.1ביום 24.3.87נכרת בין התובע לבין הנתבעת חוזה ביטוח חיים, פוליסה מס' 6-323234, שכוללת ביטוח אבדן כושר עבודה כתוצאה ממחלה או תאונה, ביטוח המכונה "שלב". .2להוצאתה של פוליסת הביטוח קדמה הצעת ביטוח (ת/2), שמולאה על ידי סוכן הביטוח ושנחתמה על ידי התובע. .3עובר להוצאת הפוליסה נבדק התובע על ידי ד"ר גינוסר, רופא מטעם חברת הביטוח, שערך לו בדיקת א.ק.ג. ואשר שאל את התובע שאלות מפורטות על מצב בריאותו, ובהתאם, מילא הרופא את טופס הצהרת הבריאות (ת/10), עליו חתם התובע. .4בעקבות המידע שהיה בידי חברת הביטוח, על סמך הצעת הביטוח, טופס הצהרת הבריאות והבדיקה הרפואית, הוצאה הפוליסה והתובע חוייב לשלם פרמיה מוגדלת בשיעור % 50משיעור הפרמיה המקובלת לאדם בריא. .5ביום 19.6.88הגיש התובע לנתבעת תביעה, כתוצאה ממחלת לב, בה לקה, ומנכות כללית בשיעור %75, שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת הכירה בחבותה על פי הפוליסה ושילמה בפועל לתובע פיצויים חודשיים עבור התקופה שמיום 1.8.88ועד ליום 31.7.89, דהיינו, במשך שנה, בסך כולל של 649.90, 10ש"ח. .6ביום 16.8.89הודיעה הנתבעת לתובע (במכתב שסומן ת/7), כי היא מבטלת את הפוליסה ומפסיקה את תשלום הפיצוי החודשי (ת/9). הנתבעת טוענת, כי חוזה הביטוח בטל, שכן היא התקשרה עם התובע על סמך המידע שמסר לה בהצעת הביטוח ובטופס הצהרת הבריאות, מידע שהיה, לטענתה, כוזב ושהיה בו משום הסתרת פרטים מהותיים, אשר אילו ידעה אותם לא היתה מתקשרת עם התובע בחוזה, כפי שעשתה. .7התובע דורש עתה מהנתבעת לשלם לו את מלוא הפיצוי החודשי, החל מיום 1.8.89(תשלום עבור יולי 89), בסך של 500ש"ח לכל חודש, כשסכום זה צמוד בהתאם לפוליסה. .8לאחר שהתרשמתי מכל העדים שהופיעו לפניי בתיק זה, ועיינתי בכל הראיות שבתיק, אני קובעת, כי העובדות העיקריות שהוכחו הן כדלקמן: א. אין מחלוקת, כי התובע סבל ממחלת לב עוד לפני חתימתו על ת/2, טופס הצעת הביטוח. התובע הוכר בשנת 81כנכה כללי, על ידי המוסד לביטוח לאומי. ב. לגבי הנסיבות שהביאו להוצאת הפוליסה - אמינה עליי עדותו של סוכן הביטוח, אשר העיד כי הוא זה שמילא את טופס הצעת הביטוח, והעיד לגבי נסיבות עריכת הפוליסה (עמ' 32שורות 28- 31לפרוטוקול) כדלקמן: "הביטוח לשמי נעשה כדלקמן: אני פניתי אליו ביוזמתי, הצעתי לו לעשות פוליסת ביטוח חיים. אחרי מאמצי שכנוע לא קטנים הוא השתכנע, הוא אמר לי לפני כן שיש לו חשש בגלל שיש לו בעיות של לב, לכן עם מילוי טופס ההצעה הזמנתי רופא מטעם החברה." גירסתו של התובע, בדבר נסיבות ההתקשרות הביטוחית, תואמת את עדותו של הסוכן וגם היא אמינה עליי. ממנה עולה בבירור, כי היוזם להתקשרות בין התובע לבין הנתבעת היה סוכן הביטוח, וכי התובע אמר לסוכן, בפירוש, שיש לו בעיות לב. גם סוכן הביטוח מאשר (בעמ' 37שורה 7לפרוטוקול) כדלקמן: "בפגישה הראשונה סיפר לי התובע שיש לו בעיות של לב, הוא חשש להכנס לסיפור הזה שחברת הביטוח לא תקבל אותו בגלל שיש לו בעיות של לב. אני לא צריך לשאול אותו איזה בעיות של לב יש