א. נשוא התביעה   זו תביעה לפיצויים בטענה של הפרת חוזה ועשיית עושר שלא במשפט.     ב. עובדות רלבנטיות   התובעת 1 הינה חברה אשר נתנה שירותים לנתבעת מאז שנת 1995. התובע 2 הינו הנדסאי בניין, מנהלה של התובעת 1 ובעל המניות העיקרי בה. התובע נתן בעצמו שירותים לנתבעת החל משנת 1982, תחילה כעובד שכיר, ומאז 1989 כעצמאי. יחסים אלו נמשכו במתכונת דומה עם הקמת התובעת 1.   הנתבעת הינה עמותה רשומה, מיסודו של משרד הבינוי והשיכון, העוסקת במתן ייעוץ לוועדי בתים משותפים וכן שירותים של פיקוח הנדסי והכנת מיפרטים וכתבי כמויות לשיפוץ בתים משותפים.   עבודתם של התובעים כללה חיבור כתבי כמויות ומיפרטים בעבור ועדי-בתים משותפים, שפנו לאגודה וכן פיקוח על עבודות השיפוץ. התובעים טענו שהם סיפקו שירותים אלו לנתבעת, לעיתים כגורם יחיד, בתל אביב, רמת גן, בני ברק וערים אחרות במרכז הארץ. כתב-כמויות הנו טופס אותו ממלא מחברו בהתאם לבדיקה שהוא עורך בבניין ובו הוא מציין מידות שונות של הבית ואלמנטים המחייבים שיפוץ, כגון: צביעת חדר מדרגות, מצב הגג, מצב עמודי התמיכה ומידותיהם. כתמורה לכתב-כמויות שערכו קיבלו התובעים 300 ₪ ששולמו ע"י ועדי הבית שלגביו נערך כתב הכמויות. תפקידו של המפקח על השיפוץ היה לדאוג שהקבלן המבצע עושה זאת כראוי ועל-פי כתב הכמויות, המיפרט וצורכי הבניין. כתמורה לפיקוח זכו התובעים ב- 3% מהעלות הכוללת של השיפוץ.   בפועל לא כל בניין לגביו הוכן כתב-כמויות ומיפרט אכן שופץ, מאחר ובחלק גדול מהבניינים בחרו הדיירים שלא לשפץ את ביתם מסיבות שונות.   בשנת 1997 היו הכנסותיהם של התובעים מעבודות שביצעו בעבור האגודה 123,165 ₪, בשנת 1998 פחתו הכנסותיהם מעבודות שביצעו בעבור האגודה בכמחצית ל 61,828 ₪, בשנת 1999 הם הצטמצמו ל 5,846 ₪ ולאחר מכן חדלה הנתבעת כליל מהעברת עבודות לתובעים. (נ/7)     ג. הפלוגתאות בין הצדדים   מכתבי הטענות והראיות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: -         האם היה בין הצדדים חוזה, נוהג או נוהל על-פיו עבודת הפיקוח על השיפוץ ניתנה לגורם שהכין את כתב הכמויות והמיפרט בעבור אותו בניין מששופץ? -          האם היה בין הצדדים חוזה, נוהג או נוהל על-פיו התמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות היתה כרוכה גם בקבלת עבודות פיקוח? -         האם הפסיקה הנתבעת את העברת העבודות לתובעים שלא כדין? -         האם התעשרה הנתבעת שלא כדין מעבודתם של התובעים?     ד. האם היה בין הצדדים חוזה, נוהג או נוהל על-פיו עבודת הפיקוח על השיפוץ ניתנו לגורם שהכין את כתב הכמויות והמיפרט בעבור אותו בניין ששופץ?   מאחר והתובעים סומכים חלק מראיותיהם על הקלטות שבוצעו, יש להתייחס תחילה למעמד ההקלטות.     1. מהו מעמדן הראיתי של השיחות המוקלטות?   בדרכה של ראייה מוקלטת לבית המשפט עומדות שלוש משוכות בצורת שלושה מבחנים מצטברים. את מלאכת קיבוצן של הלכות בית המשפט בעניין קבילות ראיות מוקלטות לשלושה מבחנים כלליים ערך השופט יעקב קדמי בספרו 'על הראיות' (כרך שני, תשנ"ט, עמ'951).   המבחן הראשון הוא מבחן הקבילות הטכנית ועיקרו השאלה האם ההקלטה משקפת נאמנה את הדברים שנאמרו במועד שלכאורה בוצעה. לאור עדותה של גברת אילנית מנדלסון, שהקליטה את השיחות בהן היא שוחחה בעצמה עם אנשים שונים, למשמע ההקלטות לגופן ולאור עדותם של העדים שהוקלטו, עוברות ההקלטות את משוכת מבחן הקבילות הטכנית, ויש לראות בהן כמשקפות נאמנה את שנאמר באותן שיחות. המבחן השני מכונה מבחן הקבילות המהותית, עיקרו קבילות תוכן הדברים הנשמעים בהקלטה. במקרה בו עסקינן ההקלטות הן בחלקן הקלטות של שיחות בין עדים במשפט זה ובחלקן אלה שיחות בין העדה גברת מנדלסון לבין אנשים שלא העידו במסגרת הליך זה. התובעים התנגדו לקבילותן של הקלטות השיחות עם אנשים שלא העידו במסגרת הליך זה וההקלטות התקבלו בכפוף להתנגדות זו. הראיות עליהן מבקשים להסתמך התובעים הנן אמירות שאמרו בני השיח של גברת מנדלסון בהקלטות השונות ולא דבריה שלה. לפיכך, לעניין מעמדם הראייתי של הדברים, נבחין בין הקלטות שהצד השני לשיחה, עם הגברת מנדלסון, העיד במסגרת משפט זה, לבין הקלטות בהן הצד השני לא העיד. מקום בו מדובר בהקלטה של פלוני, שלא העיד במסגרת המשפט, המדובר בעדות שמיעה. ערכה הראייתי היחיד הוא כראיה לכך שהדברים נאמרו ע"י הדוברים אולם, אין דבריהם בהקלטה מהווים ראיה לאמיתות תוכנם. בשל כך ובשל העובדה שקבלת ההקלטות כראיה נעשתה בכפוף להתנגדות הנ"ל לא יהיה להקלטות אלא משקל כלשהו במשפט זה. לעומתן, ההקלטות של שיחות עם מי שהעיד