הפרשי שכר עמלות 1. התובע הגיש תביעה לתשלום הפרשי עמלות, הפרש פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות. בסיכומיו זנח התובע את תביעתו לדמי הסתגלות ועל כן אמנע מלדון ברכיב זה. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את העמלות המגיעות לו עפ"י ההסכמים עימו וכן טענה כי התובע אינו זכאי להפרש דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בפני ביה"ד העידו התובע ומנהל הכספים של הנתבעת. הנתבעת בחרה ביחד עם הגשת הסיכומים להודיע לביה"ד כי שילמה והעבירה ביחד עם הסיכומים המחאה על סך 16,844 ₪ בגין הפרשי הודעה מוקדמת והפרש פיצויי פיטורים וביה"ד יתייחס לפעולה חד צדדית זו בהמשך. 2. העובדות הרלוונטיות לתיק זה, העולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים, הן כדלקמן: א. הנתבעת הינה חברה ליצור ושיווק מזגנים, המוכרת מזגנים לחנויות וספקי משנה (להלן: הלקוחות). ב. התובע הועסק אצל הנתבעת כסוכן שיווק בתקופה 1.12.98 - 11.9.00. ג. מתחילת העסקתו ועד ליום 4.11.99, שולם לתובע שכרו בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים בעל-פה ומבלי שתנאי העסקת התובע הועלו על כתב. על-פי המוסכם בין הצדדים קיבל התובע שכר יסוד בסך 2,800 ₪ וכן עמלות ממכירות שבוצעו בפועל, בשיעור 3%. ד. באמצע חודש 8/99 הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע לחודשים 8/99-9/99 יעמוד על שכר יסוד של 2,500 ₪ ברוטו בתוספת עמלות בשיעור של 1%, וכן שהרכב הצמוד, לא יגולם בשכרו של התובע, אלא התובע ישתתף ב- 75% מעלות הליסינג והדלק. ה. ביום 4.11.99 נחתם בין התובע ובין מר שלמה קופיץ, מנהל הנתבעת דאז, חוזה העסקה (להלן: החוזה). החוזה נכתב בכתב יד, על גבי נייר מכתבים של הנתבעת, ולשונו כדלקמן: "הסכם עבודה נתי עמרם שכר בסיס 2,500 ₪. עמלות על סך 2% מהמכירות (התשלום לפי גבית צקים) לאחר הורדת המע"מ צ'ק חוזר יקוזז מהעמלות של החודש הבא הסדר המכונית יחזר כפי שהיה לפני השינוי ב 8/99 באשר למכרזים העמלה תהיה 1% מכרזים כולל לקוחות גדולים כמו סופי; הום סנטר מכרז כפול וכו' שייקבע בנוסף לגופו של עניין. תודה נתי עמרם" על גבי הכתוב הוסף: "הסדר זה הנו לתקופת ביניים עד להחלטה נוספת, חתימה קופיץ" ו. התובע קיבל שכר בסיס בתקופה זו כאמור בהסכם בתוספת עמלות, התובע לא צרף את תלושי השכר לתקופה זו ולא היתה האפשרות לביה"ד לאמוד את ממוצע שכרו לתקופה שמ-11/99 ועד 4/00. ז. ביום 9.5.00 נשלח לתובע מכתב ממנהל השיווק בנתבעת דאז, מר יורם וולף, שלשונו כדלקמן: "הרינו להביא לידיעתך: 1. משכורת יסוד לחודש עבודה מלא של 6 ימים בשבוע כולל ערבי חג הינה - 3000 ₪ ברוטו 2. עמלה בגין גביות כספים של מכירות בחודש קלנדרי אחד: א. 0.25% מכל חשבונית לפני מע"מ ב. עמלה תשלום רק עבור גביית כספים בפועל. ג. שק או כל תשלום אחר שלא יפרע או לא ישולם יקוזז מעמלות המגיעות לך, באם שולמו או לא. 3. מועד אחרון להגשת דו"ח עמלות בגין גבייה הינו ה- 2 לכל חודש קלנדרי. 4. כל אשר סוכם עמך בעבר מתבטל בזאת." בפועל, הנתבעת, באופן חד צדדי, שילמה לתובע את שכרו בחודשים מאי עד יולי 00' עפ"י ההודעה מיום 9.5.00. ח. התובע, עם קבלת ההודעה, מחה בתוקף מספר רב של פעמים אל מול מנהל השיווק ומנכ"ל הנתבעת וסרב להצעת הנתבעת בהפחתת אחוזי העמלה באופן חד צדדי. ט. לאחר דין דברים ארוך בין התובע למנהלי הנתבעת, בחודש 8/00 בשיחה שהתקיימה בין מנהלי הנתבעת, התובע, מר יורם וולף ומר אברהם לוי, בעניין שכרו, קיבלה הנתבעת החלטה לתגמל את התובע בעמלות ממכירות בשיעור 0.4%, ושכר יסוד של 3,000 ₪. י. התובע קיבל שכר זה עבור חודש אוגוסט בלבד. יא. ביום 10.9.00 קיבל התובע הודעת פיטורין על אתר שלשונו כדלקמן: "1. הריני להודיעך על פיטוריך מהעבודה. 