לו, אני גם לא מבין בזה." ובעמ' 38שורה 6לפרוטוקול, אומר הסוכן: "נכון שאני הבנתי שיש לתובע בעיות בריאות, לכן לא התעסקתי כלל בשאלה הרפואית, והעברתי אותו לבדיקה רפואית של רופא מטעם החברה." בהתאם לסעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, הרי שידיעתו של הסוכן לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי, כמוה כידיעת חברת הביטוח, ומשידע הסוכן, כי המבוטח סבל מבעיות לב, עוד לפני מועד תחילת הפוליסה, הרי ידיעתו כמוה כידיעת חברת הביטוח. ג. אין מחלוקת, כי עובר להתקשרות נשלח ד"ר גינוסר, רופא מטעם הנתבעת, לבדוק את התובע. במסגרת בדיקתו ערך ד"ר גינוסר לתובע בדיקת א.ק.ג. שהוגשה וסומנה ת/.1 ד"ר גינוסר הוא זה שמילא את הצהרת הבריאות, ואמינה עליי עדותו, לפיה (בעמ' 89שורה 14לפרוטוקול) אין הוא מקריא למבוטח את השאלות בדיוק, ואינו מקפיד על כל סעיף וסעיף מהשאלות, אלא הוא משוחח שיחה כללית עם המבוטח ולאחר הבדיקה ממלא את הטופס לפי זיכרונו. עדות זו נתמכת גם בדברי התובע, האומר בעמ' 24שורה 18לפרוטוקול: "אני לא ראיתי אותו (את ד"ר גינוסר) הוא ישב, אני שכבתי על הספה, והוא שאל אותי שאלות תוך כדי בדיקה ועניתי לו." ד. הנתבעת לא הוכיחה שהצהרת הבריאות הוקראה לתובע בטרם חתם עליה. ב-ת/10, שהוא, למעשה, טופס הצהרת הבריאות, מופיע פירוט על מצבו הרפואי של התובע. אם נבחן את התיאור שמסר התובע בקנה מידה של אדם סביר שסבל מבעיות דומות, ואינו רופא, הרי שהפירוט הוא סביר ביותר. הטופס אשר מולא, כאמור, על-ידי ד"ר גינוסר, לאחר שיחה עם התובע, מציין בפירוש ממה הוא סובל, אלו תרופות מקבל, מי הרופא שטיפל בו. מצויין שם שהוא מתפקד היטב, ומעדות הרופאים שהעידו לפניי השתכנעתי שאדם, הסובל מהפרעות קצב בלב, יכול להמשיך ולתפקד היטב, לאחר שמצליחים להתאים לו את המינון הנכון של התרופות. ה. אין מחלוקת, כי לאחר שד"ר גינוסר סיים את הבדיקה, הוא העביר את טופס הצהרת הבריאות ואת בדיקת ה-א.ק.ג. (ת/1) לחברת הביטוח, ושם החליטה, רות ולדוור (ע"ת/5) להעביר את ממצאי הבדיקה אל ד"ר יעקובי. ד"ר יעקובי העיד (בעמ' 45לפרוטוקול), כי הינו קרדיולוג מומחה, מנהל המכון לשיקום חולי לב של המרכז הרפואי "איכילוב" בתל-אביב וכי הוא משמש כחתם רפואי של הנתבעת. הסביר ד"ר יעקובי, שבתוקף תפקידו כחתם הוא מקבל את הבדיקות שנעשו על ידי רופאים אחרים ואת הצהרת הבריאות של מבוטחים, ולפי זה הוא קובע, אם מבוטח מתקבל לביטוח, אם אינו מתקבל כלל, או שמא הוא מתקבל בתנאי פרמיה מוגדלים. במקרה שלנו, התקבל התובע בתנאי פרמיה מוגדלים. ו. בהתייחסו לבדיקת ה-א.ק.ג. (ת/1) שנעשתה לתובע כאמור על ידי ד"ר גינוסר בעת בדיקתו, אומר בפירוש ד"ר יעקובי (עמ' 51שורה 9לפרוטוקול): "רואים שיש פה בהחלט א.ק.ג. פתלוגי אבל השינויים האלה הם לא אבחנתיים למחלה מסויימת. לעיתים יכול להיות גם א.ק.ג. של אדם נורמלי עם לב תקין, שיש לו שינויים בלתי ספציפיים. פה השינויים הם קצת מעבר לשינויים בלתי ספיציפיים, ומצביעים על איזושהי מחלת לב..." ז. מעדותו של ד"ר יעקובי עולה, שהוא, כקרדיולוג מומחה, איבחן בפירוש שמדובר על אדם עם א.