במשפט יהוו ראיה לאמיתות תוכנם. המבחן השלישי הוא מבחן הקבילות הפורמלית של הקלטה שמקורה בהאזנת סתר. כיון שההקלטות נשוא דיוננו כאן אינן נופלות בגדרי ההגדרה של הקלטת סתר, עוברים התובעים גם משוכה שלישית ואחרונה זו.     2. יהושע אלתרמן, שהעיד מטעם התובעים, שימש במשך 22 שנים מנהל מחוז תל-אביב של הנתבעת. מר אלתרמן העיד על עצמו, כמי שהכיר לפנים ולפנים את נוהלי העבודה של האגודה, על ההתפתחויות והשינויים שחלו בהם במשך השנים. לדבריו, התובעים נשאו בכ – 50% מנטל העבודות של האגודה במחוז תל אביב במשך השנים. בשנים 1997 – 1998 החלה האגודה להתקשר עם מהנדס בשם כרמי, מה שגרם לירידה מסויימת בכמות העבודה שהועברה לתובעים. בעדותו אמר מר אלתרמן שמאז שנות השמונים הנוהג באגודה היה שהגורם שערך את כתב הכמויות בבניין פלוני הוא גם הגורם שפיקח על השיפוצים באותו בניין, במידה וזה אכן שופץ. זיקה זו נוצרה לדבריו משני טעמים, ראשית משום שמנקודת מבט מקצועית רצוי שהפיקוח יעשה ע"י גורם שכבר ביקר ועשה את הבדיקה הראשונית בבניין. הטעם השני עלה מדברי הנתבע:   "בדיונים שתקיימו בשנות ה-80' בנושא של תשלומים וכתב הכמויות היה תשלום נמוך.הוא היה נמוך מפני שהסיבה היתה, שאת התשלום הגבוה הוא יקבל בעצם כאשר יעשה את הפיקוח. התשלום בעבור הפיקוח הוא למעשה אחוז מסויים מעלות השיפוץ ולכן, הוא יפוצה בעצם על ידי שהוא יבצע את הפיקוח על השיפוץ לכן הסכום על הכנת כתב הכמויות לא היה גבוה, הוא היה נמוך כאשר יקבל את הפיצוי מהתשלום על הפיקוח שיבצע על העבודה". (עמ' 8 לפרוטוקול). התובעים מסתמכים על שיחת טלפון שנערכה בין גברת אילנית מנדלסון לבין מר אלתרמן, שהוקלטה, לדבריהם, ללא ידיעת מר אלתרמן. דברי מר אלתרמן בהקלטה מעוררים יותר מחשש שמדובר בשיחה 'מוזמנת'. אין זו שיחה סבירה בין מנהל מחוז לבין לקוחה שהתקשרה לביתו בעת מחלתו, בכדי לשאול שאלה שתרגיע את חששותיה בדבר העלות הנמוכה של כתב הכמויות. תוכן דבריו של מר אלתרמן, שחוזר פעם אחר פעם על הטענה המרכזית של התביעה בדבר הקשר ההכרחי בין עריכת כתב הכמויות בבניין פלוני לבין קבלת עבודות השיפוץ באותו בניין, אינו נשמע לי סביר בהקשר בו השיחה לכאורה התקיימה.   מעדותו של מר אלתרמן עלה, שחברתו לחיים היתה בעיצומה של תביעה כנגד האגודה בעת ניהול משפט זה; שהוא, על-פי עדותו, פוטר יחד עם מספר עובדים נוספים מהאגודה ע"י ההנהלה החדשה. מר אלתרמן העיד שהוא שימש כעד תביעה כנגד האגודה בשתי תביעות אחרות (עמ' 11 לפרוטוקול), בנוסף ההגנה הציגה בפני בית המשפט מכתבים שכתב מר אלתרמן שיש בהם להוכיח שיש לו טרוניות שונות באשר להנהלה החדשה של האגודה ואופן ניהול הדברים בה מאז שעזב את עבודתו. מר אלתרמן העיד על יחסי הידידות שיש לו עם התובע 2 ועל-כך שיותר מפעם הוזמן לביתו לסעוד על שולחנו (עמ' 11 לפרוטוקול) .   מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה, שיש להתייחס בזהירות יתר לעדותו, ובמיוחד לעדות שהשיחה הוקלטה ללא ידיעתו. בהיעדר תימוכין נוסף לכך, איני מוכנה לקבל זאת כהוכחה ואין להעניק לעדותו משקל שווה למשקל עדותו של עד שניכר שהאמת הצרופה מדברת מגרונו.   מר שמעון אלון, גם הוא עד התביעה, היה מנכ"ל האגודה משנת 1992 עד 1997. בעדותו אמר מר אלון בתשובה לשאלת ב"כ התובעים:   " ש. אז המדיניות הייתה זו שמי שמכין את המיפרט הוא זה המפקח? ת. מעולם לא הוצא שום מכתב או חוזר על זה בתוך האגודה, או שהתקבלה הוראה מפורשת של קורלאציה בין הדברים. אך הדבר הובן ישירות עם כל המהנדסים והמפקח שהדרישה שלהם היתה לעלות את מחירי המיפרטים במקביל למה שנעשה בחברות אחרות כגון: "עמידר" וחברת "עזרא וביצרון". לפחות כארבע ישיבות התקיימו במשרדי עם כל המהנדסים וההנדסאים שנותנים שירותים לאגודה בתביעה להעלות את המחירים ולהצמידם כמו המחירים של עזרה וביצרון. אנחנו מתוך שיקולים כלכליים ואחרים הסברנו גם באופן מפורש, שעצם העובדה, שהם מתוגמלים בפיקוח, אנחנו לא נענה לבקשתם להשוות את המחירים ועל כן, התגמול שלהם הוא על ידי שאנחנו יוצרים איזה שהוא נוהל, שאכן הם יתוגמלו בכך שיעשו לנו גם את הפיקוח". (עמ' 18 לפרוטוקול).   בחקירה הנגדית העיד מר אלון בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת:   " ש. אבל, לא היה קשר ישיר וחובה שהוא עשה מיפרט והוא יעשה פיקוח? ת. גם הפוך לא היה. זאת אומרת שאנחנו לא ציינו שאין קשר ולא ציינו שיש קשר. אנחנו השארנו את זה לנוהג שקיים לבית המשפט: היה נוהג מובן מתוך שכל ישר, שמי שהכין את כתב הכמויות במידה והבית יוצא לשיפוץ שיקבל את הפיקוח". (עמ' 23 לפרוטוקול).   