2. הפיטורין ייכנסו לתוקף מיום 11.9.2000." יב. שכר היסוד האחרון של התובע עמד על סך 3,015 ₪. יג. שכרו הממוצע של התובע, ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו, מאחר והתובע לא הציג לבית הדין את תלושי שכרו או את אופן חישוב העמלות לתקופת 12 חודשי העסקתו האחרונים, אני קובעת עפ"י סיכומי הנתבעת כי עמד על סך של 10,032 ₪. יד. התובע קיבל פיצויי פיטורים בסך 5,386 ₪. טו. בשכר חודש 9/00 קיבל התובע תשלום בגין הודעה מוקדמת עבור 85 שעות, בסך 1,377 ₪. 3. להלן תמצית טענות הצדדים: התובע: מכירת המזגנים ללקוחות נעשית בעיקר החל מחודש מאי ועד לסוף הקיץ (להלן: "עונת המכירה"), בעוד שעבודת השיווק נעשית בד"כ בחודשים ינואר-מרץ. בחודשים 1/00-3/00 סיכם התובע עסקאות רחבות היקף. הנתבעת הודיעה לתובע באופן חד צדדי כי עמלת המכירות אשר תשולם לתובע תופחת לשיעור 0.25%, וזאת בניגוד לסיכום עם התובע ועל אף התנגדותו. עם סיום עונת המכירה פיטרה הנתבעת את התובע. הנתבעת אינה יכולה לשנות חד-צדדית את החוזה, ועל כן חבה לתובע הפרשי עמלה בסך 157,662 ₪ עבור תקופה של שמונה חודשים בשנת 2000. על הנתבעת היה לשלם לתובע פיצויי הפיטורים בהתאם לשכר התובע בפועל. התובע קיבל הודעה מוקדמת עבור 7 ימים בלבד. הנתבעת: מכירת מזגנים מתבצעת ללקוחות לאורך כל השנה. זכאותו של התובע לעמלה קמה לאחר שמבוצעת מכירה בפועל ע"י הלקוח עמו חתמה הנתבעת על הסכם. עד ליום 4.11.99, בו נחתם החוזה, היו קיימות בין הצדדים הסכמות אשר השתנו מעת לעת בהתאם לנסיבות. בעת החתימה על החוזה ידעו הצדדים כי הנתבעת צפויה לערוך שינויים ניכרים במערך השיווק, ועל כן הוסכם בין הצדדים כי החוזה הוא הסדר ביניים בלבד. בעת החתימה על החוזה היה שוק הלקוחות שהיה פתוח בפני התובע מצומצם ביותר, שכן מערך השיווק של הנתבעת היה מופקד בידי חברת אמפא באופן בלעדי, ולכן קיבל התובע עמלת מכירות גבוהה יחסית. כשהחלה הנתבעת לשווק בעצמה את מוצריה, גדל באופן משמעותי שוק הלקוחות שנפתח עבור התובע. לאור זאת, הנתבעת הודיעה לתובע על תנאי העסקה חדשים והציעה לתובע כי מאותו יום ואילך שכר היסוד יעלה ל-3,000 ₪ ועמלות המכירה ירדו לשיעור 0.25%. התובע סירב להצעת הנתבעת. משסירב התובע, שיפרה הנתבעת את הצעתה והציעה לתובע כי שכר היסוד לא ישתנה ואילו שיעור העמלה יהיה 0.4%. התובע הסכים להצעה זו והמשיך בעבודתו מספר חודשים עד אשר פוטר ע"י הנתבעת, על כן התובע אינו זכאי להפרשי שכר כנתבע על ידו. לגבי הסכמים אשר קדמו לשינוי הסכם העבודה, המשיך התובע לקבל עמלה בהתאם לקבוע בהסכם מיום 4.11.99. נוסף על כך, המשיכה הנתבעת להעביר לרשות התובע כספים בגין עמלות ממכירות בפועל, גם לאחר שפוטר. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים כחוק ובהתאם למגיע לו. התובע קיבל הודעה מוקדמת של 14 יום והתובעת השאירה בידי התובע את רכבו ל-14 יום נוספים. הכרעה: בחינת הראיות ונטל הראיה: 4. בתיק זה הוגש תצהירו של התובע אשר אליו צורפו כל המסמכים והחישובים לחישוב העמלות ומנגד הגישה הנתבעת את תצהירו של מנכ"ל הנתבעת כיום ומנהל הכספים דאז, מר סמי בקלש' אשר צרף טבלת פירוט ההכנסות מהלקוחות עימם נחתם הסכם שיווק אשר היו באחריות התובע. בנוסף הנתבעת הגישה תצהיר עדות משלים לתצהירו של מר סמי בקלש לאחר שהחל דיון ההוכחות. 