להלן פסק דין בנושא תאונת אופנוע ביער: 1. התובע יליד 1972, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.10.98. התביעה לנזקי גוף הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד). אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי. המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לשיעור הנכות הרפואית, השלכותיה התיפקודיות וגובה הנזק. 2. נסיבות אירוע התאונה והפגיעה: התובע רכב על אופנוע, יחד עם חבריו בטיול שבת ביער סמוך לחדרה. בהתאם לעדויות שהובאו בתיק (עדות התובע ושני חברים לטיול - ע.ת/1 וע.ת/2), התאונה התרחשה כאשר התובע איבד שליטה הועף מן האופנוע אל הקרקע ונחבל בראשו ובגופו. למקום התאונה, הוזעקה ניידת נט"ן. בדו"ח הנט"ן נרשם: "מחוסר הכרה לפי דיווח מוקד לאחר תאונת אופנוע." בבדיקה שבוצעה במקום ע"י צוות הנט"ן, היה התובע בהכרה במצב כללי טוב, אובחנה חבלת ראש והתובע הועבר בהכרה מלאה לחדר המיון של בית החולים "הלל יפה" בחדרה. התובע אושפז במחלקה הכירורגית של בית החולים למשך שלושה ימים. במכתב השחרור מיום 12.10.98, נרשם: "התקבל בחדר מיון לאחר תאונת דרכים (נפל מאופנוע) נחבל בראש. לא ברור אם היה סיפור של איבוד הכרה, לא הקיא, באי שקט פסיכומוטורי ... הוזמן רופא מרדים וחולה הונשם עם הפרונטילציה. בקבלתו במצב כללי משביע רצון, בהכרה מלאה ... שיפשופים בראש, פנים, נפיחות במצח שמאל סביב עין שמאל. רגישות בשרירי צוואר, תנועות מלאות." במהלך האישפוז במחלקה הכירורגית, נבדק התובע ע"י אורטופד, בוצעו צילומי רנטגן, סי.טי, אולטרסאונד ובדיקות מעבדה אשר כולם נמצאו תקינים. התובע שוחרר לביתו במצב כללי טוב עם המלצה לחופשת מחלה לחמישה ימים והמשך מעקב אצל רופא מטפל. 3. בתיק בימ"ש מונחות שלוש חוות דעת רפואיות של שלושה מומחים אשר מונו מטעם בית המשפט לבדיקת התובע בגין התאונה נשוא התובענה. בתחום האורטופדי - קבע המומחה הרפואי ד"ר גורדין 10% נכות צמיתה בגין סימני לחץ שורשי בחוליות עמוד השידרה התואמים את מימצאי בדיקות סי.טי. המצביעות על בלטי דיסק. בתחום הפסיכיאטרי - קבע המומחה הרפואי פרופ' קוטלר כי: "בהעדר אבחנה פסיכיאטרית מובהקת, איני מוצא מקום לקביעת נכות פסיכיאטרית." המומחה מציין בחוות הדעת כי מדובר באבחנה טנטטיבית של הפרעת בתר - זעזוע מוח ובהעדר יכולת להצביע על התפתחות הפרעה נפשית אחרת, המליץ המומחה כי המומחה הנוירולוג יתייחס לאבחנה ולהיקף הנכות. בתחום הנוירולוגי - קובע המומחה ד"ר קוריצקי כי התובע נחבל בראשו בתאונת אופנוע, החבלה לוותה באיבוד הכרה ואנמנזיה לגבי האירוע עצמו. הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה. המומחה מציין בחוות הדעת את תלונות התובע (כאבי ראש, קשיי שינה, הפרעות ריכוז וזכרון, סף גירוי נמוך, קושי בתיפקוד מיני וחוסר יכולת לעבוד במקצוע הדורש מאמץ פיזי). המומחה קובע כי התובע סבל מזעזוע מוח עם שינויים במצב ההכרה והמדובר בתיסמונת האופיינית למצב לאחר חבלת ראש ומכאן כי קיימת השלכה על תיפקודו והנכות הוענקה במסגרת סעיפים 34 א' ו- ב' מותאם בשיעור של 7.5%. 