ק.ג. פתלוגי שסבל מהפרעות קצב, הפרעות בהולכה, ושמבחינת ביטוח חיים אין האיש עונה על תנאים סטנדרטיים, הואיל ולפי הנתונים צפוי לו קיצור בתוחלת החיים הסטטיסטית המקובלת, בהתאם ל- table(עמ' 46לפרוטוקול). מסקנתו של ד"ר יעקובי, היא, שכל השינויים האלה ב-א.ק.ג. הם אלה שהביאו אותו לחיתום גבוה. ח. ממצאיו של ד"ר יעקובי, לפיהם אין לבטח את התובע בביטוח "שלב" רגיל, 02הוסתרו ממבטחי המשנה, וכך, למעשה, הוצאה הפוליסה. האם בכך ניתן לבוא בטרוניה כלשהי למבוטח?!? בעדותו של ד"ר ארדון רובינשטיין, מומחה החיתום מטעם הנתבעת, שהיתה אמינה ביותר, נאמר בעמ' 97, שורות 25- 28לפרוטוקול: "בהנחה היפוטתית שכל המסמכים שהיו בפני החתם: הסרט, הצעת הביטוח ת/2, ו-ת/4, שהיא ההצעה לביטוח תת-תקני, אין ספק שהייתי מבקש חומר נוסף ולא הייתי מקבל את הביטוח כמות שהוא, או כמו שכתוב ב'תנאים רגילים' כפי שכתוב ב-ת/.4" ועוד אומר ד"ר רובינשטיין, בעמ' 92, שורה 29לפרוטוקול: "אינני חושב שקרה מקרה שאני המלצתי שלא לקבל אדם לביטוח וחברת הביטוח החליטה לקבלו... להמלצתי יש משקל רב מאד בחברת הביטוח." ט. השתכנעתי מעדותו של ד"ר יעקובי, מעדותה של הרופאה הקרדיולוגית, ד"ר אברמוביץ, ומעדותו של החתם של הנתבעת, ד"ר רובינשטיין, כי כל רופא קרדיולוג מומחה היה, ללא ספק, מאבחן על פי האלקטרוקרדיוגרמה (ת/1), כי התובע סובל ממחלת לב של קרדיומיופאטיה היפרטרופית. .9נשאלת השאלה, אם אכן הפר המבוטח את חובת הגילוי החלה עליו על פי חוק חוזה הביטוח: הנתבעת טוענת, כי חוזה הביטוח בטל מכוח הוראות סעיפים 6ו- 7לחוק חוזה הביטוח, שכן ההתקשרות נערכה על בסיס תשובות כוזבות שניתנו על ידי התובע, ושעליהן הסתמכה הנתבעת בהחלטתה לבטח את התובע. הנתבעת טוענת, כי התובע הפר את חובת הגילוי כלפי חברת הביטוח, שכן לא השיב תשובות מלאות וכנות לשאלות שהופנו אליו בהצעת הביטוח ובטופס הצהרת הבריאות. לטענת הנתבעת, חלה על המבוטח חובה לגלות מיוזמתו למבטח כל מידע מהותי, שיש בו כדי להשפיע על נכותו של מבטח סביר להתקשר עמו בחוזה. .10נשאלת השאלה, מה מהותה של חובת הגילוי המוטלת על שכמו של מבוטח, המנהל משא ומתן להתקשר בחוזה עם חברת ביטוח? תשובות לשאלות אלה ניתן למצוא בסעיף 6לחוק חוזה הביטוח, שזו לשונו: "6(א) הציג המבטח למבוטח, לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל, או לכרותו בתנאים שבו (להלן - עניין מהותי) על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה" (ההדגשות שלי - ר' ל' ש'). "6(ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאנה מלאה וכנה." סעיף 6(א) דן בחובה של מבוטח לתת תשובה מלאה וכנה על כל שאלה שנשאל. סעיף 6(ג) כולל מספר תנאים מצטברים, כדי שההסתרה של עניין תיחשב לתשובה שאינה מלאה וכנה: א. העניין הוא מהותי - לפי ההגדרה של סעיף 6(א) דהיינו, "עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו." ב. המבוטח