כאבים באזור עצם הזנב

1. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן; בל 14933-09-10, אשר דחה את ערעורה על החלטת הועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה מתאריך 6.7.10, ועדה אשר קבעה למבקשת 0% נכות בגין תאונת עבודה מתאריך 23.8.06. 2. באי כח הצדדים הודיעונו, כי הם מסכימים להצעת בית-הדין, לדון בבקשת רשות הערעור, כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית-הדין לעבודה [סדרי דין], תשנ"ב-1991. הרקע 3. המבקשת נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 23.8.06, אשר הוכרה לגביה כ"תאונת עבודה". בתאונה זו, נפלה המבקשת ונחבלה במספר איברים בגוף, לרבות צוואר, גב, יד ימין, ואזור העכוז. 4. ועדה רפואית מדרג ראשון ציינה, כי המבקשת התלוננה על כאבים באזור כתף ימין, באזור רגל ימין ובאזור עצם הזנב מימין וכן ציינה, כי המבקשת מתלוננת על חוסר תחושה באזור הפיקה ברגל ימין, אולם קבעה, כי אין למבקשת נכות עקב התאונה מ-23.8.06. 5. המבקשת הגישה ערר לוועדה רפואית לעררים על החלטת הועדה מדרג ראשון. בנימוקי הערר ציינה המבקשת, כי היא סובלת מכאבים בצד ימין של הגב, באזור עצם הזנב וכן מהפרעה תחושתית לאורך רגל ימין, החל מאזור הברך. המבקשת הדגישה, כי אם הוועדה מדרג ראשון סברה, שהיא לא מוצאת קשר סיבתי בין ההפרעה התחושתית לבין התאונה, היה על הוועדה, לכל הפחות, לדרוש ביצוע בדיקות הדמיה מתאימות, על מנת לאבחן את מקור הבעיה ולהגיע למסקנה, האם יש קשר סיבתי בין הבעיות מהן סובלת המבקשת לבין התאונה, אם לאו. 6. הועדה הרפואית לעררים דנה בעניינה של המבקשת בשתי ישיבות: בישיבה הראשונה, אשר התקיימה בתאריך 11.4.10, ציינה הועדה את התלונות של המבקשת, תוך שקיימת הדגשה על בעיות בצד ימין של הגוף, לרבות באזור רגל ימין. הועדה ציינה, בפרק הדן בממצאים הרפואיים, כי בצילום עמוד שדרה מותני נראים שינויים בחוליה L4 בקוטב הקדמי העליון. אין פירוט בפרוטוקול הוועדה, מה משמעות שינויים אלה ולמה ניתן לייחס אותם. הועדה ציינה, כי בצוואר המבקשת אין רגישות והתנועות חופשיות, אולם ציינה, כי קיימת רגישות על גבי הסקרום וכן, כי קיימים החזרים ירודים בקרסוליים. הועדה ביקשה ביצוע מיפוי עצמות לאור הרגישות בסקרום ובעוקץ וכן לאור הממצא בחוליה L4. המבקשת ביצעה מיפוי עצמות, בהתאם להוראות הוועדה, ובפענוח מיפוי העצמות נרשם: "המיפוי מדגים: מוקד קליטת יתר בקורטקס מדיאלי בשליש דיסטלי של ירך הימני, טיבו אינו ברור (טראומה? פגם קורטיקלי? אחר?) מומלצת קורלציה רנטגנית". עוד ובנוסף צוין בפענוח, כי באשר לקליטת יתר באזורים אחרים בגוף - בכתפיים, במרפקים ובמפרקי כפות הידיים והרגליים - מקור השינוי, הינו ניווני. עולה מהפענוח, כי יש הבדל בין סיבת קליטת היתר באזור הירך לבין סיבת קליטת היתר באברים האחרים. בישיבה השנייה, אשר התקיימה בתאריך 6.7.10, עיינה הוועדה במיפוי העצמות, אשר בוצע ב-14.6.10. הוועדה ציינה, כי המיפוי הדגים קליטה באזור ירך ימין, בכתפיים, במרפקים ובכפות הידיים והרגליים. הועדה ציינה, כי אין עדות לקליטה בגב על הסקרום, או בעוקץ. מסקנת הועדה הייתה, כי לא נותרה למבקשת נכות ועל כן נדחה הערר. פסק-דינו של בית-הדין האזורי 7. בית-הדין האזורי בפסק-דינו, ציין את טענות המבקשת באשר להתעלמות