4. שלושת המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט, זומנו לחקירה נגדית ע"י ב"כ שני הצדדים, כאשר לכל אחד השגות לעניין שיעור הנכות והשלכותיה התיפקודיות. בדקתי, בחנתי ושקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים והסיכומים בכתב אל מול מימצאי חוות הדעת, שאלות ותשובות ההבהרה והחקירות הארוכות והמפורטות של שלושת המומחים בבית המשפט ולא מצאתי לקבל טיעוני ב"כ התובע כאילו מדובר בשיעור נכות רפואית שונה מזה שנקבע או את טיעוני ב"כ הנתבעות כאילו לא היה מקום לקביעת נכות רפואית צמיתה כלל. 5. שיעור הנכות הרפואית: בתחום האורטופדי - התייחס המומחה הרפואי ד"ר גורדין למימצאים אשר התגלו בבדיקות סי.טי באשר לבלטי דיסק בעמוד השידרה הצווארי והמותני. המומחה הרפואי בדיעה כי מדובר בשינויים קונסטיטוציוניים ואולם בהתאם לבדיקת אי.אם.ג'י, סביר כי התאונה היא שגרמה ללחץ על השורש העיצבי ומכאן קביעתו באשר לשיעור הנכות בתחום האורטופדי. המומחה דוחה את טענת ב"כ התובע כאילו היה מקום להעניק נכות נוספת בגין פגיעה תחושתית ביד (פגיעה המכונה תיסמונת התעלה הקרפלית). גם המומחה הנוירולוג ד"ר קוריצקי אשר נתבקש להתייחס לתלונה בתחום זה, דוחה את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המימצאים הנטענים, בהעדר ראיה על חבלה ישירה ביד ו/או תלונה סמוך לאחר התאונה. כמו גם אין במימצאים הנטענים (בדיקת אם.אר.אי משנת 2001) מימצאים מאוחרים לתאונה (תיסמונת מחלת שויירמן) כדי לשנות מקביעת הנכות כתוצאה מהתאונה (ראה עמ' 35 לפרוטוקול). מקובלת עלי קביעתו של המומחה האורטופד כי הלחץ השורשי נגרם כתוצאה מבלט בעמוד שידרה מותני (חוליות L4 ו- L5) ובהעדר עדות קודמת לסבל שורשי "ולאחר התאונה הופיעה עדות לסבל שורשי הייתי זוקף את הכל לחובת התאונה." (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 10-11). לא מצאתי להטיל דופי בקביעת המומחה הרפואי לגבי שיעור הנכות והתאמתו לתקנה המתייחסת לאפשרות של "פגיעה קלה" כמפורט בחוות הדעת ובהתייחסות המומחה בחקירה נגדית בעמ' 30 לפרוטוקול. לפיכך הנני קובעת כי שיעור הנכות הרפואית הצמיתה בתחום האורטופדי הינה 10% לפי סעיף 37 (7) (א) הגבלת התנועות בעמוד השידרה המותני בצורה קלה. 6. בתחום הנוירולוגי -התובע סבל בתאונה מחבלת ראש, לרבות אובדן הכרה ואמנזיה. המדובר בתחומי מומחיות משיקים וחופפים במידה רבה, כאשר שני המומחים הרפואיים אשר מונו מטעם בימ"ש בתחום הפסיכיאטרי והנוירלוגי,הגיעו לאבחנה זהה של תסמונת לאחר זעזוע מוח. קביעת שיעור הנכות היתה בסופו של יום ע"י המומחה הנוירולוג, על בסיס סעיף 34 א' ו-ב' לסעיפי הליקוי של המל"ל המתייחסים להפרעות פסיכונוירוטיות עם סימנים קלים, אך אין הפרעות בהתאמה סוציאלית וכושר העבודה לא מוגבל (סעיף 34 א' - 0%) לבין סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה (סעיף 34 ב' - 10%). המומחה מעריך את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור 7.5%. בחקירה נגדית נדרש המומחה לאירועים נוספים מעברו של התובע אשר לא באו בפניו בעת עריכת חוות הדעת ונדרש אף לטענות מפי ב"כ התובע באשר להעדר ביצוע איבחון ו/או התייחסות לעובדה כי התובע נמצא בטיפול ממושך בבית החולים לוינשטיין. מהחקירה הנגדית של המומחה הנוירולוג לב"כ הנתבעות עולה כי: "למרות שהבדיקה הנוירולוגית תקינה נתתי נכות כי הבדיקה הנוירולוגית רק חלק מהערכה כללית בתחום הנוירולוגי. תחום הנוירולוגי אינו צר ואינו כולל רק את הבדיקה הנוירולוגית הקלינית." (ראה עמ' 64 לפרוטוקול שורה 12-14). בחקירתו של המומחה לב"כ התובע, חוזר המומחה על שיעור הנכות שנקבעה תוך התייחסות לטענות התובע (טיפול ממושך בבית החולים לוינשטיין, העובדה כי אינו עובד): "אי אפשר לייחס הכל לתאונה. צריך לקחת בחשבון גם את האישיות הקודמת ובעיות אחרות. הערכתי שבגלל התאונה נגרעו מיכולתו אותם האחוזים שקבעתי בחוו"ד" (ראה עמ' 69 שורות 22-23). 