ובהמשך:   " ש. אם בפרק זמן נתון שנה מסויימת עשה 300 מיפרטים, יצאו מתוך ה- 300 האלה לשיפוץ רק 20 בתים לשיפוץ, האם זה התגמול שהתכוונת? ת. זה עובדות החיים. אם בעוד שנה יצאו לשיפוץ כל שאר הבתים הוא יקבל את כל השאר" (עמ' 24 לפרוטוקול).   מכאן למדים, שהיה קיים נוהג באגודה שעבודות השיפוץ נתנו לאדם שהכין את כתב הכמויות והמיפרט לאותו בניין. הדברים לא היו מקובעים בהחלטה רשמית או פורמלית אולם כך היה הנוהג. הרציונאל לנוהג היה המחשבה שבעוד שהתמורה אותה קיבלו מכיני המיפרטים היתה נמוכה, הובטח להם הסיכוי לזכות בהכנסה גבוה יותר באמצעות עבודת הפיקוח. חשוב לתת את הדעת לכך, שמר אלון אמר שלא היה קיימת זיקה חוזית או הסכמית או מנהלית מפורשת בין מלאכת הכנת כתבי הכמויות לבין קבלת מלאכת הפיקוח באותם הבניינים. עם זאת, לעיתים אופן התנהלות החיים, כדבריו, יצרו מצבים דינאמיים, בהם לא היה מיתאם מוחלט בין עבודות השיפוץ לעבודות הכנת כתבי הכמויות. מקום בו בניין שערכו לגביו כתב כמויות יצא לשיפוץ, עורך כתב הכמויות לא קיבל בו את הפיקוח, הוא קיבל עבודת-פיקוח בבניין אחר. עם זאת, הנוהג בדרך-כלל היה, שזה שהכין את כתב הכמויות והמיפרט גם פיקח על השיפוץ. על כך ניתן ללמוד מעדותו של מר אלון, שבעבודתם של המהנדסים וההנדסאים עם האגודה היו כרוכים עבודות הכנת כתבי כמויות עם עבודות פיקוח, בעוד שלא היה קשר הכרחי בין הכנת כתב-כמויות בבניין פלוני ופיקוח על השיפוץ באותו בניין. לפיכך, הנוהג העולה מעדותו של מר אלון הוא שפלוני שהכין כתבי-כמויות קיבל, כחלק מהתמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות, עבודות פיקוח. בדרך-כלל אותו פיקוח נעשה בבניינים בהם הכין את כתב הכמויות. מציאות זו נבעה, לדבריו, לא מהסכם או התחייבות אלא משכל ישר וככל הנראה גם מעצם העובדה, העולה מהראיות, שבמקומות רבים בארץ לא היה יותר ממפקח אחד או שניים להם נהגה הנתבעת למסור עבודות. לכן טבעי היה, שגורם שהיה בפועל גורם יחיד בשירות הנתבעת באזור מסויים, יכין כתבי כמויות ויפקח על השיפוץ בכל הבניינים באזור. חשוב לתת את הדעת לרציונאל שנתן מר אלון לקישור הנ"ל בין הכנת כתבי הכמויות והמיפרטים לבין עבודות הפיקוח והוא 'השלמת' התמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות באמצעות קבלת עבודות הפיקוח.   התובע 2 הצהיר כי הנוהג היה שהוענקו לו ולתובעת 1 בלעדיות בקבלת עבודות הפיקוח על שיפוץ בניינים בעבורם הם הכינו את המיפרט ואת כתב הכמויות. לדבריו, הפעמים היחידות בהן לא הוענקה להם עבודת הפיקוח היה מקום בו העבודה נמסרה לעובדים של האגודה מטעמי חוסר תקציב (ת/3 סעיף 11) . גם בעדותו בחקירה הנגדית חזר התובע 2 על עמדתו זו, על-פיה היה לו הסכם עם האגודה שהוא יקבל את עבודת הפיקוח להם הוא ערך את כתבי הכמויות.   "ש. תסכים איתי שאם היית ממשיך לעבוד עם הנתבעת, כל אותם בתים שלא יצאו לשיפוץ היית מקבל את עבודת הפיקוח, במידה והיו יוצאים לשיפוץ?"   שאל ב"כ הנתבעת את התובע 2, וזה השיב:   "ת. אני רק יכול להסכים ששיפוץ הבתים לא נעשה מיד אחרי הכנת המיפרט. הבתים שופצו לאחר שנה, 4 שנים, 8 שנים. אם הייתי ממשיך לעבוד עם הנתבעת עד היום והבתים לא היו יוצאים לשיפוץ, לא הייתי מקבל את הפיקוח. ש. בזמן נתון שאתה גם עורך מיפרטים וגם מקבל שיפוץ, לפי גרסתך, זה מה שהיית אמור לקבל וזו התמורה, אז על מה אתה מלין? ת. היה הסכם ברור שכל בית שאני מכין בעבורו מיפרט, אני מקבל את הפיקוח על אותו בית". (עמ' 32 – 33 לפרוטוקול) .   בדומה לעדותם של מר אלון ולעדותו של מר אלתרמן גם התובע 2 טען שהיה קשר בין הכנת כתבי הכמויות לבין עבודות הפיקוח, ושהתמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות כללה גם קבלת עבודות פיקוח, על-כך הצהיר התובע 2:   "נאמר לי מפורשות על-ידי מנכ"לי האגודה, כי מחיר המיפרטים אינו ריאלי, ו"הפיצוי" הינו בפיקוח בלעדי על כל אותם בתים שלגביהם נערך מיפרט". (ת/3 סעיף14).   אולם, בניגוד לעדותו של מר אלון הוא טען, שעבודות הפיקוח שהובטחו היו בהכרח בבתים בהם הוא הכין את כתבי הכמויות ולא בבתים אחרים. מר אלון העיד, שאותה זיקה בין ביצוע שני סוגי המלאכות באותו בניין לא היה הכרחי, גם אם בפועל, בדרך-כלל, שררה בשל טעמי שכל ישר ולא בשל נוהג מחייב.   יצחק מולכו, שהוא בעל חברה המבצעת עבודות הכנת מיפרטים, יעוץ הנדסי ופיקוח בעבור הנתבעת מאז שנת 1999 העיד:   " ש. האם כשהתחלת לעבוד עם האגודה אמרת, אני לא אכין לכם מיפרטים אלא אם תיתנו לי פיקוח על השיפוצים? ת. לא. כשהתחלתי לעבוד עם האגודה עשיתי ייעוץ. לא הבטיחו לי פיקוח". (עמ' 50 לפרוטוקול).   