צלקת בבטן 10% נכות

צלקת בבטן 10% נכות א. רקע עובדתי התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 5/5/96. התובע יליד 16/9/74 והוא רווק. לפני התאונה עבד התובע כמפעיל ציון מכני כבד בחברה בשם מ.א. עליאן השייכת לדודו ולאביו. התובע עבד בעיקר כמפעיל שופל זחלי. לאחר התאונה חזר התובע לעבוד באותה חברה בתפקיד זהה. ב. הנכות הרפואית עקב התאונה, בה נמחץ התובע בין שני טרקטורים, נפגע התובע באופן קשה בבטנו ובאזור האגן ועבר ניתוח. התובע היה מאושפז במשך 10 ימים ואך לאחר שחרורו עבר טיפולים רפואיים נוספים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), קבע לתובע תקופת אי כושר מלאה מיום 5/5/96 ועד ליום 30/9/96 והחל מיום 1/10/96 נכות לצמיתות של 10% עקב החבלות הפנימיות בבטן ו - 10% נכות לצמיתות עקב צלקות בבטן, שלדברי הועדה הרפואית הן "מכוערות וחלקן מכאיבות". ג. הנכות התפקודית. אין חולק כי התובע עבד לפני התאונה בחברה השייכת לדודו ולאביו. באשר לסוג עבודתו של התובע, כושר השתכרותו של התובע לפני התאונה ולאחריה העידו התובע וכן דודו אחמד עליאן שהוא אחד מבעלי החברה. מטעם הנתבעת העיד חוקר שערך תצפית על התובע בעת עבודתו ביום 10/3/99, ואף צילם חלקים מסוימים במשך כשעה. הצילומים הוגשו כראיה מטעם הנתבעת בקלטת. התובע העיד כי עקב התאונה והכאבים מהם הוא סובל, אין הוא מסוגל לעבוד כיום את מלוא שעות העבודה, היינו 10 שעות ביום, והוא עובד כיום 8 שעות בלבד ביום. כמו כן העיד כי הוא נעדר מידי פעם מעבודתו עקב כאבים. דודו של התובע העיד ועדותו תמכה בעדות התובע. לפי עדות דודו של התובע, התובע חזר בהדרגה לעבודה, עבד בתחילה מספר פחות של שעות עד שהחל לעבוד שמונה שעות ביום, ואין הוא עובד יותר מכך . התובע ודודו העלו טענה כי התובע לא מסוגל לעבוד כיום על פטיש חציבה עקב מצבו הגופני למרות שבעבר למד לעבוד על כלי כזה ואף עבד עליו לעתים. התובע טען כי כיום הוא משתכר 4,500 ש"ח נטו לחודש, כ - 2,000 ש"ח פחות ממפעילי ציוד אחרים העובדים עמו. יש לציין כי מהחקירות הנגדיות עלה כי התובע עבד אף לפני התאונה על שופל זחלי ולדברי דודו עבד רק על כלי זה. (עמ' 11 לפרוטוקול). כמו כן התגלו סתירות בין התובע לדודו באשר לשאלה מי לימד את התובע לעבוד על באגר עם פטיש חציבה. לפיכך, אינני מוכן לקבל את טענת התובע כי כושר עבודתו נפגע בכך שכיום אינו יכול לעבוד על באגר עם פטיש חציבה ואילו בעבר עבד על כלי כזה. התובע העיד כי הוא משתכר סכום של 2,000 ש"ח פחות לחודש מאשר מפעילים אחרים. אותם מפעילים לא הובאו להעיד, וכן לא הוצגו דיווחי שכרם באופן מלא, אלא באופן חלקי ביותר, למרות החלטתי מיום 18/5/99 בה הוריתי להגיש באופן מלא את תיקי הדיווח של שכר העובדים לשנים 1996/7/8. לפיכך אין לקבל טענה זו של התובע, מה עוד שהוכח כי אף לפני התאונה היה הפרש של כ - 1,500 ש"ח בין שכרו של התובע לשכרם של אותם מפעילים, שהיו ותיקים ממנו. התובע עצמו טוען כי כיום הוא מרוויח סכום של 4,500 נטו ואילו לפני התאונה הרוויח סכום של 2,124 ש"ח נטו. סכום זה משוערך להיום הוא סכום של 2,976 ש"ח, הכולל בתוכו, הפרשי הצמדה וריבית. כלומר גם לפי חישוב זה שכרו של התובע עלה, ב- 50% באופן ריאלי. באשר לעדות החוקר והצילומים שערך - החוקר לא זכר פרטים מזיכרונו והסתמך על הצילומים. מצפייה בקלטת שאינה רצופה, ואינה מתעדת יום שלם ובודאי שאינה מתעדת מספר ימים, לא ניתן לקבוע את משך שעות עבודתו של התובע ואם נפגע כושרו לעבוד כמפעיל שופל אם לאו. יחד עם זאת, לאור פגיעות התובע, יש לקבוע כי אכן הצלקות המכאיבות בחלקן, והחבלות בבטנו של התובע, גורמות לפגיעה מסוימת בתפקודו של התובע. לאור האמור לעיל אינני סבור כי הפגיעה בכושר תפקודו של התובע זהה לנכות הרפואית. יש לזכור כי 10% נכות ניתנו בשל הפרעה במערכת העיקול, ואילו 