7. בתחום הפסיכיאטרי - המומחה הרפואי פרופ' קוטלר, חוזר בחקירה נגדית על הקביעה בחוות דעתו ומתייחס לגבול הדק שבין התחום הפסיכיאטרי לנוירולוגי: "הגבול מאוד מטושטש. באופן מסורתי מתייחסים להפרעות יותר מוטוריות, כגון שיתוק בעצב וכדומה כהפרעות בתחום הנוירולוגי. הפרעות בתחום ההתנהגות והרגש שייכות יותר לתחום הפסיכיאטרי. הפרעות קוגנטיביות (שכליות, יכולת ריכוז, זכרון) שייכות כעקרון לתחום הנוירולוגי אם כי קיימת חפיפה די בעייתית." (ראה עמ' 19 לפרוטוקול שורות 22-24 ועמ' 20 שורות 1-2). המומחה מציין כי אף הוא בדיעה כי מדובר בתסמונת שלאחר זעזוע מוח וכי הסעיף המתאים לקביעת אחוזי הנכות הינו סעיף 34 כפי שקבע המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי (ראה עמ' 20 לפרוטוקול שורות 6-14). המומחה הפסיכיאטר בדיעה כי לא אובחן אצל התובע תופעות של דיכאון, פסיכוזה או פוסטטראומה, למעט תיסמונת לאחר זעזוע מוח כאמור. 8. בתום חקירה נגדית של שני המומחים הרפואיים בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי ע"י ב"כ שני הצדדים, לא נסתרו הקביעות בחוות הדעת באשר לשיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובע כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה. לפיכך, הנני קובעת כי הנכות הרפואית של התובע בתחום הנוירולוגי/פסיכיאטרי הינה בשיעור 7.5% לפי סעיף 34 א' - ב' בהתאמה. אשר על כן, הנני קובעת כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 16.75%. 9. השלכות תיפקודיות של שיעור הנכות הרפואית: הנכות הרפואית של התובע מורכבת מפגימה אורטופדית ונוירולוגית / פסיכיאטרית אשר יש לה השלכה תיפקודית במכלול נסיבות גילו, עברו התעסוקתי, שיעור הנכות הרפואית סוגה והיקפה בכל אחד מהתחומים. המדובר בפגיעה משולבת כתוצאה מחבלת ראש אשר הותירה נזק בעמוד השידרה המותני ובתלונות על רקע תיסמונת שלאחר זעזוע מוח. בפני בית המשפט באו ראיות באשר לתיפקוד התובע לפני ואחרי התאונה, הן באמצעות עדים מטעמו (חבריו, מעבידיו ואישתו) והן ממימצאי חוות הדעת הרפואיות והתייחסות המומחים הרפואיים בחקירה נגדית למגבלות התובע. נסיבות אירוע התאונה ותוצאותיה מהוות אף הן אינדיקציה לפחות ראשונית להיקף הפגיעה הגופנית והנפשית. יחד עם זאת, התרשמתי כי קיימת מגמתיות בעדות התובע והעדים מטעמו באשר להשלכות התיפקודיות וקיים פער בין התחושה הסובייקטיבית לבין הנתונים האובייקטיביים. 