5. אכן מקריאת תצהיר העדות של מר בקלש כמו גם מחקירתו הנגדית, עולה כי מר בקלש מעיד את גרסת הנתבעת כפי שליקט אותה מגורמים רבים בנתבעת, אך דבר לא ידוע לו מידיעתו האישית או ממסמכים המצויים בפניו ואף המסמך היחיד שהיה מצופה כי ישלוט בו ויתן ההסברים הנדרשים, נספח ד' לתצהירו, לא נערך על ידו ולא ניתן היה לקבל הסבר לחישובים בדבר התקבולים שגבתה הנתבעת מרשימת הלקוחות עימם ערך התובע הסכמי שיווק ומכירה. לא-זו-אף-זו, כל ההסכמים וכל פירוט התקבולים כמו גם חישובי העמלות שנערכו לתובע היו בידי הנתבעת ובשליטתה אך הנתבעת מטעמיה לא הציגה דבר מכל האמור. נכון הוא כי נטל הראיה להוכחת התביעה מוטל על כתפי התובע ועל התובע היה לעשות כל שביכולתו ע"מ להוכיח תביעתו לרבות הזמנת מנהלי הנתבעת הקודמים, אך שתיקתה של הנתבעת אף היא לא הועילה לה כפי שיפורט להלן. 6. בנוסף על האמור, אמינותו של מר בקלש נפגמה ולו בשל הסתירות שהתגלו על פניהם בין תצהירו הראשון לתצהירו המשלים ובמיוחד בחזרתו בו נאמר מפורשות: "כמובן, שלגבי הסכמים שנחתמו טרם הסכם העבודה החדש תחושב העמלה אשר קיבל התובע בהתאם להסכם הזמני מיום 4.11.99" על כן, לאחר עיון ושקילת תצהירי מר בקלש וכן חקירתו הנגדית אין מנוס ממחיקת האמור בסעיף 7 לתצהירו המשלים אשר מהווה שינוי חזית מצידה של הנתבעת ונסיון עקר להמלט מחובת תשלום עמלות אף כפי שהיא הבינה זאת בעת כתיבתו של התצהיר הראשון מטעמה. 7. יוצא איפוא, כי המחלוקת בין התובע לנתבעת באשר להפרשי העמלות לאחר עיון בעדויות ובנספחים, נותרה קטנה שכן מהשוואת טבלת הנתבעת נספח ד' לתצהיר אל מול נספח ה' ונספח ו' הצטמצמה המחלוקת, שכן חלק ניכר מהתקבולים להם טוענים שני הצדדים קרובים ביותר. 8. אשר לנטל הראיה, זה מוטל על כתפי התובע ועליו בלבד ואין הוא יכול לזכות מאי הבאת ראיות של הנתבעת לזכות בתביעתו אלא עליו מוטלת חובת ההוכחה למלוא תביעתו. על כן, לו סבר התובע כי עדות מר וולף וקופיץ יועילו לו ומאחר וידע בטרם מועד ההוכחות כי אין בכוונת הנתבעת להעידם, יכול היה לזמנם לעדות וטענתו כי באי הזמנתם ע"י הנתבעת יש בכך משום הסתרת עדויות , אין בה ממש. 9. למרות האמור, משבחנתי את עדותו של התובע בפני ביחד עם תצהירו, מצאתי את גרסתו באשר לדרך ההתנהלות בחתימת ההסכמים כמו גם את הארועים שתוארו על ידו החל ממאי 00' כאמינה ביותר ובשילוב המשקל הכמעט אפסי שיש ליתן לעדות מר בקלש בשל היותה עדות שמיעה בלבד וצירוף נספח ה' לתצהיר התובע ביחד עם נספח ד' לתצהיר הנתבעת, מקבלת אני את עיקרי גרסתו באשר להפרשי העמלות כפי שיפורט להלן בפרק הבא לפסק דין זה. 10. הפרשי עמלות התובע חתם על הסכם עבודה ב-4.11.99, שקבע את תנאי שכרו, אשר היו בעיקר עמלותיו. עפ"י הסכם זה, היה ברור לתובע כמו גם לנתבעת כי עיקר עבודת השיווק וההכנה לשם מכירת מזגנים בקיץ היא הסכמים במהלך החורף ואכן נספח ד' מצביע על כך מפורשות כאשר כל ההסכמים עם לקוחות הנתבעת לרכישת מזגנים בוצעו בין 9/99 ל-6/00 ועיקרם בין 12/99 ל-3/00. הנתבעת התחייבה כלפי התובע כי עבור הסכמי מכירת המזגנים עם הלקוחות, יקבל התובע ככלל 2% מהמכירות. ברם