10% ניתנו בשל צלקות שרק חלקן מכאיבות, כך שרק חלק מהפגיעות הן אכן תפקודיות. אין חולק כי צלקות מכאיבות והפרעות במערכת העיקול פוגעות בכושר ההשתכרות ובפרט בזה של התובע שעובד כמפעיל ציוד מכני כבד. לפיכך יש להעמיד את הפגיעה התפקודית על 10%. ד. ראשי הנזק וסכום הפיצויים נזק שאינו נזק ממון - התובע היה מאושפז משך 10 ימים ונקבעו לו 19% נכות לצמיתות. לפיכך סכום הפיצוי נכון להיום הוא סך של 27,736 ש"ח. עזרה וסיעוד בעבר - על פי עדות התובע נזקק לעזרת בני משפחתו משך 5 חודשים לאחר הפגיעה. בתקופה זו הוכרה על ידי המל"ל נכות זמנית של 100%. מדובר ב"עזרת קרובים" ללא הוכחת הפסדי שכר. לאור האמור אני פוסק לתובע סכום של 5,000 ש"ח. נסיעות בעבר - התובע לא הציג קבלות בעניין זה. כמו כן, מדובר בתאונת עבודה והתובע היה יכול לתבוע הוצאות אלה מהמל"ל. יחד עם זאת, התובע לא עשה כן, ולא ברור אם המל"ל היה מכסה את כל הוצאותיו. לפיכך, לאור כמות הטיפולים להם נזקק התובע, אני פוסק לתובע סכום של 500 ש"ח. הפסד השתכרות בעבר - התובע טוען כי לא עבד משך 11 חודשים לאחר התאונה. אין בידי התובע מסמכים רפואיים המעידים על תקופה כה ארוכה של אי כושר לעבוד. המל"ל הכיר בחמישה חודשים של אי כושר לעבוד ויש לאמץ קביעה זו. אינני רואה מקום לקבל את טענת התובע כי יש לפסוק לו פיצוי לעבר בגין הפסד אפשרי של השתכרות עקב הפגיעה בכושר ההשתכרות. נוכחנו לדעת כי התובע חזר לעבוד ואף משתכר שכר העולה על שערוך שכרו ערב התאונה. יתרה מכך, לא נמצא כל בסיס לטענת התובע כי עובדים אחרים משתכרים שכר גבוה יותר שכן עובדים אלו אף השתכרו יותר מהתובע אף לפני התאונה, ואותו יחס נשמר גם בהפרשי השכר לאחר התאונה. לאור זאת יש לפסוק לתובע הפסד שכר לעבר של 5 חודשים בסכום של 15,000 ש"ח שהוא סכום השכר נטו המשוערך להיום, עבור 5 חודשי השתכרות כפי שהשתכר התובע ערב התאונה. הפסד השתכרות בעתיד - כפי שקבעתי לעיל, כושר השתכרותו של התובע נפגע עקב התאונה. יחד עם זאת, התברר כי התובע משתכר כיום סכום ריאלי גבוה יותר מהשכר שהשתכר לטענתו הוא לפני התאונה, למרות שלטענתו כיום הוא עובד 8 שעות עבודה ביום, ואילו לפני התאונה עבד 10 שעות ביום. זאת ועוד, התובע לא הוכיח את טענותיו, כפי שפרטתי לעיל כי עובדים אחרים משתכרים שכר גבוה יותר מאחר והם עובדים 10 שעות ביום. אותם עובדים השתכרו יותר מהתובע גם לפני התאונה, ולמרות החלטתי לא הוצגו תלושי שכרם באופן מלא ורציף. לפיכך, אינני רואה מקום במקרה זה לערוך תחשיב אקטוארי על פי הנכות התפקודית שנקבעה לעיל, אלא יש לפסוק לתובע סכום גלובלי המביא בחשבון את הפגיעה העתידית האפשרית בהשתכרותו של התובע עקב הפגיעה בתפקודו הן מבחינה זו שהוא עובד מספר שעות נמוך יותר, הפגיעה בקדומו ביחס לעובדים אחרים והאפשרות שעקב סיבה כלשהי תופסק עבודתו הנוכחית והוא יתקשה למצוא עבודה אחרת עקב מגבלותיו. לאור זאת אני פוסק לתובע פיצוי של 70,000 ש"ח בראש נזק זה. פיצוי עבור "מוהר" - לא הובאה בעניין זה כל ראיה באשר לטענה זו, הן באשר לנוהג, העובדה כי מי שנפגע פגיעות בהן נפגע התובע ישלם סכומים אחרים או מה גובה אותם סכומים. לפיכך, לא ראיתי מקום לפסוק סכום כלשהו. עזרה וסיעוד בעתיד - אינני סבור כי הפגיעות מהן סובל התובע, יקשו עליו בעתיד באופן המצדיק פיצוי בראש נזק זה. הפגיעות אינן קשות, התובע מסוגל לעבוד לטענתו 8 שעות כמפעיל ציוד מכני כבד, ועל כן אין כל סיבה שיזדקק בעתיד לעזרה או לסיוע. ניכוי תקבולי המל"ל - תקבולי המל"ל כשהם משוערכים להיום מהווים סכום כולל של 40,290 ש"ח כפי שפורט במסמכי המל"ל שהוגשו. ה. סיכום לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 77,946 ש"ח בצירוף 10,133 ש"ח שכ"ט עו"ד ומע"מ ובצירוף הוצאות המשפט. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נכותצלקתבטן