העד לא זכר אם היו שלטים במקום.
ד. ע/ת 4, הגב' יפה מוטיל, אימה של התובעת, מעדותה עולה כי היא ידעה שבתה נוסעת שם עם האופניים, בזמן האירוע היא לא ידעה שילדים נפלו במקום, שכן משפחתה עברה להתגורר במקום שלושה שבועות קודם לכן, כמו כן היא זוכרת שהיו שלטי אזהרה למכוניות, אולם לא לילדים בגובה שלהם וזאת היא יודעת מבדיקתה האישית. לאחר התאונה נזקקה בתם לטיפולים, אליהם היתה נוסעת או במכוניתם של הוריה אשר ליוו אותה לטיפולים או במונית.
ה. ע/ת 5, מר מרדכי מוטיל, אביה של התובעת, בחקירתו הנגדית נשאל אם התיר לבתו לאחר התאונה לנסוע באותו מקום עם אופניה, העד השיב בחיוב. לטענת העד עובר לאירוע לא ידע על נפילות קודמות של ילדים במקום אולם לאחר התאונה נודע לו על נפילות אחרות. העד טען כי הוא זה שלימד את בתו לרכב על אפניים וכי המקום בו הילדים יכלו לשחק היה רחבת המשחקים של בית הספר שכן לא היה מקום אחר.
.7מטעם ההגנה העידו מר אפרים כהנים, תושב הישוב בית חורון משנת 79וחוקר מטעם הנתבעת.
א. העד כהנים נשאל מדוע הוא סבור כי פסי ההאטה לא היו תקניים בעבר, והוא השיב כי לא היה להם תקן וכי היו עשויים מבטון ולא מאספלט כפי מצבם היום.
העד אישר כי גובה הבמפר היה כ- 10ס"מ, ולא יותר כי רכב היה נתקע בגובה של 15ס"מ.
בזמן האירוע שימש העד כמזכיר הישוב ואח"כ היה חבר ועד לסירוגין. לטענת העד בחלק העליון והתחתון היה שילוט מעץ שכתבו עליו זהירות מקפצות. היתה תקופה מאוחרת יותר שהילדים נסעו עם סקטים ועשו "קפיצות" באוויר והוא אישית יידע את ההורים כי עושים מקפצות במקום.
העד נשאל האם כאשר הקימו את פסי ההאטה נשלחו להורים מכתבים, העד לא זכר בבירור אולם טען כי הוא מאמין שכן, אם כי לא ראה זאת במו עיניו, אולם זה היה בזמן שהתובעת ומשפחתה לא היו בישוב.
ב. ע/ה 2,מר עמית בוים, חוקר בחברת החקירות "בטיחות אנוש" ומבצע החקירה שבתיק הנידון. בחקירתו העיד כי דיבר עם אביה של התובעת בטלפון וקיבל את הסכמתו לקבל מהתובעת פרטים אישיים ופרטים על נסיבות התאונה. העד נשאל האם ערך תרשומת של שיחת הטלפון והשיב בשלילה וטען כי במהלך שיחה איתו נוהג לערוך תרשומת, אולם הוא קיבל הרשאה לשוחח איתה. למיטב זכרונו התובעת התקשרה מיזמתה לאביה. העד טען כי הזדהה בפני התובעת כחוקר מטעם חברת הביטוח של המועצה האיזורית.
העד נשאל ע"י ב"כ הנתבעות במה שונה המידע שקיבל משאר הנחקרים לעומת המידע שקיבל מהתובעת, על כך השיב כי שני הנחקרים נחקרו בנושאים שונים, על נסיבות התאונה, ישבו איתו והסבירו לו עם תרשימים מה שקרה, ואילו מהתובעת קיבל מידע כללי.
ג. שני עדי הגנה נוספים, מר רפאל המבורג, רופא הישוב ומר איציק ברקוביץ, עד ראייה לנפילתה של התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית.
מתצהיר עדותו של מר רפאל המבורג עולה כי הוא לא היה עד לאירוע, לטענתו הוזעק למקום התאונה העניק לתובעת עזרה ראשונה והסיעה לטיפול בבית החולים התורן "הדסה" עין כרם. העד לא זכר אם ברחבה היו באותה עת פסי האטה, כמו כן לטענתו באותה תקופה נסעו לא מעט ילדים במהירות מראש הגבעה ונפלו עם אופניהם.