יודע שהעניין אותו הסתיר הוא מהותי. ג. הסתרת העניין על ידי המבוטח נעשתה 02בכוונת מירמה. שלושת התנאים הם מצטברים, כאשר התנאי הראשון הוא אובייקטיבי, ושני התנאים האחרים הם סובייקטיביים וצריכים להיבדק מנקודת מבטו של המבוטח. הגישה, לפיה סעיף 6(ג) מתייחס רק לאי-גילוי הנוגע לשאלות שנשאלו במפורש בכתב ואינו בא להרחיב ולהטיל חובה כללית על המבוטח לגלות מיוזמתו פרטים, כאשר שלושת התנאים המצטברים התקיימו, היתה קיימת בעבר, כפי שנפסק על ידי כבוד השופט וינוגרד בע"א 855/86 [1]. גישה זו שונתה לאחרונה בפסק-דין חדש ומנחה, מיום 30.3.92, ב-ע"א 282/89 [2]. כבוד השופט אור אומר בעניין זה, בעמ' 354לפסק-הדין: "מסקנה זו (של כבוד השופט וינוגרד, ההערה שלי - ר' ל' ש'), אינה מקובלת גם עלי, לו היה מתקבל פירוש זה, היתה מצטמצמת עד מאד תחולתו של סעיף 6(ג), שכן אם סעיף 6(ג) דן רק באי גילוי הנוגע לשאלות שנשאלו בכתב, בדרך כלל, אי-גילוי כזה יכלל בלאו הרי בסעיף 6(א) במסגרת אי-מתן תשובה מלאה וכנה. . . נראה, שהפרשנות הקולעת לכוונת החוק, היא, שסעיף 6(ג) בא להוסיף על האמור בסעיף 6(א): בעוד שסעיף 6(א) מתייחס לחובה לענות תשובות מלאות וכנות, על שאלות בכתב שיוצגו למבוטח, מדברי סעיף 6(ג) על חובת הגילוי הנוספת החלה על המבוטח, מעבר חובתו לענות תשובות מלאות וכנות. חובה זו מטילה עליו שלא להעלים בכוונת מרמה, ענייין מהותי אפילו לא נשאל על כך." ראה בעניין זה גם מאמרה של פרופ' גבריאלה שלו, "על חובת הגילוי בחוזי ביטוח", פורסם ב-הפרקליט מ (תשנ"א), בעמ' .20 זאת ועוד. אני סבורה, שכאשר יש אי-בהירות, באשר לשאלה, אם השיב המבוטח לשאלות בצורה כנה ומלאה, יחילו את המבחנים המופיעים בסעיף 6(ג), שהם, כאמור, תנאים מצטברים. רק בהתמלא שלושת התנאים, ניתן לקבוע, כי המבוטח הסתיר פרטים מהותיים והפר את חובת הגילוי, שיש לו בהתקשרותו החוזית עם חברת הביטוח. במילים אחרות: יש לבדוק תחילה, אם התובע השיב לשאלות בצורה מלאה וכנה. כאשר מתעורר ספק, אם היתה התשובה מלאה וכנה, תיבדק השאלה לפי שלושת המבחנים של סעיף 6(ג). מעבר לזאת, קיימת על המבוטח גם חובת גילוי של עובדות מהותיות מיוזמתו, עובדות לגביהן לא נשאל. חובה זו תיבדק גם היא בהתאם למבחנים של סעיף 6(ג) ולתנאים המצטברים שנקבעו שם, כפי שפורט לעיל. מכאן, שהמבחן הסובייקטיבי הוא תנאי שבלעדיו אין ניתן להסיק שהיתה הפרת חובת הגילוי. בכל מקרה, על המבטח להוכיח שהיתה "כוונת מירמה" סובייקטיבית מצד המבוטח, בנוסף לשני התנאים. .11במקרה שלפנינו, אני סבורה, שהתובע השיב תשובות מלאות וכנות לשאלות שנשאל, ואם קיים ספק, הרי שיש לבדוק אם היתה לו כוונת מירמה כלשהי בשעת מתן התשובות לשאלות. אני סבורה שלא. התובע מסר לסוכן שהוא חולה לב ושיש לו בעיות רפואיות. התובע אינו רופא ואין הוא מוחזק כמי שבקיא ברזי הרפואה. לפיכך, מועברת חובת הבדיקה אל הנתבעת, שנמסרו לה, לדעתי, כל התשובות כפי שאדם סביר, שהיו לו בעיות של הפרעות קצב, היה מוסר, כשיש לו כוונה ברורה שלא להסתיר מאומה. התובע ידע שהפרטים נמסרו לרופא, ומותר לו להניח, שרופא, אשר בודק אותו ועושה לו בדיקת א.