10. המומחה האורטופד, ד"ר גורדין, מתייחס בחוות דעתו לביטוי שניתן לייחס לשיעור הנכות שקבע, הן בהגבלות בעבודה והן בחיי היום יום. מטבע הדברים לא מדובר במדע מדוייק ותלונות התובע על כאבי גב, כאבי ראש, הפרעות בהתנהגות, קיימות לסרוגין בהתקפים בזמנים שונים. בתשובה לחקירה נגדית מטעם ב"כ הנתבעות עונה המומחה האורטופד כי: "הבדיקה אינה קובעת אם אדם יכול לעשות עבודות כאלה או אחרות, אלא מצבו הרפואי. לפי מה שאני בדקתי אותו במצבו הרפואי יכול לעשות בהחלט עבודות משק בית." (ראה עמ' 28 לפרוטוקול שורות 18-19). באשר לשאלה אם התובע יכול לעבוד בגינה, עונה המומחה: "לא הייתי ממליץ לאדם כזה לעסוק בעבודה המצריכה אימוץ של הגב, עבודה בכפיפה ..." (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 21). המומחה מתייחס בתשובה לשאלות ב"כ התובע לעובדה כי מדובר בהתקפי כאב שיכולים לבוא בשעות הבוקר ומשתפרים במהלך היום (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 13). באשר להתייחסות המומחה הרפואי להגבלות בעבודה הקשורות בפגיעה הנטענת ביד (תיסמנות התעלה הקרפלית) אין הן רלבנטיות, שכן נקבע כאמור כי אין קשר עובדתי ו/או סיבתי בין התאונה לבין התלונות בתחום זה (ראה עמ' 33, 34 לפרוטוקול). 11. התובע טוען בתצהירו כי מאז התאונה אינו עובד (סעיף 15 לתצהיר ת/6). אינו מתפקד במשק הבית ובגינה (סעיפים 20 ו- 21 לתצהיר). הפסיק פעולות ספורטיביות בהן עסק (סעיף 25 לתצהיר). "לא רק שאינני עוזר כמעט בבית אלא שאני עצבני פעמים רבות ואיני שולט בעצבי וכך שובר דברים ... תופעות כאלה לא היו לי לפני התאונה. כאשר כאבי קשים במיוחד אני מגיע אף למצב של התנהגות לא יפה לבני משפחתי הקרובים אלי ובכלל לסביבה." (ראה סעיף 22 לתצהיר). ע.ת/1 צביקה משבניק חברו של התובע אשר היה עימו בטיול בו נפגע, מתייחס בתצהירו ת/1 לעובדה כי: "לחמיש היה לפני התאונה אדם השמח בחלקו, מסודר בעבודה קבועה, היה חברמן היה עוזר בכל דרישה ולא ראיתי בהתנהגותו כל עצבנות יתרה או הפרעה התנהגותית." ע.ת/2 צורי סויד - חבר ילדות אשר היה אף הוא באותו טיול בו נפגע התובע חוזר בסעיף 9 בתצהירו (ת/2) על אותה התייחסות של ע.ת/1 ומוסיף: "כיום לאחר התאונה הוא רק מתלונן על כאבים בחלקי גוף שונים בצוואר - צוואר תפוס - בדיכאון וחסר מוטיבציה אדם סגור בתוך עצמו." ע.ת/3 נחום בקשטנסקי - היה בעל מוסך בו עבד התובע כמכונאי רכב משנת 1992 עד 1994 והיה להערכתו: "מכונאי חכם, זריז ..." (ראה סעיף 4 לתצהיר ת/3) ובחקירה נגדית מתברר כי לא פגש בתובע מאז שהפסיק לעבוד אלא לקראת הכנת תצהירו בחודש יוני 2001. ע.ת/4 חזי מאירי - היה המעסיק של התובע בין השנים 1994 ל- 1995 בעסק של מיזוג אויר לרכב ולטענתו, היה "שד משחת מבחינה פיזית" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול). בחקירה נגדית לא ידע העד את הסיבה לכך שהתובע עזב את מקום העבודה. ע.ת/5 איילון יצחק - היה מעבידו של התובע מחודש ספטמבר שנת 1996 ובכל הזמנים הרלבנטיים למועד התאונה (אוקטובר 1998). בתצהירו ת/4 מפרט העד את היותו בעל חברה לבניין ואת תיפקודו של התובע לפני התאונה: "בעל יחסי אנוש טובים ... אחראי, בעל תושיה, יודע להסתדר לבד, בעל אנרגיה רבה וכוח פיזי רב." (ראה סעיף 4 לתצהיר). אל מול תיפקודו לאחר אירוע התאונה: "נעדר בתחילה מספר שבועות מהעבודה לאור אישפוזו וימי המחלה שקיבל. מששב לעבודה לא תיפקד כבעבר, היה עצבני, חסר ריכוז, התלונן על כאבים בעיקר כאבי גב ... תפוקת עבודתו ירדה באופן ניכר ..." (ראה סעיף 9 לתצהיר). העד מציין כי החל מיום 7.6.99 לא הגיע התובע לעבודה יותר: "בחודש 7/99 פיטרתי את איתן לאור תיפקודו הלקוי והעדרויותיו הרבות ולאחר שמימלא קיבל אישורי מחלה מיום 7.6.99." (ראה סעיף 14 לתצהיר). בחקירה נגדית נדרש העד להתייחס לתלושי השכר שצורפו לתצהירו ולעובדה כי הקים חברה בע"מ וייתכן וזה מקור השינויים בתלושי השכר. העד מתייחס לעובדה כי ההסכם בינו לבין התובע בעניין הפחתת השכר לאחר התאונה היה בעל פה, שכן מערכת היחסים היתה בנויה על אמון. (ראה עמ' 11 לפרוטוקול). ע.