ד. מתצהיר עדותו של מר ברקוביץ עולה כי היה עד לאירוע התאונה, העד סיפר
כי במקום היו מספר ילדים שהתחרו עם אופניהם בירידה מהגבעה כנהוג באותה התקופה. את מיכל ראה נופלת מאופניה, לא זכור לו אם בשל קפיצה על הרמפה או בשל נסיעתה המהירה.
.8לאחר עיון בכתבי הטענות, חוות הדעת שהוגשו על-ידי הצדדים, שמיעת העדים ולאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בכתב, שוכנעתי כי דין
התביעה להתקבל.
.9חובת הזהירות
במקרה שלפנינו התובעת נפגעה שעה שרכבה על אופניה ונתקלה בפס האטה המצוי
בשטחה של הנתבעת 1הנכלל בתחום השיפוט של הנתבעת 2, פסי ההאטה הוקמו על
ידי הישוב בית חורון לפי מפרט טכני שקיבלו מהמועצה האיזורית מטה בינימין. חובת הזהירות המוטלת על רשות מקומית כלפי המשתמשים ברחובותיה נקבעה במספר פסקי דין (ראה פסק הדין שאוזכר ע"י ב"כ התובעת בסיכומיו ע"א 2004/92
עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם), כמו כן רובצת חובת זהירות מושגית על הישוב אשר הקים את פס ההאטה ואשר היה עליו להעמיד שלטים ולהציב תמרורים המורים
על קיומם ומיקומם של פסי ההאטה.
מעדויות הצדדים בפני ומתצהירי העדות אשר הוגשו לבית המשפט, עולה כי במקום בו הוצב פס ההאטה נמצא מגרש המשחקים של ילדי בית הספר הסמוך, המקום שימש לילדים למשחק בכדור ולנסיעה באופניים בסקטים ובסקטבורד, בישוב לא היה מקום אחר בו יכלו הילדים לשחק (המקום האחר היה משטח דשא שהניידות בו קשה), פס ההאטה הוצב במורדות הדרך מבית הכנסת של הישוב לבית ספר וזאת בשל העובדה
שלא היה שער המוצב בכניסה והמונע האטה של המכוניות הנוסעות במקום.
מעדויותיהם של עדי ההגנה והתביעה גם יחד עולה כי פסי ההאטה שהוצבו במקום ובכללם פס ההאטה שבגינו אירעה התאונה היו חריגים בגובהם ובמידותיהם, היו עדים שיכלו להעריך זאת ממראה עיניהם ואחרים השוו לפסי ההאטה הנמצאים היום בישוב ואשר לדעת כולם מתונים יותר מבעבר. (וזאת יש לציין הן לטענת עדי
ההגנה והן לטענת עדי התביעה).
כאמור, על פס ההאטה, הנקרא בפיהם של הילדים "קפיצה", נהגו הילדים לעבור באופניהם או בסקטים בשביל "הכיף", וכן בשל העובדה שלא נמצאה דרך מעבר אחרת מצידי פס ההאטה, לטענת חלק מהעדים במקום היו נפילות מספר של כמה ילדים, לטענת עד התביעה ששון כרמל, לא היה נוהג של משחק תחרותי לנסוע במורד הכביש אלה הילדים נסעו במהירות רגילה. עדים מטעמם של שני הצדדים לא יכלו לאמר בוודאות האם במקום הוצבו שלטים המזהירים מפני פסי ההאטה, עד התביעה מר עייאש העיד כי למיטב זכרונו היו שלטים המורים על פסי ההאטה, גם אימה של התובעת זוכרת כי היו שלטי אזהרה למכוניות אולם לילדים לא היה שילוט המזהירם מפסי ההאטה, עד ההגנה מר אפריים כהנים טען כי היה שילוט המורה על מקפצות במעלה המורד ולמטה. מהתשתית הראייתית והעובדתית שהוצגה בפני ולאור מטרתם של פסי ההאטה ואופן התקנתם סבור אני כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן. פסי ההאטה נועדו להאיט ולמתן את קצב נסיעתן של מכוניות במקום בו קיימת