אולם, הוסכם כי באשר לסוג מסויים של לקוחות, יקבע שיעור עמלה נמוך יותר אשר אותו לא נקבו הצדדים. לשם השלמת כוונת הצדדים ניתן ללמוד מהשורה הקודמת להסכם בה נאמר: "באשר למכרזים העמלה תהיה 1%" לצערו של בית הדין, לא הוכיח בפנינו התובע כיצד שולמו לו העמלות לגבי הלקוחות עליהן חלקה הנתבעת באשר לשיעור האחוז המגיע לו ועל כן ביה"ד נותן פרשנות, כפי שסוכם בין הצדדים ב-4.11.99, כי הלקוחות בעלי היקפי המכירות הגדולים הדומים למכרזים כוונת הנתבעת היתה בתגמול התובע בשיעור של 1% והלקוחות הם: סופי, הום סנטר, דני אסף, אולטל ובסט ביי וכל היתר יתוגמל העובד ב-2%. 11. השאלה שנותרה במחלוקת היא, האם עת החליטה הנתבעת לשנות את תנאי העסקתו של התובע באופן חד צדדי במאי 00' ולהפחית את שיעור העמלה בשיעור ניכר ביותר (הפחתת שיעור העמלות ב-85%) החלטה זו כוחה יפה אך ורק להסכמים שנחתמו החל מ-5/00 או הפחתה זו חלה אף על מכירות שבוצעו ע"י הלקוחות אשר נחתמו איתם הסכמים עד 5/00. 12. דרך המלך לשינוי חוזה העבודה או חלק מתניותיו במהלך תוקפו הוא דרך הסכמת הצדדים, שתינתן בהודעה מפורשת ובלי אילוץ. האוטונומיה של הרצון הפרטי הוא זכות יסוד במשפטנו אשר קיבלה משנה תוקף עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בבג"צ 239/83 מילפלדר נ' ביה"ד הארצי לעבודה נקבע כי "חוזה עבודה אישי מעניק זכויות ומטיל חובות על הצדדים. כעקרון, אין אחד הצדדים יכול להתנער מחובותיו באופן חד צדדי וללא הסכמתו של האחר. זהו עקרון כללי של דיני החוזים. וזהו עקרון חשו של דיני העבודה" הוסיף וקבע כב' הש' ברק (בתוארו אז) כי במקרה של שינוי תניה בחוזה, לא ניתן להביא את התניה לידי סיום במעשה חד צדדי של אחד הצדדים אלא אם ישנה הסמכה לכך כדין או בחוזה. באם התניה היא מעין חוזה עצמאי ניתן להביא לסיומה באופן חד צדדי אולם אם התניה היא חלק מהסדר אזי שינוי בה מחייב הסכמה בין הצדדים. ונחזור לענייננו, הנתבעת משיקוליה העסקיים החליטה, באופן חד צדדי, בהודעה ולא במו"מ להפחית את שיעור העמלה של התובע בכמעט 85% (מ-2% ל-0.25%). אף אם נכתב בהסכם מיום 4.11.99 ע"י מנהל הנתבעת כי "ההסדר הינו לתקופת ביניים", אין קביעה זו נותנת כל זכות לנתבעת, באופן חד צדדי, לשנות את תנאי השכר, מבלי לקבל הסכמת התובע ועל כן טיעון הנתבעת כי בענין זה הלכת מילפלדר חלה, אינה נכונה. אף אם רצתה הנתבעת לעשות כן, היה עליה להודיע על סיום ההסכם הקודם וניהול מו"מ להסכם חדש או סיום העסקה. הנתבעת נקטה בצעד חד צדדי וקיצוני ועפ"י עדות התובע שלא נסתרה ע"י הנתבעת, התובע מחה מיידית על כך וניהל שיחות רבות עם מנהליו ודרש כי לא ישונה דבר בהסכם ואף ביקש להכנס למו"מ לענין זה. וכאמור, כפי שנקבע בפס"ד מילפלדר, כאשר התובע יצא וטען כנגד שינוי תנאי ההסכם מיום 9.5.00, אך מאידך לא התפטר בשל כך, אין לראות בכך הסכמתו לשינוי כלל ועיקר. לא-זו-אף-זו, את שנקבע בפסיקה בדב"ע נה' 199-3 אברהם עשוש נ' שרשרת מושב עובדים, טוב אף לעניננו: "הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חודשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבית הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כנה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת הסכם חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים" 13. התובע שלא שקט על שמריו לענין שינוי התנאים ניהל מו"מ עם מנהליו