ת/6 לחמיש סוניה - אישתו של התובע מציינת בתצהירה ת/5 כי לפני התאונה היה "בחור בריא וחזק, פעיל ועובד, בעל שאיפות, בעל שמחת חיים."ואילו לאחריה סובל מתופעות רבות: "לא מרוכז, עצבני יש לו התפרצויות זעם, חסר סבלנות, זכרון חלש יש לו התקפי חרדה, סובל מדיכאון, לא ישן טוב, מתלונן על כאבי ראש ... כאבי צוואר שמקרינים לו לזרועות, רעשים בלסת, כאבי גב המקרינים לרגליים ולאשך, כאבים בברכיים, חוסר תחושה ברגליים, כאבים בפרקי הידיים, חוסר תחושה בידיים וירידה בכושר הראיה ... ירידה בתיפקוד המיני." (ראה סעיפים 3 ו- 4 לתצהיר). 12. מצאתי לסקור בהרחבה את הראיות מטעם התובע באשר להשלכות התיפקודיות הנטענות על ידו. תמונת המצב, אותה ביקשו עדי התובע לתאר, בכפוף להסתייגות בית המשפט מהרושם שהותירו העדויות כמפורט בסעיף 9 לפסק הדין, הינה כי ארוע התאונה, החבלה ותוצאותיה אכן היוו תפנית בחייו של התובע. יחד עם זאת, את היקף הפגיעה התיפקודית כמו גם הגריעה מכושר ההשתכרות צריך לבחון גם על בסיס ממצאים אובייקטיביים ולא רק השקפה סובייקטיבית של הנפגע ומקורביו. אין לי ספק כי התובע עצמו מתקשה להתמודד עם שיגרת חייו שנקטעה בגין התאונה, אלא שאין בעדויות אישתו, חבריו או מעבידו של התובע לענין התרשמותם מפגיעתו בתאונה, כדי להוות תחליף לממצאי חוות הדעת של שלושת המומחים הרפואיים שמונו בתיק זה ושיקול דעת בית המשפט בתום שמיעת הראיות. קביעת שיעור הנכות הרפואית הינה על בסיס חוות הדעת בלבד. השלכותיה התיפקודיות קשורות במידה רבה בקביעה זו, יחד עם מכלול העדויות והראיות כולן. העובדה הנטעת כי התובע לא עבד כלל במשך תקופה ארוכה, אין לה הצדקה ואיני מוצאת קשר סיבתי ו/או עובדתי בין הפגיעה בתאונה והשלכותיה לבין טענת אי כושר מוחלט, כמו גם אינני שותפה לטענת ב"כ הנתבעות כאילו לא נותרה נכות ו/או פגיעה כלשהי. במכלול הנתונים, הטעמים המפורטים לעיל ובמידתיות הראויה - שוכנעתי כי הפגיעה בתאונה ושיעור הנכות הרפואית יש בהם כדי לגרום להשלכות תפקודיות ולגריעה מכושר ההשתכרות בגבולות 20%. 13. גובה הנזק:  בהתאם לתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע ותצהיר המעביד (לתקופה של שנה מחודש יולי 1998 ועד חודש י ולי 1999) השכר הממוצע נטו בשערוך להיום הינו בסך 5,640 ₪. התובע נפגע בתאונה בהיותו בן 26 ועל פי הנטען עבד בעבודה פיזית. לא שוכנעתי כאמור כי התאונה היא הגורם הסיבתי לתקופה הממושכת בה חדל התובע מעבודה כלשהי, כמו גם לטענה כי כיום כל שהוא מסוגל לעשות הוא לעבוד במוסך של אחיו, בתנאים התואמים את מגבלותיו. התובע היה בתקופת אי כושר מלא של חודש ימים בסמוך למועד ארוע התאונה וזכאי לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא לתקופה זו. כמו כן, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד חלקי כתוצאה