סכנה של פגיעה בנפש ובמקומות מועדים לפורענות במיוחד במקום בו ידוע כי
מצוי מגרש משחקים וכי זהו מקום בו נוהגים ילדים לשחק בשעות אחר הצהריים. במקרה זה יש לקחת זאת בחשבון ולהשאיר מקום ראוי למעבר של אופניים סקטים וכדומה. כמובן שעל המעבר להיות מותאם לצרכים אלה בלבד באופן שלא יוותר רווח גדול משני צידי פס ההאטה שאז מטרת פסי ההאטה תכשל, שכן הנהגים יעקפו את פס ההאטה מהצד. מעדויות הצדדים עולה כי במעבר על פס ההאטה ישנה סכנה, אין מקום ואפשרות לעבור מהצד ושיפועו של פס ההאטה חד במיוחד. הסכנה לא היתה ידועה לתובעת הן בשל העובדה שרק זמן קצר לפני האירוע עברה היא ומשפחתה להתגורר במקום והן בשל העובדה שזו היתה הפעם הראשונה שעברה את פס ההאטה, יחד עם זאת נטען שהסכנה לא היתה ידועה לילדים אחרים ולהוריהם שכן לא ברור כלל ועיקר אם יידעו את ההורים לאחר שהוקמו פסי ההאטה על הסכנות הטמונות בהצבתן ועל הצורך ליידע את הילדים ולהזהירם מלשחק במקום, ולבסוף נראה כי חרף הסכנה המשיכו הילדים לשחק במקום המוגדר על ידם כמגרש המשחקים ולעבור על פסי ההאטה המוגדרים על ידם כקפיצות מבלי שננקטו כל אמצעי זהירות על ידי מי מהגורמים המוסמכים וכתוצאה מכך, כפי שהוזכר נגרמו מספר פגיעות של ילדים, עד אשר הוחלט להסיר את פסי ההאטה (לאחר התאונה). עובדה זו חיזקה את מסקנתי שהיתה הפרה של חובת הזהירות מצד מתקיני פס ההאטה, שכן על מתקיני הפסים לעמוד על המשמר ולוודא כי אכן הם משיגים את מטרתם, משראו כי היו במקום נפילות מספר היה עליהם להסיק את המסקנות המתבקשות כפי שעשו בבואם להתקיו את פסי ההאטה, ולא להמתין עד אשר תהיינה פגיעות חמורות יותר.
.10על רקע העובדות המיוחדות של המקרה הנידון, נשאלת השאלה האם אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשותו של אותו האירוע והנזק הנלווה לו.
כעולה מההנחיות לתכנונם ולשימוש בפסי האטה בכבישים (מאת ד"ר דן לינק), (להלן הדו"ח), מטרתם של פסי ההאטה להאט את מהירות נסיעת המכוניות ולשמור
על מהירות נמוכה בקטע דרך. תכליתיות זו מותנית בדיוק שבהתקנת הפסים (הדגשה
שלי י.ש.) עוד נקבע בדו"ח כי "התקנה נכונה פירושה גם ההתקן הנכון, גם הגיאומטריה הנכונה, גם הרווחים הנכונים וגם התקנה רק במקום הנכון". כפי שנאמר על פסי ההאטה להשפיע רק על הנוסעים מהר מדי, כמו כן נקבע כי התקנת פסי ההאטה אינה חובה ועל הרשות המקומית לתת דעתה לאמצעים אחרים למיתון המהירות עוד בטרם ההתקנה. בהנחיות המפרטות את צורת פס ההאטה וממדיו נקבע כי גובה הפס הוא הקריטי מכולם ולכן יש להקפיד במיוחד על פרט זה בעת התקנת הפסים הגובה הינו בין 7ס"מ ל 10ס"מ כאשר אורך פס ההאטה הינו 4מטר. מעדויות הצדדים עולה כי גובה פס ההאטה היה בין 10ל- 15ס"מ ורוחבו היה כמטר.