אשר בסיומו נקבע למורת רוחו כי שיעור העמלה יועלה ל-0.4%. אף על השינוי זה מחה בתוקף התובע. התובע והנתבעת לא חשפו בפני ביה"ד את שארע במהלך אוגוסט ספט' 2000 אשר הוביל את הנתבעת לפטר את התובע ואך מעצם החלטת הנתבעת לפטר את התובע באופן מיידי, עולות בפני תהיות לסיבות לפיטוריו אשר ככל הנראה היה להם קשר הדוק עם השינוי בשכר למורת רוחו הבולטת של התובע. לאור כל האמור, אנו קובעים כי הנתבעת לא היתה רשאית לשנות באופן חד צדדי את שיעור העמלות של התובע והיה עליה להמשיך ולשלם לתובע את שיעור העמלות שסוכם עימו, גם בחודשים מאי עד ספטמבר. 14. התובע הביא בפני ביה"ד ראיות על גובה התקבולים שהתקבלו בנתבעת עפ"י קבצי מחשב של הנתבעת שהיו בידיו ליום 6.9.00. הנתבעת בנספח ד' לא הכחישה והציגה בפני ביה"ד בנספח זה גובה תקבולים הדומה מאוד לסכומים שהוצגו ע"י התובע ומאחר וביה"ד התרשם כי נספח ד' הוכן בתום לב ע"י חשבת הנתבעת, הנני קובעת כי הסכומים המפורטים בו הם אלו הקובעים לצורך החישוב הנכון להפרש העמלות. כמו-כן, חוזר ביה"ד על קביעתו מסעיף 11 לפסק דין זה באשר לפרשנות ההסכם מיום 4.11.99 ושיעורי העמלות שיש לחשבם כי הלקוחות הבאים, שיעור חישוב העמלות הוא בשיעור 1% ולא 2% והם: סופי, אולטל, דני אסף, בסט ביי והום סנטר. ואילו יתר הלקוחות יש לחשב את שיעור העמלה לפי 2% מהתקבולים. מכלל הנתונים דלעיל ולאחר שביה"ד ערך את חשבון הפרש העמלות עפ"י העקרונות המפורטים לעיל, סה"כ העמלות שהיה על הנתבעת לשלם לתובע בגין התקבולים שהתקבלו בנתבעת מרשימת הלקוחות לתקופה שמינואר 2000 ועד ספטמבר 2000 היה אמור להיות סך 183,372 ₪. מאחר והנתבעת שילמה לתובע סה"כ עמלות בסך של 124,709 ₪ על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי עמלה בסך של 58,669 ₪ ברוטו. פיצויי פיטורים 15. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, קובע כדלקמן: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי-פיטורים." סעיף 12(א) לחוק קובע כדלקמן: "שיעורם של פיצויי הפיטורים הוא: שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעביד, או באותו מקום עבודה, ושכר שבועיים לכל שנת עבודה בעובד בשכר כאמור; חלק של שנה שלאחר שנת עבודה מזכה את העובד בפיצויים יחסיים,..." תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד - 1964, קובעת כדלקמן: "היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמוה התוצרת,יראו כשכרו האחרון ביחר לשכר האמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החדשים שקדמו לפיטורים." 16. שכרו של התובע הורכב משכר יסוד קבוע, אשר עמד סביב הסך של 3,000 ₪ כשכר בסיס ויתרת השכר שולמה לתובע על בסיס עמלות מכירה, כפי שהוסבר בסעיף 10 דלעיל. בחוזה מיום 4.11.99 נכתב כי התוספת היא "עמלות על סך 2% מהמכירות (התשלום לפי גבית צקים) לאחר הורדת המע"מ, צ'ק חוזר יקוזז מהעמלות של החודש הבא". במכתב מיום 9.5.00, אשר שינה את תנאי העסקת התובע, נכתב כי התוספת המשולמת לתובע הינה "עמלה בגין גביות כספים של מכירות" וכי העמלה תשולם רק עבור גביית כספים בפועל וכן כי "שק או כל תשלום אחר שלא יפרע או לא ישולם יקוזז מעמלות המגיעות". 17. התוספת לשכרו של התובע בגין עמלת מכירות הייתה משמעותית ועלתה בהרבה על שכר היסוד של התובע עפ"י חישובי הנתבעת בסיכומיה שכרו הממוצע של התובע בשנת עבודתו האחרונה עמד על סך של 10,032₪, בעוד ששכר היסוד של התובע עד ליום 4.11.99 עמד על 2,500 ₪ ולאחר מכן הועלה ל- 3,000 ₪. 