עדותו של מר מולכו חותרת תחת טענתם של התובעים, אולם חשוב לתת את הדעת לכך שמר מולכו החל את קשריו העסקיים עם הנתבעת לאחר שהתובעים כבר ניתקו את קשריהם עמה ולכן אין בקשריו עם הנתבעת כדי ללמד על הנוהג שהתפתח או לא התפתח ביחסי התובעים והנתבעת. עם זאת יש בעדותו ללמד על הרוח הכללית של היחסים בין נותני שירותים מסוגו לבין הנתבעת.   עד ההגנה יוסף קרני, מהנדס הנותן שירותים מקצועיים כעצמאי בתחום עריכת כתבי הכמויות והפיקוח, לנתבעת מאז 1988, הצהיר כי:   "לא הובטח לי על ידי אף אדם ממנהלי הנתבעת כי אקבל בהכרח את עבודות הפיקוח על אותם בתים שישופצו ואשר בעבורם הכנתי את כתבי הכמויות. לא היתה כל הסכמה כזאת או נוהג או נוהל כזה". (נ/5 סעיף 5) .   דברים דומים מצויים בתצהירו של עד ההגנה מר מנחם גדעון, גם הוא מהנדס הנותן שירותים מקצועיים כעצמאי לנתבעת בתחומי הכנת כתבי הכמויות, ייעוץ הנדסי ופיקוח, מאז 1987. מר גדעון העיד:   "לא הובטח לי ע"י אף אדם ממנהלי האגודה לתרבות הדיור כי אקבל את עבודות הפיקוח על אותם בתים שישופצו ואשר בעבורם הכנתי את כתבי הכמויות". (נ/10 סעיף 5).   דברים דומים מצויים בתצהירו של עד ההגנה מר אפרים גואטה, גם הוא מהנדס עצמאי הנותן שירותי ייעוץ הנדסי, הכנת כתבי-כמויות ופיקוח לנתבעת, מאז 1982. מר גואטה הצהיר:   "אין כל קשר ותלות בין עריכת כתב הכמויות והתשלום בעבורו לבין ביצוע הפקוח על אותם בתים אשר בעבורם הכנתי את כתבי הכמויות. מעולם לא הובטח לי ע"י מאן דהוא ממנהלי הנתבעת כי אקבל בהכרח את עבודות הפיקוח על אותם בתים שישופצו ואשר עבורם הכנתי את כתבי הכמויות. כל אחד משני נושאים אלה הוא נפרד, עומד בפני עצמו ומתוחשב בפני עצמו. לפי מיטב ידיעתי ומתוך הכרות עם נותני השרות המקבילים לי אצל הנתבעת, ידוע לי היטב כי הסדר זה, כפי שציינתי לעיל, חל גם עליהם". (נ/11 סעיף 5).   ובהמשך:   "…היו בתים שפיקחתי עליהם ואשר את מיפרטי הכמויות שלהם ערכו אחרים, לא ראיתי כל קשר מחייב בין שני סוגי העבודות האלה ככל שהדבר נוגע להיבט הכספי". (נ/11 סעיף 7).   עד הגנה יורם שמעון, שבעת עדותו היה מזכיר הנתבעת ומאז 1991 מילא בה שורת תפקידי-ניהול שונים, העיד כי:   "לא היה אצל הנתבעת כל הסכם או נוהל או נוהג או הבנה כלשהי הקובעת כי אותו אדם שהכין את מיפרט הכמויות הוא גם זה אשר יפקח על אותם בתים שמבצעים". (נ/12 סעיף 6).   מר דורון ישראלי, שהעיד מטעם ההגנה, הינו עובד הנתבעת מאז 1981 ומילא בה תפקידים בכירים, כגון: האחראי על ביצוע השיפוצים וממונה על מחוז המרכז של האגודה. בתצהירו גרס:   "אין זה נכון שהתובעים קיבלו באופן בלעדי את הפיקוח על כל שיפוץ של בית אשר בעבורו הכינו מיפרט וכתב-כמויות".   מקיבוץ מגוון העדויות הנ"ל מצטיירות, לכאורה, שלוש תיזות מרכזיות באשר לאופי הקשר בין התובעים ומקביליהם לבין הנתבעת.   האחת, בה מחזיקים התובע ומר אלתרמן, היא שהיה חוזה של ממש, בע"פ ובדרך של התנהגות, על-פיו התמורה בבעבור הכנת כתבי הכמויות והמיפרטים לא הסתכמה בתשלום הישיר אותו קיבלו התובעים מוועדי הבתים, בסה"כ 300 ₪ בעבור כל מיפרט וכתב-כמויות, אלא היא היתה כרוכה גם בקבלת עבודת פיקוח ובתמורה שקיבלו בעבור הפיקוח. מעבר לכך עדים אלו גורסים כי אותו חוזה קבע שלכל מי שמכין מיפרט וכתב-כמויות בבניין פלוני מובטחת עבודת הפיקוח על השיפוץ של אותו בית, אם וכאשר אותו בית אכן יעבור לשלב השיפוץ. השניה, הנתמכת בעדותם של מר קרני, מר מנחם, מר גואטה, מר שמעון, מר אלון ומר ישראלי, גורסת כי לא היה הסכם או נוהג בדבר קשר הכרחי בין הכנת כתב-כמויות ומיפרט בבית פלוני לבין קבלת עבודת הפיקוח על השיפוצים באותו הבית. מר אלון טען ששררה מציאות עובדתית בה בדרך-כלל היה קיים קשר כזה בפועל.   השלישית, בה דוגלת הנתבעת והעד מולכו, דוחה את טענת התובעים כאילו היה חוזה על-פיו המכין כתב-כמויות ומיפרט בבניין פלוני יקבל גם את מלאכת הפיקוח על עבודת השיפוצים באותו בניין, והן את הטענה בדבר קשר בין התמורה בעבור הכנת המיפרטים לבין קבלת עבודות פיקוח כחלק מאותה תמורה.   באשר לקשר בין הכנת כתב-כמויות ומיפרט בבניין פלוני לבין קבלת מלאכת הפיקוח באותו בניין, אני סבורה, שבשקילת עדותם של מצדדי התיזה הראשונה מול מצדדי התיזה השניה והשלישית, ידם של שני האחרונים יוצאת על העליונה, מה גם שנטל ההוכחה מוטל על התובעים, הטוענים לתיזה הראשונה, ולאור העדויות השונות, הם לא הצליחו להרימו.   