מהממצאים בבדיקת מיפוי העצמות מיום 15.6.10 וכן מהממצא בחוליה L4. כמו כן, ציין בית-הדין האזורי, כי המבקשת טענה שהועדה התעלמה מהשינויים בחוליות הצוואר. בית-הדין האזורי ציטט את הפירוט בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים וקבע בפסק-הדין, כי הוועדה התייחסה לצילום עמוד שדרה מ-9.4.10, ולא התעלמה מהממצא בחוליה L4, אלא שלחה את המבקשת למיפוי עצמות ולאור תוצאותיו קבעה, כי אין נכות. בית-הדין קבע, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. הערעור 8. המבקשת טוענת, כי יש מקום להורות על החזרת עניינה לוועדה הרפואית לעררים בשלושה עניינים: א. התייחסות מפורטת והסבר לממצא בבדיקת מיפוי העצמות מיום 15.6.10, אשר הצביע על מוקד קליטת יתר בקורטקס המדיאלי בשליש הדיסטלי של ירך ימין, כאשר קודם לכן, לא סבלה המבקשת מבעיה באזור הרגל, וכאשר הועדה אינה מסבירה מדוע היא סבורה, כי למבקשת אין נכות; ב. הוועדה עצמה, בישיבתה הראשונה, התייחסה לחוליה L4, ממצא שהצביע על שינויים בחוליה, אולם לא התייחסה לשאלה, האם המדובר בממצא המתאים לשבר בגוף החוליה שהתרפא, או מה משמעות השינויים שראתה בחוליה ומה ניתן ללמוד מהשילוב של צילום הרנטגן עם בדיקת מיפוי העצמות. המבקשת טענה, כי הוועדה הייתה צריכה לקבוע לה, לכל הפחות, 5% נכות בגין שבר של חוליה שהתרפא בלא הגבלה בתנועות עמוד השדרה בקרבת החוליה, בהתאם לפריט ליקוי 37(8); ג. בצילום מ-9.4.10, בנוסף לאוסטרופרוזיס כללי בעמוד שדרה צווארי, אובחנו שינויים ספונדילוטים בחוליות 5-6-7 בעמוד השדרה הצווארי, ממצא המתאים לצליפת שוט, והוועדה לא התייחסה לממצאים אלה. 9. המשיב בתגובתו טען, כי אין מקום להשבת עניינה של המבקשת לוועדה בהתייחס לירך ימין, מאחר ואין המדובר באיבר שהמשיב הכיר בו כאיבר שנפגע בתאונה. המשיב לא צירף לתגובתו את ההודעה הקובעת בהתייחס לפגיעה באיזה איברים הכיר בתאונה מ-23.8.06, כ"תאונת עבודה". מכל מקום, גם המשיב אינו טוען, כי דחה ספציפית תביעה להכיר בפגיעה בירך ימין כ"תאונת עבודה". באשר לחוליה L4 טען המשיב, כי הממצאים בחוליה זו היו ממצאים ניוונים, כי המבקש נשלחה למיפוי עצמות וכי לא נמצאה הגבלה בתנועות באזור חוליה L4. באשר לחוליות עמוד השדרה הצווארי, טען המשיב, כי הועדה עיינה בצילום הרנטגן, אולם לא מצאה בו ממצא המצדיק קביעת נכות והשינויים בחוליות עמוד השדרה הצווארי הינם ניוונים. דיון והכרעה 10. ראשית, נציין, כי יש לדחות את טענת המשיב, על-פיו הפגיעה בירך ימין לא הוכרה. המשיב לא צירף לתגובתו החלטת פקיד תביעות הדוחה הכרה בפגיעה בירך ימין, כ"תאונת עבודה". שנית, ולכך יש ליתן את המשקל, הועדה היא המוסמכת, במסגרת שיקול דעתה, לקבוע מהם הליקויים הנובעים מהפגיעה בעבודה שהוכרה, והאם ליקויים אלה מקנים אחוזי נכות, בהתייחס לאירוע שהוכר כ"תאונת עבודה", בין אם פקיד התביעות אישר פוזיטיבית את הקשר ובין אם לא. (עיין לעניין זה בדב"ע מא' 560/01 נחמיאס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 114 וכן בדב"ע נב' 0/27 יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה' 49, 52). הרציונאל העומד מאחורי הלכה זו, הינו שתוצאה של פגיעה, או חבלה, יכולה להתפתח ולהופיע באיחור, ולאו דווקא ביום בו ארעה הפגיעה. על כל אלה נוסיף, שהוועדה - בסעיף האבחנות ציינה - כי המדובר במצב לאחר חבלה בצוואר, בכתף ימין, בגב התחתון וברגל ימין. די בכל האמור לעיל, על מנת לחייב התייחסות מנומקת של הוועדה לממצא בירך ימין, שהתגלה בבדיקת מיפוי העצמות מיום 15.6.10, ואין מקום להסתפק בקביעת הוועדה, באופן לקוני, כי לאחר עיון בממצאי מיפוי העצמות, לא נותרה נכות. לא ניתן להבין, מהחלטת הוועדה, מה משמעות הממצא בבדיקת מיפוי העצמות, מה הקשר בין ממצא זה ובין חוסר התחושה של המבקשת באזור הירך, והאם הבעיה ממנה סובלת המבקשת קשורה לתאונת העבודה מ-23.8.06, בה נפלה ונחבלה, אם לאו, ומדוע. הוועדה הינה גוף מעין שיפוטי וככזו, מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה, כך שגם המבקשת, וגם בית-הדין, יוכלו להבין - מדוע הגיעה למסקנה אליה הגיעה, והאם הוראות החוק והתקנות, בדבר קביעת אחוזי נכות, יושמו באופן נכון. 11. באשר לליקוי בחוליה L4, עולה בבירור מפרוטוקול הוועדה מישיבתה הראשונה, כפי שפורט לעיל, כי המבקשת סובלת משינויים בחוליה L4 בקוטב הקדמי העליון. הוועדה לא ציינה מה מהות השינויים, והאם סוג השינויים בחוליה זו מקורו בפגיעת המבקשת בתאונה מתאריך 23.8.06, אם לאו. גם לאחר ביצוע מיפוי העצמות, אין הנמקה המתייחסת לעניין. אשר על כן, יש מקום להחזרת עניינה של המבקשת לוועדה הרפואית, גם בעניין זה, על מנת שתבהיר - מה מהות השינויים שנראו בחוליה L4; האם הם קשורים לתאונה מ-23.8.06; ואם כן, האם הם מקנים אחוזי נכות, לרבות תוך התייחסות לשאלה - האם יש מקום לקבוע למבקשת אחוזי נכות בהתאם לפריט ליקוי 37(8), שעניינו שבר של גוף החוליה שהתרפא. דהיינו, על הועדה להבהיר - האם מהות השינויים שנראו בחוליה L4, הן בצילומי הרנטגן, והן מסקנות שניתן להסיק ממיפוי העצמות - יש בהם כדי להצביע כי בחוליה זו היה שבר שנגרם בתאונה מ-23.8.06, ואם כן - האם יש מקום לקביעת אחוזי נכות, בהתאם לפריט ליקוי 37(8)(א) או (ב), שכן הועדה ציינה, שאין הגבלת תנועה של עמוד השדרה ותנועות הגב בקרבת חוליה זו. 12. באשר לטענות המבקשת שעניינן, השינויים הספונדילוטים בחוליות עמוד השדרה הצווארי בגובה 5-6-7, ציינה הוועדה, כי בצוואר אין רגישות והתנועות חופשיות ואף באזור הכתפיים וכפות הידיים התנועות מלאות, כך שגם אם המבקשת טוענת, כי החבלה הייתה מסוג צליפת שוט, אין בכך כדי להצביע שנגרם למבקשת נזק כלשהו, המקנה לה אחוזי נכות, והוועדה לא מצאה בעיה תפקודית הקשורה לחוליות אלה, ועל כן, דין הערעור - בנקודה זו - להדחות. סוף דבר 13. הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט בסעיפים 10 ו-11 לעיל, ועניינה של המבקשת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, הן על מנת שתתייחס לממצאי בדיקת מיפוי העצמות - בהתייחס לרגל ימין, כמפורט בסעיף 10 לעיל, והן על מנת שתייחס לשינויים שנראו בחוליה L4, כמפורט בסעיף 11 לעיל. 14. המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪. ככל שהסכום לא ישולם תוך 30 יום, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד המצאת פסק-הדין למשיב ועד התשלום המלא בפועל ניתן היום, כ"ה באייר תשע"א, 29 במאי 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. יגאל פליטמן, סגן הנשיאה, אב"ד ורדה וירט-ליבנה,שופטת עפרה ורבנרשופטת עצם הזנב