18. נפסק מכבר, בעניינו של פקיד מכירות אשר קיבל תוספת לשכרו בשיעור 3% מסכום המכירות אשר בוצעו על ידו, כי: "אין ממש בטענה כי שגה בית-הדין בהביאו בחשבון הפיצויים גם את התוספת בשיעור של 3% מהפדיון מעל לסכום פלוני. החלטת בית-הדין להביא בחשבון גם את התוספת למשכורת מעוגנת בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורין (חישוב פיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד - 1964" (דב"ע לא/ 3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב 215). 19. לאור האמור הנני קובעת כי בגין פיצויי פיטורים על הנתבעת לשלם לתובע סך ממוצע שכרו לרבות העמלות ששולמו לו ובתוספת העמלות שבפסקנו לעיל, במכפלת תקופת העסקתו וכפי שקבעתי בסעיף 14 לפסק דין זה. על כן, השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורין של התובע הינו סך של 14,921 ₪ וסה"כ פיצויי הפיטורים שהיה על הנתבעת לשלם לתובע עומדים על סך של 26,112 ₪. מאחר והנתבעת שילמה לתובע במועד פיטוריו 5,386 ₪ וכן העבירה לתובע סך נוסף של 14,885 ₪ בדצ' 2003 עם הגשת הסיכומים, על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש פיצויי הפיטורים בסך של 5,841 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.00 ועד למועד פסק דין זה. 20. הלנת פיצויי פיטורים התובע, בכתב התביעה ובסיכומיו, חזר ודרש כי הנתבעת תחוייב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין על מלוא סכום פיצויי הפיטורים אשר הנתבעת עיכבה לתשלום לתובע. הנתבעת שילמה פיצויי פיטורים לתובע אך ורק על שכר הבסיס ששולם לו, לאחר הגשת התביעה, ומשקיבלה הנתבעת ייצוג משפטי ולאור העובדה כי עיקר שכרו של התובע היה מעמלות היה על הנתבעת לאור טענות התובע לחזור ולבדוק חישוביה והיא לא עשתה כן. לא זו אף זו, במועד דיון ההוכחות הראשון בפני מותב זה ביום 2.4.03 היפנה ביה"ד את הנתבעת ובא-כחו לפסיקה בענין אופן חישוב הפיצויים והצורך להשלמת פיצויי הפיטורים בגין העמלות ואף במועד זה בחרה הנתבעת שלא לשלמם, אלא רק עם הגשת סיכומיה ב-1.12.03. לאור כל האמור ומאחר ולנתבעת היה ייעוץ משפטי בניהול תביעה זו הנני קובעת כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה מופחת אך ורק על הסך של 14,885 ₪ אשר שולמו באיחור ניכר ע"י הנתבעת כדלקמן: הסך של 14,885 ₪ ישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 5% לחודש מיום 4.6.01 ועד ליום 2.4.03. החל מיום 2.4.03 ועד ליום 1.12.03 ישא הסך הנ"ל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 10% לכל חודש, אשר ישולמו לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.03 ועד למועד תשלומם בפועל. באשר להפרש פיצויי הפיטורים אשר על הנתבעת לשלם עפ"י פסק דין זה, על הנתבעת לשלמם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.00 ועד למועד פסק דין זה. היה ולא ישולם סכום פיצויי הפיטורים כאמור בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין, ישא סכום זה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא עפ"י החוק. 21. הלנת הפרשי השכר התובע אף טען בתביעתו כי על הנתבעת לשאת בתשלום הלנת שכר בשל אי תשלום העמלות שהגיעו לו במועדם. תביעה זו של התובע נדחית על ידי ביה"ד מאחר ובין