כמו כן מיקומו של פס ההאטה בסמוך לבית הספר ובמקום המשמש למשחקם של הילדים היה צריך להגביר את מידת הזהירות והצפייה של הנתבעות כי תתכנה פגיעות של ילדים המשחקים כבדרך שיגרה במקום, ונראה כי אכן כך עשו בהחליטם להתקין
במקום פס האטה שיאט את קצב נסיעתם של המכוניות.
כעולה מהדו"ח פסי ההאטה חייבים להיות ממוקמים וערוכים באופן שיבטיח מצד אחד האטה למהירות המקווה ומצד שני שלא יגרמו פגיעות בנפש בגלל השימוש בפסי ההאטה. על כן יש להקפיד על התקנת הפסים לפי העקרונות המפורטים בהנחיות. הנתבעות לא השאירו מקום למעברם של רוכבי האופניים, לא ניתן היה לעקוף את
הפס מהצד ולא התקינו את פסי ההאטה בגובה הנכון ובכך הפרו הנתבעות את חובת
הזהירות המוטלת עליהם.
כמו כן לא הוכח בבירור כי במקום הוצבו שלטים מתאימים המזהירים ילדים רוכבי אופניים מפסי ההאטה, מעדותו של מר אפרים כהנים מטעם הנתבעות אישר כי לא
בטוח אם נשלח מכתב להורים המורה להם להזהיר את ילידהם מפסי ההאטה ועל מנת
להיות זהיר הוסיף כי גם אם כן נשלחו מכתבים הרי שהדבר נעשה עוד טרם הגיעו התובעת ומשפחתה לישוב.
כפי שנקבע בפסיקה סבירותם של אמצעי הזהירות, שהיה על המזיק לנקוט, נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, דהיינו על בית המשפט לבדוק ולקבוע מהם האמצעים שיש לדרוש כי ינקטו במקרים אלה.
בנסיבות העניין ולאור מיקומו של פס ההאטה ובאופן התקנתו ובהעדר שילוט
אזהרה מתאים, אני קובע כי הופרה חובת הזהירות שנדרשה מהנתבעות.
.11אשם תורם
נשאלת השאלה אם בנסיבות העניין יש ליחס לתובעת אשם תורם הן בשל גילה והן
בשל נסיבות המקרה. מעדותה של התובעת בפני עולה כי בהיותה בגיל 9נסעה עם
חברתה במורדות הכביש המוביל מבית הכנסת של הישוב לבית הספר ולמגרש המשחקים, התובעת טוענת כי נסעה במהירות רגילה לא איטית ולא מהירה, כמו כן לטענתה חברתה נסעה בסמוך אליה. מהתמליל אשר הוגש בהסכמה ועורכו נחקר עליו, עולה כי הירידה מנעה מהתובעת לכלכל צעדיה ומעשיה ולשקול מה לעשות במצב בו היא נתונה, חברתה שנסעה בסמוך אליה ועם אותן נסיבות לא נפלה שכן ככל הנראה היא נסעה לאט והצליחה לעצור. מיקומו של פס ההאטה נשוא דיונינו הינו, כפי שכבר הוזכר במורד הכביש, סמוך למגרש המשחקים של ילדי הישוב. הבא מכיוון בית הכנסת נוסע בירידה וכמובן שהמהירות מתגברת ככל שמתקדמים. התובעת טוענת כי זו היתה לה הפעם הראשונה שנסעה במקום, מאידך חברתה שנסעה לידה התגוררה בישוב זה זמן רב ומן הסתם היתה מודעת לפגיעות שנגרמו לילדים בנוסעם במקום עם אופניהם, לאופן בו יש לנסוע במקום ונראה כי נהגה במשנה זהירות למעלה מהנדרש.
ב"כ התובעת בסיכומיו ציין כי מן המפורסמות הוא שילדים בגיל זה רוכבים על
אופניים באופן חופשי ומיומן ואין צורך להצמיד לילד הורה שישמור עליו כל
אימת שהוא רוכב על אופניו עם חבריו.
בענין אחר קבע כב' השופט מ' חשין בע"א 2061/90 פד"י מ"ז, חלק ראשון עמ' 802בעמ' 811:ו
"קטין, באשר הוא קטין, לא פיתה אותם מנגנוני הגנה, מנגנוני בקרה
ומנגנוני שיקול דעת שבגיר מחזיק בהם, ובדרך הדברים הרגילה ניתן לצפות, כי עלול הוא להפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו ועל זולתו, בין במעשה בין במחדל, לכך נוסיף תמונות ילדות מוכרות:נ שובבות, סקרנות של ילד, היענות לפיתויים ולא להעריך סכנות וסיכונים וכיוצא באלה".