ק.ג., יאבחן בדיוק את מצבו הרפואי. .12לגבי חובת הגילוי של עובדות מעבר לשאלות שנשאל: טוענת הנתבעת כנגד המבוטח שהוא לא גילה ולא סיפר מיוזמתו פרטים מלאים על עברו, על כך שהוא הוכר בעבר כנכה כללי על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא גילה, כי בשנת 1983הומלץ לשלול מן התובע את רישיון הנהיגה בשל מחלתו. בהתאם לסעיף 6(ג), יש לבדוק, אם היתה לתובע "כוונת מירמה". אם היתה הנתבעת מוכיחה, כי על אף שהתובע לא נשאל על כך, הסתיר בכוונה פרטים מהותיים, שהבין שאם יגלה אותם לא ייעשה לו הביטוח, היתה הנתבעת צודקת. מבחן "כוונת המירמה" הינו מבחן סובייקטיבי והתובע מסר כהדיוט את כל הידוע לו לגבי המחלה. הוא עבר את כל הבדיקות הרפואיות שנדרש לעבור, כאשר הבין שהרופאים הם שיבדקו את מצבו האמיתי ותהיה בפניהם התמונה הרפואית המלאה. .13אמנם, על פי עיקרון תום הלב הכללי, החל בדיני החוזים, חובת הגילוי רחבה הרבה יותר. שם בודקים את המתקשר בחוזה על פי אמת מידה אובייקטיבית ואין צורך בהוכחת כוונת מירמה, ואולם, בסעיף 38לחוק חוזה הביטוח, נאמר במפורש שתרופות המבטח לפי הסעיפים הנזכרים בחוק, לרבות סעיף 7, מוציאות בעניינים הנדונים בהם את תרופותיו לפי דין אחר. במילים אחרות, לא יחולו העקרונות הכלליים של דיני החוזים על חוזי ביטוח, שבהם חובת הגילוי מצומצמת יותר. ועל כך אומר כבוד השופט אור, בע"א 282/89 [2] הנ"ל, בעמ' 356, כדלקמן: "יוצא, שעל פי מצוותו הברורה של המחוקק, למקרה של חוזה ביטוח שנכרת ומתברר היה אי גילוי מצד המבוטח (ואי-גילוי פירושו אי-גילוי כמובנו בסעיף 6(ג)) - תרופותיו של המבטח הן על פי סעיף 7לחוק בלבד ולא על פי כל דין אחר." ובהמשך נאמר מפי כבוד השופט אור: "דעתי היא שלאור לשונם הברורה של סעיפים 7ו- 38הנ"ל, נסיון לעקוף את האמור בהם על ידי הסתמכות על חובת הגילוי הכלולה בעקרון תום הלב, יהיה בו כדי לרוקן במידה רבה את הוראות הסעיפים הללו מתוכן, ויהיה בו כדי לסכל את כוונתו הברורה של החוק." .14ראה בעניין זה העובדות בע"א 282/89 [2] הנ"ל, שם ביטחו המערערים אצל המשיבים כספים בהעברה, ואולם לא גילו פרטים מהותיים לגבי אופי העסק, תדירות העברת הכספים ומטרתה. תוך כדי העברת הכספים מבנק לבנק, נשדד סכום כסף נכבד, והמשיבות סירבו לשלם, בטענה, כי התובעים צריכים היו מיוזמתם לגלות פרטים נוספים על מהות העיסקה שהיו מהותיים, לדעתם. אומר על כך כבוד השופט אור: "בנסיבות המקרה אין הוכחה לכך שהמערערים לא גילו את פרטי עיסוקם מתוך כוונת מרמה. ראשית, בית המשפט (קמא) קובע שלא הוכחה כוונה כזו, ואין מקום שנתערב בממצא עובדתי זה. שנית, גם המשיבות בטענותיהן בכתב אינן טוענות כלל לקיומה של כוונה כזו מצד המערערים." ומסקנתו של כבוד השופט אור: "על סמך כל האמור דעתי היא שטענת אי הגילוי מצד המערערים אינה עומדת למשיבות כעילה לפוטרן מחבותן לשלם למערערים את תגמולי הביטוח." .15צודק