בניסיונם להוכיח את עמדתם באשר לפלוגתא בה עסקינן, מבקשים התובעים להישען על העובדה שבדרך-כלל, כעניין שבעובדה, מי שהכין את כתב הכמויות והמיפרט בבניין פלוני הוא אכן היה הגורם שגם פיקח על שיפוצו. לביסוס טענתם זו הם נשענים על עדותם של עדי ההגנה – מר מנחם, מר גואטה ומר קרני, שהעידו שהם היחידים באזורים בהם הם עובדים שנותנים שירותים מהסוג הנ"ל לנתבעת. גם התובע 2 עצמו כתב שבאזורים בהם עבד, הוא ביצע את עיקר העבודות מטעם הנתבעת ואף היו עיתות בהן פעל לבדו. לטענת התובעים, מציאות עובדתית זו יצרה נוהג שהיווה חוזה מחייב שגרם זכות בלעדית למכין המיפרט וכתב הכמויות, לקבל את מלאכת השיפוץ באותם בניינים. דינה של טענה זו להידחות.   ראשית, הטענה כאילו תמיד היתה מציאות עובדתית בה הקשר הנ"ל נשמר, אינה עולה בקנה אחד עם הראיות, למשל, עדותו של מר אלון שהעיד שלא תמיד נשמרה הזהות של מבצע שתי המלאכות הנ"ל בכל הבניינים ששופצו; או העובדה, ששני הצדדים הודו בה, שהתובעים עצמם פיקחו על 64 בניינים בהם הם לא היו הגורם שהכין את כתב הכמויות הראשוני מטעם הנתבעת. שנית, כבר נפסק שאין חוזה בלעדיות משתכלל בדרך של התנהגות מעצם המציאות העובדתית בה פלוני הוא הגורם היחיד המבצע עבודה אלמונית בשירותו של פלמוני. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא שמגר: ".. היחסים בין בעלי הדין היו יחסים של מוכר וקונה. בתקופה הנדונה היה רייכר הקונה היחיד. אולם, מצבו כקונה יחיד אינו משקף מעמד משפטי אלא מצב עובדתי נתון…". (ע"א 127/86, רייכר נ' פוליתאם בע"מ, פ"ד מב (3) 114, 118).   גם בית-משפט זה קבע בעבר כי:   "… עצם קיומו של מצב עובדתי בו מפיץ משמש כמפיץ יחיד (הדגשה במקור – ד.פ.) של ספק אין בה כשלעצמה לגבש יחסי הפצה בלעדיים (הדגשה במקור – ד.פ.) בין הצדדים". (ת"א (ת"א) 458/98, תק-מח 2001(3), 1267).   הלכה זו נכונה, בין אם מדובר בזכות להפצה בלעדית מטעם גורם פלוני או בזכות לקבלת עבודות שיפוץ באופן בלעדי על -ידי גורם אלמוני.   שאלת התגבשותו של חוזה להענקת עבודה באופן בלעדי, צריך לנבוע מיותר מאשר קיום מציאות עובדתית בה קיים גורם יחיד המבצע בפועל את העבודה. מהעדויות שבפני עולה, שאותם הגורמים ממש שהיו מבצעים יחידים של העבודות באיזורים שלהם, לא סברו שהיה בכך כדי להעניק להם זכות לבלעדיות במלאכת הפיקוח בבניינים בהם ערכו את המיפרט וכתב הכמויות. לפיכך גם לא היה חוזה בלעדיות בין העדים הנ"ל לבין הנתבעת. קל וחומר שהדברים נכונים כלפי התובעים, שבחלק ניכר מזמן עבודתם המשותפת עם הנתבעת הם לא היו כלל גורם יחיד באיזורים בהם פעלו. לכן אין ממש בטענת התובעים שהתגבש נוהג של בלעדיות ביחסי הנתבעת ונותני השירותים הנ"ל מעצם המציאות של ביצוע עבודות כגורם יחיד.   הפועל היוצא הוא שהתובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם, שהשתכלל חוזה בדרך של נוהג או בדרך אחרת, על-פיו הובטח להם כי הם יקבלו את עבודות השיפוץ בכל בניין בו הם הכינו את כתב הכמויות והמיפרט.   ה. האם היה בין הצדדים חוזה, נוהג או נוהל על-פיו חלק מהתמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות היתה גם קבלת עבודות פיקוח?   התובעים טוענים, שההסדר שהתגבש במשך השנים וששלט ביחסים בין האגודה לבינם, היה הסדר שקשר יחדיו את התמורה שקיבלו בעבור שתי עבודות אלו: הכנת כתבי-כמויות ופיקוח. לדידם, התמורה שקיבלו בעבור הכנת כתבי הכמויות היתה נמוכה, הן ביחס לעלות בשוק הפרטי הרגיל והן ביחס לשעות העבודה הכרוכות בהכנת כתב הכמויות. הטעם למתן תמורה נמוכה בעבור הכנת כל כתב-כמויות היה, לגירסת התובעים בכך שעיקר הכנסתם נבעה משכרם בעבור עבודות הפיקוח על השיפוצים בבתים להם הכינו את כתב הכמויות על-פיו נעשה השיפוץ.   בסעיף 26 ד' לכתב הגנתה כתבה הנתבעת:   "אין זה נכון שהתובעים קיבלתו (טעות במקור) באופן בלעדי את הפיקוח על כל שיפוץ של בית אשר לגביו הכינו מיפרט וכתב-כמויות. ההסדר האמור לעיל, היה בין הנתבעת לתובע מס' 2 ללא כל קשר לתובעת מס' 1" .   התובעים מבקשים מבית המשפט להכיר בפיסקה זו כהודאת בעל-דין, ולקבל את טענתם שהיה קיים הסדר בגין התמורה הנ"ל, ולדחות את טענות הנתבעת בדבר היעדר קיומו של הסדר, כאמור. אינני סבורה שנכון יהיה לפרש את סעיף 26ד' הנ"ל כהודאה בטענת התובעים. הרוח הכללית של כתב ההגנה דוחה את טענת התובעים. למשל, בסעיף 26ב' גורסת הנתבעת:   "הנתבעת לא התחייבה כלפי התובע, לא בכתב ולא בע"פ לספק לו עבודות פיקוח על שיפוץ בתים כחלק בלתי נפרד מהכנת מיפרטים וכתבי כמויות לשיפוצים".   