מהתאונה, מתום תקופת אי הכושר המלא ועד מועד פסק הדין, על בסיס 20% משכרו. לעתיד, החישוב הינו בנתוני גילו, עברו התעסוקתי, שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה התפקודיות, בגבולות החישוב האקטוארי עד גיל 65. שאר פריטי הנזק הנטענים - לא הוכחו ולא באה ראיה קבילה באשר להפסדי פנסיה, היקפם וביסוסם. לעניין הוצאות ועזרת זולת - חלק מן ההוצאות הנטענות בתצהיר התובע אינו קשור לתאונה ותוצאותיה ולגבי אחרות לא מצאתי הצדקה ו/או בסיס בממצאי חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט. לא נשכרה עזרה בשכר ותמיכת אשתו של התובע לא חרגה מעזרת מקובלת של בן משפחה. לפיכך מצאתי לפסוק סכום גלובלי בראש הנזק של הוצאות רפואיות ונסיעות. נזק שאינו נזק ממוני - הפיצוי הינו על בסיס שיעור הנכות הרפואית 16.75% + שלושה ימי אשפוז בתוספת ריבית כחוק. 14. חישוב הנזקים: הפסד הכנסה מלא למשך חודש 5,640 ₪. הפסד הכנסה חלקי 20% למשך 50 חודש 56,400 ₪. אובדן כושר השתכרות בעתיד 250,000 ₪. כאב וסבל - 30,124 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות 5,000 ₪. סה"כ 347,164 ₪. 15. בתום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, הודיעו ב"כ הצדדים בכתב כי קיימת קביעה במל"ל במסגרת תביעה לנכות כללית. ב"כ התובע צירף מסמך של המל"ל לפיו הנכות הרפואית היציבה הינה 49% ודרגת אי הכושר - 60%. ב"כ הנתבעות צירף חוות דעת אקטואר המחשב את התגמולים על פי שיעור נכות רפואית של 52% ודרגת אי כושר של 60%. הצדדים חלוקים באשר לשיעור הנכות, חישוב גובה התגמולים ואופן הניכוי. 16. המדובר בתביעה על פי חוק הפלת"ד ובהתאם להלכת בית משפט עליון - רע"א 395/01 פרלה עמר נ. אליהו (פסק דין מיום 18.5.03 - טרם פורסם) - קביעת המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש היא אשר מחייבת לעניין שיעור ניכוי התגמולים. קביעות רופאי המל"ל במסגרת "נכות כללית" אשר אינה קשורה מטבע הדברים לארוע התאונה בלבד, אינה קביעה על פי דין כמפורט בסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. "כללו של דבר: את שיעור תגמולי המוסד אותם ננכה מתביעת הפיצויים, מקום בו לא יוחדו התגמולים למעשה הנזיקין נשוא המשפט, נשום, בכל מקרה , על פי שיעור הנכות שנקבעה בבית המשפט בגין מעשה העולה." (ראה השופט ריבלין בסעיף 11 לפסק הדין). לפיכך ייעשה ניכוי התגמולים באופן יחסי בין הנכות שנקבעה לתובע במל"ל במסגרת נכות כללית, אל מול קביעות המומחים מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי/פסיכיאטרי. ניכויי תגמולי המל"ל יחושבו על פי שיעור הנכות הרפואית המשוקללת כפי שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט: 16.75%. קרי - שיעור הניכוי מסך תגמולי המל'ל בגבולות 34% (בהנחה שהנכות הרפואית היציבה במל"ל "נכות כללית" הינה בגבולות 50%). בהתאם לדו"ח האקטואר מיום 28.10.03 שהוגש מטעם ב"כ הנתבעות, שיעור הניכוי הינו בגבולות 166,312 ₪. 17. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בהתאם למפורט בסעיף 14 לפסק הדין, בניכוי תגמולי מל"ל כמפורט בסעיף 15 לפסק הדין. על היתרה המתקבלת יש להוסיף הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. אופנועתאונת דרכיםתאונת אופנוע