אמנם בא-כוח הנתבעת בטענתו, כי מבוטח, המנהל משא ומתן עם חברת ביטוח לשם הוצאת פוליסה, אינו יכול להסתמך על כך שהחברה יכולה לבדוק ולגלות את כל העובדות והנתונים הדרושים לה, לשם קבלת החלטה אם לבטח אותו אם לאו, ובהסתמך על כך להסתיר פרטים מהותיים. אולם, השתכנעתי שבמקרה זה מילא המבוטח את חובתו כלפי חברת הביטוח. חברת הביטוח מצידה, כנראה, התרשלה בבדיקתה. .16טוען בא-כוח התובע, כי כל הראיות הרפואיות היו לפני הנתבעת ולפני הרופאים שבדקו מטעמה את התובע, לרבות החתם ד"ר יעקובי, שציין במפורש שמדובר על אדם חולה שלא ניתן לבטח אותו בתנאים סטנדרטיים. לפיכך, אין הנתבעת יכולה לחסות בצל הטענה, כי המבוטח הפר כלפיה חובת גילוי, בשעה שכל העובדות הרפואיות הקשורות למבוטח, ואשר הביאו את המומחים של הנתבעת למסקנה, כי אין להתקשר עם המבוטח בחוזה ביטוח, היו לפניה. יתירה מזאת: מהעדויות שהושמעו בתיק, עולה, שברשות הנתבעת היו כל העובדות הרפואיות הקשורות לתובע והנחוצות לנתבעת על מנת להעריך את כל הסיכונים הכרוכים בהתקשרות בחוזה ביטוח עמו. הנתבעת בחרה להתעלם מהמלצות ד"ר יעקובי, שאין לבטח את התובע בביטוח רגיל, ועל כן, אין הנתבעת יכולה לטעון להיעדר גילוי מספיק מצד התובע, שכן היא, למעשה, התעלמה התעלמות מוחלטת מכל ההמלצות שהיו לפניה. .17בא-כוח התובע טוען עוד, כי משלא צורפה הצעת הביטוח לפוליסה, הרי שהנתבעת כלל אינה יכולה להסתמך על הצעה זו ולטעון שהתובע הסתיר פרטים מהותיים כלשהם. לטענתו, הצהרת הביטוח צריכה היתה להיות מצורפת לפוליסה כחלק בלתי נפרד ממנה. הואיל והגעתי למסקנה שלא הופרה חובת הגילוי, בהתאם לחוק חוזה הביטוח, כפי שהוסבר לעיל, הרי שאפילו צודק בא-כוח הנתבעת, כי לא היתה חובה לצרף את ההצעה לפוליסה, אני סבורה שאין עוד חשיבות לשאלה זו. .18טוען עוד בא-כוח התובע, כי יש מקום לפסוק ריבית חריגה, בהתאם לסעיף 28(א) לחוק הביטוח. איני סבורה שזה המקרה. סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח מקנה לבית המשפט סמכות לפסוק ריבית חריגה במקרים, בהם מבטח לא שילם תשלומים שלא היו שנויים במחלוקת, בתום-לב. אין ספק, שבמקרה זה הסכומים היו שנויים במחלוקת, ואין זה המקרה המתאים. .19לאור כל האמור לעיל, השתכנעתי, שהתובע לא הפר את חובת הגילוי החלה עליו, ודין התביעה להתקבל במלואה. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע: א. סך 500ש"ח לחודש, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין בשיעור %8, מיום התאריך הקובע על פי הפוליסה, דהיינו, מחודש פברואר 1987, ועד לתשלום בפועל, וזאת, עבור כל התקופה מחודש יולי 1989ועד היום. ב. החזר כל הפרמיות ששולמו על ידי התובע לנתבעים, החל מיום 1.8.89ועד ליום פסק הדין, כאשר לכל סכום יתוספו ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום. ג. לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 000, 9ש"ח ; מע"מ, שיישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום. רפואהמסמכיםהצהרת בריאות