הפרשנות הנכונה לסעיף 26ד', עליו נשענים התובעים, נלמד מהאופן בו הוא משתלב בסעיף 26 כולו, הפותח בתיאור היחסים בין התובע מס' 2 לבין הנתבעת וגורס כי ההסדר ביניהם לא יצר קשר הכרחי בין הכנת כתבי הכמויות והמיפרטים לבין עבודות הפיקוח. בסעיף 26ד' טוענת הנתבעת, שההסדר האמור לעיל (דהיינו זה על-פיו לא היה קשר בין הכנת כתב הכמויות לבין הפיקוח) כן נגע ליחסים בין התובע מס' 2 לבין הנתבעת ולא בין התובעת מס' 1 לנתבעת. הסיבה לכך, שההסדר הנ"ל לא נגע לתובעת 1, בשלב זה מופיעה כבר בסייפא של סעיף 26 ד' בו נאמר:   "הנתבעת לא מסרה לתובעת מס' 1 כל עבודה שהיא שכן הקשר כולו היה בין הנתבעת לתובע מס' 2. בשלב מסוים הקים התובע מס' 2 את התובעת מס' 1 והמשיך באותה עבודה באצטלה של התובעת מס' 1."   מכאן, שלא רק שאין לראות בדברי הנתבעת בסעיף 26ד' משום הודאת בעל-דין בפלוגתא הנ"ל, אלא הם מהווים טענת נגד לעמדתם של התובעים.   דרך אחרת בה מבקשים התובעים להוכיח את טענתם, היא על-ידי הצבעה על-כך, שבעבור הכנת כתב-כמויות ומיפרט בשוק הפרטי, הן לפי תעריף שעות עבודה והן בתשלום כללי בעבור ביצוע העבודה, התמורה גבוהה בהרבה מזו לה זכו התובעים לקבל מהנתבעת. עובדה זו מצביעה, לדעתם, על-כך שלא יתכן שהתמורה בעבור הכנת כתב-כמויות הסתכמה ב 300 ₪ בלבד. מכאן, לדעתם, המסקנה שיתרת התמורה היתה מעבודות פיקוח.   מר מולכו העיד שהציע, בשיחת טלפון שהוקלטה, לגברת מנדלסון לבצע בעבורה הכנת מיפרט בבניין משותף בעלות של 500 ₪ לכל דייר. כיון שמר מולכו מועסק גם בעבודות הכנת מיפרטים ושיפוץ אצל הנתבעת, ביקשו התובעים להישען על דבריו אלו בכדי להוכיח שהתמורה בתנאי השוק החופשי לעבודת מיפרט והכנת כתב-כמויות גבוהה מזו שהנתבעת מציעה. עם זאת, מר מולכו הבחין בעדותו בין שני המקרים והסביר, שיש, לדעתו, הבחנה בין עבודה פרטית לבין עבודה שהוא עושה בעבור הנתבעת (עמ' 48 לפרוטוקול).   עדות נוספת, שדרכה מבקשים התובעים להוכיח שהתמורה בעבור הכנת כתב-כמויות ומיפרט דרך האגודה היא נמוכה, היא עדותו של יוסף קרני שהעיד, שאילו ועד בית היה פונה אליו בבקשה להכנת מיפרט שלא דרך האגודה לתרבות הדיור, הוא היה דורש בין 1000 ל- 1,500 ₪ בעבור בית סטנדרטי של 12 יחידות דיור (עמ' 58 לפרוטוקול).   עד תביעה מר יעקב תלמודי, מזכ"ל ארגון המהנדסים והאדריכלים, העיד שקיימת המלצה של הארגון באשר לתעריף חבריו. התביעה הציגה תעריף שכזה מספטמבר 1997, בו שעת-עבודה של הנדסאי מוערכת ב – 281.90 ₪. עם זאת, העיד מר תלמודי, שתעריף זה איננו מחייב ומהווה המלצה בלבד (עמוד 64 – 65 לפרוטוקול). בעוד שאין בתעריף הנ"ל בכדי להוכיח את טענתם של התובעים, הרי יש בעדותו של מר תלמודי לחזק את טענתם, שהתמורה של 300 ₪ בעבור הכנת כתב-כמויות היא נמוכה יחסית למחיר השוק. הצדדים חלקו זה על זה באשר להיקף השעות הכרוך בהכנת כתב-כמויות. התובעים גרסו, שמדובר במלאכה של כ- 15 שעות, ואילו הנתבעים הביאו עדויות שונות, מהן עולה שמשך העבודה אינה עולה על מספר שעות ספורות. בכל מקרה, תימחור עלותו של מיפרט, לאור תעריף שעות העבודה שהציגו התובעים, עולה על התמורה אותה שילמה הנתבעת לתובעים בעבור הכנת מיפרט בודד.   גברת אלקלעי ולנטין העידה מטעם ההגנה. בשיחת טלפון, שהוקלטה, עם גברת מנדלסון היא השקיטה את חששותיה, לכאורה, של גברת מנדלסון בדבר העלות הנמוכה בעיניה של כתב הכמויות. 'החשש' אותו ביטאה הגברת מנדלסון היה, שכתב הכמויות אותו תקבל בתמורה ל- 300 השקלים שהיא נדרשה לשלם, לא יהיה ברמה גבוהה דיו בשל עלותו הנמוכה. גברת אלקלעי, שביקשה להשקיט את חששותיה, הבטיחה לה שהמהנדס מקבל תמורה נוספת מהאגודה ואין הכנסתו מסתכמת רק בתשלום מוועד הבית. למשל, היא אמרה במשך השיחה:   "נ . הוא את כספו מקבל מהאגודה – תאמיני לי". (ת/8 עמ' 22).   התובעים מבקשים לחזק את גירסתם גם בדברים אלו. אינני סבורה שיש בעדות זו כדי ללמדנו דבר באשר למקור התמורה הנוספת אותה מקבל המהנדס מהנתבעת. מעבר לכך, לא ברורה משמעות האמירה. גברת אלקלעי אינה עובדת של הנתבעת, היא עובדת עיריית בת–ים והקשר שלה עם הנתבעת הוא על בסיס מקצועי של ניהול הסניף בבת–ים. אין לגברת אלקלעי ידע ייחודי, בתוקף תפקידה, בדבר יחסי הנתבעת עם התובעים ועם מהנדסים אחרים בכל הנוגע להרכב התמורה בעבור עבודתם. היא העידה:   " ש. באותה שיחה את מסבירה לפונה אליך, שהתשלום שהאגודה גובה מועד הבית של 380 ₪ הוא מסובסד. את יכולה להסביר למה התכוונת? ת. אני כמנהלת האגודה בבת-ים, המגמה שלי לשפץ מה שיותר בניינים בעיר. אני לא יודעת אם זה מסובסד או לא. אני לא יודעת כמה האגודה משלמת למפקח. אני יודעת שועד הבית צריך לשלם לנו כדי שיגיע מהנדס אליו. מעולם לא נכנסתי לנושאים הפנימיים של המפקח, בינו לבין האגודה". (עמ' 52 לפרוטוקול) .   