אכן, סבור אני כי בגילה של התובעת ולאור הנסיבות הספציפיות של המקרה והמקום בו נסעה, מקום שהיה מיועד למשחקם של הילדים ומקום בו נהגו הילדים לנסוע באופניהם, בסקטים וכדומה, נסעה התובעת בזהירות הראויה בנסיבות העניין ולפיכך לא מצאתי לנכון לייחס לתובעת אשם תורם.
אשם תורם המיוחס להורים - הודעת צד שלישי
ב"כ הנתבעות טוען כי יש להטיל אשם תורם על ההורים בשל העובדה שידעו שבתם
נוסעת במקום ולא הזהירו אותה עד לאחר המקרה נשוא התביעה, לא הדריכו את
ילדתם לרכב כראוי ולא אסרו עליה להשתולל בכביש.
ב"כ התובעת טוען כי גם הורים אחרים כמו גם הוריה של התובעת התירו לילדיהם, בני גילה של התובעת לרכב על אופניים בכבישים הפנימיים של הישוב הקטן. לטענת ב"כ התובעת על המכשול שהציבו הנתבעות בדמות פס האטה לא יכלו ההורים לדעת או להעלות על דעתם בהעדר אזהרה מצד מזכירות הישוב. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובעיקר את עדות אביה של התובעת ואימה נראה לי כי אין להטיל אשם תורם על הורי התובעת. אביה של התובעת לימדה לרכב על אופניה, לטענתו בתו ידעה לרכב היטב. מעדותה של האם עולה כי ידעה שבתה נוסעת במקום ולא אסרה עליה למרות העובדה שמשפחתה הגיע למקום אך זמן קצר לפני כן ולמרות העובדה שבתה מיכל לא נסעה במקום לפני התאונה, שכן במקום היה מצוי מגרש משחקים וילדי הישוב נהגו לשחק במקום ולרכב שם באופניים. נראה לי כי ההורים מילאו אחר חובתם להדריך את בתם כיצד לרכב על האופניים וכיצד לנהוג בזהירות ועשו כן לאור המקום הספציפי בו עברו להתגורר זמן קצר לפני כן. בנוסף לכך ישלציין את העובדה כי פסי ההאטה הוסרו מיד לאחר התאונה דבר המחזק את מסקנתי כי לא נעשה כל שניתן מצדם של הנתבעות למניעת תאונות כגון אלה.
לאור האמור לעיל, אין לחייב את הורי הנתבעת באשם תורם. לפיכך אני דוחה את הודעת צד שלישי שנשלחה לאמה של התובעת.
.10הנזק
א. כאב וסבל
כתוצאה מהתאונה נשברו שיניה של התובעת, ארבעת שיניה החותכות הקידמיות נעקרו, בעקבות התאונה עברה התובעת סדרה ארוכה של טיפולים, ויהיה עליה לעבור טיפולי שיקום נוספים במשך תקופה ארוכה. מעדותה של התובעת עולה כי היא סבלה כאבים עזים וסבל רב בטיפולים האין סופיים שהיה עליה לעבור, כמו כן התובעת טענה כי נראתה נורא והרגישה מכוערת, שיניה השחירו והיא מצאה עצמה מסוגרת מבחינה חברתית. גם כיום היא סובלת ממצב שיניה והיא זקוקה לטיפול שיקומי נרחב שיחזיר אותה למצב חיצוני ורפואי סביר.
עוד טוענת התובעת בתצהירה כי כיום שיניה הקדמיות אשר הושתלו לאחר הפגיעה
אינו טוב, הן מתנדנדות והדבר גורם לכך שפעולת האכילה גורמת לה למאמץ.