הצדדים היתה מחלוקת של ממש הן לפרשנות ההסכם והן למועד תחולתו ולאחר האמור הנני קובעת כי סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום הגשת התביעה ועד תשלומם בפועל. דמי הודעה מוקדמת 22. התובע אומנם פוטר ביום 11.9.00, בטרם נכנס לתוקף חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א-2001. אולם, צו ההרחבה בדבר הודעה מוקדמת לפיטורים, מיום 9.9.97, הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי מיום 26.5.96, והחילן על כל העובדים והמעבידים. סעיף 3(א)(2) לצו ההרחבה קובע כי "עובד חודשי לאחר שנת עבודה יהיה זכאי להודעה מוקדמת, לפני פיטורים, של חודש." 23. כעולה מתלוש השכר האחרון של התובע, קיבל התובע סך של 1,378 ₪ בגין הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה כי נוסף על כך השאירה את רכבו של התובע ברשותו למשך 14 יום וכי התובע המשיך לקבל תשלום עמלות בגין עסקאות אשר ביצע בטרם פוטר, אולם אין בכך כדי להפחית מזכותו של התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת בהתאם לצו ההרחבה. מאחר והתובע זכאי למלוא שכרו בתקופת ההודעה המוקדמת שכן נמנע מהתובע לעבוד בתקופה זו בבחירת הנתבעת, על הנתבעת לשלם את ממוצע חודש שכר כפי שקבענו לפיצויי פיטורים ולהפחית את התשלום אשר שולם לתובע בשכר משכורת ספט' וכן ב-1.12.03. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,906 ₪, אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 11.9.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 24. הוצאות הנתבעת טענה כי משעלה בדעתה כי חבה היא בתשלום הפרש פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, שילמה לתובע סך זה, וכן כי משלדעתה לא הרים התובע את נטל ההוכחה בעניין זכאותו להפרש בגין עמלות, המהווה את רכיב תביעתו העיקרי, אין לחייבה בתשלום הוצאות התובע, אלא יש לחייב את התובע בתשלום הוצאותיה. "נראה כי בחייבו בעל-דין בהוצאות משפט, ישקלל בית הדין את התנהגותו במהלך המשפט ואת טעמי התביעה ומניעיה. כמו-כן ישקול בית הדין בסוגיה מדוע נאלץ התובע להיגרר להליכים משפטיים, ולחילופין, מדוע סירב הנתבע למלא את התחייבויותיו כלפי התובע." (לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, פרק 13, עמ' 5). הנתבעת קיבלה ייעוץ משפטי החל מיום 4.6.01, על אף זאת, המתינה הנתבעת עד להגשת סיכומיה לשם תשלום הסכומים אשר אינם שנויים במחלוקת, ובכך האריכה שלא לצורך את ההליכים בפני בית דין זה. לאור תוצאת פסק דין זה, תישא הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד התובע בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד המצאת פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 25. סוף דבר א. מתקבלת תביעת התובע לזכאות התובע להפרש עמלות. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בגין עמלות כמפורט בסעיף 14 לפס"ד זה. ב. מתקבלת תביעת התובע לתשלום הפרש פיצויי פיטורים ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כמפורט בסעיף 19 לפס"ד זה. ג. מתקבלת תביעת התובע להפרש פדיון הודעה מוקדמת כמפורט בסעיף 22 לפס"ד זה. ד. התקבלה בחלקה תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ועל הנתבעת לשלם לתובע הסכומים שנפסקו בסעיף 20 לפסק דין זה. ה. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. הפרשי שכר