לאור דברים אלו, יש להבין את דבריה של הגברת אלקלעי בשיחת הטלפון המוקלטת לא כהצהרה בדבר יחסי העבודה שבין הנתבעת לעורכי כתבי הכמויות, אלא כניסיון להרגיע את מי שהציגה עצמה כתושבת בת-ים, המבקשת לשפץ את ביתה ומבקשת שישקיטו את חששותיה בדבר איכות העבודה שהנתבעת מספקת לוועדי הבית החברים בה.   התובע 2 העיד בתצהירו:   "נאמר לי מפורשות על-ידי מנכ"לי האגודה, כי מחיר המיפרטים אינו ריאלי, ו"הפיצוי" הינו בפיקוח בלעדי על כל אותם בתים שלגביהם נערך מיפרט". (ת/3 סעיף14).   כפי שציינתי כבר קודם, מר אלתרמן העיד:   "בדיונים שתקיימו בשנות ה-80' בנושא של תשלומים וכתב הכמויות היה תשלום נמוך. הוא היה נמוך מפני שהסיבה היתה, שאת התשלום הגבוה הוא יקבל בעצם כאשר יעשה את הפיקוח. התשלום בעבור הפיקוח הוא למעשה אחוז מסויים מעלות השיפוץ ולכן, הוא יפוצה בעצם על ידי שהוא יבצע את הפיקוח על השיפוץ לכן הסכום על הכנת כתב הכמויות לא היה גבוה, הוא היה נמוך כאשר יקבל את הפיצוי מהתשלום על הפיקוח שיבצע על העבודה". (עמ' 8 לפרוטוקול).   הנתבעת טוענת, שהתמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות היתה הולמת ולא היתה קשורה לקבלת עבודות שיפוץ. לטענתה, מדובר בשתי עבודות בלתי-קשורות זו בזו, כשהתמורה בעבור כל אחת מהן הינה בלתי-תלויה. לצד טענה זו טוענת הנתבעת טענה חלופית, על-פיה הסיבה לתמורה הנמוכה בעבור הכנת כל מיפרט וכתב-כמויות היא, שהתובעים ועמיתיהם הרוויחו מהכמות הגדולה של כתבי-כמויות שהם נדרשו להכין ומהמוניטין לו הם זכו כעובדיה של הנתבעת שסייע להם בהשגת עבודות אחרות. כמו-כן לטענתה עצם העובדה שהתובעים באו במגע עם ועדי-דירות כה רבים במסגרת עבודתם עם הנתבעת, הבטיחה להם שוק לקוחות פרטיים פוטנציאלי גדול שהביא לזכייתה בעבודות נוספות.   עדותו של עד התביעה מר יצחק מולכו תומכת בגירסתה הראשונה של הנתבעת שלא היה קשר בין התמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות לבין קבלת עבודות שיפוץ:   "ש. האם מישהו מהאגודה הבטיח לך או קשר איתך קשר לגבי שכר של שירות אחד ושכר של שירות אחר? ת. לא. ש. האם כשהתחלת לעבוד עם האגודה אמרת, אני לא אכין לכם מיפרטים אלא אם תיתנו לי פיקוח של השיפוצים? ת. לא. כשהתחלתי לעבודה עם האגודה עשיתי יעוץ. לא הבטיחו לי פיקוח." (עמ' 50 לפרוטוקול) .   דבריו של עד ההגנה יורם שמעון מתיישבים עם ההסבר החלופי של הנתבעת. הוא העיד, שהתמורה לה זוכים המהנדסים והנדסאים מעבודות הכנת כתבי הכמויות נובעות מהכמות הגדולה של כתבי-כמויות שהם עושים מטעם הנתבעת (נ/12 סעיף 3). רכיב נוסף בשיקולי הכדאיות של ההנדסאים והמהנדסים בעבודתם עם הנתבעת, קשור במוניטין שיש לנתבעת בקרב ועדי הבתים. נותני השירותים השונים של הנתבעת משתמשים, לדבריו, בתוארם ככאלה לצורך קידום עסקיהם הפרטיים. בנוסף, על-ידי הקשר שלהם עם ועדי-בתים רבים, מקבלים נותני השירותים עבודות פרטיות רבות.   גם מר מולכו העיד:   "…אנחנו עובדים עם האגודה לשם הרזומה שלנו…". (עמ' 47 לפרוטוקול).   גם עדותו של מר דורון ישראלי תומכת בגירסתה הנ"ל של הנתבעת, הוא העיד כי:   "הנתבעת לא התחיבה כלפי התובע, לא בכתב ולא בע"פ לספק לו עבודות פיקוח על שיפוץ בתים כחלק בלתי נפרד מהכנת מיפרטים וכתבי כמויות לשיפוצים".   מעבר לכך גרס מר ישראלי, שהתמורה בעבור הכנת המיפרטים וכתבי הכמויות היתה נאותה וחלק מהכנסתו של התובע מהכנתם נבע מההיקף הגדול של עבודות הכנת מיפרטים וכתבי-כמויות שהאגודה סיפקה לו (נ/12/א סעיף) . בשיחת טלפון שהוקלטה, שאת קיומה אישר מר ישראלי בעדותו, אמר מר ישראלי:   "אנחנו עושים לך מיפרט רציני והאגודה מסבסדת את העלות של ה... זה... כי רק מי שחבר באגודה לתרבות הדיור יכול לעשות מיפרט ב- 300 שקל מיפרט כזה עולה… יכול להגיע ל 1,500 שקל".   עוד אמר מר ישראלי באותה שיחה, בתגובה 'לחששותיה' של הגברת מנדלסון מכך שהמפקח לא יעשה את מלאכתו כראוי, בשל השכר הנמוך, לכאורה, שהוא מקבל בעבור הכנת כתב הכמויות והמיפרט, שבעבור עבודות השיפוץ הוא זוכה לתגמול גבוה יותר:   " מר ישראלי: בגלל זה האגודה משלמת לו הרבה הרבה יותר. גברת מנדלסון: אהה היא משלימה? מר ישראלי: לא משלימה, היא משלמת לו, אנחנו משלמים לו כסף בעבור הפיקוח".   ובהמשך:   " גברת מנדלסון: אהה אז ה 300 שקל זה רק על המיפרט ועל הפיקוח הוא מקבל מר ישראלי: … אנחנו משלמים לו עוד בנפרד". (ת/1 קלטת א').   ממגוון הראיות הנ"ל מצטיירת תמונה, על-פיה התמורה לה זכו התובעים בעבור הכנת כל כתב-כמויות, היתה נמוכה מערכה המקובל של עבודה דומה בשוק החופשי כשיש לתובעים סיכוי לתמורה 'נוספת' מעבר ל– 300 השקלים. הנתבעת טענה, שהתמורה הנוספת נבעה מהכמות הרבה של כתבי הכמויות שהתובעים נדרשו להכין, מזכייה במוניטין ומהגדלת מאגר הלקוחות הפרטיים הפוטנציאלי. אולם, מעבר לעובדה שהתובעים אכן הכינו כתבי-כמויות רבים, לא הוכיחה הנתבעת את טענותיה בדבר גידול התמורה לענין המוניטין. באשר לעבודות פרטיות בהן זכו התובעים, לכאורה, בשל היקף העבודות הגדול הנ"ל אזי מפירוט הכנסותיהם של התובעים, שהוגש כראיה ע"י הנתבעת, ניתן ללמוד דווקא על מיעוט ההכנסות שמקורן לא היה בקשרים עם הנתבעת (נ/7). התובעים לעומת זאת זיהו את התמורה הנוספת לתמורה הישירה בעבור הכנת כתבי הכמויות בקשר, שלטענתם היה מוסכם בין הנתבעת לתובעים, שנקשר בין קבלת עבודות הכנת כתבי- כמויות ומיפרטים לבין קבלת עבודות פיקוח. התובעים הצליחו להרים נטל ראיה לקיומו של קשר זה מכל הראיות לעיל של התובעים ובמיוחד מעדותו של מר שמעון אלון (עמ' 18 לפרוטוקול). לסיכום עולה מהראיות, שבפועל היו מקרים רבים בהם קיבלו התובעים את הפיקוח על בניינים בהם הכינו גם את כתבי הכמויות והמיפרטים, אולם, כפי שראינו, היו מקרים בהם זיקה זו לא נשמרה ונדמה שזיקה זו, מקום בו התקיימה, נבעה משכל ישר, כדברי מר אלון, ומהמציאות העובדתית של מיעוט נותני-שירותים לנתבעת ולא מחוזה מחייב. מכאן, שזכות התובעים לקבל עבודות-פיקוח היתה כרוכה בכך שהם יעבדו בשירות הנתבעת בהכנת כתבי-כמויות ומיפרטים. משחדלה הנתבעת להעביר לתובעים עבודות אלו, חדלה גם חובתה להעביר להם עבודות פיקוח. טענת תובעים בדבר קיום זכות חוזית לקבל את הפיקוח על שיפוצם של בניינים לאחר סיום יחסיהם עם הנתבעת ולאחר שחדלו להכין בעבורה מיפרטים וכתבי כמויות, נדחית. ו. האם הפסיקה הנתבעת את העברת העבודות לתובעים שלא כדין?   הנתבעת נהגה במשך שנים רבות להיעזר בשירותי התובעים ועל כן אם רצתה לסיים את קשריה העסקיים עם התובעים, היתה חייבת לסיים בהודעה מוקדמת זמן סביר מראש. התובעים טענו, שהנתבעת הפסיקה את עבודתם לא כדין, ללא כל התראה, וללא כל הסבר מוקדם. הנתבעת מצידה בחרה שלא להתמודד עם טענה זו במישרין בכתבי-טענותיה. זמן ונייר רב הקדישו הצדדים להתנצחות באשר לסיבות להפסקת הקשר ע"י הנתבעת. ברם, אין כל נפקות לסיבה להפסקת הקשר, מקום בו טענת התובעים מופנית בעיקרה כנגד צורת סיומו של הקשר ולא כלפי מניעי קטיעתו. מעיון בדו"ח רואה החשבון של התובעים בדבר הכנסותיהם בשנים 1989 – 1999 ניתן להיווכח בירידה ההדרגתית בהכנסותיה של התובעת 1 מביצוע עבודות בעבור הנתבעת. בשנת 1997 הרוויחה התובעת 1 - 123,165 ₪; ואילו בשנת 1998, השנה בה חל המפנה ביחסי התובעים עם הנתבעת, ירדו הכנסותיה לסך של 61,828 ₪; בשנת 1999 עמדו הכנסותיה על 5,846 ₪ בלבד; ובשנה שלאחר-מכן נדם הקשר לגמרי. התובע 2 הצהיר בעצמו, שהפחתת היקף העבודות היתה הדרגתית (ת/3 סע' 18). יתכן ומירידה הדרגתית זו בהיקף העבודות שהעבירה הנתבעת לתובעים ניתן ללמוד על כוונה והודעה במעשה לצמצם איתה קשר ולבסוף לסיים את היחסים בניהם. בכל מקרה, אינני סבורה שיש צורך להכריע בשאלה זו, כיוון שהתובעים לא טרחו לטעון לנזקיהם בשל הפרה לכאורית זו של חובת הודעת אזהרה סבירה, בסיומו של קשר עסקי.     ז. האם התעשרה הנתבעת שלא כדין על-חשבון התובעים?   חובת הנתבעת להעביר לתובעים עבודות פיקוח חלה כל עוד האחרונים הכינו בעבורה מיפרטים וכתבי-כמויות. בין הצדדים הוסכם שהעברת עבודות-פיקוח על השיפוצים היוותה חלק מהתמורה בעבור הכנת כתבי הכמויות והמיפרטים. מרגע שחדלו התובעים מביצוע המלאכות הנ"ל, פגה חובתה של הנתבעת להעביר להם עבודות שיפוץ. לפיכך, מעצם העובדה שהתובעים לא קיבלו, מרגע הפסקת הכנת כתבי הכמויות והמיפרטים, יותר עבודות פיקוח בבניינים להם בעבר הכינו את כתבי הכמויות, אינה עולה לכדי התעשרות שלא כדין של הנתבעת. חובתה לספק לתובעים 'תוספת' תמורה, בצורת עבודות השיפוץ, בעבור הכנת כתבי הכמויות והמיפרטים חדלה מרגע הפסקת הכנתם, ואם קבעתי שהפסקת העבודה עם התובעים היתה כדין, אזי גם לא קמה עילת התעשרות בגין אי-מתן עבודות הפיקוח.     ח. סוף דבר   מהטעמים המנויים כאן, אני דוחה את התביעה וקובעת שעל התובעים לשאת בשכר-טירחת עו"ד   של הנתבעת בסכום כולל של 25,000 ₪ + מע"מ. כן זכאית הנתבעת להוצאותיה, אותם יישום הרשם. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין.    הפרת חוזהחוזהשיפוצניקשיפוצים