בבוא בית המשפט לפסוק פיצויים בגין כאב וסבל, עליו להתחשב בגילו של הנפגע, חומרת הפגיעה, סיכויי החלמה או החמרה בעתיד, מהטיפול הרפואי ומתקופת האישפוז (אם היתה), מתוצאות ארוכות הטווח של הפגיעה כגון כיעור, וכדומה המשפיעים על המרקם הנפשי של האדם (ראה ספרו של דוד קציר "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה שלישית, תשנ"ג, עמ' 444).
כפי שנאמר עיקר סבלה ופגיעתה של התובעת הינו בשיניה, דבר הגורם לצער רב
הן נפשי והן פיזי, התובעת לא אושפזה בבית החולים בעקבות התאונה. לאור התרשמותי מהראיות שהובאו לפני וממצבה של התובעת ולאור חוות הדעת שהוגשו, הריני פוסק לתובעת סך כולל של 000, 25ש"ח בגין ראש נזק זה כערכם היום.
ב. טיפולים בעבר
התובעת המציאה קבלות על עלות הטיפולים בעבר וכן אישור של פרופ' בקר על
עלות הטיפולים מתאריך 22.1.89עד ל- 23.1.94בסך 704, 10ש"ח. כמו כן 250ש"ח
עבור צילומי השיניים ו- 28ש"ח עבור טיפול במרפאת הדסה בניכוי תגמולי חברת
הביטוח ענבל בסך 000, 6ש"ח.
הריני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה סך כולל של 000, 15ש"ח בערכם להיום.
ג. הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד
התובעת נזקקה לעבור סדרת טיפולים בהיקף נרחב בשיניה, התובעת זקוקה לעוד מספר טיפולים שיקומיים לא מבוטל, הרופא המטפל מתגורר בירושלים ואילו התובעת מתגוררת בישוב בית חורון הסמוך לירושלים (מרחק של כ- 20דקות נסיעה).
לפיכך הריני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה סך כולל 000, 5ש"ח כערכם היום.
ד. טיפולי השיניים בעתיד שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם שהעריכו את עלות הטיפול העתידי לו זקוקה התובעת. פרופ' בקר, רופאה של התובעת העריך את הטיפול העתידי ב 240,13$ נכון ליום 24.1.94בערכם השקלי. מומחה מטעם הנתבעות, ד"ר י. אבן טוב העריך את הטיפול השיקומי של התובעת בשתי אלטרנטיבות, האחת יקרה יותר ומסתכמת ב- 100, 8ש"ח והשניה זולה יותר ומסתכמת ב- 600, 4ש"ח.
מחישוב ב"כ הנתבעות עולה כי סך העלות של טיפולי השיניים ושבע החלפות
הכתרים עד להיותה בת 74כל 8שנים מסתכם ב סך כולל של 500, 27ש"ח לפי האלטרנטיבה היקרה ו- 468, 18ש"ח לפי האלטרנטיבה הזולה. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, כל צד טוען לעדיפות לחוות הדעת של מומחה מטעמו.
את הטיפולים תעבור התובעת אצל הרופא שהחל לטפל בה ולשקמה כשנתיים לאחר התאונה ועד לימים אלה ולפיכך רואה אני לנכון להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעמה של התובעת ולפסוק לתובעת סך כולל של 000, 65ש"ח בגין טיפולי שיניים בעתיד.
ה. עזרה וסיעוד של הזולת
לא הובאה כל ראיה המעידה כי מי מהורי התובעת נאלץ לסייע בעדה, איזה סוג
של סיוע והאם הדבר גרם להפסד השתכרות. התובעת לא אושפזה בעקבות התאונה ומלבד
הפגיעה החמורה בשיניה תפקדה היטב. לאור האמור לעיל אינני רואה לנכון לפסוק
לתובעת כל פיצוי בגין ראש נזק זה.
.11סיכומו של דבר
הריני פוסק לתובעת את הסכומים כדלקמן:ב
א. בגין כאב וסבל סך כולל של 000, 25ש"ח בערכם היום.
ב. בגין הוצאות לטיפולים בעבר סך כולל של 000, 15ש"ח בערכם היום.
ג. בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד סך כולל של 000, 5בערכם היום.

ד. בגין טיפולי השיניים בעתיד סך כולל של 000, 65ש"ח בערכם היום.
כמו-כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 000, 15בצירוף מע"מ.







א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת